146

גם בכך רואים במסכת גיטין את ההיפך מהגירושין: לולא "מדינת הים" אין מקום כלל לגירושין.

הדבר מתבטא גם בכך שסיום המסכת במשנה הוא "לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר..." – למרות, שכאמור, צריכה היתה המסכת לפתוח, לכאורה, במשנה זו – כי בכך רומז רבינו, שלאחר כל הענינים שבמסכת גיטין כולה, עדיין קיים העיקרון: "לא יגרש...".

ה. הקדוש־ברוך־הוא "הלך... למדינת הים" בגלוי

ההסבר לכל זה הוא:

איש ואשה למטה, עם כל פרטיהם, דומים, ונובעים, כביכול, מהקדוש־ברוך־הוא ומכנסת ישראל, הנקראים איש ואשה²⁶. גם ענין הקידושין והגירושין לגבי איש ואשה למטה נובע מה"קידושין" וכעין²⁷ ה"גירושין", כביכול, שבין הקדוש־ברוך־הוא לכנסת ישראל:

במתן תורה היו ה"קידושין"^* – כנוסח של ברכת המצוות²⁸ "אשר קדשנו במצותיו", מלשון קידושין²⁹.

לאחר מכן, בזמן הגלות, היו ה"גירושין", כנאמר בגמרא³⁰ "תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא... אשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום".

בכך אין מובן: ההלכה קובעת, שכדי שהגירושין יחולו על ידי נתינת הגט, צריך הגט לעבור מרשות הבעל לרשות האשה³¹. ולגבי הגירושין של כנסת ישראל מהקדוש־ברוך־הוא, קשה: כיון שהקדוש־ברוך־הוא נמצא בכל מקום, לא ייתכן שה"גט" ייצא מרשותו, וכיצד ייתכנו גירושין אלו למעלה?

אמנם, בסיום הגמרא שם³² אכן נאמר, שעל טענת כנסת ישראל משיב הקדוש־ברוך־הוא "אי זה ספר כריתות