408

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ב. שני הפסוקים מדברים על שני סוגים שונים של העם

ההסבר לכך הוא: כוונת רש"י היא להבהיר כאן ענין נוסף שאינו מובן: לגבי משה ("אתה"), מובן מדוע צריכה התורה לומר "לך עלה מזה", כי עד עתה לא מצאנו שהסירו ממנו את הדבור "לך רד".

אך לגבי כלל ישראל, ה"עם", כבר נאמר לפני כן "לך נחה את העם אל אשר דברתי לך", ומה מוסיפות המילים "לך עלה... אל הארץ..."6? ועד כדי כך, שהדברים נאמרו בדיבור מיוחד של הקדוש־ברוך־הוא – "וידבר ה' אל משה לך עלה...", ובהפסקת הסיפור "ויגוף ה' את העם..."?

לפיכך מסיק רש"י ששני פסוקים אלו מדברים על שני סוגים שונים: "לך נחה את העם..." מדבר אודות בני אברהם יצחק ויעקב, והאחרים "אשר חטא לי – אמחנו מספרי". ומאוחר יותר, לאחר "ויגוף ה'... (קצת פרעון) על אשר עשו את העגל"*, מופיע החידוש, המוזכר בדיבור נפרד, "לך עלה מזה... והעם..." – כאן מדובר רק על ה"ערב רב"7, הזקוקים לאזהרה ותיקון מיוחדים, כפי שיוסבר להלן בסעיף ה'.

[לפי זה מובן גם מדוע אומרת התורה כאן "והעם אשר העלית מארץ מצרים", שמשה הוציאם ממצרים – אותו ביטוי המופיע לפני כן "שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים", שכוונתו ל"ערב רב שקבלת בעצמך", כאמור לעיל – כי גם כאן הכוונה היא רק ל"ערב רב"].

ג. ההבדל בין "בני ישראל" לבין "ערב רב"

ההבדל בין שני הסוגים הללו בענין עובדי העגל בפועל מוזכר בתורה:

רש"י כבר פירש לפני כן8: "שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף .. עדים בלא התראה במגפה .. לא עדים ולא התראה בהדרוקן שבדקום המים וצבו בטניהם".

לגבי "שלש המיתות" כפי שהן מוזכרות בתורה, יש הבדל בולט לעין: לגבי "סייף" נאמר9 "ויפול מן העם...", וכן לגבי המגיפה נאמר10 "ויגוף ה' את העם". ולעומת זאת, לגבי אלה אשר "בדקום המים וצבו בטניהם" נאמר8: "וישק את בני ישראל".

ההבדל בין "עם" לבין "בני ישראל" בפשטות הוא: הביטוי "עם" כולל את כל

הערות

  1. 6. וגם זה ד"ושלחתי לפניך מלאך" (לג, ב) כבר נאמר לפנ"ז – "הנה מלאכי ילך לפניך" (וראה גם משפטים כג, כ (וברש"י) ואילך). ועיקר: גם את"ל שנתוסף איזה פרט בהדיבור "לך עלה גו'" – למה נאמר בפ"ע ולא כללו יחד עם הדיבור "לך נחה גו'" ? ואף ש"לך נחה את העם" קאי על משה ו"לך עלה גו' והעם" מדבר אל בנ"י (שהם יעלו) – מ"מ, מכיון שתוכן הענין אחד הוא (ההליכה אל הארץ גו'), הו"ל לכללם יחד. ולהעיר מעקב שם ובפרש"י.
  2. *. וראה רמב"ן לב, לד־לה.
  3. 7. אף שעפ"ז צע"ק מה שדוקא בפסוק זה ממשיך "נשבעתי לאברהם גו' לזרעך אתננה".
  4. 8. לב, כ.
  5. 9. שם, כח.
  6. 10. שם, לה.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1
  1. סג - שנת תשל"א - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשל"א לקו"ש חט"ז ע' 408

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.