6

אך כיון שעבודת האדם היא בסדר ובהדרגה, כך גם בענין התשובה:

בתחילת העבודה, כאשר דרגת התשובה באדם עצמו היא באופן שהוא חש שעליו להתנתק מן הרע, הרי התשובה בתחושתו היא בדומה ל"גזילה" – עליו "לגזול", כביכול, ענין השייך לרשות הקליפה.

אך לאחר מכן, כאשר הוא מגיע לדרגה הנעלית יותר בתשובה – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"⁴³, הוא חש בתשובתו מעין שיבה לשרשו ומקורו עד ל"האלקים אשר נתנה" – שרשו ומקורו הראשון, כי מאיר בו שורש נשמתו כפי שהוא מאוחד עם "האלקים אשר נתנה" –

כך גם לגבי בירור ניצוצות הקדושה שבדברים האסורים על ידי תשובתו, שאז אין זה ענין של "גזילה", אלא "ממך הכל".

והירידה של הניצוצות בכלל היתה מלכתחילה לצורך העליה – סותר על מנת לבנות – שהיהודי ישיב ויעלה אותם לשרשם ומקורם על ידי תשובה.

ועל ידי כך מתעלה היהודי לדרגה הנעלית של תשובה, שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו⁴⁴.

ולכן (גם) צדיקיא אתבי בתיובתא (=הצדיקים ישובו בתשובה), ובהוראת חז"ל לכל יהודי ולגבי כל יום⁴⁵: כל ימיו בתשובה.

(משיחת ש"פ ויקרא תש"מ)