147
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אמכם אשר שלחתיה..."33, אך אין מובן המאמר הקודם בגמרא, שטענת כנסת ישראל "אשה שגרשה בעלה..." היא "תשובה נצחת". הייתכן?
קושי זה מתורץ בכך שתחילת מסכת גיטין (והרי דיני הגירושין למטה נובעים, כדלעיל, מהגירושין שלמעלה) היא "המביא גט ממדינת הים": כיון שהבעל, הקדוש־ברוך־הוא, נמצא במדינת הים34 – קודשא־בריך־הוא סליק לעילא ולעילא35 – וכאן למטה אין הוא נמצא בגלוי, לכן ייתכנו הגירושין, לגבי כנסת ישראל וכו', וממילא אפשרי ענין זה בין איש לאשתו למטה36.
אך בכל זאת, כיון שרק בגלוי "הלך בעלה למדינת הים", ואילו בהעלם הרי "ואנכי הסתר אסתיר פני..."37, שגם בתוך "הסתר אסתיר" יש "אנכי"38 – לכן, בפנימיות, אין גירושין ח"ו – אי זה ספר כריתות...".
ו. האדם הרחוק מה' – "במדינת הים"
הענין של "הלך בעלה, זה הקדוש־ברוך־הוא, למדינת הים" נובע (כפי שכל הענינים שלמעלה נובעים ממעשי ישראל) מכך שישראל הם במצב של "מדינת הים".
"מדינת הים" כפשוטה היא מקום רחוק מארץ ישראל, ולא רק מרחק עצום, אלא יש קשיים מיוחדים להגיע משם39, וכדוגמא לכך (שזוהי ה"תמצית" של הקשיים) מציינת התורה את "מדינת הים", שיש בדרך ים, שהאדם אינו מסוגל לעבור בכוחות עצמו, ואף לא באמצעות בעל חיים. כדי שאדם הנמצא במדינת הים יגיע לארץ ישראל, הוא זקוק לספינה וכדומה.
מהי המשמעות ברוחניות?
מהות ארץ ישראל ובני ישראל, ארץ חפץ40 של ה', היא, כנאמר במדרש41 "למה נקרא שמה ארץ,
הערות
- 33. ישעי' נ, א.
- 34. תענית כ, א. סנה' קד, סע"א. איכ"ר שם.
- 35. ראה זח"א רי, א. ח"ג כ, א. עה, א.
- 36. ומכיון שנשבע הקב"ה (ב"ב עד, א) "שלא אזקק לו (לביהמ"ק) עד עת קץ" (פתיחתא דאיכ"ר כד), הרי הוא כביכול כמו שאינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו (ראה לעיל הערה 31).
- 37. וילך לא, יח. וראה לקו"ש ח"ט ע' 193 ואילך.
- 38. והכוונה בזה היא לא הענין ש"לגבי הקב"ה אין שום צמצום והסתר והעלם מסתיר ומעלים לפניו" (תניא ספכ"א) – כי אם, שנמצא הוא בכנס"י גם בזמן ד"הסתר אסתיר". ועיין תו"א צד, ד. ד"ה ויהי אומן עטר"ת. ועפ"ז יובן סיום המאמר (נסמן בהערה 34) ודעתו לחזור אלי' – אף שלכאורה, גם באם אין דעתו לחזור, מכיון שהבעל חי, אינה אלמנה ממש – כי החידוש הוא שגם בזמן הגלות הוא "בעלה של ישראל" ובאם לא הי' דעתו לחזור, מה שהוא נמצא ב"מדינת הים" ("לעילא ולעילא"), אי"ז שייך לכנס"י.
- 39. ראה תוד"ה ממדינת (גטין ב, א).
- 40. וכמ"ש (מלאכי ג, יב) כי תהיו אתם ארץ חפץ, והכוונה על א"י כמ"ש במפרשים שם, וגם – על בנ"י, וכמ"ש בקה"ר פ"א, ד. וראה גם תורת הבעש"ט – הובא ב"היום יום" ע' נד.
- 41. ב"ר פ"ה, ח. וראה תו"א בתחלתו (א, ג).
תניא, ליקוטי אמרים כ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם; שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר, הֲרֵי הֶבֶל הַדִּבּוּר שֶׁבְּפִיו הוּא מוּרְגָּשׁ וְנִרְאֶה דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוּבְדָּל מִשָּׁרְשׁוֹ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין דִּבּוּרוֹ מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין דָּבָר חוּץ מִמֶּנּוּ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, וְלָכֵן, אֵין דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּדִבּוּרֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם [כְּמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתֵּינוּ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וְגוֹ׳״].
וְלֹא נִקְרָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״, רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁדִּבּוּר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָדָם הוּא מְגַלֶּה לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ לְמַעְלָה – בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יְצִיאַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי לִבְרוֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם, נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״.
וְהֵן הֵן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהִשִּׂיגוּ הַנְּבִיאִים בְּמַרְאֵה נְבוּאָתָם.
