655
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
נעשה הדבר כתערובת לח בלח, ובכל סכום הניתן מקופה זו יש חלק לנותן.
דוגמת הידוע בהלכה של מחצית השקל שניתנה ללשכה – שלכל נותן היה חלק19 בכל קרבן תמיד ובקרבנות הצבור בכלל, ואפילו כשהשתתפותו היתה בפחות משוה פרוטה20.
יד. יתרון גדול נוסף בנתינה דוקא לקופה הכללית הנ"ל.
אנו עומדים עתה מספר שבועות לאחר תחלת השנה. מה יהיה על הימים שכבר חלפו, וההמשכות השייכות לימים, שבועות, שבתות ומועדים שחלפו? ובמיוחד – שהרי הם ימים כללים, שבת כללי, וחגים כלליים לשנה כולה?
פתרון לדבר ניתן ללמוד מנתינת מחצית השקל ללשכה. למרות שבמחצית השקל היתה לכתחלה מצוה של זריזות להשתדל שמחצית השקל תגיע למטרתה בכל ההקדם – עם זאת הרי גם אלה שמסיבות שונות התאחרו בנתינתם, היה להם, למרות כן, חלקם בכסף שניתן מהלשכה עוד בטרם נתקבלה מחצית השקל שלהם21.
לגבאי של קופה כללית ישנו הכוח לתרום היום על הגבוי ועל העתיד לגבות.
כך גם בנידון דידן: התרומות שמן הקופה הכללית הותנה עליהם שגם אלו שיתנו סכומיהם לאחר זמן – יהיה להם חלק בתרומות.
טו. בכל זאת נכון במאוד מאוד שהנתינות האמורות יינתנו בהקדם, מיד מחר. נוסף על מעלת הזריזות, שהיא עיקר ענינה של העקידה, משום שהעקידה עצמה אינה מהוה נסיון כה גדול, כפי שמסביר22 אדמו"ר הזקן שרבים מסרו נפשם על קידוש השם והעיקר כאן היתה הזריזות הנפלאה שהיתה כרוכה בכך: וישכם אברהם בבקר וגו', וזכות זריזותו של אברהם היא שעומדת לדורות לנו ולבנינו עד עולם – הרי נוסף על כך כיון שהדבר צריך להתחלק כל יום – יש לתת כבר מחר, מאחר שהדבר תלוי בנותן ואינו אנוס בזה. וכשתהיה ע"י כך תוספת הרחבה בקופת הצדקה תהיה גם תוספת הרחבה בענינים שלצרכיהם ניטל מקופה זו, ודבר זה יביא גם תוספת בכל ההמשכות הבאות ע"י זה מלמעלה, בין בגשמיות ובין ברוחניות.
(משיחת ש"פ בראשית
(המשך דשמח"ת), תשי"ד)
הערות
- 19. במדבר רבה פי"ח, י: יש לאלו חלק באותה מנחה. ברש"י ערכין ד, א סד"ה שלנו: זיל בתר רובא. וראה זבחים ד, סע"א. רמב"ם תמורה א, א.
- 20. להעיר מפרש"י סוכה (כז, ב). ד"ה כל, מנחת חינוך מצוה שכה ובהגהות שם. שע"ת לאו"ח סתפ"ב סק"א. ואכ"מ.
- 21. ראה שקלים פ"ג ה"ג. כתובות קח, א.
- 22. אגרת הקדש סימן כא.
