תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה

מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א

רשימת העמודים (54) חיפוש חדש

415מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א

(חרגום חפשי מאידיש)

ב"ה, יום ב' פ' נצביםוילך¹, ח"י אלול², ה'תשמ"ט 4.

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו ביום-הסגולה³ של חודש-הסגולה⁴ — ח"י אלול,

יום ההולדת⁵ של שני המאורות הגדולים⁶, גדולי ישראל בדורותיהם ובדורות הבאים — הבעל-שם-טוב, מייסד תורת החסידות הכללית (בשנת נח"ת⁷), ואדמו"ר הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד, בעל התניא והשולחן-ערוך⁸ (בשנת קה"ת⁹), 416ובמיוחד כאשר שניםעשר¹⁰ הימים האחרונים של החודש, החל מיום ח"י אלול¹¹, הם ימי ההכנה הקרובים ביותר לראש-השנה ולכל השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה,

הרי ודאי עתה הזמן המתאים להתבונן בנקודות היסודיות הקשורות בהכנה האמורה. וכמובן — באופן שהדבר ישפיע על כל התחומים של חיי האדם, במחשבה ודיבור ומעשה¹², בהתאם לתכלית בריאתו (שהרי בריאת אדם הראשון היתה בראש-השנה הראשון) וחייו, עבודת השם¹³ בכל שלושת הקווים¹⁴: תורה, עבודה וגמילותחסדים.

* * *

אחת הנקודות היסודיות המייחדות את השנה הבאה היא העובדה שהיום הראשון של השנה, ראש-השנה, חל בשבת¹⁵.

כפי שצויין פעמים רבות אין ראש-השנה מהווה רק את תחילת השנה, כי אם גם את ה"ראש" של השנה¹⁶. כשם שהראש מנהיג את כל הגוף, כך צריכות ההחלטות הטובות של ראש-השנה "להנהיג" את כל ימי השנה.

לכן רבת משמעות במיוחד היא העובדה שה"ראש" של השנה הבאה הוא "שבתי". ודאי איפוא הדבר שההכנה לשנה החדשה קשורה במשמעות המיוחדת ובנקודות האופייניות של השנה החדשה, שבהן שונה שנה חדשה זו משנים אחרות.

* * *

יום השבת מכיל בקרבו שתי נקודות מנוגדות:

417תוכנה של השבת הוא — קדושה¹⁷, "שבת-קדש", כפי שאומר הכתוב¹⁸: "ושמרתם את השבת כי קודש היא", זה יום קדוש החדור בקדושה.

קדושה מורה על התעלות באופן של רוממות בהבדלה "קדושה — לשון הבדלה¹⁹", ובמיוחד קדושת השבת, שהיא דרגה נעלית מאוד בקדושה, למעלה מן הבריאה.

לפיכך מתבטאת קדושת השבת, בראש ובראשונה, בכך שהיהודי מנתק את עצמו מעניני העולם על-ידי אי-עשיית עבודות העולם והחול²⁰, "לא תעשה כל מלאכה²¹", התרחקות גם מ"עובדין דחול", חולין בדיבור או אפילו במחשבה²², ומילוי הזמן של השבת (הפנוי ממעשה, דיבור ומחשבה של חול) בהוספה בעבודת השם, הוספה במעשי-שבת, בשיעורי תורה, והוספה בעבודה שבלב²⁵ ומחשבה, תפילה²³ בכוונה, ובהכנה לתפילה²⁶.

למרות זאת אנו רואים כי קדושת השבת איננה מוגבלת לרוחניותו של היהודי, כי אם חודרת גם לגשמיות שלו, עד שהיא הופכת פעילות של חיי יום-יום, כאכילה ושתי' ושינה וכיוצא באלה, למצווה, מצוות עונג²⁸ שבת²⁷, ובלשון הכתוב²⁹:

418"וקראת לשבת עונג", שמשמעותו היא כי השבת (קדושת שבת) משפיעה גם על הדברים הגשמיים שמהם יש עונג לגוף, לרומם אותם³⁰ לשבת, קדושת שבת.

* * *

כשם שיש שבת בזמן כך יש "שבת", באדם (ובעולם בכלל), שהם היהודים בני עם ישראל, כפי שהתורה²⁴ אומרת ומשווה: "המבדיל בין קודש לחול כו' בין ישראל לעמים³¹". כשם שהשבת מובדלת מן החול, כך בני ישראל הם "גוי קדוש³²", "קדוש אתה לה' אלקיך³³", שונים ומובדלים מכל העמים באופן של הבדלה ורוממות ("ורוממתנו").

בין בני ישראל עצמם נקראים תלמידי חכמים במיוחד בשם "שבת"³⁴, משום שעיקר עיסוקם של תלמידי חכמים הוא תלמוד-תורה, עד לאופן של "תורתו אומנתו"³⁵, ולכן הם בכל יום ויום בדרגת "שבת", מובדלים ומרוממים מחולין ומענייני העולם.

בזוהר הקדוש³⁶ נאמר במיוחד על רבי שמעון בר יוחאי שהוא בדרגת "שבת לה' קודש", ובאופן כללי נכללים בכך נשיאי ישראל שבכל דור ודור — עד לנשיאי ישראל שבדורות האחרונים, ובהם בעלי יום ההולדת של היום הזה, ח"י אלול, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, ועד לנשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר —

שהם "שבת שבשבת", שהקדושה האלוקית מאירה בהם באופן של הבדלה, רוממות והתנשאות ("נשיא" מלשון התנשאות).

ומלמדת אותנו, יחד עם זה, ההשוואה בין יהודים בכלל, ותלמידי חכמים 419ונשיאי ישראל בפרט, לקדושת שבת, שתכלית ושלמות הקדושה והרוממות היא שהקדושה תגיע ותחדור אל תוך הארציות של העולם, עד להפיכת העולם הזה התחתון ל"דירה לו יתברך³⁷". בני ישראל נקראים בשם "גוי אחד בארץ³⁸" — גוי אחד המביא את "ה' אחד" לתוך ה"ארץ"³⁹, ארציות העולם הזה.

* * *

הסיכום והמסקנה של כל האמור הוא:

השפעת ראש-השנה, ה"ראש" של השנה — צריכה להיות מורגשת במלוא המידה בכל שאר ה"איברים" האחרים — הימים, השבועות והחודשים — של השנה. שבת ראש-השנה של השנה צריכה לקבוע את סדר היום לכל יום של השבוע, ולכל השנה כולה, בהתאמה מלאה לרוח "שבת קודש".

וזאת בשתי הנקודות האמורות:

בכל יום של השנה צריכה להיות מורגשת רוממות שבתית, על-ידי הוספה מיוחדת בחיים היהודיים, כגון: הידור חדש במצוות⁴⁰, קביעות-עתים מחודשת לתורה⁴¹, הוספה חדשה בעבודת התפילה, וכיוצא בכך.

יחד עם זה צריך כל יהודי, איש או אשה, צעיר או זקן, להכניס "שבתיות" גם במלאכות החול, להביא רוחניות וקדושה בענייני החולין השיגרתיים של חיי יום יום, עד שכל מחשבה ודיבור ומעשה יהיו חדורים בשבתיות.

למשל: מי שיש לו משרה, מסחר, וכיוצא בזה, צריך להיות חדור בכוונה הרוחנית ובנשמה של הדבר, ובלשון התורה: "כל מעשיך יהיו לשם שמים⁴²", כלומר:

420כיוון שיש צורך בנתינת צדקה, בראש צלול ללימוד התורה, בתשלום שכר לימוד כדי שהילדים ילמדו תורה, וכיוצא בכך, הרי הוא עוסק לשם כך בפעילות של פרנסה על מנת להשיג על-ידי כך את המטרות האמורות.

ומובן מאליו שאז הרי העיסוק בעניינים אלה הוא באופן כזה שאין הדבר מפריע לו ללימוד תורה וקיום מצוות וכיו"ב.

* * *

ויהי רצון, שכל אחד ואחת מאתנו, בתוך כלל ישראל, יחליט ויבצע בהתאם לכתוב לעיל.

וכיוון שקדושת השבת צועדת יחד עם ברכת השבת, כפי שהתורה אומרת⁴³: "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" — יביאו ההחלטות האיתנות בכל האמור תיכף את ברכות ה'⁴⁴ בכל, ובמיוחד — כתיבה וחתימה טובה⁴⁵, לשנה טובה ומתוקה, בגשמיות וברוחניות⁴⁶ גם יחד,

ובמיוחד את הברכה העיקרית, שהקב"ה, שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים⁴⁷, יאזין לתפילות עמו ישראל, כבקשת דוד המלך, נעים זמירות ישראל⁴⁸: "תבוא לפניך תפלתי, הטה אזנך לרנתי⁴⁹", 421ויביא לעם ישראל, לכל אחד ואחת בפרט, את ה"שבת קודש" המושלם — "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים⁵⁰",

ותיכף ומיד ממש.

בכבוד ובברכת הצלחה⁵¹ רבה בכל האמור וברכת כתיבה וחתימה טובה⁵² לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

מקום החתימה 422(חרגום חפשי מאידיש)

ב"ה, מוצאי שבת-קודש סליחות⁵³,

יום א' דפ' האזינו⁵⁵,

ערב כ"ה⁵⁶ אלול⁵⁷, ה'תשמ"ט

ברוקלין, נ, י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהמשך למכתב מיום ח"י אלול — לאחר הפתיחה בברכה⁵⁸, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה — ובעמדנו קרוב יותר לראש-השנה, בשבוע⁵⁹ של ימי הסליחות⁵⁴ שסיומו וחותמו⁶⁰ הוא ראש-השנה —

הרי עתה הזמן המתאים לעמוד בקצת העמקת יתר על מספר נקודות שנידונו במכתב הקודם, בדבר הלימוד המיוחד מן העובדה שראש-השנה הנוכחי חל בשבת-קודש.

* * * 423פעמים רבות הודגש, שכאשר מזדמנים יחד שני עניינים של קדושה — משפיע כל אחד מהם על משנהו ומוסיף בו חידוש.

דבר זה תוקף גם באשר לראש-השנה⁶¹ ושבת, שכאשר ראש-השנה חל בשבת, באה תוספת בראש-השנה, כך שהוא נעשה ראש-השנה שבתי (כפי שהדבר גם בא לידי ביטוי בהלכה⁶² שביום-טוב של ראש-השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בשופר, כפי שיוסבר להלן);

וכך גם בקשר לשבת, אשר בגלל העובדה שזו שבת (לא סתם אלא של) ראש-השנה — הרי השבת היא נעלית יותר, היא שבת בעלת תוכן של ראש-השנה, שכן בשבת עצמה ישנן דרגות רבות⁶³, כפי המובן מלשון הכתוב "שבת שבתון⁶⁴", "שבת בשבתו⁶⁵", שיש עניין של שבת שהוא "שבת לגבי שבת".

