קעג
הראב"ד820 והרמב"ן821 פי' בא"א819, הוא מושק816 הנז' בגמ' פ' כיצד מברכין823 שהוא דם חי' ידוע817 שנקרש בחטוטרות שבצוארה822 ונעשה בושם הנק' מור, ובעבודה בנה"א824 היינו בחי' אתכפיא ואתהפכא ממרירו למיתקא825 כי הדם הוא נפש826 החיונית נפש המתאוה, וכשמהפך תאוותיו הבהמית מתענוגי עוה"ז להיות כל חפצו ותענוגיו בה' ז"ע שנעשה ממנו בושם, ועד"ז יש לפרש מחלוקת הפוסקים במור הנ"ל, שרבינו יונה828 מתירו אפי' באכילה827 ויש אוסרים אותו באכילה829, מפני דס"ל שלא נתהפך רק ריחו אבל גופו אסור באכילה, והרר"י ס"ל <36>
שחזר לגמרי להיות היתר, וכמ"ש בטוא"ח סי' רי"ו, ומחלוקת830 ע"פ חסידות י"ל שתלוי בענין הנז' בגמ' יומא דפ"ו ע"ב גבי תשובה אם זדונות נעשו כשגגות או כזכיות, ושניהם ענינם אחד הוא שהרע נהפך לטוב, והנה חי' הנק' ידוע הוא ידעוני830 הנז' בתורה שהוא מחיות הטמאות831 שהם מגקה"ט832 ועז"נ833 ושואל אוב וידעוני834 ודורש אל המתים, ולכן זה שיהי'835 הבשם הלז מותר אפי' באכילה זהו ע"ד כמו שבתשובה מאהבה הזדונות נעשו כזכיות שהרע נהפך לגמרי להיות טוב ממש, וע"ז אמרו מקום שבע"ת עומדי'836 אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם, אבל בתשובה
הערות
- 820. הראב"ד : ראה הל' כלי המקדש פ"א, ה"ג. ראה גם תור"י לברכות שם ד"ה חוץ. בהערה הבאה.
- 821. הרמב"ן : תשא ל, כג.
- 819. רק. . בא"א : בתו"א כאן: (רק. . בע"א).
- 816. ומור זה לדעת הרמב"ם. . הוא מושק : ראה שם הל' כלי המקדש פ"ב, ה"ד: ומוסק (ובכס"מ שם). פ"א, ה"ג: המור הוא הדם הצרור בחי' שבהודו (ובכס"מ ורדב"ז שם). הל' ברכות פ"ט, ה"א (ובכס"מ שם). פיה"מ כריתות פ"א, מ"א (מהדורת קאפח). רמב"ן שנסמן בהערה 821.
- 823. פ' כיצד מברכין : ברכות מג, א. וראה שו"ע אדה"ז דיני בשמים להבדלה סרצ"ז, ס"ג. סידור סדר ברה"נ פי"א, ס"ה.
- 817. ומור זה. . דם חי' ידוע : ראה (בנוסף לתו"א כאן) לקו"ת נשא כא, א. כב, ד . שה"ש לב, סע"א. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ס"ע מז. (הנחות ודרושי כ"ק אדה"א) סידור שער התפלה כז, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' קצה וס"ע רא ואילך. תקע"א ע' קלד . מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תפח. נ"ך ע' שפו. תו"ח ויקהל ח"ב תה, ג: מדם חי' ששמה ידו"ע שנק' מו"ר. (גוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ) מאמרי אדה"ז תקע"א ע' קלטג וע' קמג. אוה"ת נח ע' 120. (וראה גם תשא ס"ע א'תתקמג ואילך). מג"א ע' רצא ביאוה"ז נח כרך א' ע' יח. סה"מ מלוקט ב' ע' קכג.
- 822. מושק. . דם חי' ידוע. . בחטוטרות שבצוארה : ראה תור"י לברכות שם ד"ה חוץ. אבל באב"ע שם (לדעת רס"ג): נעשה בגרון הצבי. וברמב"ן שם: נצרר בבטן החי' הדומה לצבי הידועה בארץ הודו. ובאבודרהם שער השביעי ברכת הריח (ע' שלח): והמוסק. . בצואר חי' צורתה כצורת הצבי. . ויש לו כמו כיס בצוארה. . תחילה כעין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוסק. ובחומר בקדש — תפא"י — פ"ב אות סה: מור. . המוסק הוא משוס. . מיץ המתקבץ בכיס שבין ירכי החי' הנקרא משוס טהיער. . ראיתי אותה. . ככלב בינוני והיא חי' טמאה.
- 824. בנה"א : בהמשך הנדפס: בנפש האדם.
- 825. ואתהפכא ממרירו למיתקא : ראה זהר בהקדמה ד, א.
- 826. כי הדם הוא נפש : פ' ראה יב, כג.
