5
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהרי משום ש"ממך הכל", גם הדברים האסורים הם ב"בעלותו" של הקדוש־ברוך־הוא, וקיומם וחיותם הם באמצעות ניצוצות הקדושה שבהם. וכיון שעצמותו יתברך נעלית מהגבלות של העלם וגילוי, הרי גם ניצוצות קדושה אלו, שבהם האור האלקי מוסתר לחלוטין, מאוחדות עם הקדוש־ברוך־הוא, ומשם נובע הכוח לעשות תשובה ולזיכוך ניצוצות אלו ולהתעלם לקדושה.
אך משום "ותורה אור" – משום שגילוי כל עניני הקדושה הוא באמצעות התורה, כולל הענינים אשר כשלעצמם הם מעל לתורה, נאמר והובהר גם ענין התשובה, בירור הניצוצות של הדברים האסורים, על ידי התורה36.
וזהו ההסבר להבדל שבין שני הניסוחים של מאמר רבי יצחק, אשר הובאו לעיל בסעיף א' – (א) "מה טעם כתב מבראשית", (ב) "ומה טעם פתח בבראשית": לגבי בירור דברי הרשות די אילו "כתב מבראשית", שענין זה יכתב בכלל בתורה. כי אמנם גם לעבודה זו יש יתרון על פני עבודת התורה והמצוות, אך התורה עצמה נותנת לכך מקום ואף מחייבת זאת.
אבל בירור הדברים האסורים אינו על פי סדר התורה כלל, כי אף האומר אחטא ואשוב, עובר עבירה ומתחייב בעונש בהתאם לפגם37, כי הוא פוגם – ולכן, לגבי ענין זה של כיבוש ארצות שבעה גוים הכרחי שהדבר יכתב בפתיחת התורה. כי הכוח לבירור זה נובע מדרגה שמעל לתורה38, ולכן מופיע ענין זה בתורה עצמה כהתחלה ופתיחה לתורה.
ז. הכוח לבירור הדברים האסורים ניתן לישראל ממקור נעלה
וזהו ההסבר לדברי רבי יצחק "ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים":
לבני ישראל ("עמו") נמשך ("הגיד" לשון המשכה39) ונמסר "כוח מעשיו"40, הכוח (וניצוץ) אלקי שיש ב(כל) "מעשיו".
שהרי ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד, יותר מאשר התאחדות התורה עם הקדוש־ברוך־הוא, כדברי חז"ל41, ש"ישראל קדמו" לתורה, ולכן ניתן לישראל הכח של "הקדוש־ברוך־הוא" (שמעל לתורה) לענין התשובה שבאמצעותו זדונות נעשו לו כזכויות42.
הערות
- 36. ראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א' תח.
- 37. תניא ספכ"ד בהגה"ה.
- 38. ע"ד שתשובה מכפרת גם על ביטול תורה ועד שנעשה לו כזכיות.
- 39. או"ת להה"מ תהלים עה"פ (עב, ג). שם ח"ש (י, ד). לקו"א סצ"ד.
- 40. ראה גם לקו"ש ח"י ע' 6 בדיוק תיבת "כח".
- 41. ב"ר פ"א, ד. תדבא"ר פי"ד. וראה לקו"ת שה"ש יט, ב־ג. ובכ"מ.
- 42. ע"פ המבואר בפנים (דפתיחת התורה היא במעלת ישראל שלמעלה מתורה המתבטאת בענין התשובה) יובן ג"כ קישור התחלת התורה (ופרש"י) לסיומה, שמדובר ע"ד מעלת התשובה – "אשר שברת – יישר כחך ששברת" (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 249 ואילך). ולהעיר ג"כ מלקו"ד ח"ד (תקעח, א־ב) דד' שיטין פנויות בס"ת הו"ע פשיטות העצמי שבבנ"י.
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך טז ‹ כ"ד טבת ‹ שיחה א ‹ 44 לקו"ש ח"כ ע' 5
- כרך כח ‹ בלק ‹ שיחה ב ‹ 172 לקו"ש ח"כ ע' 5
מאמרים מלוקטים 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.