411
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לא כולם נידונו במיתה23, (ב) דוקא אצלם נאמר "עלה", ולא סתם "נחה"?
ויש להסביר על כך, תוך הקדמת מאמר חז"ל24 שהמשכן נצחי כיון שמעשי משה הם נצחיים. וזאת כאשר הזהב והכסף וכדומה הובאו על ידי כל ישראל, מעשה המשכן וכליו היה על ידי בצלאל וכו' ולא על ידי משה25, ורק ההקמה היתה על ידי משה, וההסבר כיצד לעשותו – "אשר הראית"*. ואם כך, על־אחת־כמה־וכמה "ערב רב26 שקבלת מעצמך וגיירתם", שאז זהו "הנפש אשר עשה"27.
ח. חטא העגל – גזירת מלך כדי להגיע למעלת התשובה
ויש לומר, שההסבר הפנימי לכך הוא: השלימות של תיקון חטא העגל מתבטאת בכך שלא איבדו את ה"ערב רב", אלא תיקנו והעלו אותם, כדלהלן.
כדי להבין זאת יש להקדים ולהבהיר את מאמר חז"ל28 לגבי חטא העגל "לא ישראל ראויין לאותו מעשה", ושחטא העגל "גזירת מלך היתה... כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה".
וידוע29 שהביאור לכך בפנימיות הוא, שהענין של "ליתן פתחון פה לבעלי תשובה" אינו מכוון רק לגבי בעלי תשובה שלאחר מכן, אלא ש(גם) בני ישראל שבתקופה ההיא יגיעו למעלת התשובה. שהרי תשובה היא עבודה רוחנית שהיהודי אינו יכול לבחרה מלכתחילה, אלא אדרבה: האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה30 – אלא רק לאחר שמישהו נכשל, ניתנת לו האפשרות לחזור בתשובה.
אך עם זאת, יש יתרון גדול בעבודת התשובה על פני עבודת הצדיקים, כדברי חז"ל31 "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".
ולפיכך, כדי שבני ישראל שהיו במתן תורה יוכלו להגיע למעלת התשובה, אשר כשלעצמן לא היו מגיעים לעבודה זו שהרי "שליטים ביצרם היו"32, היתה
הערות
- 23. ע"ד הפשט אפ"ל שהוא עדמש"נ (עמוס ג, ב) "רק אתכם ידעתי גו' על גן אפקוד עליכם את כל עונותיכם".
- 24. סוטה ט, סע"א (הובא ביל"ש תהלים רמז תש"כ), וראה תדבא"ר פי"ח. צפע"נ עה"ת ר"פ תרומה. ברכה לד, א.
- 25. פרש"י פקודי לט, לג.
- *. תרומה כו, ל.
- 26. וראה ע"ח של"ב פ"ב ש"הם ניצוצין של משה בסוד כו' שחת עמך כו' ע"כ טרח בעבורם כ"כ ומת במדבר בעבורם* כי רצה לתקנם – כנזכר במ"א" – וראה שער הפסוקים בפ' שמות בארוכה.
- 27. פרש"י לך יב, ה.
- 28. ע"ז ד, סע"ב ובפרש"י שם ד"ה לא עשו.
- 29. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 249 ובהערה 28 שם.
- 30. משנה סוף יומא.
- 31. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד – כדעת ר' אבהו ברכות לד, ב. וראה לקו"ש שם הערה 29.
- 32. לשון רש"י ע"ז שם. ולהעיר מד"ה וירד תרמ"ג בסופו: ומה שבמ"ת פסקה זוהמתן אולי י"ל שהו כמ"ש בסש"ב בבינונים שהרע שבהם ישן כו' – והרי ענין השליטה ביצה"ר הוא בבינוני (כשהרע ישן) – כמ"ש בתניא שם לפנ"ז (פי"ג – יח, ב).
- . להעיר מדברים רבה פ"ב, ט. זח"ב קנז, סע"א.