- 828. יונה : בהמשך הנדפס ליתא — וכנראה טעות המעתיק (ראה בסמוך בפנים). בתו"א כבפנים.
- 827. שרבינו יונה. . באכילה : לברכות שם ד"ה ורבינו מאיר הלוי. וראה גם רמב"ן תשא שם. מאמרי אדה"ז תקע"א ע' קלד.
- 829. ויש אוסרים אותו באכילה : רמ"ה ברבינו יונה שם. מאמרי אדה"ז תקע"א שם.
- 830. ומחלוקת : בתו"א שם: ומחלקותם.
- 830. ידוע הוא ידעוני : ראה רש"י קדושים יט, לא. פ' שופטים יח, יא. פרישה לטור שם אותיות ה-ו.
- 831. ידעוני. . מחיות הטמאות : ראה חינוך מצוה תקיד. אנציק' תלמודית מערכת ידעוני ס"ע כ ואילך ובהערות 11-10. ברמב"ם הל' ע"ז פ"ו, ה"ב: עוף ששמו ידוע. ראה אנציק' שם ע' כא ובהערה 12. לקו"ת שה"ש סידור הנחת הר"מ הנחות הר"פ תקס"ז ע' רב שנסמנו בהערה 817. בתו"א כאן: מקליפות הטמאות. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 58.
- 832. מחיות הטמאות שהם מגקה"ט : ראה תניא ספ"ו.
- 833. ועז"נ : בהמשך הנדפס: ועד"ז — וכנראה טעות המעתיק. בתו"א: וכמ"ש.
- 834. ושואל אוב וידעוני : פ' שופטים יח, יא.
- 835. שיהי' : בהמשך הנדפס: שהי'. בתו"א כבפנים.
- 836. מקום שבע"ת עומדי' : ראה ברכות לד, ב. לקו"ש נצבים כרך יד ע' 361 וע' 363. תו"ח שמות ח"א מא, א. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ס"ע יח.
- א. ובהנחת הר"מ בן כ"ק אדה"ז בבוך 1066 ע' פז : הדם חי' טמאה ששמה ידוע.
- ב. ושם ע' רב : מחי' הנק' ידועה. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 56.
- ג. וכן צ"ל ברשימת המאמרים שם ע' שיב בהערות.
- ד. ושם : דם חי' ידוע שנק' רש [וצ"ל: שנקרש].
- ה. ברא"ש לברכות שם הובא גם בשלטי הגבורים שם : הרז"ה.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכ"מ והקנמון הוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב ומתגמרים בו בני אדם והקדה היא הקושט וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנין אותם הרופאים בצרי:
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי והשחלת היא הצפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שרף אילנות בערי יון וזהו שמות הסמנים בלשון ערבי:עוד בלסאן ואצפאר טיב ומיעה ולכאן ומוסקי וקציעה וסנבלי אלנטורין וזעפרן וקושט ועוד [הירדי] וקסבר סליכה וענבר:
משנה תורה, הלכות ברכות ט׳:א׳ - הטקסט מספריא
כשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה קודם ברכה כך אסור לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה וכיצד מברך על ריח טוב אם היה זה שיש להריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים ואם היה עשב או מין עשב מברך בורא עשבי בשמים ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה כגון המור שהוא מן החיה מברך בורא מיני בשמים ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפירות ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא.
משנה כריתות א׳:א׳ - הטקסט מספריא
שלשים ושש כריתות בתורה. הבא על האם. ועל אשת האב. ועל הכלה. הבא על הזכור ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה עליה. הבא על אשה ובתה. ועל אשת איש. הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו. ועל אשת אחי אביו. ועל הנדה. המגדף. והעובד עבודה זרה והנותן מזרעו למולך. ובעל אוב. המחלל את השבת. וטמא שאכל את הקדש. והבא למקדש טמא. האוכל חלב ודם נותר פגול השוחט והמעלה בחוץ. האוכל חמץ בפסח. והאוכל. והעושה מלאכה ביום הכפורים. המפטם את השמן. והמפטם את הקטורת. והסך בשמן המשחה. הפסח והמילה במצות עשה:
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כיצד מעשה הידעוני מניח עצם עוף ששמו ידוע בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים עד שיפול כנכפה וידבר בפיו דברים שעתידים להיות וכל אלו מיני עבודת כוכבים הן ואזהרה שלהן מנין שנאמר אל תפנו אל האובות וגו'.
תניא, ליקוטי אמרים ו׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹהִים.