* * *

כדי להבין יותר⁶⁶ את הקשר בין שבת לראש-השנה, וכיצד משפיע כל אחד מהם על משנהו, יש להסביר תחילה את הנקודה המשותפת של ראש-השנה ושבת.

כבר הוסבר פעמים רבות, כי נקודת השיא של ראש-השנה היא, שבו מכתירים בני-ישראל את הקב"ה כמלך⁶⁷, כ"מלך ישראל⁶⁸" וכ"מלך העולם", כפי שאנו מבקשים בכל תפילות ראש-השנה: "מלוך על העולם כולו⁶⁹".

הכתרת מלך קשורה בהתבטלותו המוחלטה של העם כולו, ושל כל אחד 424באופן פרטי, אל המלך, כאשר על-ידי התבטלות זו "משפיעים" על המלך שייענה לבקשת העם ויהיה להם למלך.

כך גם בדבר הכתרת הקב"ה כמלך, שהיא באה על-ידי כך שבני-ישראל מגלים את התבטלותם⁷⁰ אל הקב"ה, עד כדי התחושה שאינו אלא עבד של הקב"ה⁷¹.

והרי כך היה בראש-השנה הראשון, כשנברא אדם הראשון, שאדם הראשון דרש והשיג שכל הנבראים של העולם יקבלו על עצמם את מרותו ושלטונו של הבורא, בהכריזו: "בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו⁷²". שכן הכריעה וההשתחוואה הן ההתבטלות שהנברא מבטא כלפי הבורא, ואז נעשה הקב"ה למלך, כפי שאנו אומרים בכל יום ששי⁷⁴, בקשר להכתרת הקב"ה על-ידי אדם הראשון ביום הששי הראשון של הבריאה: "ה' מלך גאות לבש⁷⁵".

וזו היא הנקודה המשותפת של ראש-השנה ושבת — שכן גם השבת יוצרת בקרב היהודי תחושה של התבטלות כלפי הקב"ה, בורא העולם ("ה' עושנו⁷³"): כידוע⁷⁶, חוקקת השבת בנפש היהודי את האמונה בחידוש העולם, "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ⁷⁷". ביתר העמקה⁷⁸: קדושת השבת מאירה בנפשו של כל יהודי מעצמה ומאליה ("שבת מיקדשא וקיימא⁷⁹"), יוצרת בכל אדם את ההרגשה שהוא עומד "קמי מלכא" (לפני המלך) מול נוכחותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, יחד עם ההתבטלות המלאה, המתהווה באופן טבעי במצב כזה של "עומד לפני המלך"⁸⁰.

* * * 425על כל זה נוסף החידוש מן ההתאחדות של שבת וראש-השנה, המביאה לידי כך שה"הכתרה" בראש-השנה של הקב"ה כמלך תהיה באופן "שבתי", שהשבת תתרומם ותתעלה לדרגת "שבת בשבתו", "שבת לגבי שבת".

הסבר הדברים בקצרה:

ישנם שני אופנים בהתבטלותו של "עבד מלך":

אופן אחד הוא, שהוא אכן "עבד מלך", אין לו כל מציאות עצמית מלבד היותו "עבד מלך" (קלוחומר וכלשכן מסתם עבד, שלגביו נאמר: "מה שקנה עבד קנה רבו⁸¹", וכל מה שיש לו היא רכושו של רבו), אך עם זאת הוא מרגיש את מציאותו, אמנם כעבד, אך כמציאות של עבד שמסר את עצמו לרבו להיות "עבד מלך".

אופן אחר, נעלה יותר, של התבטלות הוא — שאין הוא מרגיש כלל את מציאותו, אפילו לא את מציאותו כמציאות של עבד, אלא כאילו לא קיים כלל דבר כלשהו מלבד המלך עצמו.

דבר זה נותן לנו הבנה מעמיקה יותר בהלכה שראש-השנה שחל להיות בשבת אין תוקעים בו בשופר: איהתקיעה בשופר אינה מצב פסיבי של חוסר מעש — אלא ביטוי של התבטלות נעלית מאוד של יהודי⁸², שאין כל מציאות מלבד הקב"ה עצמו, כך שהכתרת הקב"ה נעשית לא על-ידי העבודה של היהודי ותקיעת השופר שלו (כפי שחז"ל אומרים⁸³ שה"תמליכוני עליכם" נעשה על-ידי השופר, "ובמה — בשופר") — כי אם על-ידי איתקיעת שופר, שבה באה לידי ביטוי התבטלות עמוקה עוד יותר למלך מלכי המלכים הקב"ה.

* * *

כפי שמוזכר במכתב הקודם, צריכה ההשפעה של ראש-השנה — ה"ראש" של השנה — להיות מורגשת בכל הימים, השבועות והחודשים של השנה.

הנקודה האמורה צריכה אפוא לבוא לידי מעשה בפועל, בעבודה יוםיומית של היהודי, והמעשה הוא העיקר⁸⁴.

426דוגמא מעשית לכך — בה"כלל גדול בתורה" — המצווה של "ואהבת לרעך כמוך"⁸⁵:

כשיהודי נותן צדקה, או עושה מעשה חסד כלשהו, חשוב מאוד ומוכרח שיהיה ביחד עם זה "סבר פנים יפות"⁸⁶, כדי שהמקבל לא יחוש שום רגש של בושה, נחיתות וכיוצא בזה.

באופן כללי, מגיעים לידי כך כאשר ה"נותן" אינו חש עצמו מרומם מן ה"מקבל"⁸⁷, ובפרט בזכרו את דברי חז"ל⁸⁸, כי "יותר ממה שבעל-הבית עושה עם העני — העני עושה עם בעל-הבית".

אבל קיימת בדבר דרגה נעלית עוד יותר⁸⁹, כאשר לא מורגש כלל שהוא "נותן" הצדקה, כאילו קיימת הצדקה עצמה בלי כל (ישות ה)מציאות של "נותן", שאז אין צורך מלכתחילה למנוע את הרגשות המנוגדים של "נותן" ו"מקבל".

* * *

ויהי רצון שההתבוננות בעניינים האמורים תחזק אצל כל אחד ואחת את ההכרה, כי המציאות האמיתית של כל יהודי — איש, אשה וילד — הוא ה"חלק אלוקה ממעל ממש⁹⁰" שלו, שבגללו: "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד⁹¹" (כביכול),

ודבר זה גם מהווה את ההכנה לשמיני-עצרת ושמחת-תורה⁹², שעליו נאמר: "עצרת⁹³ תהיה לכם", כפי שמובא לגבי זה הפסוק⁹⁴: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך", 427ובלשון הזוהר⁹⁵: "ישראל ומלכא בלחודוהי".

בעצם, הרי זה גם תוכן הבקשה הפנימית של דוד נעים זמירות ישראל⁹⁶ (בשם כל ישראל) אל הקב"ה: "תבוא לפניך⁹⁸ תפלתי הטה אזנך לרנתי⁹⁷", כך שה"תפלה" (מלשון התחברות⁹⁹) נעשית ל"רנה", השתפכות הנפש¹⁰⁰ והתחברות עם הקב"ה, התמזגות הנשמה עם מקורה, הקדוש ברוך הוא,

— דבר המתגלה במלוא המידה של שלמות בגאולה האמיתית והשלמה¹⁰¹, כאשר מתקיימים¹⁰² ה"נישואין" של הקב"ה בעצמו, כביכול, עם כנסת ישראל לנצח — וההתחלה היא תיכף ומיד ממש.

בברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה¹⁰³

בגשמיות וברוחניות גם יחד

ובכל העולם והבריאה כולה

מקום החתימה 428(חרגום חפשי מאידיש)

ב"ה, וא"ו תשרי¹⁰⁴, ה'תש"נ

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

פותחין בברכה¹⁰⁵, ברכת חתימה וגמר חתימה טובה.

מאחר שאנו נמצאים כבר לאחר ראש-השנה, נכנסנו לשנה החדשה,

— והרי אם בכל הזמנים, צריך כל אדם, ככל שיהא משביע רצון מצבו בידע ובהתנהגות בפועל, תמיד לשאוף לנצל את הזמן כדי ללמוד עוד יותר ועל-ידי כך גם להוסיף בהנהגתו (מחשבה, דיבור, מעשה) — ודאי שכך הדבר כשנכנסים לשנה חדשה, המביאה אתה תזכורת, שצריכה להתחיל דרגה חדשה ונעלית יותר¹⁰⁶ של שלימות בחיי יום יום,

— הרי עתה הזמן המתאים לעמוד על עוד נקודה מיוחדת, שבה שונה ומתייחדת השנה הנוכחית משנים אחרות, נוסף על המשמעות המיוחדת של "ראש-השנה שחל להיות בשבת¹⁰⁷", כפי שהוסבר בפירוט במכתבים הקודמים.

* * *

כבר הודגשה פעמים רבות ההוראה של התורה שיש לנצל כל אמצעי¹⁰⁸ אפשרי להביא לתוספת באהבת השם וביראת השם, אפילו כשהדבר קשור בפירוש שאין לו מקור מפורש בספרים.

429ובמיוחד משום שאהבת השם ויראת השם הם השורש של כל תרי"ג המצוות¹⁰⁹, שבכלל זה גם המצוות¹¹⁰ דרבנן ומנהגי ישראל, כל ההתנהגות של יהודי.

בקשר לכך נעמוד כאן על הרמז של שנה זו, ה'תש"נ: השנה תהא שנת נסים — להפיק מכך הוראה העשויה לשימוש בכל השנה, ובמיוחד לאחר שראשי-תיבות אלה מתפרסמים יותר מזמן לזמן ומתפשטים בתפוצות ישראל¹¹¹.

* * *

"נס" ו"טבע" שניהם הם הנהגות אלוקיות¹¹², שכן גם ה"טבע" בא מן הקב"ה, שהוא, יתברך, ברא וקבע את חוקי הטבע, שבאמצעותם מנהיג הוא את העולם. החידוש של "נס" לגבי "טבע" מתבטא בכך, ש"הנהגה נסית" היא הנהגה בלתי-רגילה של הקב"ה. משמעותו של "נס" הוא דבר גבוהה ומרומם¹¹³, "נס לשון הרמה¹¹⁴". ההנהגה הנסית מביאה רוממות בבריאה, היא מגביהה את העולם ממגבלותיו הטבעיות.