וַהֲרֵי דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מְיוּחָדוֹת עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד; דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹדָן בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אוֹ בִּתְשׁוּקָה וְחֶמְדָּה שֶׁבְּלִבּוֹ קוֹדֶם שֶׁעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בָּהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאָז, הָיוּ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר הַזֶּה, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה זוֹ – בְּכֹחַ בַּלֵּב וּמְיוּחָדוֹת שָׁם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁהֵן הַחָכְמָה וְשֵׂכֶל שֶׁבַּמּוֹחַ וְחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה שֶׁבַּלֵּב.
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מְיוּחָדוֹת דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, גַּם אַחַר שֶׁיָּצָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאוֹת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מְיוּחָד עִמּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אֶל הַבְּרוּאִים הַמְקַבְּלִים חַיּוּתָם מִבְּחִינַת דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּבְחִינַת יְצִיאָתוֹ כְּבָר אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעִלָּה לְעָלוּל וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרוּאִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְהִתְהַוּוּתָם מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת ״הֶסְתֵּר פָּנִים״, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתַּחְתּוֹנִים לְקַבֵּל, וְלָכֵן גַּם כֵּן נִדְמֶה לָהֶם אוֹר וְחַיּוּת הַדִּבּוּר שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר מוּבְדָּל מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – כְּמוֹ דִּבּוּר שֶׁל אָדָם מִנַּפְשׁוֹ.
אַךְ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין שׁוּם צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם מַסְתִּיר וּמַעֲלִים לְפָנָיו, וְ״כַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה״, כְּדִכְתִיב: ״גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְגוֹ׳״, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַצִּמְצוּמִים וְהַלְּבוּשִׁים דָּבָר נִפְרָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְלָכֵן קַמֵּיהּ – כּוּלָּא כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ:
גיטין ב׳ א - הטקסט מספריא
הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמֵּבִיא מִן הָרְקָם וּמִן הַחֶגֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מִכְּפַר לוּדִּים לְלוֹד.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״, אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵרְקָם לַמִּזְרָח, וּרְקָם – כַּמִּזְרָח; מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן – כַּדָּרוֹם; מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן, וְעַכּוֹ – כַּצָּפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַכּוֹ – כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין.
הַמֵּבִיא גֵּט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״. וְאִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּים בְּחוֹתְמָיו.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? רַבָּה אָמַר:
MISHNA: An agent who brings a bill of divorce [get] from a husband to his wife from a country overseas, i.e., from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, is required to state the following formula when he hands over the bill of divorce: This bill of divorce was written in my presence and it was signed in my presence.
Rabban Gamliel says: Even one who brings a bill of divorce from Rekem or from Ḥeger, which are on the periphery of Eretz Yisrael, must make this declaration. Rabbi Eliezer says: Even one who brings a bill of divorce from the village of Ludim to Lod must also make this declaration, despite the fact that these places are only a short distance apart. The reason is that the village of Ludim was not part of the main area settled by Jews in Eretz Yisrael.
And the Rabbis say that one is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, only if he brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael, and the same applies to one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas. And likewise an agent who brings a bill of divorce from one region to another region within the overseas countries is also required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. Rabban Shimon ben Gamliel says: This halakha applies not only to an agent who brings a bill of divorce from one country to another, but even to one who takes it from one district [hegmonya] to another district in the same country.
Rabbi Yehuda says: With regard to the borders of Eretz Yisrael, from Rekem eastward is considered to be part of the overseas country, and Rekem itself is like east of Eretz Yisrael, i.e., it is outside of Eretz Yisrael. From Ashkelon southward is outside of Eretz Yisrael, and Ashkelon itself is like south of Eretz Yisrael. Likewise, from Akko northward is outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. Rabbi Meir says: Akko is like Eretz Yisrael with regard to the halakhot of bills of divorce.
One who brings a bill of divorce from one place to another within Eretz Yisrael is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. And if there are those who contest it, i.e., if the husband objects by saying that the bill of divorce is a forgery, it should be ratified through its signatories. The court must authenticate the signatures of the witnesses in order to ratify the document.
GEMARA: The mishna teaches that one who brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael must say: It was written in my presence and it was signed in my presence. The Gemara asks: What is the reason for this declaration? Rabba says:
בראשית רבה ה׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ, שֶׁרָצְתָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ. רַבִּי נָתָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר (בראשית יז, א): אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי שֶׁאָמַרְתִּי לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיוּ מוֹתְחִים וְהוֹלְכִין עַד עַכְשָׁיו. וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא וַהֲלוֹא יַם אֶחָד הוּא וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר יַמִּים, אֶלָא אֵינוֹ דּוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לָעוֹלֶה מִצִּידוֹן וְלָעוֹלֶה מֵאַסְפַּמְיָא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ג מצורע שיחה א מאותו ספר גיטין ב, ב
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ב מאותו ספר גיטין ב, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א גיטין ב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לט מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם י גיטין ב, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (א) גיטין דף ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (ה) גיטין ב, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (טו) גיטין ב, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות שחיטה גטין ב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלז המשכיר בית לחבירו על מי חל חובת ביעור גיטין דף ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ג גיטין ב, ב