203
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לחרן לאחר ברית בין הבתרים23, לא בזמן רעב24, כאשר הדבר אסור לפי " ההלכה?
יש, לפיכך, לומר שבזמן האבות לא חלה25 כלל קדושת הארץ, ולכן לא נזהרו באיסור היציאה ממנה26 לחו"ל.
"
23) ראה הנסמן בהערה 17, דעת זקנים בעה"ת לך יב, ד. ועוד. וכ"מ דעת רש"י בא יב, מ. ולפי הדיעות דבשביל כבוד או"א מותר לצאת – ע"מ לחזור – (ראה קדושין לא, ב. ובמאירי שם. שד"ח אס"ד מערכת א"י אות ב) י"ל שחזר לכבוד אביו (ראה פרש"י ס"פ נח), משא"כ אח"כ שאמר לו ה' לך לך – אין מקום לזה.
24) וכן כשיצא יעקב בשביל לראות את יוסף לא הי' בשביל הרעב שהרי הביאו לו אוכל לא"י, ורק "שהי' מיצר על שנזקק לצאת לחו"ל" (פרש"י ויגש מו, ג)*. וכן יעקב והשבטים לא חזרו לא"י תיכף משנגמר הרעב. וי"ל שלאחרי שאמר ה' ליעקב אל תירא גו' כי לגוי גדול אשימך שם, ה"ז התחלת תקופת "גר יהי' זרעך גו' ודור רביעי ישובו הנה גו'" (ולהעיר מחזקוני וצדה לדרך פרשתנו כאן, שזה היתה סברת יצחק שרצה לצאת). וראה לקו"ש ויגש תשמ"ז ס"א.
25) להעיר מפרש"י פרשתנו כו, יב לענין גרר – "אע"פ שאינה חשובה כארץ ישראל עצמה כארץ (הדבר מובן גם ממאמר המכילתא27
עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות, ו(דווקא) משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות").
הסיבה שאברהם ציווה לאליעזר
השמר לך בן תשיב את בני שמה" מובנת מדברי אברהם עצמו בהמשך דבריו: "ואשר נשבע לי לאמור לזרעך אתן את הארץ הזאת": הקב"ה הבטיח ליצחק את הארץ הזאת ולכן לא ייתכן
הערות
- 23.
- 24.
- 25.
- 26. לא מיבעי לדעת הרשב"ם (ב"ב צא, א ד"ה אין יוצאין) שאיסור יציאה לחו"ל הוא לפי שמפקיע עצמו מן המצות, והיינו ממצות התלויות בארץ (ראה שו"ת מהרי"ט ח"א סמ"ז. תשב"ץ ח"ג סקצ"ח וסי' ר) – שקדושה זו מובן* שלא הייתה עדיין בימי האבות, אלא גם להדיעות (שו"ת מהרי"ט יו"ד ח"ב סכ"ח) שמצות ישיבת א"י אינה מצד קיום המצות התלויות בארץ אלא משום קדושת הארץ, "ומצות ישיבתה היא אפילו בזמן הזה בחורבנה כמ"ש הרמב"ן" – הרי י"ל שג"ז תלוי כאשר היא מקודשת גם לחיוב מצות. ראה קונטרס כולל חב"ד (לאדמו"ר מהורש"ב נ"ע. וש"נ – נדפס ביגדיל תורה נ.י. שנה א' חוברת ג) ס"ז. ועכ"פ לאחרי שנתחייבו במצות, מעת שנכנסו בנ"י לארץ, ואינו מתבטל עם חורבנה. ראה רמב"ן השמטות לגיטין ב, א. אבל ראה (ע"ד ההלכה) כפתור ופרח פ"י. שו"ת חת"ס יו"ד סרל"ד. שו"ת אבני נזר יו"ד סתנ"ד אות לג. וראה בכ"ז – אנציקלופדי' תלמודית ע' א"י ע' ריג ואילך, וש"נ. לקו"ש חלק יח ע' 399 ואילך. וראה לקמן בפנים סעיף ד'. לקמן הערה 47.
- 27. בתחלתה.
- . אבל מלשון הפדר"א פל"ט "והי' מהרהר בלבו ואמר איך אעזוב" משמע של החליט לצאת עד שאמר לו הקב"ה.
- . וצע"ק ממחז"ל עה"פ (כו, יב) ויזרע יצחק בארץ גו' שערים, למעשרות (ב"ר פס"ד, ו. הובא בפרש"י עה"פ שם). וי"ל שזהו "מצות מעשר מכל אשר לו" (ראה פרש"י עה"פ לך יד, כ). אבל עפ"ז קשה תנאי יעקב "אם יהי' גו' אעשרנו לך". וראה רמב"ם הל' מלכים רפ"ט ובנ"כ שם. דחז"ל עה"פ הנ"ל. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 118 ואילך.