כִּי כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּמִתְלַבֶּשֶׁת בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים קְדוֹשִׁים, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ דְּסִטְרָא אָחֳרָא מִקְּלִיפּוֹת נוֹגַהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא, שֶׁהֵן: שֶׁבַע מִדּוֹת רָעוֹת הַבָּאוֹת מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְשֵׂכֶל הַמּוֹלִידָן הַנֶּחְלָק לְשָׁלֹשׁ, שֶׁהֵן חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת – מְקוֹר הַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן לְפִי עֵרֶךְ הַשֵּׂכֶל, כִּי הַקָּטָן חוֹשֵׁק וְאוֹהֵב דְּבָרִים קְטַנִּים פְּחוּתֵי הָעֵרֶךְ, לְפִי שֶׁשִּׂכְלוֹ קָטָן וְקָצָר לְהַשִּׂיג דְּבָרִים יְקָרִים יוֹתֵר מֵהֶם, וְכֵן מִתְכַּעֵס וּמִתְקַצֵּף מִדְּבָרִים קְטַנִּים, וְכֵן בְּהִתְפָּאֲרוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת.
וְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, כְּשֶׁאָדָם מְחַשֵּׁב בָּהֶן אוֹ מְדַבֵּר אוֹ עוֹשֶׂה, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁבְּמוֹחוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁבְּפִיו וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר אֵיבָרָיו, נִקְרָאִים ״לְבוּשֵׁי מְסָאֲבוּ״ לְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בָּהֶן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אוֹ דִּבּוּר אוֹ מַחֲשָׁבָה.
וְהֵן הֵם כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר ״הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר בְּשַׁלַּח, שֶׁהֵן ״תְּבִירוּ דְרוּחָא כוּ׳״, וְכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר לֹא לַה׳ הֵמָּה וְלִרְצוֹנוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן ״סִטְרָא אָחֳרָא״, פֵּירוּשׁ – צַד אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ צַד הַקְּדוּשָּׁה.
וְצַד הַקְּדוּשָּׁה אֵינוֹ אֶלָּא הַשְׁרָאָה וְהַמְשָׁכָה מִקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹרֶה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, בֵּין בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – כְּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, בֵּין בְּכֹחַ – כְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, שֶׁבְּכֹחוֹ לִהְיוֹת בָּטֵל מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה כוּ׳, וְ״כָל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא״ לְעוֹלָם.
אֲבָל כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ בָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הוּא דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ מְקַבֵּל חַיּוּת מִקְּדוּשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִבְּחִינַת פְּנִימִית הַקְּדוּשָּׁה וּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ, אֶלָּא מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים, שֶׁיּוֹרְדִים מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה רִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת דֶּרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל וְצִמְצוּמִים רַבִּים, עַד שֶׁנִּתְמַעֵט כָּל כָּךְ הָאוֹר וְהַחַיּוּת, מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת גָּלוּת תּוֹךְ אוֹתוֹ דָּבָר הַנִּפְרָד, לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁלֹּא יַחֲזוֹר לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּבַתְּחִלָּה מִקּוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא.
וְלָכֵן נִקְרָא עוֹלָם הַזֶּה וּמְלוֹאוֹ, עוֹלַם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא. וְלָכֵן כָּל מַעֲשֵׂה עוֹלָם הַזֶּה קָשִׁים וְרָעִים, וְהָרְשָׁעִים גּוֹבְרִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ב סוֹף פֶּרֶק ד׳.
הגהה
ﬠִם הֱיוֹת בְּתוֹכוֹ ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּﬠֲשִׂיָּה דִקְדוּשָּׁה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּﬠֵץ חַיִּים שַׁﬠַר מ״ג, וּבְתוֹךְ ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּﬠֲשִׂיָּה אֵלּוּ הֵן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּבְתוֹכָן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּבְתוֹכָן ﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא; וְנִמְצָא אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מָלֵא כָּל הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַתַּחְתּוֹנָה, ﬠַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בְּﬠֶשֶׂר סְפִירוֹת דְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת: אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־ﬠֲשִׂיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּﬠֵץ חַיִּים שַׁﬠַר מ״ז פֶּרֶק ב׳ וּבְסֵפֶר גִּלְגּוּלִים פֶּרֶק כ׳:
אֶלָּא שֶׁהַקְּלִיפּוֹת הֵן נֶחְלָקוֹת לִשְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת, זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ.
הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, הִיא שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת וְרָעוֹת לְגַמְרֵי, וְאֵין בָּהֶם טוֹב כְּלָל, וְנִקְרְאוּ בְּמִרְכֶּבֶת יְחֶזְקֵאל ״רוּחַ סְעָרָה״ וְ״עָנָן גָּדוֹל וְגוֹ׳״.
וּמֵהֶן נִשְׁפָּעוֹת וְנִמְשָׁכוֹת נַפְשׁוֹת כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְקִיּוּם גּוּפָם, וְנַפְשׁוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים הַטְּמֵאִים וַאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם גּוּפָם, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵהַצּוֹמֵחַ, כְּמוֹ עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט פֶּרֶק ו׳, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה שֶׁל כָּל שַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם סוֹף פֶּרֶק ה׳:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.