145
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ראשונה", אלא "יעשה חקירה יפה ואולי18 לא יצטרך לגרשה"*.
ד. ניגוד בין גירושין לגיטין גם בתחילת המסכת
הניגוד לגירושין שבמסכת גיטין אינו רק בסיום המסכת, אלא גם בתחילתה – "המביא גט ממדינת הים...":
לכאורה, כלל אין מובן: בגיטין יש דינים רבים לגבי כל גט: הן לגבי עצם הגט וסידורו – אופן כתיבתו וכו', אופן מסירתו מהבעל לאשה, וכו', ולפני כל זאת: מתי בכלל יש מקום לגט, מתי מותר לגרש – כאשר "מצא בה ערות דבר"19, או אפילו רק "והיה אם לא תמצא חן בעיניו"20, שדין זה, למרות שאינו קשור לעצם הגירושין, צריך היה להופיע, כדלעיל, בתחילה, כהקדמה, עוד לפני דיני הגט והגירושין21, כי במקרים שבהם קובעת ההלכה ש"לא יגרש", אין מגיעים, בדרך כלל, לכל ענין הגט והגירושין22.
כן ישנם דינים של שליחות – "הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן..."23. דינים אלו הם פרטים צדדיים, שאינם נוגעים בעצם הגט והגירושין, ואינם חלים בכל גט, אלא במקרה שהבעל מגרש על ידי שליח.
בין דיני השליחות עצמם, מופיע הדין, שאם השליח מביא את הגט ממדינת הים, עליו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם". דין זה הוא אחד הפרטים בענין השליחות בגירושין, ואינו מצוי. כי בדרך כלל נמצאים הבעל והאשה במקום אחד, או בקירוב מקום, והימצאות הבעל במדינת הים נדירה24.
מדוע אפוא פותחת מסכת גיטין דוקא25 ב"המביא גט ממדינת הים", שזהו רק (א) דין פרטי מסויים, (ב) בין הדינים של השליחות בגירושין, ולא בעצם הגט, (ג) דבר שאינו מצוי*?
ההסבר לכך הוא, שרבינו הקדוש בחר לפתוח את המסכת ב"המביא גט ממדינת הים", מבין כל דיני הגיטין, כי הגורם וההתחלה לכל הגירושין, בפנימיות הענינים, הוא – "מדינת הים", כפי שיוסבר להלן.
הערות
- 18. אולי צ"ל: ואולי.
- *. חלקת מחוקק שם.
- 19. דעת ב"ש וב"ה כנ"ל בפנים (ע"ש פלוגתתם בפי' "ערות דבר").
- 20. דעת ר"ע שם.
- 21. וכהסדר בכתוב, שבתחילה נאמר והי' אם לא תמצא גו' ואח"כ וכתב לה ספר כריתות גו'.
- 22. ובפרט שכשלא הקדיחה תבשילו כייפינן לי' שלא יגרש (ראה רש"י ד"ה אם שנואה – גיטין צ, ב. ב"ש שם סק"ב).
- 23. גיטין פ"ב מ"ה.
- 24. להעיר ממחז"ל: איכה גו' הייתה כאלמנה – כאשה שהלך בעלה למדה"י (נסמן בהערה 34).
- 25. ובפרט דבחדא מסכתא יש סדר למשנה (ב"ק קב, א. וראה תוס' שם).
- *. וע"ד קושיית התוס' ריש מס' עירובין. וראה גם קושיית הש"ס בריש מס' ברכות.
גיטין צ׳ ב - הטקסט מספריא
וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ, וְרוֹחֶצֶת עִם בְּנֵי אָדָם.
״עִם בְּנֵי אָדָם״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין.
זוֹ – מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְגָרְשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת וְגוֹ׳ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ״. ״וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״ – הַכָּתוּב קְרָאוֹ ״אַחֵר״, לוֹמַר: שֶׁאֵין זֶה בֶּן זוּגוֹ לָרִאשׁוֹן – זֶה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ, וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
זָכָה שֵׁנִי – שִׁלְּחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן״. וְאִם לָאו – קוֹבַרְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן״ – כְּדַאי הוּא בְּמִיתָה; שֶׁזֶּה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ, וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
״כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח״ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם שְׂנֵאתָהּ – שַׁלַּח. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: שָׂנאוּי הַמְשַׁלֵּחַ.
