986
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לא העידו בפני בית דין, יכולים לחזור מעדותם30. ואילו עד אחד אינו קשור לבית דין; נאמנותו של עד אחד נובעת מ"כשרות" הנפש האלוקית שלו, והוא נאמן כי כל ישראל הם בחזקת כשרות31.
כאשר דנים בכשרות של אשה לבעלה, של כנסת ישראל להקב"ה, אין צורך לבוא לבית דין, לא לבית דין של מטה ולא לבית דין של מעלה; די לכך בנאמנות של נפש האלוקית. כאשר נפש האלוקית נאנחת באמת על מעשיו הלא טובים, אין צורך להזדקק לבית דין, והקב"ה נותן ליהודי "כמנהג גוברין יהודאין", "שאר כסות ועונה" כו', והעיקר, שנעשה מיוחד עם הקב"ה – ואתם הדבקים בה' – עד שהדבקות של הקב"ה עם ישראל באה בגילוי, "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד".32
(משיחת י"ט כסלו תשט"ו)
הערות
- 30. ירושלמי כתובות פ"ב, ה"ג. תוספתא סנהדרין פ"ו, ו. טוש"ע חו"מ סכ"ט.
- 31. להעיר מסנה' רפ"ג.
- 32. ראה זח"ג צג, רע"ב.
תלמוד ירושלמי כתובות ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
משנה: הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה אֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ קְטַנִּים הָיִינוּ פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ הֲרֵי אֶילּוּ נֶאֱמָנִין. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְּתָב יָדָן אוֹ שֶׁהָיָה כְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר אֵינָן נֶאֱמָנִין.
הלכה: הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא זֶה כול׳. תַּנֵּי. וְכֵן הָעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ בֵּין לְטַמֵּא בֵין לְטָהֵר. בֵּין לְרָחֵק בֵּין לְקָרֵב. בֵּין לֶאֱסוֹר בֵּין לְהַתִּיר. בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. עַד שֶׁלֹּא נֶחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין אָמְרוּ. מְבַדִּין הָיִינוּ. הֲרֵי אֵילּוּ נֵאֱמָנִין. מִשֶּׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין אָמְרוּ. מְבַדִּין הָיִינוּ. אֵינָן נֶאֱמָנִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עָשׂוּ הָעֵדִים הַחֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין. הֵן אוֹמְרִים. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים. כְּתָב יָדָן הוּא. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהוּא כְּתָב יָדָן אוֹ שֶׁהָיָה כְּתָב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר אֵינָן נֶאֱמָנִין.
הֵן אוֹמְרִים. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ כְּתָב יָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא. נַעֲשֶׂה כִשְׁטָר שֶׁנִּקְרָא עָלָיו עִרְעֵר. אָמַר אִסִּי. וּבִלְבַד בִּשְׁטָר שֶׁנִּקְרָא עָלָיו עִרְעֵר וְנִתְקַיֵים בְּבֵית דִּין. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. לֹא נִתְקַיֵים בְּבֵית דִּין. אָמַר רִבִּי אִילָא. טַעֲמָא דְרִבִּי לָעְזָר. כֵּיוָן שֶׁהוּחְזְקוּ הָעֵדִים לִהְיוֹת חֲתוּמִין בִּשְׁטָר כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין.
רַב חָנָא אָמַר. לְמֵידִין מִסֵּפֶר מוּגָּה. כְּגוֹן אִילֵּין דְּאָמְרִין. סַפְרוֹי דְאִסִּי וּכְאִילֵּין אִיגְרָאתָא צְרִיכִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. וּבִלְבַד שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת שֶׁלְּשְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם.
רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. נֶאֱמָנִין הָעֵדִים לוֹמַר. שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס הוּא. דְּרַב אָמַר. אָסוּר לַחֲתוֹם בִּשְׁטָר אֲמָנָה וּבִשְׁטָר פִּוסְיטִיס. מַה וּפְלִיג. אָמְרֵי בְשֵׁם רַב. נֶאֱמָנִין הָעֵדִים לוֹמַר. שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס הוּא. מִילְתָא דְרַב פְלִיגָא עַל מִילְתָא דְרַב. אָמַר רִבִּי חַגַּי. לֹא דְּרַב אָמַר. אָסוּר לַחֲתוֹם אֶלָּא אָסוּר לְקַיֵים. כְּהָדָא. אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ. זֶה שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס. וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאוֹהָלֶיךָ עַוְולָה. זֶה שְׁטָר פָּרוּעַ.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך יב ‹ ד'קנה לקו"ש ח"ג ע' 986
לקוטי שיחות 1
- כרך לב ‹ הוספות ‹ מצורע ‹ 240 לקו"ש ח"ג ע' 986
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.