כך גם בענין עבודתו של כל יהודי, שבה צריכות "להשתקף" שתי ההנהגות, "הנהגה טבעית" ו"הנהגה נסית".

גם "הנהגה טבעית" של יהודי מבטאת התנהגות שהיא באופן מוחלט כפי הוראות התורה, אך כיוון שהיא התנהגות רגילה של יהודי הרי היא מוגבלת לפי המגבלות של כוחות האדם.

— הקב"ה מעניק ליהודי כוח¹¹⁵ לעבוד אותו באופן של "הנהגה נסית" — שבה הוא מתרומם למעלה ממגבלותיו. לא זו בלבד שהוא נעשה טוב יותר במקצת, או 430אפילו טוב יותר בהרבה, בהתאם לציווי "מעלין בקודש¹¹⁶" (שבכל דבר של קדושה יש תמיד ללכת מעלה מעלה) — על ידי תוספת קביעות בשיעורי תורה, קבלה של הידור מצוה חדש, וכיוצא בזה — אלא שהוא נעשיה מרומם ונעלה לגמרי.

* * *

וזה גם הרמז המיוחד, השליחות, של שנה זו — "תהא שנת נסים":

בבואנו משנת "תשמ"ט" — "תשמט ידיך"¹¹⁷ — ודאי הדבר שאצל כל יהודי נמחקו כל הדברים הבלתי רצויים העלולים להידבק ליהודי¹¹⁸ עד שכל מהותו והתנהגותו הם חיי תורה.

"כל ישראל בחזקת כשרות¹¹⁹" — ודאי ניצל כל יהודי את חודש אלול, חודש החשבון¹²⁰ של שנת "תשמט ידיך", לתקן את כל מעשיו בשנה החולפת, ולהשלים אותם עד להשלמה מלשון "שלימות¹²¹", להביאם לשלימות המלאה ביותר.

ובודאי¹²² זכה למלוא המחילה הסליחה והכפרה ולכתיבה וחתימה טובה¹²³ בכל הפרטים.

באה בנוסף לכך ההוראה, וסדרעבודה חדש לשנה החדשה — תהא שנת נסים — שעתה נדרש כל יהודי, אנשים ונשים וטף, לעבוד עם עצמו שיהא מרומם ונעלה לגמרי, עד שהנהגתו בשנה זו תהא בבחינת "נס" לגבי הנהגתו בשנה שעברה.

431ו"הנהגה נסית" זו — עבודת ה' של היהודי (על-ידי תורה ותפילה ומצוות¹²⁴) בלי מגבלות — צריכה להיות בכל הענינים: הן במצוות שהן בין אדם למקום, והן במצוות שהן (גם) בין אדם לחברו¹²⁵, החל מ"ואהבת לרעך כמוך¹²⁶", והן במצוות הקשורות עם לאיהודים וישוב העולם בכלל¹²⁷.

* * *

כפי שידוע הנהגתו של הקב"ה היא באופן של "מדה כנגד מדה"¹²⁸. מכך מובן שכאשר הנהגתו של יהודי היא "הנהגה נסית" מעורר הדבר הנהגה נסית אלוקית, הן כלפיו כפרט, הן כלפיו כחלק מכלל ישראל, וגם כלפי העולם כולו, הוא "ממשיך" (מביא) את הברכות האלוקיות — גם ללא הגבלות.

ויהי רצון, שעל ידי כך שכל אחד יעשה החלטות איתנות בכל המוזכר לעיל, יקבל הקב"ה את החלטותיו מיד כאילו בוצעו בפועל¹²⁹, ובמיוחד מאחר ואנו נמצאים כבר מספר ימים בשנה החדשה, ודאי הוחל בביצוע ועשיה בפועל ממש —

ויקויימו בפשטות ראשי התיבות של השנה הזאת, ש"תהא שנת נסים", שוודאי תהיה — וכבר החלה בפועל — שנה של נסים, כאשר כל יהודי זוכה לראות במוחש את ההנהגה הנסית של הקב"ה, עד לנסי נסים¹³⁰, 432ועד לנס העיקרי — נס הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שאז יהיו הנסים גדולים אפילו מן הנסים שהיו ביציאת מצרים, וכפירוש רז"ל על הפסוק: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות¹³¹", שביחס ל"ימי צאתך מארץ מצרים" יהיו נפלאות,

והקב"ה ממלא את התפילה הלבבית של כל יהודי ושל כל היהודים: "תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי¹³²" — ומביא את הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

בכבוד ובברכת חתימה וגמר חתימה טובה

מקום החתימה 433תרגום מאידית

ב"ה, מוצש"ק פ' תבוא¹³³ אל הארץ,

ח"י¹³⁹ אלול¹³⁴ ה'תש"נ

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

"פותחין בברכה¹³⁶" — בעמדנו בימי חודש אלול¹³⁵, ובבואנו מיום הסגולה ח"י אלול¹³⁸, יום ההולדת של שני המאורות הגדולים¹⁴⁰: הבעל-שם-טוב¹⁴¹ (בשנת נח"ת¹⁴²) ואדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן-ערוך¹⁴³ (בשנת קה"ת¹⁴⁴), 434ודאי עתה המועד המתאים לאחל לכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, בהתאם למנהג¹⁴⁵ ישראל¹³⁷, שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד¹⁴⁶.

במיוחד כיוון שקיים קשר מיוחד בין ח"י אלול לבין ראש-השנה, כפי שידוע שנוסף על כך שכל חודש אלול¹⁴⁸ הוא זמן של הכנה לשנה החדשה וחשבון הנפש, הרי שנים-עשר הימים האחרונים של חודש אלול, החל בח"י אלול¹⁴⁹, מיוחדים בכך שכל אחד מהם קשור ומייצג חודש מן השנה החולפת, יום לחודש¹⁴⁷, ויום ח"י אלול — הראשון שבשנים-עשר הימים הללו — הוא כנגד הראשון שבחדשי השנה, חודש תשרי¹⁵⁰. כך קושר יום זה את ראש-השנה של השנה החולפת עם ראש-השנה של השנה החדשה.

ובהתאם למודגש תכופות בתורתנו, אשר היא תורת חיים — הוראה בחיים¹⁵¹, ש"המעשה הוא העיקר¹⁵²", הרי ככל שחשוב ונחוץ חשבון הנפש, הרי המטרה העיקרית של חשבון הצדק¹⁵³ היא בקשר להווה ולעתיד, שיבוא לידי ביטוי במעשה בפועל, קיום המצוות בהידור ובשמחה¹⁵⁴, יותר ויותר הידור ויותר ויותר שמחה, בכל יום מימי השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.

* * *

בהקשר עם ההכנה לשנה החדשה יש להביא בחשבון, שלכל שנה יש תוכן 435כפול: המשמעות הכללית שלגבי' שוות כל השנים, כולל השנה החדשה, והמשמעות המיוחדת הקשורה בקווי האופי העצמאיים של השנה המסויימת¹⁵⁵, שבהם מתייחדת שנה זו מן השנים האחרות.

השנה חלים ימי ראש-השנה בימי חמישי ושישי (ערב שבת) בשבוע, המובילים אותנו היישר אל יום שבת-קודש, עובדה המדגישה ומחזקת את הנקודה המשותפת לראש-השנה¹⁵⁹ וליום השבת.

ימי ראש-השנה — "ימים נוראים¹⁵⁶" — ממלאים כל לב יהודי בתחושת רטט של קדושה, המקיפה וחודרת את האדם כולו. רגש הקדושה המרומם איננו רק בשעות הספורות של היום, בהן אנו עסוקים בהכנות ובקיום "מצות היום בשופר¹⁵⁷", או בזמן התפילות והבקשות המיוחדות של ראש-השנה, וכיוצא בהן, כי אם במשך כל שתי היממות של ראש-השנה חדור היהודי ברוח הקדושה של ראש-השנה. נוסף על העובדה שבראש-השנה נמצאים משך שעות רבות בביתהכנסת¹⁵⁸, הרי בדרךכלל גם בשעות הנותרות נזהרים מדיבורי חול מיותרים, ומנצלים כל רגע פנוי לאמירת תהילים וכיוצא בזה, עד שאפילו סעודות ראש-השנה, שעליהן נצטווינו: "אכלו משמנים ושתו ממתקים¹⁶¹" — נמצאות תחת השפעת הרגש הקדוש¹⁶⁰ של ראש-השנה (וכהמשך הפסוק) — "כי קדוש היום לאדונינו".

דומה לכך גם קדושת השבת, "ושמרתם את השבת¹⁶² כי קודש היא". הקדושה האלוקית של שבת-קודש חודרת בכל יהודי, ומקיפה את כל ישותו¹⁶³, עד 436שכל היום כולו, ובכל פעולות¹⁶⁴ היום, יש לו תחושה שונה, תחושה מרוממת של קדושה.

* * *

ידוע הכלל של תורתנו הקדושה: "בתלתא זימני הוי חזקה¹⁶⁵" (דבר הנעשה שלוש פעמים — נקבעת לו "חזקה"). בשלוש פעמים נעשה הדבר באופן של קביעות, "חזקה" מלשון חוזק, והדבר מתייצב, וכך בטוחים שהדבר יימשך.

אם הכלל בר-תוקף ביחס ל"דברי הרשות", ודאי שכך הדבר כשמדובר בענייני קדושה, שיש להם בכלל את הכוח הנצחי של התורה, ולכל פעולה של קדושה יש השפעה נמשכת ותמידית¹⁶⁶.

על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בראש-השנה, הנקרא בעיקר בשם "ראש-השנה" ולא "תחילת השנה¹⁶⁸", כאשר המשמעות היא שנוסף על היותו תחילת השנה הרי הוא גם, ובעיקר, ה"ראש" של השנה¹⁶⁷: כשם שהראש מנהיג את כל האברים של הגוף, ודווקא באופן זה ועל-ידי כך ממלא כל אבר את מטרתו בשלימות, גם כאבר לעצמו — כך ראש-השנה מנהיג ומחי' את כל הימים וכל יום של השנה, עד לכל הפרטים של חיי יום יום —

מובן איפוא שכאשר ישנה "חזקה" במצב האמור של קדושה, יש לדבר השפעה חזקה ביותר על כל השנה, כך שכל פעולות האדם, בכל הימים ובכל יום של השנה, נעשות תחת הרושם וההשפעה של רוממות הקדושה של שלושת הימים בראשית השנה.

