4

ב) דברים האסורים שחיותם היא משלוש קליפות הטמאות לגמרי שאין בהם טוב כלל. גם בדברים אלו יש ניצוץ קדושה המהוה ומחיה ומקיים אותם, שהרי כל דבר קיים רק על ידי הקדושה, אלא שאור הקדושה של הניצוצות מוסתר בהם לגמרי²⁹,

אפשר (ולא על דרך הרוב, שבזה התורה מדברת) לזככם רק באופן יוצא מן הכלל על ידי ביטול ברוב ובששים³⁰, זדונות נעשו כזכויות על ידי תשובה מאהבה³¹, וכדומה,

אבל בדרך כלל, אין הם יכולים להזדכך ולעלות לקדושה, ולכן הם דברים האסורים.

ולפי זה יש לומר שהטענה העיקרית של "לסטים אתם" ברוחניות מכוונת כלפי דברים אלו, אשר לגביהם יש מקום לטענה זו לפי התורה, כי יהודי הנוהג בדרך התורה אינו קשור לבירור הדברים האסורים, אלא צריך להיות "סור מרע" – לדחות את האיסורים³². כלומר, לפי התורה אין דברים אלו כביכול, ברשותו של יהודי, אלא הם ברשות ה"קליפה".

ולפיכך, אילו "בראשית" היה כתוב לאחר "החודש" [ואף יותר מזה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם" – מצד התורה עצמה נדרש שהתחלתה תהיה ב"החודש"], היה יוצא, שהיתה קיימת עבודת כיבוש ו"בירורים" רק בדרך של לימוד התורה וקיום המצוות, ואז היה הענין של "כבשתם ארצות שבעה גוים" (הכולל את זיכוך הניצוצות של שלוש קליפות הטמאות³³), בגדר גזילה.

ו. "כתב מבראשית" – עניני רשות; "פתח בבראשית" – דברים אסורים

טענה זו מתורצת בכך ש"פתח בבראשית": אמנם, מצד התורה אין הניצוצות שבדברים האסורים יכולים "להתברר", אך מצד הקדוש ברוך הוא עצמו, שמעל לתורה, ניתן הכח לעשיית תשובה, ותשובה מאהבה גורמת לכך שהזדונות נעשים כזכויות³¹. כמאמר חז"ל³⁴, שרק כאשר "שאלו להקדוש־ברוך־הוא: חוטא מה עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו", (ולא כך כאשר "שאלו לתורה"³⁵), ועל ידי כך "מתבררים" גם ניצוצות אלו.