193
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
וילך
א. "ואנכי הסתר אסתיר...
ידועים דברי הבעש"ט1 על הפסוק2 "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא', שהמשמעות של פעמיים הסתר היא, שההסתר עצמו מוסתר. כלומר, ההסתר כה עצום, עד אשר אין חשים כלל שזהו הסתר, ועלולים להגיע לידי 'שמים3 חושך לאור".
ולפי המבואר בלקוטי תורה4 על " הענינים הכלולים ב"תוכחה", ש"לפי האמת אינם רק ברכות", והם נאמרים בניסוח הנראה בחיצוניותו להיפך מברכה, מפני שברכות אלו נובעות " ממקום נעלה ביותר, "מבחינת סתום" – מובן לגבי עניננו, ש"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" היא "לפי האמת" ברכה נעלית.
ויותר מכך: מכך שבחיצוניות היא נראית ההיפך המוחלט מברכה,
[שהרי כאשר יודעים שזהו " "הסתר", ייתכן שיחפשו דרך להתפטר ממנו. אך במצב של "הסתר אסתיר", " כאשר חושבים על חושך שהוא אור – מרוצים מהמצב שבו שרויים, וזהו ההיפך המוחלט מברכה],
מובן, שברכה זו נעלית ביותר, ומשום כך היא מופיעה באופן סתום ביותר.
ב. "אני ישנה ולבי ער"
כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר את מאמרו של אדמו"ר הזקן5 על הפסוק6 "אני ישנה ולבי ער", שעל דרגת ממלא כל עלמין, הנקראת
אני", אפשרי מצב של "שינה", ואילו בדרגת סובב כל עלמין – "ולבי", האדם תמיד "ער".
ושם הוא מסביר, שכאשר יהודי
מדבק מחשבתו בתאות עולם הזה... ומבקש לקבל חיות מזה, ושובק7 החיות של ואתה מחיה את כולם, דאיהו ממלא כל עלמין", הרי אז הוא נפרד מדרגת ממלא כל עלמין. ואילו מבחינת סובב כל עלמין, "אי אפשר להפרד בשום אופן", כי הרצון,
רעותא דלבא", הנובע מדרגת סובב כל עלמין ("ולבי") "ישנו בכל אדם"
ואף שנראה לו שאין לו ואינו מרגיש בזה, זהו בודאי שקר, כי אף־על־גב8 דאיהו לא חזי, מזליה חזי".
ולכאורה, אין מובן:
הערות
- 1. הובא בתולדות יעקב יוסף ר"פ בראשית. "
- 2. פרשתנו לא, יח.
- 3. לשון הכתוב (ישעי' ה, כ). וראה רמב"ם הל' דעות רפ"ב. ח"פ (להרמב"ם) פ"ג.
- 4. בחוקותי מח, סע"א ואילך.
- 5. נדפס בבונה ירושלים (סי' קכ) ובחוברת בפ"ע (ברוקלין תשכ"ד) – עם הוספות מכת"י ישן שכפי הנראה נכתב עוד בחיי כ"ק רבנו הזקן". מאמרי אדה"ז – כתובים (ח"ב) ע' קנו.
- 6. שה"ש ה, ב.
- 7. בכת"י הנ"ל: ושוכח.
- 8. מגילה ג, א.
משנה תורה, הלכות דעות ב׳ - הטקסט מספריא
חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר הכל לפי רוב החולי כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליהם למאד לפי חליים וכן ישעיהו אומר באנשים הללו הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר ועליהם נאמר העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך ומה היא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חכמה ומוסר אוילים בזו.
וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חמה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החמה מלבו ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזות את לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהוא דרך הטובה ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה והיא מדה בינונית שבכל דעה ודעה.
ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד ולפיכך נאמר במשה רבינו ענו מאד ולא נאמר ענו בלבד ולפיכך צוו חכמים מאד מאד הוי שפל רוח ועוד אמרו שכל המגביה לבו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך ועוד אמרו בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח ואפילו מקצתה וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו ובעלי כעס אין חייהם חיים לפיכך צוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים וזו היא הדרך הטובה ודרך הצדיקים הן עלובין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו וזו היא שיחת רוב כל אדם ואפילו בצרכי הגוף לא ירבה אדם דברים ועל זה צוו חכמים ואמרו כל המרבה דברים מביא חטא ואמרו לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה וכן בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי האדם מעטים ועניניהם מרובים והוא שצוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה אבל אם היו הדברים מרובין והענין מועט הרי זו סכלות ועל זה נאמר כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים.
סייג לחכמה שתיקה לפיכך לא ימהר להשיב ולא ירבה לדבר וילמד לתלמידים בשובה ונחת בלא צעקה ובלא אריכות לשון הוא שאמר שלמה דברי חכמים בנחת נשמעים.
אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי כיצד לא ימכור לנכרי בשר נבילה במקום בשר שחוטה ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל כיוצא בו ואפילו מלה אחת של פיתוטי ושל גניבת דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות.
לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות ולא עצב ואונן אלא שמח כך אמרו חכמים שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה וצוו שלא יהא אדם פרוץ בצחוק ולא עצב ומתאבל אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות וכן לא יהיה בעל נפש רחבה נבהל להון ולא עצב ובטל ממלאכה אלא בעל עין טובה ממעט בעסק ועוסק בתורה ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו ולא בעל קטטה ולא בעל קנאה ולא בעל תאוה ולא רודף אחר הכבוד כך אמרו חכמים הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם כללו של דבר ילך במדה הבינונית שבכל דעה ודעה עד שיהיו כל דעותיו מכוונות באמצעות והוא ששלמה אמר פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ט ‹ תצא ‹ שיחה ב ‹ 147 לקו"ש ח"ט ע' 193
תורת מנחם 1
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ מב לקוטי שיחות ח"ט ע' 193
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.