* * *

ויהי רצון שכל אחד ואחת מאתנו, בתוך כלל ישראל, יחליטו לפעול ולעשות 437בהתאם לאמור, ובאופן האמור בראש פרשתנו (אלי' אנו נכנסים עתה): "אתם נצבים¹⁶⁹ היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (הנכם עומדים כיום ביציבות איתנה¹⁷⁰, כולכם יחד, לפני ה' אלוקיכם וגו', ובהחלטה — איתנה ויציבה),

ובזה עצמו — כתחילת החלק השני של פרשת השבוע (אשר לפי קביעות השנה הנוכחית הם מחוברים בפרשה אחת) — באופן של "וילך", הליכה מתמדת מעלה מעלה, מחיל אל חיל¹⁷¹.

וההחלטה הטובה בכל זה תוסיף עוד יותר בברכות ה' בכלל, וברכת ראש-השנה במיוחד: כתיבה וחתימה טובה¹⁷² לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד,

ובמיוחד דמיוחד הברכה שאלי' "קווינו כל היום¹⁷³" (כל יום ובכל היום) — הגאולה האמיתית והשלימה¹⁷⁴ על-ידי משיח צדקנו, "מצאתי דוד עבדי¹⁷⁵", במהרה בימינו ממש.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

מקום החתימה 438תרגום מאידית

ב"ה, מוצש"ק¹⁷⁶ פ' נצבים¹⁷⁷וילך¹⁷⁸

כ"ה אלול ה'תש"נ

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהמשך למדובר במכתב ממוצאי שבת-קודש ח"י אלול — שייחודה של השנה החדשה מתבטאת בכך שימי ראש-השנה, ימי חמישי וששי (ערב שבת) בשבוע, מובילים הישר אל יום שבת-קודש, וכך נפתחת השנה ב"חזקה" של שלושה ימים רצופים מלאים וחדורים בקדושה —

מן הראוי להצביע על ההבדל הקיים בנושא זה בין ארץ הקודש לבין חוץ-לארץ:

בחוץ-לארץ חוזרת ונשנית "חזקה" זו של שלושת ימי קדושה רצופים — שלוש פעמים (בחדש תשרי): גם הימים הראשונים של חג הסוכות, וממילא גם הימים האחרונים, שמיני עצרת ושמחת תורה, חלים ביום חמישי וערב שבת-קודש, כך שישנה "חזקה" של ה"חזקה" האמורה — שלוש פעמים של שלושה ימי קדושה רצופים.

בארץ-ישראל קיימת ה"חזקה" האמורה רק פעם אחת — בימי ראש-השנה, שכן גם בארץ-ישראל נחוג ראש-השנה יומיים¹⁷⁹, אבל לא היום טוב של חג הסוכות ושמיני-עצרת.

* * * 439כדי להבין ביתר עומק את ה"חזקה" המשולשת הקיימת רק בחוץ-לארץ, ראוי להתעכב ביתר פירוט על ההבדל בין ארץ הקודש לבין חוץ-לארץ.

ידוע הפתגם של רבותינו נשיאינו¹⁸⁰ ביחס לעבודת ה' של יהודי: "עשה כאן ארץ ישראל", כלומר — יהודי צריך ליצור את המעלה ואת החשיבות של ארץ-ישראל גם בחוץ-לארץ¹⁸¹, וממילא ודאי שהוא יכול לעשות זאת, ובשמחה ובטוב לבב.

מן ההבדלים העיקריים שבין ארץ הקודש לבין חוץ-לארץ¹⁸² הוא:

הרי "מלוא כל הארץ כבודו¹⁸³". הקב"ה ושכינתו נמצא בכל מקום. אלא שבעולם סתם — הקדושה האלוקית היא באופן שאין היא חודרת את גשמיות הארץ, ולכן אין שם מצוות תרומות ומעשרות וכיוצא בהן, שהאלקות היא בשדה בגלוי. לעומתה, הקדושה של ארץ-ישראל מקיפה את המציאות הגשמית של הארץ, גוף הקרקע של ארץ-ישראל היא "ארץ הקודש", עד שקדושת הארץ¹⁸⁴ מטילה הלכות שונות על הארץ (וגידולי הארץ).

הדבר ניתן להבנה על-ידי דוגמא מהיחס שבין הנשמה לבין הגוף: ישנן השפעות של הנשמה שהן נשארות חבויות במהות הפנימית של האדם ולא ניכרת השפעתן על הגוף, אבל מאידך, יש אופן שהנשמה משפיעה על גשמיות הגוף, עד שהדבר ניכר ונראה גם בחלקים הפיזיים החיצוניים של הגוף. כך גם באשר לקדושה של ארץ-ישראל: הדבר מתבטא בפנימיות וברוחניות של הארץ, וזה חודר ומקיף גם את הצד החיצוני, ה"גוף" של ארץ-ישראל, גשמיות הארץ.

* * *

הדבר דורש הסבר: מהי המעלה הגדולה של העובדה שהקדושה ניכרת גם 440בגשמיות ובחיצוניות? — והרי, לכאורה, העיקר הוא הרוחניות והפנימיות של כל דבר!

אך לאמיתו של דבר אין זה כך: עיקר המעלה הוא, כאשר הקדושה הפנימית והרוחנית חודרת גם אל תוך גשמיות העולם.

וכפי שהדבר מודגש בעבודת התורה והמצוות¹⁸⁵: עיקר המצוה אינה מתבטאת (כלכך) בכוונתה, בתוכן הרוחני של המצוה, כי אם דווקא במעשה בפועל — בקיום המצוה בגשמיות.

כפי שהדבר מתבטא בבירור בהלכה¹⁸⁶, שככל שנעלית וחשובה כוונת המצוות — כמאמר הידוע של התורה, שקיום המצוות בלא כוונה הוא "כגוף בלא נשמה"¹⁸⁷ — בכל זאת, כאשר מישהו מכוון במחשבתו את כל הכוונות של מצוה מסויימת אבל אינו מקיימה יחד עם זאת בפועל ממש — לא קיים את המצוה (ואפילו לא חלק מן המצוה) ולעומתו, מי שמבצע את המצוה בפועל ואין לו בכך את הכוונה הדרושה — יוצא ידי חובת המצוה (בדיעבד).

ואדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא קדישא¹⁸⁸ את הטעם לכך — כי "נתאוה הקב"ה (כביכול) להיות לו דירה בתחתונים¹⁸⁹", כלומר, בשפל של העולם — ומטרה זו מושגת על-ידי כך שיהודי עובד את ה' על-ידי ובאמצעות גשמיות העולם הזה, שבכך הוא הופך את ה"תחתונים", את גשמיות העולם, ל"דירה" עבור השכינה. וזה עיקר המטרה והתכלית של קיום המצוות: דוקא על-ידי קיום המצוות בגשמיות מתבצעת הכוונה של בריאת העולם, שהעולם יהווה "דירה" עבור הקב"ה.

* * *

ענין עמוק יותר במעלת הגשמיות ניתן להבין מן העובדה שגם שכר המצוות קשור דווקא בגשמיות העולם הזה.

ידוע פסקדין הרמב"ן¹⁹⁰, לגבי השאלה במה מתבטאת תכלית השכר:

לפי שיטת הרמב"ם¹⁹¹, השכר הנעלה ביותר הוא — גןעדן, שבו נמצאות 441הנשמות בלי הגופים¹⁹². זה מקום רוחני, וכפי שמבאר הרמב"ם¹⁹³, אי אפשר כלל להשוות את הרוממות הרוחנית של הנפש כשהיא מלובשת בגוף גשמי, לרוממות ולמעלה הרוחנית שהיא משיגה כאשר היא שרויה בגןעדן, מופשטת מן הגוף.

ברם, הרמב"ן, שחי לאחרי הרמב"ם וגם למד את תורתו וכו', פוסק עם זאת, שתכלית ושיא השכר הוא דווקא בזמן תחיית המתים, כאשר הנשמות יירדו שוב לעולם הזה ויתלבשו שוב בגופים גשמיים. והרי "הלכה כבתראי¹⁹⁴", ובפרט בענין זה¹⁹⁵.

אך צריך להבין: מובן שיש מעלה נפלאה בעבודתו של יהודי, לזכך את גשמיות העולם ולהפכה לדירה עבור הקב"ה — אך כיצד ניתן להבין ולקלוט, שאת השכר האלוקי העליון של העולם הבא תקבל הנשמה דוקא בהיותה לבושה בגוף גשמי ונמצאת בעולם הזה הגשמי?

— אחד ההסברים לכך¹⁹⁶ הוא, שדווקא בנברא גשמי טמון כוח אלוקי נעלה כזה, שאינו נמצא אפילו בעולמות הרוחניים הנעלים, שכן רק הקב"ה בעצמו ("הוא לבדו, יתברך") יש לו הכוח והיכולת לברוא דבר גשמי, "יש מאין¹⁹⁷", ומעלה זו, הנמצאת דווקא בגשמיות¹⁹⁸, תתגלה בזמן תחיית המתים¹⁹⁹.

* * *

ויש לומר, שזה הוא התוכן של הפתגם האמור של רבותינו נשיאינו "עשה כאן ארץ ישראל": המעלה של ארץ-ישראל היא, כאמור, שקדושתה מקיפה גם את 442גשמיות הארץ, ושליחותם של היהודים בחוץ-לארץ היא שייצרו את המעלה הזו של ארץ הקודש בחוץ-לארץ, שהקדושה של האלקות תחדור ותקיף גם את הגשמיות של חלק העולם שההשגחה העליונה הועידה עבורם.

ולשם כך דרושים כוח ומאמץ מיוחדים — "עשה כאן ארץ ישראל", כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בייחודה של השנה הבאה עלינו לטובה, שבחוץ-לארץ הכרחית ההתחזקות גדולה בהרבה ("חזקה" משולשת) באותה "חזקה" של שלושה ימי קדושה, כדי שקדושת הימים הקדושים תחדור ותקיף כליל את המציאות הגשמית של חוץ-לארץ.

ויש לומר, שזו גם אחת של המשמעות של מאמר חז"ל לגבי לעתיד לבוא ש"עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות²⁰⁰", שכן אז, כאשר בני ישראל יסיימו את עבודתם לעשות את העולם ל"דירה" עבור הקב"ה, על-ידי בירור וזיכוך גשמיות העולם והבאת אור הקדושה לתוך הגשמיות, תתפשט קדושת ארץ-ישראל בכל ארצות תבל.

* * *

ויש לומר, שבדומה להבדל האמור קיים גם ההבדל בין שני הימים המיוחדים — ח"י אלול, וכ"ה אלול:

בקשר ליום ח"י אלול — יום ההולדת של שני המאורות הגדולים: הבעל-שם-טוב (בשנת נח"ת) ואדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן-ערוך (בשנת קה"ת) — ידוע הפתגם²⁰¹ ש"חי אלול מכניס חיוניות (חי) באלול",

החיוניות של ח"י אלול היא חיוניות רוחניות, חיות של נשמה, הקשורה בענייני חודש אלול: תשובה, חשבון הנפש, עבודת התפלה, ודומיהם.

