409
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כל העם – גם את הגרים וכדומה, ואילו הביטוי "בני ישראל", המופיע בניגוד לביטוי "עם", משמעותו – בני אברהם יצחק ויעקב11. כפי שנאמר בתורה12 לגבי יציאת מצרים: "ויסעו בני ישראל... כשש מאות אלף רגלי הגברים... וגם ערב רב עלה אתם", מכאן רואים ש"ערב רב" אינם נכללים במספר השישים ריבוא13 של בני ישראל14.
ולפי זה מתחדש חידוש גדול: כיון שנאמר "וישק את בני ישראל" מובן, שאת ה"ערב רב" לא השקו. ולפי זה, אנשי ה"ערב רב" אשר עבדו לעגל בלא עדים ובלא התראה נותרו בחיים15,
והגזירה "אמחנו מספרי" לא התבצעה באופן של "לכלותם יחד", אלא "וביום פקדי ופקדתי" כפי שהיה אצל בני ישראל, כי גם על ה"ערב רב" התחנן משה רבינו, והקדוש־ברוך־הוא נענה "שמעתי אליך"16.
ד. את ה"ערב רב" אין מתאים לבדוק כ"סוטות"
ואכן, מדוע לא השקו את ה"ערב רב"? את זאת מסביר רש"י בפירושו על "וישק את בני ישראל"8 ובפירושו בהמשך הפרשה:
על "וישק את בני ישראל"8 אומר רש"י "נתכוין לבדקם כסוטות". וכיצד מתקשר לכאן הענין של "סוטות"*? הדבר מובן מפירוש רש"י בהמשך הפרשה. על "פסל לך"17 אומר רש"י: "משל למלך... והניח ארוסתו עם השפחות... כך המלך זה הקדוש־ברוך־הוא, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקדוש־ברוך־הוא אלו ישראל". כלומר, חטא העגל דומה לקלקול של ארוסה18, ולכן "נתכוין לבקדם כסוטות".
ולפי זה מובן בפשטות מדוע לא השקו את ה"ערב רב", שהרי "השפחות אלו ערב רב". כלומר, הם אינם "ארוסתו של הקדוש־ברוך־הוא", ולגביהם אין מתאים הענין של "לבדקם כסוטות".
הערות
- 11. ואף שבכ"מ פשוט שקאי על כל ישראל, גם הגרים (וברובם ככולם דהציווים נאמר "דבר אל בנ"י וכיו"ב) – מ"מ, במקום שהפסוק משנה מ"עם" ל"בנ"י" כבנדו"ד משמע שהתוכן שונה – כבפנים.
- 12. בא יב, לז־לח.
- 13. וכדמוכח ג"כ מהמנין דפ' במדבר ופ' פינחס שלא נמנו כ"א בני השבטים.
- 14. ראה תיב"ע ומכילתא בא שם.
- 15. ודוחק גדול לומר שלא הי' אף א' מהערב רב שחטא בלא עדים ובלא התראה (ולא הי' מי להשקות). ולהעיר: מפשטות לשון רש"י "עמך ערב רב .. הם שחתו והשחיתו" (ועד"ז מפרש"י לעיל לב, ד. לקמן לד, א) משמע לכאו', שכל הערב רב חטאו בעגל, ומכיון שמצינו מהערב רב גם לאחרי חטא העגל (פרש"י בהעלותך יא, א. שם, ד), עכצ"ל כבפנים (שלא מתו כולם).
- 16. אלא שהסדר בזה הוא שתחלה צ"ל "ויגוף גו'" פרעון קצת – ואח"כ דבור (ומחילה) בגלוי "עלה גו' והעם".
- 8.
- 8.
- *. ואף שזהו בדרז"ל (ע"ז מד, רע"א) – הרי מכיון שמביאו רש"י בפירושו עה"ת מובן שכ"ה גם ע"ד הפשט.
- 17. פרשתנו לד, א.
- 18. להעיר (ע"ד הדרוש) מאהבת יהונתן הפטורת במדבר. חת"ס עה"ת פרשתנו לב, כח.
רש"י על במדבר י״א:א׳ - הטקסט מספריא
ויהי העם כמתאננים. אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה" (שמות י"ז), וְאוֹמֵר "הָעָם הַזֶּה הָרָע" (ירמיהו י"ג); וּכְשֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְרוּאִים "עַמִּי", שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלַּח עַמִּי" (שמות ח׳:ט״ז), "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ" (מיכה ו'):
כמתאננים. אֵין מִתְאוֹנְנִים אֶלָּא לְשׁוֹן עֲלִילָה — מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הֵיאַךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים י"ד), "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (ספרי):
רע באזני ה'. תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא רָעָה בְּאָזְנֵי ה', שֶׁמִּתְכַּוְּנִים שֶׁתָּבֹא בְּאָזְנָיו וְיַקְנִיט, אָמְרוּ: אוֹי לָנוּ, כַּמָּה לֻבַּטְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא נַחְנוּ מֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ:
ויחר אפו. אֲנִי הָיִיתִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַתְכֶם — שֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד:
בקצה המחנה. בְּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים (עי' ספרי):
ויהי העם כמתאננים AND THE PEOPLE WERE COMPLAINING — The term העם “the people” always denotes wicked men. Similarly it states, (Exodus 17:4) “what shall I do unto this people (לעם הזה)? [yet a little and they will stone me]”, and it further states, ( 13:10) “This evil people [which refuses to hear my words]”. But when they are worthy men who are spoken of they are called עמי “My people”, as it is said, (Exodus 5:1) “Let My people go”; (Micah 6:3) “O My people, what have I done unto thee” (Sifrei Bamidbar 85).
כמתאננים — The term מתאננים denotes [people who seek] “a pretext” — they seek a pretext how to separate themselves from following the Omnipresent. Similarly is stated in the narrative of Samson, (Judges 14:4) “for he sought a pretext (תואנה) [against the Philistines]” (Sifrei Bamidbar 85).
רע באזני ה׳ means a pretext that was evil in the ears of the Lord, i.e., that they intended that it should reach His ears and that He might show annoyance. They said: “Woe unto us! How weary we have become on this journey: it is now three days that we have had no rest from the wearisomeness of the march!”
ויחר אפו AND HIS WRATH GLOWED — He said in anger: How ungrateful you are, “I meant it for your good — that you might immediately come into the land”.
בקצה המחנה [AND THE FIRE … DESTROYED THEM THAT WERE] IN THE EXTREMITY OF THE CAMP — i.e. those amongst them who were extreme in baseness — these were “the mixed multitude”. But R. Simeon the son of Manassia said: it means that the fire consumed the most distinguished and prominent ones among them (cf. Sifrei Bamidbar 85 and Rashi’s two explanations of ומקצה אחיו on Genesis 47:2).
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לד ‹ ברכה ‹ שיחה א ‹ 220 לקו"ש חט"ז ע' 409
תורת מנחם 1
- סג - שנת תשל"א - חלק שני ‹ שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשל"א לקו"ש חט"ז ע' 409
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה ג מאותו ספר ע"ז מד, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כד ט"ו באב שיחה ב מאותו ספר ע"ז מד, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה ב מאותו ספר ע"ז מד, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כח חוקת שיחה ב מאותו ספר ע"ז מד, א
- לקוטי שיחות כרך כט שופטים שיחה ב מאותו ספר ע"ז מד. סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ז ע"ז מד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר מז דיני ברכת התורה ב ע"ז מד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע פד אם מותר לקרות במרחץ א עבודה זרה מד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א ע"ז מד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע פד אם מותר לקרות במרחץ עבודה זרה דף מד , ב