וְלָא פְּלִיגִי: הָא בְּזוּג רִאשׁוֹן, הָא בְּזוּג שֵׁנִי.
דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה – אֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ, כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה׳, בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה, וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם. וַאֲמַרְתֶּם: עַל מָה? עַל כִּי ה׳ הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַמְגָרֵשׁ וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת גִּיטִּין
and with her garment open from both sides, and bathing with men, and ignores it.
The Gemara asks: Can it enter your mind that the baraita is referring to a wife who bathes with men? Even a man of the lowest moral character would not allow his wife to act in this manner. Rather, the baraita means that she bathes in a place where men often bathe.
The baraita continues: With regard to this kind of wife, it is a mitzva by Torah law to divorce her, as it is stated: “Because he has found some unseemly matter in her, and he writes her a scroll of severance, and gives it in her hand, and he sends her out of his house…And she goes and becomes another [aḥer] man’s wife” (Deuteronomy 24:1–2). The verse called the second husband aḥer, other, to state that this man is not a peer of the first husband. They are morally distinct, as that first husband evicted a wicked woman from his house and this second man introduced a wicked woman into his house.
If the second man merits, he will send her out, as it is stated in the following verse: “And the latter husband hates her…and he sends her out of his house” (Deuteronomy 24:3). And if not, she will bury him, as it is stated in the same verse: “Or if the latter husband dies.” It is appropriate for him to receive the punishment of death, as that first man evicted a wicked woman from his house and this second husband introduced a wicked woman into his house.
§ The prophet Malachi states in rebuke of those who divorce their wives: “For I hate sending away, says the Lord, the God of Israel” (Malachi 2:16). Rabbi Yehuda says: The verse means that if you hate your wife, send her away. Do not continue living with a woman whom you hate. Rabbi Yoḥanan says: The verse means that one who sends his wife away is hated by God.
And the Gemara explains that they do not disagree. This statement is with regard to a first marriage, i.e., one should tolerate his first wife and not divorce her, and that statement is with regard to a second marriage, in which case the husband should divorce his wife if he hates her.
As Rabbi Elazar says: With regard to anyone who divorces his first wife, even the altar sheds tears over him, as it is stated: “And this further you do: You cover the altar of the Lord with tears, with weeping, and with sighing, insomuch that He does not regard the offering anymore, nor does He receive it with goodwill from your hand. Yet you say: What for? Because the Lord has been witness between you and the wife of your youth, against whom you have dealt treacherously, though she is your companion, and the wife of your covenant” (Malachi 2:13–14). Clearly one should not divorce the wife of his youth, i.e., his first wife, as one who does so is hated by God for divorcing the woman to whom he was bound in companionship and covenant.
משנה גיטין ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הכל כשרין לכתוב את הגט. אפילו חרש שוטה וקטן. האשה כותבת את גיטה. והאיש כותב את שוברו. שאין קיום הגט אלא בחותמיו. הכל כשרין להביא את הגט. חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ד תצא שיחה א מאותו ספר גיטין צ, א
- לקוטי שיחות כרך ד תצא שיחה א מאותו ספר גיטין צ, ב
- לקוטי שיחות כרך כט ראה שיחה ב מאותו ספר גיטין צ, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן ט גיטין צ, א
- לקוטי שיחות כרך ה לך לך שיחה א מאותו ספר ב"ק קב, א
- לקוטי שיחות כרך כב שמיני שיחה ב מאותו ספר ב"ק קב, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כד הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ו מאותו ספר ב"ק קב, א
- לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה א מאותו ספר ב"ק קב, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות בקשר לתקנת לימוד הרמב"ם שיחה א מאותו ספר ב"ק קב, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות רבית והלכות עיסקא הלכות רבית והלכות עיסקא מד ב"ק קב, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כא ב"ק קב, א
- שיעורי הלכה למעשה הלכות רבית ב"ק קב, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשל"א ב"ק קב, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א ב"ק קב, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשל"ג ב"ק קב, סע"א