— החידוש של כ"ה אלול קשור בגשמיות: כ"ה אלול הוא יום ראשון למעשה 443בראשית²⁰², ביום זה היה "בראשית ברא אלוקים²⁰⁴", הבריאה יש מאין²⁰⁵ של העולם הגשמי²⁰³.

* * *

ויהי רצון שכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, יעשה בענין האמור, לחזק ולהפיץ יהדות וקדושה בחיי יום-יום, בו עצמו ובסביבתו, במלוא²⁰⁶ המידה, והדבר יוסיף עוד יותר בכתיבה וחתימה טובה בכל התחומים, הן ברוחניות והן בגשמיות, ואדרבה — בעיקר בגשמיות²⁰⁷,

עד לברכה העיקרית — הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, "מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו²⁰⁸", ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה, כל שלושת הסוגים: כהנים, לויים, ישראלים²⁰⁹,

תיכף ומיד ממש, ובלשון הכתוב²¹⁰: יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו — הכתיבה וחתימה טובה של "ועמך כולם צדיקים²¹¹", ו"צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר²¹² לשנה טובה".

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות

גם יחד²¹³

מקום החתימה 444תרגום מאידית

ב"ה, יום ג' פ' האזינו²¹⁴ השמים

ג' סליחות²¹⁵, ה'תש"נ

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהימצאנו עתה בימי הסליחות²¹⁶, קרוב יותר לראש-השנה, ומימי הסליחות עצמם — ביום השלישי²¹⁸, "שהוכפל בו כי טוב"²¹⁷, שכל זה מדגיש עוד יותר את הציווי²¹⁹ להעלות בקודש²²⁰ —

נחוץ להתבונן ביתר התעמקות בענין שנידון במכתבים הקודמים, שהשנה הבאה עלינו מתייחדת בכך שהיא נפתחת ב"חזקה" של שלושה ימי קדושה רצופים, ושבחוץ לארץ חוזרת ונמשכת "חזקה" זו שלוש פעמים (במשך חודש תשרי),

— אשר תוכנו הפנימי של דבר זה הוא שה"חזקה" של ימי הקדושה מעניקה התחזקות בעבודה של "עשה כאן ארץ-ישראל" — שבכל יהודי, בכל מקום שהוא נמצא בו, תחדור הקדושה האלוקית בענינים הגשמיים (שלו ושל סביבתו), בדומה לקדושה של ארץ-הקודש, המקיפה וחודרת את גשמיות הקרקע.

* * * 445בעצם, קיימים הבדלי דרגות בקדושת ארץ-ישראל עצמה. שכן, למרות שקדושת ארץ ישראל היא נצחית²²¹, בכל זאת אנו מוצאים שינויים מזמן לזמן בקדושה המביאה את חובת המצוות על הארץ²²² וגידולי הארץ (כגון תרומות ומעשרות וכיוצא בהם):

השלימות של קדושת הארץ היא רק כאשר "כל יושביה עליה", כלומר, כאשר היא מיושבת בכל שניםעשר השבטים²²⁴, שרק אז נוהג היובל²²³. לעומת זה, בזמן שחלק מן השבטים הוגלו על-ידי סנחריב²²⁶ ("ובא סנחריב ובלבל את העולם²²⁷"), נפגמה הקדושה האמורה, וממילא "בטלו היובלות²²⁵".

כשם שזה ביחס לארץ-ישראל לפי פשוטה — שקדושתה המלאה והמושלמת קשורה בכך שנמצאים בה כל חלקי כלל ישראל, כל י"ב השבטים — כך הדבר גם ביחס לעבודה הרוחנית של "עשה כאן ארץ ישראל" שבכל יהודי: יהודי מגיע לקדושה המלאה והמושלמת דווקא כאשר כל חלקי נשמתו (הנקראים בלשון המדרש²²⁸: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה²²⁹) מתגלים אצלו ובאים לידי ביטוי בעבודת ה', עד לידי מעשה בפועל.

במלים ברורות יותר (וביתר פירוט): עבודת ה' צריכה להיות הן בכוחות הגלויים של הנפש — המביאים לידי כך שהמחשבות והדיבורים והמעשים של תורה ומצוות ("נפש") יהיו ברגשילב של אהבת ה' ויראתו ("רוח"), בהיותם מבוססים על הבנה יסודית בתורת ה' ומצוותיו ("נשמה"), והן בכוחות הנעלים, הגנוזים²³⁰ 446("חיה" "יחידה"), הבאים לידי ביטוי בעבודה של מסירות נפש²³¹ בתורה ובמצוות, בהתמסרות החזקה ביותר, למעלה מכל החישובים והמיגבלות של שכל ומידות (רגשות).

ובשעה שעבודתו של יהודי "לעשות כאן ארץ ישראל" היא באופן הנעלה ביותר, של "כל יושביה עליה", שכל חלקי הנפש שקועים בעבודת ה' — מתגלית אצלו הקדושה המלאה והמושלמת של הנשמה, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש²³²".

* * *

הענין האמור רמוז גם בפרשת השבוע שבתורה, כשלפי קביעות השנה חל ראש-השנה בשבוע של פרשת האזינו.

פרשת האזינו פותחת במלים: "האזינו השמים גו' ותשמע הארץ גו'". לשתי המלים "האזינו" ו"תשמע" יש משמעות של שמיעה (וציות), ברם, קיים הבדל ביניהן ביחס לאופן השמיעה: המובן של "האזינו" הוא להקשיב לדברים הנאמרים מקרוב ("האזינו" מלשון אזניים²³⁴ — כלומר, בהתייחסות לדברים הנלחשים לאוזן), ואילו הביטוי "תשמע" מתייחס לדברים הנשמעים מרחוק²³³.

עלפי המשמעות של שתי מלים אלה היה מתאים יותר להשתמש בהן בסדר הפוך: בקשר לשמים, הנמצאים מרחוק, היה צריך להיאמר הביטוי "שמעו שמים", ואילו בקשר לארץ, שהיא קרובה — "האזיני ארץ", כפי שאכן אנו מוצאים אצל ישעיהו הנביא את הלשון²³⁵: "שמעו שמים והאזיני ארץ".

וההסבר הוא²³⁶:

כשיהודי עובד את הקב"ה בכל חלקי נשמתו (באופן של "כל יושביה עליה") עד שמתגלית אצלו בשלימות הקדושה של "חלק אלוקה ממעל ממש" שבו, אזי ענייני הקדושה הרוחנייםשמימיים קרובים אצלו ואילו הענינים הארציים — רחוקיים: "האזינו" — "השמים", ו"תשמע" — "הארץ".

משום כך אמר ישעיהו הנביא את הלשון: "שמעו שמים והאזיני ארץ", כי בזמנו כבר לא היה מצב של "כל יושביה עליה" — עשרה שבטים כבר גלו מארץ ישראל, וממילא כבר נחסר בהקדושה המלאה של ישראל וארץ ישראל, ולכן אמר בדברי נבואתו לבני ישראל: "שמעו שמים", שכן הקדושה השמימית אינה קרובה כלכך.

* * * 447ידוע שלעתיד לבוא תחזור ארץ ישראל אל מצבה הקודם, המושלם והנעלה, של "כל יושביה עליה", כפי שזה היה בזמן בית ראשון. ויתר על כן, ובעיקר: היא תגיע לשלימות גדולה ונעלית יותר בהרבה, על ידי התרחבות ארץ-ישראל (גם) בגשמיות — "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך" — שבנוסף לארץ שבע האומות תיכלל בה גם "ארץ קיני קניזי וקדמוני²³⁷" (כפי שהובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים²³⁹), ובסך הכל — עשר אומות.

התוכן הרוחני של ענין זה — שלעתיד לבוא תכלול ארץ ישראל גם את ארץ שלוש האומות, קיני קניזי וקדמוני²³⁸ — הוא — בקצרה²⁴⁰:

שבע האומות של ארץ כנען רומזות לשבע המידות (הרגשות), ושלוש האומות שבני ישראל יכבשו לעתיד לבוא רומזות לשלושת כוחות-השכל: חכמה, בינה דעת.

לגבי הזמן הזה, הציווי הוא להתיישב ולשלוט בארץ שבע האומות, כדוגמה בעבודת ה' — שעתה (עיקר) העבודה של יהודי היא לשנות ולזכך את שבע המידות שלו, ואילו העבודה הרוחנית בשלושת כוחות השכל, היא בעיקר כדי להשפיע על המידות (ובשביל קיום התורה והמצוות בפועל ממש) — "דע את אלוקי אביך" בשביל "ועבדהו בלב שלם²⁴¹".

אבל לעתיד לבוא, כאשר כל ענין של עבודת ה' יהיה במלוא שלימותו, הרי בנוסף לכך ששלושת כוחות-השכל של הנשמה יהוו כוח השפעה בעבודת ה"מידות" — יהוו הם עצמם (גם, ובעיקר) עבודה כשלעצמה²⁴², להתאחד עם אלוקות על-ידי התאחדות מלאה ומושלמת ("יחוד נפלא²⁴³") של השכל עם חכמתו יתברך.

* * *

כבר דובר פעמים רבות²⁴⁴, שבימים האחרונים של הגלות "מטעים" הקב"ה מן 448ה"גילויים" העילאיים שיהיו לעתיד לבוא, כדוגמת ההלכה בהלכות שבת²⁴⁵, שבערב שבת לאחר חצות היום יש לטעום ממאכלי שבת, מכל תבשיל ותבשיל, שעל כך נאמר²⁴⁶: "טועמיה — חיים זכו".

כך גם באשר לתכלית השלימות האמורה של לעתיד לבוא, על-ידי הכללת הקיני והקניזי והקדמוני, אשר בעבודה הרוחנית הרי זו השלימות של שלושת כוחות-השכל, חכמה, בינה, דעת. הקב"ה "מטעים" אותנו מן העבודה הזאת ב"ערב שבת" של הגאולה העתידה לבוא²⁴⁷,

אשר "טעימה" זו באה לידי ביטוי בקיום הייעוד של "יפוצו²⁴⁸ מעיינותיך חוצה", הפצת²⁴⁹ תורת חסידות חב"ד (חכמה, בינה, דעת), שעלידה ניתן לקיים ומקיימים בזמן הזה את ה"מצווה רמה ונשאה²⁵⁰" של "דע את אלוקי אביך", במידה האפשרית המלאה, עד שמגיעים על-ידי כך אל "מעיינות²⁵¹" התורה, ה"נפלאות בתורתך".

