283

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שאול "ובכל אשר יפנה ירשיע", שזהו ענין התשובה, שמהרשע עצמו, מן העוונות, נובע נצחון הקדושה, הזכויות70. וכך הוא מדייק לאחר מכן לגבי מרדכי ואסתר, אשר "יחלקו את שלל המן", עד לאופן של "הנה בית המן נתתי לאסתר" – הדגשה באתהפכא חשוכא לנהורא, כדלעיל בסעיף ז'.

י. "להחיות עם רב"

כאן אנו רואים ענין נפלא:

הפסוק "בנימין זאב יטרף" הוא ההתחלה של "ששי"71, וחלק זה, "ששי", מסתיים בפסוק המביע את דברי יוסף אל אחיו: "אל תיראו .. ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה למען... להחיות עם רב"72.

לכאורה, אין מובן:

א) יוסף התכוון בכך לנחם את אחיו, ולהרגיע אותם שלא יצטערו ויחששו מכך שמכרוהו. וכיצד, אפוא, מתאים להזכיר כאן ש"ואתם חשבתם עלי רעה", משפט המדגיש את מחשבתם הרעה73? יוסף צריך היה לציין רק את הצד החיובי: "אל תיראו... אלקים חשבה לטובה...".

ב) מדוע מתבטא יוסף בביטוי "להחיות עם רב"? והרי, רש"י מבאר לפני כן74 את ההבדל שבין יעקב לעשו, שיעקב אמר "יש לי כל"74, ואילו עשו אמר "יש לי רב"75, לשון של גאוה. ולפי זה, מתאים יותר להתבטא בביטוי "להחיות כל העם", וכדומה.

אלא, כאן רואים ש"נעוץ תחילתן בסופן", שכשם שבתחילת "ששי" מודגשת המעלה הנובעת מתשובה, שאתהפכא חשוכא לנהורא, שדוקא על ידי כך נגרם יתרון האור מן החושך, כך היא ההדגשה גם בסוף "ששי":

יוסף הסביר, כיצד המחשבה הרעה עצמה הפכה לטוב, שמ"חשבתם עלי רעה", נגרם "להחיות".

כיצד יכולה מחשבה רעה ליהפך לטוב? ההסבר לכך הוא76, כי "אלקים77 חשבה לטובה": ה"רעה" שבכוונה היא רק מצד האדם78, אך הכוונה העליונה, "אלקים חשבה", היא "לטובה", שמהרעה תצמח טובה.

הערות

  1. 70. ע"ד לשון חז"ל (מנחות מד, א): אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר.
  2. 71. וי"ל הטעם הפנימי לזה – כי מכיון שברכת בנימין היא בענין התשובה שהיא באין ערוך לעבודת הצדיקים (דמקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד בו – רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ה – מברכות לד, ב. וראה זח"א שם. זח"ב קו, סע"ב), לכן נאמרה בפרשה בפ"ע, ולאחרי סיום ברכת שאר השבטים.
  3. 72. נ, יט־כ.
  4. 73. ולהעיר מתיב"ע וספורנו שם.
  5. 74. וישלח לג, יא.
  6. 75. שם, ט.
  7. 76. ראה בארוכה בזה – לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 247 ואילך.
  8. 77. מתאים לכללות הענין: מדה"ד – וע"י צדיקים נתהפכת למדה"ר כמחז"ל (ב"ר פל"ג, ג. וש"נ. פרש"י נח ח, א).
  9. 78. נזיר כג, א – אבל ראה רשב"ם עה"פ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.