653

שבאתערותא דלתתא – אתערותא דלעילא אינו דבר מוכרח, אלא שכך עלה ברצונו של הקב"ה¹⁵, דבר שהוא צדקה.

מאחר שהשנה היא שנת־עיבור, והשנה מונה שלש מאות ושמונים ושלשה ימים – הייתי מציע שכל אחד יתן לצדקה מספר של שלש־מאות ושמונים ושלשה: חצאי סנטים, סנטים, ניקלים, דיימים, דולרים, מאות דולרים, ח"י מאות, שעל ידם "יימשכו" אליו כל ההמשכות בגשמיות וברוחניות.

– מובן מאליו שבמדינות אחרות יש לתת מספר זה במטבעות הנהוגים במדינה.

ומובן שאין הדבר צריך למעט את הצדקות הקבועות, או אלו שניתנו שלש פעמים בלי אמירת "בלי נדר"¹⁶. צדקה זו היא נוספת לצדקות הקבועות.

כן מובן שכל אחד צריך לתת כפי יכלתו. אי אפשר לצאת ידי חובה במנחת עני, שכן עשיר שהביא קרבן עני – לא יצא¹⁷.

יב. מובן שכל אחד רשאי לחלק את הכסף לצדקה כפי רצונו. אבל משום בלבולים ופיזור הנפש קרוב הדבר לשכוח לתת בכל יום. כן יש ספק אם יצליח לתת למקום הראוי.

ולכן, מי שרוצה לסמוך עלי יכול לתת על דעתי לקופה הכללית הנמצאת כאן שממנה מתחלק כסף מדי יום. כך יבוא כל דבר, סוף סוף, למקומו הראוי.

– כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אמר פעם, כלפי העובדה שמשום הענינים של שמחת־תורה מתרחש לפעמים עירבוב ובלבול בתפלות – שהמלאכים מסדרים לאחר מכן שכל תיבה תגיע למקומה הראוי, כאותו מפקח מסלת הברזל המכוין ושולח את הרכבות, כל קרון למקומו המתאים.

יג. יתרון נוסף בנתינה לקופה כללית ובחלוקת הצדקה ע"י קופה כזו דוקא:

בצדקה ישנם הרי שני חלקים: א) עצם הנתינה, כאשר הכסף יוצא¹⁸ מרשותו של אדם, ונעשה לכסף־צדקה. דבר זה נעשה מיד עם הנתינה לגבאי הצדקה. ב) בכסף זה מתבצע פדיון שבוי פלוני, הכנסת כלה פלונית, החייאת נפש עני פלוני וכו', או שיש לו, לפחות, חלק בדבר.

השגת החלק השני – ובהיקף האפשרי הגדול ביותר – אפשרית ע"י מסירת הצדקה לקופה כללית, אז