984
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
האיסור)16. ואילו טומאה הוא סוג רע כזה שלא ניתן לתפיסה באמצעות השכל והרגש האנושי, כי אם "חוקה חקקתי גזירה גזרתי"17.
שלכן איסור – בכללות – שייך גם בזמן הזה וטומאה – בכללות – קיימת רק בזמן הבית. רע שהוא ניכר יש להזהר ממנו בכל עת, ואילו הרע שאינו ניכר, שהוא טמא רק משום "גזירה גזרתי", הרי הוא מהוה סתירה רק למדריגה הנישאה של קדושה ששרתה בזמן הבית, אבל לגבי הדרגא המצומצמת של קדושה השורה בזמן הזה אין היא סותרת18. ורק כהנים19 בשל קדושתם היתרה, מוזהרים גם היום מטומאה20, אף כי לא מכל הטומאות.
אף שהרע שבאיסור ניתן לתפסה יותר מן הרע שבטומאה, הרי שהרע של טומאה חמור משל איסור21, שהרי עצם הדבר שאין הרע של טומאה ניכר, גורם שלא ימהרו לעשות עליו תשובה (במקום שהתורה אסרה אותו); ונוסף על כך, הטומאה מכיון שהיא נעלית מהשגת השכל, היא פוגמת בכחות המקיפים של הנפש הנעלים מטעם ודעת22.
ובענין זה אמור, כי הרע שנוצר באדם כתוצאה מן החטאים, ובכללות – מחטא העגל שהוא בדוגמת חטא עץ הדעת, הוא (ביחס ליחוד כנסת ישראל עם הקדוש ברוך הוא) רק ענין של איסור ולא טומאה, והוא פוגם רק בכחות פנימיים ומוגבלים, אבל בכחות המקיפים אינו פוגם, שם הוא "חבוקה ודבוקה בך".
ד. הראיות שמביאים8 על כך שנדה היא איסור ולא טומאה הם:
(א) ההלכה בנדה היא, ש"ספיקא לקולא"23. מקשים
הערות
- 16. אלא שאע"פ כן, במקום שיש פקו"נ מצוה עליו לאכול את המאכל ואף שיגרום לעצמו מזג רע עי"ז – בדוגמת שחותכין אבר בשביל הצלת כל הגוף. אבל בכ"ז, טבע המאכל לא נשתנה, כנ"ל. ובפרט לפי המסקנא אשר (וגם בנוגע להחולה) פקו"נ דוחה האיסור ולא שהוא מתירו. (רמב"ם הל' שבת רפ"ב וש"נ בנ"כ. ומ"ש בצפנת פענח – להגאון מראגאצאוו – על הרמב"ם שם צ"ע. ואכ"מ. וצע"ק בלשון אדה"ז (אגה"ק סי' כו) שכותב "שאכל לפקו"נ שהתירו רז"ל ונעשה היתר גמור". ואולי מטעם הנ"ל תיבת "גמור" מוקפת ובכמה דפוסים אינה).
- 17. במד"ר ר"פ חקת. רמב"ם סוף הל' מקואות.
- 18. ע"ד שרק אכילת קדשים אסורה בטומאה ולא חולין. וראה כוזרי מ"ג, סמ"ט.
- 19. עוד נפק"מ גם בזמה"ז – להויתה של מקוה, סכך סוכה וכו'. ואכ"מ.
- 20. ועוד בזה: ענין הכהונה שייך לתחלת ויסוד העבודה, קבלת עול (שלכן מסמן התנא את זמן החיוב דק"ש (קב"ע): משעה שהכהנים כו'), שלמעלה מטו"ד, ולכן נוגע אפילו רע דטומאה.
- 21. ראה עד"ז לעיל פ' ויקרא.
- 22. ראה לקו"ת תבא מג, ג. שם ס"פ אחרי.
- 8.
- 23. מן התורה (לדעת התוספות, דבי' עסקינן – כפירוש מלא הרועים (ועוד) מערכת ספיקא דאורייתא סק"י). ואפילו להדיעות (והצ"צ בשו"ת יו"ד סע"א – מכללם. וראה ג"כ בדרמ"צ מצות טומאת המצורע בסופה) דספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה – הא דספק ספיקא לקולא (באיסור, משא"כ בטומאה) מוכיח שגם ספק אחד משנה את הענין וק"ל.
מצוטט ב־4 עמודים
תורת מנחם 3
- ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"א לקו"ש ח"ג ע' 984
- כ - שנת תשי"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ז. לקו"ש ח"ג ע' 984
- כו - שנת תשי"ט - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט לקו"ש ח"ג ע' 984
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- קו"א יורה דעה ‹ מהדורא בתרא ‹ (הגהה לקו"ש ח"ג ע' 984
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.