גיטין ב׳ א - הטקסט מספריא
הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמֵּבִיא מִן הָרְקָם וּמִן הַחֶגֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מִכְּפַר לוּדִּים לְלוֹד.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״, אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵרְקָם לַמִּזְרָח, וּרְקָם – כַּמִּזְרָח; מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן – כַּדָּרוֹם; מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן, וְעַכּוֹ – כַּצָּפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַכּוֹ – כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין.
הַמֵּבִיא גֵּט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״. וְאִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּים בְּחוֹתְמָיו.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? רַבָּה אָמַר:
MISHNA: An agent who brings a bill of divorce [get] from a husband to his wife from a country overseas, i.e., from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, is required to state the following formula when he hands over the bill of divorce: This bill of divorce was written in my presence and it was signed in my presence.
Rabban Gamliel says: Even one who brings a bill of divorce from Rekem or from Ḥeger, which are on the periphery of Eretz Yisrael, must make this declaration. Rabbi Eliezer says: Even one who brings a bill of divorce from the village of Ludim to Lod must also make this declaration, despite the fact that these places are only a short distance apart. The reason is that the village of Ludim was not part of the main area settled by Jews in Eretz Yisrael.
And the Rabbis say that one is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, only if he brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael, and the same applies to one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas. And likewise an agent who brings a bill of divorce from one region to another region within the overseas countries is also required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. Rabban Shimon ben Gamliel says: This halakha applies not only to an agent who brings a bill of divorce from one country to another, but even to one who takes it from one district [hegmonya] to another district in the same country.
Rabbi Yehuda says: With regard to the borders of Eretz Yisrael, from Rekem eastward is considered to be part of the overseas country, and Rekem itself is like east of Eretz Yisrael, i.e., it is outside of Eretz Yisrael. From Ashkelon southward is outside of Eretz Yisrael, and Ashkelon itself is like south of Eretz Yisrael. Likewise, from Akko northward is outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. Rabbi Meir says: Akko is like Eretz Yisrael with regard to the halakhot of bills of divorce.
One who brings a bill of divorce from one place to another within Eretz Yisrael is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. And if there are those who contest it, i.e., if the husband objects by saying that the bill of divorce is a forgery, it should be ratified through its signatories. The court must authenticate the signatures of the witnesses in order to ratify the document.
GEMARA: The mishna teaches that one who brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael must say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara asks: What is the reason for this declaration? Rabba says:
בראשית רבה ס״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא (בראשית כו, יב), אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, בָּאָרֶץ הַהִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, הָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה, וְאִלּוּ הָיְתָה יָפָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית כו, יב): וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, מֵאָה כּוֹרִים. מֵאָה שְׁעָרִים, מֵאָה מִנְיָנִים. מֵאָה שְׁעָרִים, מְלַמֵּד שֶׁהֶאֱמִידוּ אוֹתָהּ וְעָשָׂת מֵאָה כַּמָּה שֶׁהֶאֱמִידוּהָ, וַהֲלוֹא אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה וּבְמִנְיָן, מִפְּנֵי מָה מָדַד אוֹתָהּ, מִפְּנֵי הַמַּעַשְׂרוֹת.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כו ‹ ט'תתכט לקו"ש חט"ו ע' 203
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ג מצורע שיחה א מאותו ספר גיטין ב, ב
- לקוטי שיחות כרך ט תצא שיחה ב מאותו ספר גטין ב, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א גיטין ב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לט מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם י גיטין ב, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (א) גיטין דף ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (ה) גיטין ב, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (טו) גיטין ב, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות שחיטה גטין ב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלז המשכיר בית לחבירו על מי חל חובת ביעור גיטין דף ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ג גיטין ב, ב
- אגרות קודש כרך כז ט'תתקצה ב"ב צא, א
- אגרות קודש כרך כח י'תתכט ב"ב צא, א
- אגרות קודש כרך ב קפח ב"ב צא, ב
- לקוטי שיחות כרך ל נח שיחה ב מאותו ספר ב"ב צא, א
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו מאותו ספר ב"ב צא, ב
- לקוטי שיחות כרך כג י"ב-י"ג תמוז שיחה א מאותו ספר ב"ב צא, א
- לקוטי שיחות כרך כה ויצא שיחה ב מאותו ספר ב"ב צא, א
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ה מאותו ספר ב"ב צא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ד ב"ב צא, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים יז ב"ב צא , א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א ב"ב צא, א