7
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. "השוה להם בהמות
וחיות..."
לאחר שמספרת התורה אודות בריאתם של בעלי החיים בארץ ואודות בריאת אדם ואשתו ביום הששי למעשה בראשית, כולל דבריו של הקדוש־ברוך־הוא אל אדם וחוה1 "ויברך... פרו ורבו... ורדו בדגת הים...", נאמרים בתורה שני פסוקים2 בקשר למזונם של האדם ושל בעלי החיים:
"ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע... לכם יהיה לאכלה. ולכל חית הארץ וכל עוף השמים... את כל ירק עשב לאכלה".
רש"י מצטט בפירושו את סופו של הפסוק הראשון ביחד עם תחילתו של השני – "לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ" – ומפרש: "השוה להם בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כולם".
בפשטות מובן, שהמילים "השוה להם בהמות וחיות למאכל" באות ללמד שאסור היה לאדם ולאשתו לאכול בשר. כפי שמפרש ה"גור־אריה": "מה בהמה וחיה אינם אוכלים רק עשב, הכי נמי אדם – אכילתו עשב וירק ולא מידי אחריתי".
אך לכאורה, קשה לפרש כך, כפי ששואל בעל ה"לבוש":
א) כיצד ניתן להסיק מהמילים "השוה להם בהמות וחיות" את המסקנה שאסור לאדם לאכול בשר, כאשר רואים במציאות שהרבה מאד "חיות" הן חיות טורפות האוכלות בשר בהמה וכדומה?
ודחוק ביותר לומר, שרש"י סובר כדעה3 שלפני החטא לא היו חיות טורפות בעולם, ורק לאחר מכן באמצעות החטא נשתנתה תכונתם – משום שחידוש מפליא כל כך היה רש"י צריך לציין במקום כלשהו בפירושו על התורה, או לפחות לרמוז זאת4.
הרא"ם מסביר שהמשמעות של "השוה" בין האדם לחיות היא, שכשם ש"לא הותר לחיה לאכול .. את האדם .. כך לא הותר לאדם .. להמית בריה לאכול בשרה". אך דחוק ביותר להסביר שזוהי כוונת רש"י, משום שאם כן "העיקר חסר מן הספר" – רש"י צריך היה להזכיר את האיסור החל על החיות "לאכול .. את האדם".
ב) מצד שני, כשאלת ה"גור־אריה": לשם מה יש צורך בהיקש – "השוה... למאכל" – כדי ללמוד שאדם ואשתו היו אסורים באכילת בשר – הרי דבר זה
הערות
- 1. פרשתנו א, כח.
- 2. שם, כט־ל.
- 3. ראה רמב"ן בחוקותי כו, ו. נח ט, ה. ועוד.
- 4. ולהעיר מפרש"י פרשתנו ד, טו. נח ט, ה. ואכ"מ.
רמב"ן על ויקרא כ״ו:ו׳ - הטקסט מספריא
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם וְלֹא תִּלָּחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו, אוֹ הַשָּׁלוֹם הוּא שֶׁיַּשְׁבִּית חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְהַחֶרֶב לֹא תַּעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם כְּלָל, אֲבָל אַתֶּם תִּרְדְּפוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם לָצֵאת אֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וְיָנוּסוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁיִּתֵּן הַשָּׁלוֹם מְחֻבָּר בָּאָרֶץ, וְהוּא שְׁלוֹם הַכֹּל הַשָּׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל:
וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ עַל דַּעַת ר' יְהוּדָה שֶׁאָמַר מַעֲבִירָן מִן הָעוֹלָם (תו"כ פרק ב א), הוּא כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ חַיּוֹת רָעוֹת בְּאַרְצָם, כִּי בִּהְיוֹת הַשָּׂבָע וּבִרְבוֹת הַטּוֹבָה וֶהֱיוֹת הֶעָרִים מְלֵאוֹת אָדָם לֹא תָּבֹאנָה חַיּוֹת בַּיִּשּׁוּב. וְעַל דַּעַת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאָמַר מַשְׁבִּיתָן שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ (שם), יֹאמַר וְהִשְׁבַּתִּי רָעַת הַחַיּוֹת מִן הָאָרֶץ, וְהוּא הַנָּכוֹן, כִּי תִהְיֶה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת קִיּוּם הַמִּצְוֹת כַּאֲשֶׁר הָיָה הָעוֹלָם מִתְּחִלָּתוֹ קֹדֶם חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֵין חַיָּה וָרֶמֶשׂ מֵמִית אָדָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות לג), אֵין עַרְוָד מֵמִית אֶלָּא חֵטְא מֵמִית. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן" (ישעיהו יא ח), וְכֵן "וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן" (שם פסוק ז), כִּי לֹא הָיָה הַטֶּרֶף בַּחַיּוֹת הָרָעוֹת רַק מִפְּנֵי חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי נִגְזַר עָלָיו לִהְיוֹת טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם, וְהוּשַׂם הַטֶּרֶף טֶבַע לָהֶם גַּם לִטְרֹף זוֹ אֶת זוֹ כַּיָּדוּעַ כִּי בְּטָרְפָם הָאָדָם פַּעַם אַחַת יוֹסִיפוּ לִהְיוֹת רָעִים יוֹתֵר, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב "וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף אָדָם אָכָל" (יחזקאל יט ג). וְהִנֵּה בִּבְרִיאָתוֹ שֶׁל עוֹלָם נֶאֱמַר בַּחַיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם הָעֵשֶׂב לְאָכְלָה, דִּכְתִיב "וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה" (בראשית א ל), וְאָמַר הַכָּתוּב "וַיְהִי כֵן", כִּי הוּא הַטֶּבַע אֲשֶׁר הוּשַׂם בָּהֶם לָעַד, וְאַחַר כָּךְ לָמְדוּ הַטֶּרֶף מִפְּנֵי הַחֵטְא הַמֵּמִית כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי, וּכְשֶׁהֻתַּר שְׁחִיטַת בַּעֲלֵי הַחַיִּים לִבְנֵי נֹחַ אַחֲרֵי הַמַּבּוּל, וְהִזְהִיר עַל הָאָדָם (שם ט ה), "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ וְגוֹ' אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם" וְלֹא נֶפֶשׁ חַיָּה מִיַּד חַיָּה בַּחֲבֶרְתָּהּ, נִשְׁאֲרוּ עַל מִנְהָגָם לִטְרֹף. וּבִהְיוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל הַשְּׁלֵמוּת תִּשְׁבֹּת רָעַת מִנְהָגָם וְיַעַמְדוּ עַל הַטֶּבַע הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הוּשַׁם בָּהֶם בְּעֵת יְצִירָתָם. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי מִזֶּה בְּסֵדֶר תּוֹלְדוֹת נֹחַ (בראשית ט ו). וְעַל כֵּן אָמַר הַכָּתוּב עַל יְמֵי הַגּוֹאֵל הַיּוֹצֵא מִגֶּזַע יִשַׁי שֶׁיָּשׁוּב הַשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְיֶחְדַּל הַטֶּרֶף וְרָעַת הַבְּהֵמָה וְכָל הָרֶמֶשׂ כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּטִבְעָם מִתְּחִלָּה. וְהַכַּוָּנָה הָיְתָה בּוֹ עַל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁבִּקֵּשׁ הקב"ה לַעֲשׂוֹתוֹ מָשִׁיחַ (סנהדרין צד) וְלֹא עָלְתָה זְכוּתָם לְכָךְ, וְיִהְיֶה הַמַּעֲשֶׂה עַל הַמָּשִׁיחַ הֶעָתִיד לָבֹא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.