* * *

ויהי רצון שכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, ינצלו את הכוחות שהוענקו להם כדי לבצע את ההוראה "עשה כאן ארץ ישראל", ובאופן מושלם של "כל יושביה עליה", עם כל חלקי הנפש, עד לשיא השלימות של ארץ ישראל, ארץ עשר אומות, גם העבודה של חב"ד (חכמה, בינה, דעת),

ועל ידי כך שכל עשרת כוחות-הנשמה פועלים בשלימות ובאופן גלוי, זוכים להתגלות נעלית ומושלמת עוד יותר של ה"חלק אלוקה ממעל ממש"²⁵² — ה"איתן" 449שבנשמה²⁵³, החוסן הרוחני החזק והקשה שאינו ניתן לכיפוף, שבכל יהודי, אשר שום כוח בעולם אינו יכול ומסוגל לשנותו ולהחלישו: הכוח של מסירות-נפש מלאה.

שעבודה זו תביא את הגאולה העתידה, שהיא גאולה נצחית שאין אחריה גלות²⁵⁴, הקשורה בבית-המקדש השלישי שיהיה בית²⁵⁵ נצחי²⁵⁶, "מקדש אדני כוננו ידיך, ה' ימלוך לעולם ועד²⁵⁷".

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה²⁵⁸ בגשמיות וברוחניות גם יחד

בטוב הנראה והנגלה

מקום החתימה 450(תרגום מאידית)

ב"ה. יום שלישי שהוכפל בו כי טוב²⁵⁹,

פרשת וזאת הברכה אשר ברך משה,

ששי לחודש²⁶¹ השביעי²⁶⁰, שנת תנש"א

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

פותחין בברכה²⁶², ברכת חתימה וגמר חתימה טובה לכל אחד ולכל אחת, בתוככי כלל ישראל שליט"א.

בבואנו מימי ראש-השנה ויום שבת קודש (שבת שובה²⁶³) הבא מיד אחריהם, דרוש להתעמק יותר במה שדובר במכתבים הקודמים²⁶⁴, שהשנה הנוכחית מצטיינת מיד בתחילתה במספר "חזקה" של שלוש:

שני ימי ראש השנה, ה"ראש" של השנה²⁶⁵, הובילו מיד לשבת-קודש, כך שהשנה החלה ב"חזקה" של שלושה ימי-קדושה רצופים, ויותר מזה: במשך חודש תשרי (אותיות "רשית"²⁶⁶ — החודש הכללי של כל השנה²⁶⁷) באה "חזקה" זו לידי ביטוי 451(בחוץ-לארץ²⁶⁸) שלוש פעמים: גם אחרי שני הימים הראשונים "יום-טוב" של חג הסוכות²⁶⁹, וממילא גם אחרי הימים האחרונים, שמיני-עצרת ושמחת-תורה, מגיע מיד יום שבת-קודש.

* * *

את הדגש על המספר שלוש אנו מוצאים בראש-השנה גופו, כפי שחז"ל אומרים²⁷⁰ שהעבודה של ראש-השנה מתבטאת בשלושה עניינים: "אמרו לפני בראש-השנה מלכיות, זכרונות ושופרות²⁷¹" (הקב"ה אומר לישראל שיאמרו לפניו פסוקים המבטאים ענייני מלכויות, זכרונות ושופרות).

אחד ההסברים בדבר הוא:

העבודה של ראש-השנה היא ה"ראש", היסוד, של עבודת ה' במשך כל השנה. ראש-השנה הוא הזמן שבו יהודי מקבל על עצמו את מלכותו של הקב"ה, והרי קבלת עול מלכות שמים היא הראשית והיסוד²⁷² של קיום התורה והמצוות כפי שחז"ל אומרים²⁷³: "קבלו מלכותי ואחר כך אגזור עליכם גזירות".

וראש-השנה הוא הרי גם ההזכרה של יום מתן-תורה²⁷⁴, כפי שאנו אומרים בפירוט בפסוקי השופרות. העבודה של ראש-השנה, קבלת עול מלכותו יתברך, מביאה לקבלת עול מצוות, שהיא התוכן של מתן-תורה וקבלת התורה.

452וכשם שהתורה חלוקה (וקשורה) למספר של שלוש, כפי שחכמינו ז"ל אומרים²⁷⁵ שהתורה היא "אוריין תליתאי" (תורה משולשת: תורה, נביאים וכתובים) וניתנה ל"עמא תליתאי" (לשלושת הסוגים של עם ישראל: כהנים, לויים וישראלים).

— כך גם עבודת-היסוד והתפילה של ראש-השנה, קבלת עול מלכות שמים²⁷⁶, חלוקה ומורכבת משלושה עניינים, מלכיות, זכרונות ושופרות²⁷⁷.

* * *

את הקשר שבין ראש-השנה לבין המספר שלוש אנו מוצאים גם בהפטרה של היום הראשון של ראש-השנה²⁷⁸ הכוללת את תפילת חנה²⁷⁹.

ידוע הרמז²⁸⁰, כי שלוש האותיות של השם "חנה"²⁸² מציינים את שלוש המצוות שניתנו, במיוחד ובראש ובראשונה, לנשי ישראל²⁸³ (ואשר שמה של כל אחת משלוש מצוות אלה מורכב משלוש אותיות²⁸⁴): חלה, נדה, הנר (הדלקת הנר).

453שלוש המצוות הללו — שהן (במשמעותן הכללית):קדושת (כשרות) המזון והמשקה, טהרת המשפחה, והדלקת נרות שבת ויום-טוב — מייצגות, כידוע, את שלושת עמודי התווך שעליהם בנויים ומבוססים הבית היהודי וחיי המשפחה היהודיים, והן הוענקו במיוחד לאשה היהודיה, עקרת הבית²⁸⁵, שיש לה את האחריות והזכות הבלתי רגילים להקים ולהנהיג את הבית היהודי.

* * *

תכלית השכר של מעשינו ועבודתנו בזמן הזה היא הגאולה²⁸⁶ האמיתית והשלימה על-ידי דוד מלכא משיחא.

וכשם שהתורה ועבודתהיסוד של בני ישראל — קבלת עול מלכות שמים — מורכבים משלוש,

— כך גם שלימות הגאולה — הגאולה השלישית, הקשורה בבית המקדש השלישי, כנגד יעקב אבינו, השלישי בין שלושת האבות, אשר "קראו בית"²⁸⁷, הבית אשר יכיל את החוזק האמיתי והיציבות הממושכת האמיתית, ויהיה בית נצחי²⁸⁸.

וגם שלימות הגאולה השלישית רמוזה בנבואת חנה: סיום²⁸⁹ הנבואה (וכך גם סיום ההפטרה של היום הראשון של ראש-השנה) הוא במלים "וירם קרן משיחו²⁹⁰", שמשמעותן²⁹¹ היא תכלית הרוממות של הגאולה על-ידי דוד מלכא משיחא — גם השם "דוד"²⁸¹ הוא בן שלוש אותיות²⁹².

* * * 454מכל ענין יש ללמוד לקח לגבי עבודת ה' של כל יהודי, עד למעשה בפועל.

עבודת ה' מקיפה את שלושת "לבושי הנפש"²⁹⁴: מחשבה, דיבור ומעשה²⁹⁵²⁹³. יהודי אין לו להסתפק בהחלטות טובות ורעיונות טובים, אף לא במחשבות נעלות ודיבורים נעלים על תורה ומצוות. הוא חייב גם, ובעיקר, להתמסר לענין השלישי, לקיום המצוות במעשה דווקא, כמאמר המשנה²⁹⁶: "לא המדרש עיקר אלא המעשה".

ויהי רצון, שכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, יפעל ויצליח בכל שלושת העניינים במלוא התוקף, ב"חזקה" משולשת, והעיקר — "חזקה" במעשה בפועל.

ובוודאי יביא הדבר שברכת החתימה וגמר החתימה הטובה לכל אחד ואחת, בתוככי כלל ישראל, תהיה בתוקף גדול עוד יותר ובמידה חזקה עוד יותר.

ויש לומר שיש רמז בקשר לכך שפרשת "וזאת הברכה אשר ברך משה" נקראת השנה שלוש פעמים²⁹⁷ (במשך שלושה שבועות²⁹⁸), דבר המורה על תוספת מרובה בברכות²⁹⁹ הניתנות במיוחד בשנה הזאת,

עד לברכה העיקרית והמושלמת, שאליה "קווינו כל היום³⁰⁰" — ביאת דוד מלכא משיחא, "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו³⁰¹", 455וכל אחד ואחת יברכו ויודו תמיד לה': "ברוך ה' לעולם אמן ואמן³⁰²",

במצב ובזמן הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

בכבוד ובברכת חתימה וגמר חתימה טובה

מקום החתימה 456ב"ה, יום ד' פ' תבוא³⁰³ אל הארץ גו',

ח"י אלול³⁰⁴, ה'תנש"א

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

ח"י אלול איז, ווי באַוואוסט, דער געבורטסטאָג פון די שני המאורות הגדולים³⁰⁵ (די צוויי גרויסע ליכטקוואַלן), גדולי ישראל אין זייערע דורות און אין די נאָכקומענדיקע דורות — דער בעלשםטוב³⁰⁶, מייסד תורת החסידות הכללית (אין יאָר נח"ת³⁰⁷), און דער אַלטער רבי, מייסד תורת חסידות חב"ד, בעל התניא והשולחן-ערוך³⁰⁸ (אין יאָר קה"ת³⁰⁹).

און דאָס ווערט נאָך מער אונטערשטראָכן לויט דער קביעות פון היינטיקן יאָר, ווען ח"י אלול קומטאויס מיטוואָך, דער פערטער טאָג פון מעשהבראשית, אין וועלכן די "שני המאורות הגדולים"³¹⁰ (די זון און די לבנה³¹²) האָבן אָנגעהויבן שיינען³¹¹ און באַלייכטן די ערד.

457פון די הויפּטנקודות אין תורת הבעל-שם-טוב (און וואָס ווערט אויספירלעך ערקלערט אין תורת חסידות חב"ד) איז דער ענין פון השגחהפרטית³¹⁴³¹³, אַז יעדע זאַך וואָס פּאַסירט אין דער וועלט, ניט בלויז בשייכות צום מין המדבר (מענטשן³¹⁵), נאָר אויך בנוגע בעלי חיים, און אפילו צומח און דומם — איז ניט צופעליק ח"ו, נאָר מיט אַ כוונה פון דעם בורא עולם ומנהיגו. און אַוודאי איז עס אַזוי באַ יעדער פּאַסירונג וואָס איז פאַרבונדן מיט אידן³¹⁶, ובפרט מיט צדיקים און נשיאי ישראל, וואָס בנוגע זיי איז די השגחה עליונה אין אַן אופן מיוחד³¹⁷ און יעדער פרט אין זייערע פּאַסירונגען האָט אין זיך אַ ספּעציעלע כוונה.