במדבר רבה י״ח:י׳ - הטקסט מספריא
וַיִּשְׁלַח משֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם (במדבר טז, יב), אַף הֵם עָמְדוּ בְּרִשְׁעָן וְלֹא נִזְקְקוּ לַהֲשִׁיבוֹ. (במדבר טז, יב): וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה, הִכְשִׁילָם פִּיהֶם לָרְשָׁעִים, וּבְרִית כְּרוּתָה לַשְֹּׂפָתַיִם, שֶׁמֵּתוּ וְיָרְדוּ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה. (במדבר טז, יג): הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ וגו' כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, עַל מָה אַתְּ מִתְרַבְרֵב עָלֵינוּ, מַה טּוֹבָה עָשִׂיתָ לָנוּ, הוֹצֵאתָנוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁהוּא כְּגַן ה', וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הִכְנַסְתָּנוּ, אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ בַּמִּדְבָּר וְהַנֶּגֶף מִשְׁתַּלֵּחַ בָּנוּ. (במדבר טז, יד טו): הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה, וַיִּחַר לְמשֶׁה, לָמָּה, שֶׁאָדָם הַדָּן עִם חֲבֵרוֹ וּמִתְוַכֵּחַ וּמְשִׁיבוֹ, יֵשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ, וְאִם אֵינוֹ מְשִׁיבוֹ, יֵשׁ לוֹ צַעַר. (במדבר טז, טו): וַיֹּאמֶר [משה] אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, אַל תְּקַבְּלֵם בִּתְשׁוּבָה, הָיָה צָרִיךְ לַמִּקְרָא לוֹמַר אַל תֵּפֶן אֶל עֲבוֹדָתָם, מַהוּ אֶל מִנְחָתָם, כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לְאֵלּוּ חֵלֶק בְּאוֹתָהּ מִנְחָה שֶׁהִקְרִיבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט, יט): מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ, וְהָיְתָה שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל קְרֵבָה, הוֹאִיל וּפֵרְשׁוּ אֵלּוּ מִבָּנֶיךָ אַל תִּסְתַּכֵּל בְּחֶלְקָם, תַּנִּיחֶנּוּ הָאֵשׁ וְאַל תֹּאכְלֶנָּהּ. (במדבר טז, טו): לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, מַה שֶּׁהָיָה דַרְכִּי לִטֹּל לֹא נָטַלְתִּי מֵהֶם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּהֶקְדֵּשׁ נוֹטֵל שְׂכָרוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וַאֲנִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹרֵד מִן מִדְיָן לְמִצְרַיִם הָיָה דַרְכִּי לִטֹּל מֵהֶן חֲמוֹר, שֶׁבִּשְׁבִיל צָרְכֵיהֶם יָרַדְתִּי, וְלֹא נָטַלְתִּי. וְכֵן שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק אָמַר (שמואל א יב, ג): הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי, שׁוֹר שֶׁהָיִיתִי מַקְרִיב עֲלֵיהֶם לְקָרְבָּן וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְכֵן לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, מִשֶּׁלִּי הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז, כ): עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ט, יב): כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָּה, לֹא נָטַלְתִּי מִשֶּׁלָּהֶם, וּכְשֶׁהָיִיתִי חוֹזֵר וְעוֹשֶׂה דִּינֵיהֶם וְצָרְכֵיהֶם וְהוֹלֵךְ וְסוֹבֵב כָּל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, טז): וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל, דֶּרֶךְ הָעוֹלָם בַּעֲלֵי דִינִין הוֹלְכִין אֵצֶל הַדַּיָּן, וַאֲנִי הָיִיתִי הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב מֵעִיר לְעִיר וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם וַחֲמוֹר שֶׁלִּי. וְכֵן משֶׁה אָמַר (שמות יח, טז): כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא הָלַכְתִּי אֶצְלָם, (במדבר טז, טו): וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם, שֶׁלֹא חִיַּבְתִּי אֶת הַזַּכַּאי וְלֹא זִכִּיתִי אֶת הַחַיָּב. וּכְשֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁעָמְדוּ בְּגַאֲוָתָן, אָמַר לָהֶם (במדבר טז, טז): אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וגו', הָלַךְ קֹרַח כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְהָיָה מַטְעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם מָה אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁאֲנִי עוֹסֵק לִטֹּל אֶת הַגְּדֻלָּה לְעַצְמִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּהֵא הַגְּדֻלָּה עַל כֻּלָּנוּ חוֹזֶרֶת, שֶׁמּשֶׁה נָטַל מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, וְהַכְּהֻנָּה גְדוֹלָה נָתַן לְאָחִיו, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְפַתֶּה כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט כָּרָאוּי לָהֶם עַד שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ עִמּוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, יט): וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה, הִקְרִיבוּ כֻּלָּם מְדַבְּרִים עִמּוֹ, מִיָּד (במדבר טז, כ כב): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם.
הטקסט של תמורה א א אינו זמין בספריא.
כתובות ק״ח א - הטקסט מספריא
שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ, וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֲבֵידָתוֹ. וּבְמָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ.
בִּשְׁלָמָא שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ — מִצְוָה קָעָבֵיד. דִּתְנַן: תּוֹרְמִין עַל הָאָבוּד וְעַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת.
וּמַחֲזִיר לוֹ אֲבֵידָתוֹ נָמֵי מִצְוָה קָעָבֵיד. אֶלָּא פּוֹרֵעַ לוֹ אֶת חוֹבוֹ, הָא קָמִשְׁתָּרְשִׁי לֵיהּ!
אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: הָא מַנִּי? חָנָן הִיא, דְּאָמַר: אִיבֵּד אֶת מְעוֹתָיו.
וְרָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, שֶׁלָּוָה עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִפְרוֹעַ.
