410

ה. "לך עלה..." – אמור לגבי "ערב רב" אשר עבדו לעגל

לפי כל האמור לעיל מובן החידוש שבפסוק "לך עלה... והעם..." בנוסף לפסוק "לך נחה את העם...":

בפסוק "לך נחה את העם..." מדובר על בני ישראל אשר לא עבדו לעגל, שהרי עובדי העגל מבני ישראל נדונו בשלוש מיתות. וחטאם היה בכך שלא מחו וכדומה¹⁹.

ואילו בפסוק "לך עלה..." הודיע הקדוש־ברוך־הוא למשה דבר חדש, שאפילו אלו מבין ה"ערב רב" אשר חטאו בחטא העגל ונותרו בחיים כיון שלא היו לכך עדים והתראה – גם לגביהם נאמר "לך..." ויותר מכך – "לך עלה...", שגם אצלם תהיה עליה.

ובמה מתבטאת עלייתם? על כך אומר רש"י "כאן לא אמר ועמך": הם חזרו בתשובה על חטאם, ולכן אין לכנותם "עמך", הם מכונים בתואר נעלה יותר – "העם".

ו. עלה מזה להתרחק מחטא העגל

בכך מובן גם מדוע כאן מדייקת התורה ומוסיפה על הנאמר לפני כן "לך נחה את העם אל אשר דברתי" את המילים "לך עלה מזה אתה והעם...", בעוד אשר, לכאורה, צריך היה לכתוב "לך עלה אתה והעם...".

הדיוק כאן הוא²⁰, שה"עלה" צריך להיות "מזה"²¹ – לעלות ולהתרחק מחטא העגל, לגבי משה אשר "לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם"²², ולגבי ה"ערב רב" – אשר עבדו לעגל.

ואילו אצל בני ישראל, שלגביהם נאמר "לך נחה את העם...", ואשר לא עבדו לעגל, אין צריך להדגיש "לך... מזה", מחטא העגל.

ז. ערב רב – "מעשי" משה

אך למרות הכל עדיין אין מובן: כיצד ייתכן שדוקא אצל ה"ערב רב", אשר הם היו עיקר החוטאים ועובדי העגל – "הם שחתו והשחיתו" – הרי (א)