רש"י על שמות ל״ט:ל״ג - הטקסט מספריא
ויביאו את המשכן וגו'. שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם אָדָם מֵחֲמַת כֹּבֶד הַקְּרָשִׁים, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְזָקְפָן, וּמֹשֶׁה הֶעֱמִידוֹ; אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה אֵיךְ אֶפְשָׁר הֲקָמָתוֹ עַ"יְ אָדָם? אָמַר לוֹ עֲסֹק אַתָּה בְּיָדְךָ, וְנִרְאֶה כִּמְקִימוֹ וְהוּא נִזְקָף וְקָם מֵאֵלָיו, וְזֶהוּ שֶׁנֶּ' הוּקַם הַמִּשְׁכָּן (שמות מ') – הוּקַם מֵאֵלָיו; מִדְרַשׁ רַ' תַנְחוּמָא:
ויביאו את המשכן וגו׳ AND THEY BROUGHT THE TABERNACLE [UNTO MOSES etc.], for they themselves were unable to erect it. Since Moses had done no work in the Mishkan, the Holy One, blessed is He, left for him the task of erecting it, for nobody was able to set it up because of the weight of the boards which no human strength was capable of setting up. Moses, however, succeeded in placing it in position. Moses said to the Holy One, blessed be He, “How is its erection possible by human beings?” God answered him: “You be busy with your hand!” He appeared to be erecting it, but in fact it set itself up and rose of its own accord. That is why Scripture says, (Exodus 40:17) “The Tabernacle was erected (הוקם)” — was erected by itself. This is a Midrash of Rabbi Tanchuma 2:11:11.
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ד׳ - הטקסט מספריא
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.
דברים רבה ב׳:ט׳ - הטקסט מספריא
כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (דברים ג, כז), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִם אַתָּה נִקְבַּר כָּאן אֶצְלָן, בִּזְכוּתְךָ הֵן בָּאִין עִמָּךְ. אָמַר רַבִּי לֵוִי, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאֶחָד שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ מְעוֹתָיו בִּמְקוֹם אֲפֵלָה, אָמַר אִם אוֹמֵר אֲנִי הָאִירוּ לִי שֶׁאֲקַבֵּץ מְעוֹתַי, אֵין בְּרִיָה מַשְׁגַּחַת עָלַי, מֶה עָשָׂה נָטַל זָהוּב אֶחָד וְהִשְׁלִיךְ בְּתוֹכָם, וְהִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר הָאִירוּ לִי, זָהוּב אֶחָד הָיָה לִי וְנָפַל מִמֶּנִּי כָּאן, וְהֵאִירוּ לוֹ. מֶה עָשָׂה, מִשֶּׁנָּטַל אֶת הַזָּהוּב אָמַר לָהֶן, בְּחַיֵּיכֶם הַמְתִּינוּ לִי שֶׁאֲלַקֵּט אֶת הַמָּעוֹת, וְלִקְטָן, בִּזְכוּת הַזָּהוּב נִתְלַקְטוּ הַמָּעוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִם נִקְבַּר אַתָּה אֶצְלָם בַּמִּדְבָּר הֵן בָּאִים בִּזְכוּתְךָ וְאַתְּ בָּא בְּרֹאשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ וגו' וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- סג - שנת תשל"א - חלק שני ‹ שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשל"א לקו"ש חט"ז ע' 411
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל חנוכה שיחה ב מאותו ספר ע"ז ד, א
- לקוטי שיחות כרך ז שמיני שיחה א מאותו ספר ע"ז ד, א
- לקוטי שיחות כרך ט וזאת הברכה שיחה ב מאותו ספר ע"ז ד, ב
- לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ג מאותו ספר ע"ז ד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד ע"ז ד, סע"ב ואילך
- תורת מנחם ש"פ האזינו, י"ג תשרי*, ה'תשכ"ב ע"ז ד, א
- מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ב ע"ז ד, א
- תורת שמואל תרכ"ז ויהי אומן את הדסה ע"ז דף ד
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צ דין מקום הראוי להתפלל והולך בדרך י ע"ז ד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות משא ומתן קנו סדר משא ומתן ז ע"ז ד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות ראש השנה תקצא סדר תפלת מוסף ביחיד יג ע"ז ד , ב
- לקוטי תורה פרשה במדבר טו א ע"ז דף ד
- לקוטי תורה פרשה ראה כב ג ע"ז דף ד
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב ע"ז ד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג) תקצא סדר תפלת מוסף ביחיד ע"ז ד , ב