בִּשְׁלָמָא רָבָא לָא אָמַר כְּרַב אוֹשַׁעְיָא: דְּמוֹקֵים לַהּ כְּרַבָּנַן. אֶלָּא רַב אוֹשַׁעְיָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרָבָא? אָמַר לָךְ רַב אוֹשַׁעְיָא: נְהִי דַּהֲנָאָה לֵית לֵיהּ,
the other may contribute his shekel for him, i.e., it is permitted for the second individual to donate the half-shekel from his own money to the Temple on behalf of the first one, who is prohibited by the vow from deriving benefit; and he may repay his debt for him, i.e., if the one prohibited by the vow owes money to a third party, the one from whom he may not derive benefit may pay off that debt on his behalf. And he may return to him his lost object, and in a place where one takes a wage for returning a lost article, the benefit paid for the return of the item goes to the Temple treasury of consecrated property.
The Gemara discusses this mishna: Granted, he may contribute his shekel for him, as he thereby performs a mitzva. The one prohibited by the vow from deriving benefit does not derive any direct benefit from this action, as even if he did not pay the half-shekel, all Jews have a share in the communal offerings brought in the Temple, as we learned in a baraita: One performs the collection of money from the chamber with the intention that the ceremony apply to money that is lost, and money that has already been gathered but has not yet been brought to the Temple, and money that will be gathered in the future. This shows that even if one did not give a half-shekel, the communal offerings are nevertheless sacrificed in his name.
And concerning the halakha that he may return to him his lost object, he also performs a mitzva by means of this action. However, with regard to the statement that he may repay his debt for him, this is problematic because it provides a gain for the one prohibited by the vow from deriving benefit; if he did not repay the person’s debt, that person would have to pay it from his own pocket. Consequently, it should be considered as though the one prohibited from deriving benefit received money.
Rav Oshaya said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Ḥanan, who said in the mishna: He has lost his money. In other words, this is referring to a case in which he repays a debt that the other does not really have to repay at all, and therefore he is doing a favor to the creditor, not to the one who is prohibited from deriving benefit.
And Rava said: You can even say that this is in accordance with the opinion of the Rabbis, and here we are dealing with a situation where the borrower borrowed money on the condition that he need not pay it back until he chooses to do so. In that case, if the one from whom this borrower may not derive benefit repaid the debt for him, he performed a favor only to the lender, not to the borrower.
The Gemara analyzes these opinions: Granted, Rava did not say his statement in accordance with the explanation of Rav Oshaya, as he establishes the mishna in Nedarim not only in accordance with the view of Ḥanan, but also in accordance with the opinion of the Rabbis. However, what is the reason that Rav Oshaya did not say that the mishna is referring to a loan that did not have to be repaid, in accordance with the explanation of Rava? The Gemara answers that Rav Oshaya could have said to you: Although in this type of loan there is no benefit to the borrower, as he need not repay it within a certain period of time,
תניא, אגרת הקדש כ״א - הטקסט מספריא
אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמָם, כְּמִשְׁפָּט לְאוֹהֲבֵי שְׁמוֹ, אֶל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם, לַעֲשׂוֹת צִדְקַת ה׳ עִם אַרְצוֹ הַקְּדוֹשָׁה, לָתֵת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה חוֹק הַקָּצוּב מָעוֹת אֶרֶץ הַקּוֹדֶשׁ, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אֲלֵיהֶם תִּטּוֹף מִלָּתִי, וְתִזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, לְזָרֵז לִזְרִיזִים, וּלְחַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת בְּמַתַּן דָּמִים מָעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, וּלְפָחוֹת מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, מֵעֶרְכּוֹ הַקָּצוּב לְעֵרֶךְ שָׁנָה, וְכָל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר עָלָה עַל לֵב אִישׁ לְהִתְנַדֵּב בְּלִי נֶדֶר לְפַרְנָסַת אַחֵינוּ יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַקּוֹדֶשׁ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה.
כִּי הִנֵּה, מִלְּבַד הַיָּדוּעַ לַכֹּל גּוֹדֶל מַעֲלַת הַזְּרִיזוּת בְּכָל הַמִּצְוֹת, הַנֶּאֱמַר וְנִשְׁנָה בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה כוּ׳״, וּזְרִיזוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹמֶדֶת לָעַד, לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם.
כִּי הָעֲקֵדָה עַצְמָהּ אֵינָהּ נֶחְשָׁבָה כָּל כָּךְ לְנִסָּיוֹן גָּדוֹל לְעֵרֶךְ מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם, בְּשֶׁגַּם, כִּי ה׳ דִּיבֶּר בּוֹ: ״קַח נָא אֶת בִּנְךָ כוּ׳״ וַהֲרֵי כַּמָּה וְכַמָּה קְדוֹשִׁים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳ גַּם כִּי לֹא דִיבֶּר ה׳ בָּם. רַק שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם עָשָׂה זֹאת בִּזְרִיזוּת נִפְלָאָה, לְהַרְאוֹת שִׂמְחָתוֹ וְחֶפְצוֹ לְמַלֹּאות רְצוֹן קוֹנוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ.
וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה לְקִיּוּם כָּל הַמִּצְוֹת בִּכְלָל, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה הַמְּגִינָּה וּמַצְּלָה בְּפֵירוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת, כְּדִכְתִיב: ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״, וְכָל שֶׁכֵּן מִשְּׁאָר מִינֵי יִסּוּרִים הַקַּלִּים מִמָּוֶת כָּל שֶׁכֵּן שֶׁטּוֹב לָנוּ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַקְדִּימָהּ כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר, שֶׁהֲרֵי אָדָם נִידּוֹן בְּכָל יוֹם:
אַךְ גַּם זֹאת מָצָאנוּ רָאִינוּ בַּעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה, מַעֲלָה פְּרָטִיּוּת גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה אֵין עֲרוֹךְ אֵלֶיהָ, לִהְיוֹת מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה נַעֲשֵׂית בִּפְעָמִים רַבּוֹת, וְכָל הַמַּרְבֶּה – הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְלֹא בְּפַעַם אַחַת וּבְבַת אַחַת, גַּם כִּי הַסַּךְ הַכּוֹלֵל אֶחָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵירוּשׁ הַמִּשְׁנָה שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וְהַכֹּל לְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה״:
וְהִנֵּה, מִלְּבַד כִּי הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ־לִבְרָכָה בֵּיאֵר הֵיטֵב טַעֲמוֹ וְנִימּוּקוֹ, כְּדֵי לְזַכֵּךְ הַנֶּפֶשׁ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמַּעֲשֶׂה, הִנֵּה מִקְרָא מָלֵא דִּיבֵּר הַכָּתוּב: ״פְּעוּלַּת צְדָקָה לְחַיִּים״, דְּהַיְינוּ, שֶׁפְּעוּלָּתָהּ וּסְגוּלָּתָהּ לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים עֶלְיוֹנִים מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְאֶרֶץ הַחַיִּים, הִיא ״שְׁכִינַת עוּזֵּינוּ״, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: ״וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כּוּלָּם״, וְהִיא סוּכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת עַד עָפָר, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם כוּ׳״, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא – ״לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים״ דְּ״לֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם״ – אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא, וּבִפְרָט בְּהִתְנַדֵּב עָם לְהַחֲיוֹת יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַחַיִּים מַמָּשׁ, וְדַי לַמֵּבִין.
וְכָל מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר גָּדוֹל וְנִפְלָא כָּזֶה יִמְצָא טוּב טַעַם וָדַעַת, כַּמָּה גְדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ: ״הַכֹּל לְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה״, דְּהַיְינוּ מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הַנַּעֲשֶׂה בִּפְעָמִים רַבּוֹת, לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים עֶלְיוֹנִים, לְיַחֵד יִחוּד עֶלְיוֹן פְּעָמִים רַבּוֹת.
וְהַיְינוּ נַמֵי כְּעֵין מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם: לְזַכֵּךְ הַנֶּפֶשׁ, כַּנּוֹדָע מִזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דִּשְׁכִינָה נִקְרֵאת ״נֶפֶשׁ״, כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְנַפְשֵׁנוּ, וּכְתִיב: ״כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ״. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאוּלָּה״, לַהֲקִימָהּ מֵעָפָר מְעַט מְעַט, ״עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה״:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 33 עמודים.
- תורת מנחם תשי"ד שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ערכין ד, א · זבחים ד, סע"א · כתובות קח, א
- אגרות קודש כרך ד תתקנח ערכין ד, א
- לקוטי שיחות כרך ה בראשית שיחה א מאותו ספר ערכין ד, ב
- תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת משיחת י"ב תמוז ה'שי"ת ערכין ד, סע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצו מי שאכל דבר איסור אם מצטרף לזימון ערכין ד, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כח ערכין ד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מ ערכין ד, ב
- לקוטי שיחות כרך לג קרח שיחה א מאותו ספר זבחים ד, סע"א
- לקוטי שיחות כרך לב אמור שיחה ב מאותו ספר זבחים ד, ב
- לקוטי שיחות כרך ד שלח שיחה א מאותו ספר זבחים ד, ב
- לקוטי שיחות כרך ד שמח"ת שיחה א מאותו ספר זבחים ד, ב
- תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט זבחים ד, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ כי תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ג זבחים ד, ב
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ב זבחים ד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ב זבחים ד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ג מאותו ספר כתובות קח, א
- לקוטי שיחות כרך יט כ' אב שיחה א מאותו ספר כתובות קח, א
- לקוטי שיחות כרך כד אלול שיחה א מאותו ספר כתובות קח, ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ז כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ז כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשח"י כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ט כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ב כתובות קח, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ח כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ג' שבט, ה'תש"ל כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א כתובות קח, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ג כתובות קח, א