דערפון פאַרשטייט מען, אַז וויבאַלד דער געבורטסטאָג פון די "שני המאורות הגדולים" איז געווען אין חודש אלול³¹⁸, איז עס אַ באַווייז אויף זייער ספּעציעלער פאַרבינדונג מיטן אַלגעמיינעם אינהאַלט פון דעם חודש — די צייט פון חשבון הנפש פונעם פאַרגאַנגענעם יאָר און פון צוגרייטונג צום נייעם יאָר הבא עלינו לטובה.

דער ענין ווערט אַרויסגעבראַכט און באַלויכטן אין דעם "פתגם"³¹⁹ פון חסידים, איבערגעגעבן פון דעם רבי'ן דעם שווער, אַז "ח"י אלול איז דער טאָג וואָס ברענגט אַ לעבן אין אלול. . ח"י אלול גיט אַ חיות אין דער עבודה פון אני לדודי ודודי לי³²⁰".

458אויך איז באַוואוסט, אַז אין צוגאָב צו דעם וואָס דער גאַנצער חודש אלול איז אַ זמן פון חשבון הנפש פון פאַרגייענדען יאָר און הכנה צום נייעם יאָר, זיינען די לעצטע צוועלף טעג פון חודש אלול, אָנהויבנדיק פון ח"י אלול, אויסגעטיילט דערמיט וואָס יעדער פון די צוועלף טעג איז פאַרבונדן מיט איינעם פון די צוועלף חדשים פונעם יאָר — יום לחודש³²¹ — און ח"י אלול, דער ערשטער פון די צוועלף טעג, איז אַנטקעגן דעם ערשטן פון די צוועלף חדשים, דעם חודש תשרי³²². אַזוי אַרום פאַרבינדט דער טאָג פון ח"י אלול דעם ראש-השנה פון פאָריקן יאָר מיטן ראש-השנה פון נייעם יאָר.

* * *

ראש השנה באַנייט דער אויבערשטער דעם חיות און קיום פון גאַנצן באַשאַף. יעדן יאָר אין דעם זמן קומט אַראָפּ פוןדאָסניי אַ גטלעכער חיות³²³ צו באַלעבן די גאַנצע בריאה במשך דעם קומענדיקן יאָר (ביז דעם ראש השנה פון נעקסטן יאָר). דערפאַר ווערט דער טאָג אָנגערופן "ראש השנה"³²⁴ (דער "קאָפּ" פון יאָר) — און ניט "תחילת השנה"³²⁵ — ווייל פּונקט ווי מיר זעען אין לעבן פון אַ מענטשן, אַז דער קאָפּ איז דער מקור וואָס פון אים ווערט פאַנאַנדערגעשפּרייט דער חיות הנפש אין גאַנצן קערפּער, פון "קאָפּ" צו יעדן אבר — אַזוי איז אויך "ראש השנה" דער "קאָפּ", דער מקור פון באַנייטן חיות אויפן גאַנצן יאָר, און פון ראש השנה ווערט דער חיות פאַנאַנדערגעטיילט צו יעדן טאָג פון יאָר.

און דאָס איז דער באַדייט פון דעם דין ומשפט פון ראש השנה, וואָס איז דער יום הדין ניט נאָר פאַר דעם עם ישראל, נאָר אויך פאַר אַלע פעלקער און באַשעפענישן; ווי מיר זאָגן אין די תפלות פון ראש-השנה: "ועל המדינות בו יאמר³²⁶", "זכר כל היצור לפניך בא³²⁷", "וכל באי עולם יעברון לפניך³²⁸". וואָרום דער משפט באַציט זיך צו 459דער אַלגעמיינער באַנייאונג פון דעם גטלעכן חיות פון דער גאַנצער בריאה בכלל און פון יעדער באַשעפעניש בפרט.

און דער באַוואוסטזיין, אַז דער דין ומשפט נעמט אַרום דעם חיות און קיום פונעם מענטשלעכן וועזן בפרט און פון דער גאַנצער וועלט בכלל, דאַרף דורכדרינגען דעם חשבוןהנפש פון אַ אידן אין די צוגרייטונגסטעג פון חודש אלול. און דעמאָלט ברענגט עס אים צו דער פולשטענדיקער איבערגעגעבנקייט צום אויבערשטן, ווי דאָס ווערט אויסגעדריקט אין די ראשי-תיבות פון "אלול" — אני לדודי ודודי לי, אַז אַ איד גיט איבער זיין "אני", זיין גאַנצן וועזן און פאַראַנענקייט, צום אויבערשטן, און דאָס רופט אַרויס דעם "ודודי לי", אַז דער אויבערשטער ווייזט אַרויס זיין אהבה צום אידן, און איז אים משפיע חיות, בבני חיי ומזוני רוויחי, ובכולם רוויחי, אַ כתיבה וחתימה טובה³²⁹, לשנה טובה ומתוקה³³⁰.

* * *

אין דעם אַלעם קומט צו אַ באַלויכטונג און אַ באַלעבונג פון דעם טאָג פון ח"י אלול, דער יום הולדת פון די "שני המאורות הגדולים", וועלכער "גיט אַ חיות אין דער עבודה פון אני לדודי ודודי לי".

ס'איז איינער פון די יסודות פון תורת הבעל-שם-טוב — אויספירלעך ערקלערט דורך דעם אַלטן רבי'ן³³¹ — אַז דער באַשאַף פון דער גאַנצער וועלט, "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ³³²", איז ניט געווען אין אַן איינמאָליקן אופן אין די ששת ימי בראשית, נאָר די באַשאַפונג פון דער גאַנצער בריאה ווערט באַנייט בכל יום ויום, און נאָכמער — בכל רגע ורגע. און דאָס ווייזט אויף דעם אומבאַגרענעצטן חסד פון דעם אויבערשטן: ניט נאָר איז ער ב"ה "זן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים³³³", נאָר נאָכמער, ער באַשאַפט נאָכאַנאַנד די וועלט מיט אַלע אירע צאָלרייכע באַשעפענישן.

אָט דער נאָכאַנאַנדיקער באַשאַף פון דער בריאה דורכן אויבערשטן אַליין איז, צווישן אַנדערע טעמים, אויך דערפאַר, ווייל אָט די שטענדיקע השפעה פון בורא 460צום נברא ווירקט און ברענגט דעם נברא צו דער טיפער אַנערקענונג און געפיל, אַז אַלץ און אַלע זיינען אינגאַנצן אָפּהענגיק אין דעם שטענדיקן חסד פון דעם אויבערשטן, און דאָס ווידער ברענגט אים אויך צו שטענדיקער און פולקאָמער איבערגעגעבנקייט צום בורא עולם, ער זאָל דורכפירן דעם אויבערשטנ'ס רצון און כוונה און אין דער פולער מאָס.

און דאָס איז דער ענגער פאַרבונד צווישן ח"י אלול, אַלס יום הולדת פון די "שני המאורות הגדולים", מיטן חשבוןהנפש און דער ספּעציעלער הכנה צו ראש השנה וואָס הויבט זיך אָן פון ח"י אלול: דורך אַריינטראַכטן זיך גוט אין דעם וואָס די "שני המאורות הגדולים" לערנען אונז, קומטצו אַ גרויסע ליכטיקייט און לעבעדיקייט אין דער עבודה פון "אני לדודי ודודי לי" — די פנימיות'דיקע איבערגעגעבנקייט פון דעם אידן ("אני") צום אויבערשטן ("דודי"), און פון אויבערשטן ("דודי") צום אידן ("לי").

* * *

דער אויבנדערמאָנטער ענין — די אַנערקענונג אַז יעדע באַשעפעניש איז שטענדיק אָפּהענגיק אין די חסדי השם — איז אַן עיקר אינהאַלט פון מצות ביכורים, מיט וועלכער אונזער פרשה תבוא אל הארץ הויבט זיך אָן (וואו די מצוה פון ביכורים און הבאת ביכורים ווערט אַרויסגעבראַכט מיט אַן אריכות³³⁴): מ'זעט ווי אַ איד ברענגט און גיט אַוועק דעם אויבערשטן מראשית כל פרי האדמה³³⁵, פון זיינע ערשטע³³⁶ און בעסטע³³⁷ פרוכטגערעטעניש, און דאַנקט דעם אויבערשטן פאַר די פירות מיט וועלכע דער אויבערשטער האָט אים געבענטשט — און דערביי זאָגט ער הויך³³⁸ און קלאָר און מיט שמחה³³⁹ — "וענית ואמרת³⁴⁰" — זיין הכרה אין "חסדי המקום³⁴¹" (אין אַלגעמיין), ווי דערמאָנט אויספירלעך אין דער פרשה.

און לויט דער אויבנדערמאָנטער תורה פון בעלשםטוב, אַז דער קיום פון אַ באַשאַפענעם וועזן איז אַ שטענדיקער חסד וואָס דער אויבערשטער טוט בכל רגע 461ורגע מיט יעדן נברא, איז פאַרשטאַנדיק אויף וויפל עס פאָדערט זיך דער שטענדיקער געפיל פון דאַנקבאַרקייט צום אויבערשטן, אין אַן אַנטפּלעקטן און אָפענעם אופן, סיי בדיבור, און נאָך מער — אין מעשה בפועל, אַז עס זאָל זיין ניכר אין אַלע זיינע מעשים די אַנערקענונג פון חסדי השם, ביז אַז דאָס דערוועקט אויך אַלע אַרומיקע אַז זיי זאָלן דאָס אויך אַנערקענען און זיך אויפפירן אין איינקלאַנג דערמיט.

אייגנטלעך, איז דאָס די ערשטע זאַך וואָס אַ איד טוט באַלד ביי זיין אויפוועקן זיך פון שלאָף יעדן פרימאָרגן דורך זיין אַנערקענען און דערקלערן (בדיבור): מודה אני³⁴² לפניך. . שהחזרת בי נשמתי, ער דאַנקט דעם אויבערשטן ("מודה") מיט זיין גאַנצן וועזן ("אני" — אַזוי ווי "אני לדודי") פאַר דעם וואָס דער אויבערשטער האָט אים אומגעקערט זיין נשמה, זיין לעבן. און דאָס איז דער פונדאַמענט, דער ערשטער אַריינפיר צו זיין עבודת השם, וואָס ווערט פאָרטגעזעצט אין די פאַרשידענע און מערערע ברכות וואָס ער בענטשט און דאַנקט דעם אויבערשטן במשך דעם גאַנצן טאָג³⁴³, און אַלע טעג, פאַר יעדער טובה און הנאה וואָס ער געניסט.

* * *

ויהי רצון, אַז יעדער איינער און איינע, בתוך כלל ישראל, זאָל אין דעם אַלעם טאָן בכל לב ונפש,

ובפרט שטייענדיק אין די טעג פון אלול, וואָס לויטן מנהג ישראל ווינטשט מען יעדן אידן אַ כתיבה וחתימה טובה³⁴⁴; און זיכער איז דער אויבערשטער גלייך מקיים דעם וואונטש, דעם וואונש פון ועמך כולם צדיקים, און גיט גלייך, נאָך אין די טעג פון אלול, די כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, צו יעדן אידן און אַלע אידן, ביז אַז אַ איד זעט שוין אין חודש אלול, און אין אַן אָפענעם אופן, דעם אָנהויב פון דעם "טוב" און "מתיקות" וואָס דער אויבערשטער האָט אים צוגעטיילט פאַרן נייעם יאָר; 462און דאָס גופא ברענגט ביי אים אַרויס, נאָך אין חודש אלול, אַ געפיל פון שמחה, "ושמחת בכל הטוב³⁴⁵", און דאָס פאַרשטאַרקט ביי אים נאָכמער זיינע גוטע החלטות אין הכנות צום נייעם יאָר, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, אין די אַלע דריי עמודים פון תורה און עבודה און גמילות חסדים³⁴⁶;

און מען איז זוכה צו דאַנקען און לויבן דעם אויבערשטן אויף דער עיקר טובה פון דעם אויבערשטן צו אידן און צו דער גאַנצער וועלט — דער "טוב" פון גאולה האמיתית והשלימה³⁴⁷ דורך משיח צדקנו, נאָך אין דעם סוף יאָר פון "תנש"א מלכותך³⁴⁸",

וואָס דעמאָלט וועט מקויים ווערן די תפלה פון דוד המלך (נעים זמירות ישראל³⁴⁹): ונרננה ונשמחה בכל ימינו³⁵⁰,

יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ותיכף ומיד ממש.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה 463ב"ה, מוצאי ש"ק פ' תבוא אל הארץ,

כ"א אלול³⁵²,

שבת סליחות³⁵³³⁵¹, ה'תנש"א,

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

קומענדיק פון שבת קודש, ווען מען האָט געלייענט ברבים די סדרה פון "תבוא אל הארץ", וועלכע הויבט זיך אָן מיט מצות ביכורים (מיט מערערע פרטים³⁵⁴ פון הבאת ביכורים),

איז די פּאַסענדע צייט — לאחרי הפתיחה בברכה³⁵⁵, ברכה שהזמן גרמא, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה — אָפּצושטעלן זיך אויספירלעכער אויף דעם וואָס איז באַרירט געוואָרן בקיצור אין פאָריקן בריוו³⁵⁶ וועגן מצות ביכורים, אַז דער אינהאַלט פון הבאת ביכורים איז די אַנערקענונג אַז די ברכה פון דעם אויבערשטן ברענגט אַ אידן די שפע תבואות און פירות אין זיין פעלד, וואָס דערפאַר גיט ער אַוועק דעם אויבערשטן מראשית כל פרי האדמה³⁵⁷, פון די ערשטע און בעסטע פרוכטן פון דער פעלד, און דאַנקט דעם אויבערשטן פאַר אַלע זיינע חסדים.

באַ אַ אידן איז דאָ דער שטענדיקער געפיל פון דאַנקבאַרקייט צום אויבערשטן³⁵⁸ פאַר זיינע חסדים אין בני חיי ומזוני, און די פרטים און פרטי פרטים אין 464יעדן פון זיי, ווי מיר זאָגן יעדן טאָג³⁵⁹, דריי מאָל³⁶⁰: "נודה לך. . על חיינו המסורים בידך. . ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים".

נאָך מער: אפילו צווישן די אומות העולם, וועלכע גלויבן און אַנערקענען אַז דער אויבערשטער איז דער בורא עולם ומנהיגו — וואָס אַזוי דאַרף זיין און וועט ענדלעך זיין אין אַ פולקאָמען אופן ווען די וועלט וועט זיין ווי זי דאַרף זיין, ווי מיר בעטן אין די תפילות פון ראש-השנה³⁶¹: וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה (יעדע באַשאַפענע זאַך וועט וויסן און פאַרשטיין אַז דו, גט איז זיין באַשעפער, און יעדער איינער וואָס אָטעמט וועט זאָגן: השם דער גט פון ישראל איז דער מלך, און זיין מלכות הערשט איבער דעם גאַנצן באַשאַף) — געפינען מיר די הנהגה צו דאַנקען דעם אויבערשטן פאַר זייער שפּייז אד"ג.

געפינט מען אָבער אין דער מצוה פון ביכורים אַ טיפערן און מער אַרומנעמענדיקן אויסדרוק פון אַנערקענונג און דאַנקבאַרקייט צום אויבערשטן: דער איד ברענגט אַרויס זיינע דאַנקבאַרשאַפטגעפילן צום אויבערשטן פאַר דער גערעטעניש ניט בלויז בדיבור, נאָר ער דריקט עס אויס אין אַ שטאַרקן אופן אין מעשים — ער נעמט די ערשטע און בעסטע פון זיינע פירות, מראשית כל פרי האדמה, און ברענגט זיי אין בית המקדש, תביא בית ה' אלקיך³⁶², און לייגט זיי אַוועק פאַרן אויבערשטן, והנחתו לפני ה' אלקיך³⁶³.

און אינעם ברענגען און איבערגעבן דאָס בעסטע און שענסטע צום אויבערשטן שפּיגלט זיך אָפּ די פולע אַנערקענונג אַז לה' הארץ ומלואה³⁶⁴, אַז אַלץ באַלאַנגט צום אויבערשטן; דער איד באַשרענקט זיך ניט מיט דער הכרה אַז דאָס וואָס ער פאַרמאָגט קומט צו אים בחסדי השם וברכתו ית' — נאָר ער באַווייזט מיטן ברענגען די בכורים אַז אויך נאָכן באַקומען די שפע פירות געהערט עס נאָך אַלץ צום בורא עולם³⁶⁵, ווייל "לה' הארץ ומלואה" — און דערפאַר ברענגט ער די ראשית כל פרי האדמה (דאָס ערשטע און בעסטע) לפני ה' אלקיך, אַז עס בלייבט אין רשות פון אויבערשטן.

* * * 465ווי באַוואוסט, ווערן אידן אָנגערופן "ביכורים"³⁶⁶, כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם³⁶⁸, ווייל זיי זיינען די "ראשית" פון וועלט³⁶⁷ — פריער און העכער פון אַלץ וואָס איז באַשאַפן געוואָרן — מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר³⁶⁹; וואָרום אידן זיינען דער תכלית פון דער גאַנצער בריאה, ווי חז"ל זאָגן אויפן פסוק "בראשית ברא אלקים³⁷¹", אַז די וועלט איז באַשאַפן געוואָרן צוליב אידן וועלכע ווערן אָנגערופן "ראשית"³⁷⁰. און דאָס באַציט זיך צו יעדן איינצלנעם איד, צו אנשים נשים וטף, ווי חז"ל זאָגן כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם³⁷² (יעדער איד דאַרף זאָגן אַז די גאַנצע וועלט איז באַשאַפן געוואָרן צוליב אים).

כשם ווי ביכורים אין פשטות דאַרפן געבראַכט ווערן אין ירושלים און אַוועקגעלייגט ווערן אין בית המקדש, לפני מזבח ה' אלקיך³⁷³ — אַזוי איז אויך בנוגע אידן: זייענדיק די "ביכורים" פון וועלט, איז דער אמת'ער "אָרט" פון אידן, פון יעדער אידן, לפני ה' אלקיך, אין בית המקדש.

וואָרום די עיקר'דיקע מציאות פון אַ אידן איז זיין גטלעכע נשמה³⁷⁴, וועלכע איז אַ חלק אלקה ממעל ממש³⁷⁵, און דעריבער, איז יעדער איד, אין וועלכן מצב ער זאָל זיך נאָר געפינען, איז ער פאַרבונדן און געבונדן מיט דעם אויבערשטן און דערפאַר דאַרף ער זיך געפינען לפני ה' אלקיך.

און דער געדאַנק דאַרף דורכדרינגען דעם גאַנצן לעבן פון אַ אידן בכלל און אויך בפרט. אַ איד דאַרף פילן ווי יעדער פרט פון זיין לעבן איז אַן ענין פון "ביכורים" צו השם יתברך: ניט נאָר ווען ער איז אַריינגעטאָן אין גטלעכע ענינים, די ענינים פון לימוד התורה און קיום המצוות, נאָר אפילו ווען ער איז באַשעפטיקט 466מיט וואָכעדיקע וועלטזאַכן פון פרנסה וכדומה — וויבאַלד זיי זיינען דאָך דברי הרשות פון אַ אידן, געהערן אויך זיי צום ענין פון ביכורים, ובמילא דאַרפן זיי זיין דורכגענומען מיט דער פולסטער און העכסטער מאָס דערהויבנקייט און הייליקייט³⁷⁶, ווי עס פּאַסט פאַר אַ זאַך וואָס ווערט געטאָן לפני ה' אלקיך.

און אפילו ווען עס רעדט זיך וועגן אַן איינציקע מחשבה, אַ דיבור אָדער אַ מעשה, וואָס זעט אויס מינדערווערטיק אין פאַרגלייך צו אַנדערע זיינע מחשבות, דיבורים און מעשים — אָבער ביים אַריינטראַכטן זיך ווי געהעריק, אַז אויך די מחשבה, דבור אָדער מעשה איז אַ טייל פון "ביכורים", וואָס ווערט געבראַכט אין בית המקדש, לפני ה' אלקיך — און דער כהן אשר יהי' בימים ההם³⁷⁷ גיט אַכטונג אויף זיין יעדער תנועה — וועט ער געוויס זיך באַמיען און אָנשטרענגען אַז יעדער מינדסטע זאַך, יעדער איינצלנער פרט פון זיין הנהגה, זאָל געטאָן ווערן מיט דער פולסטער אויפמערקזאַמקייט און אָפּגעהיטנקייט.

אַזוי ווי מיר געפינען עס ביי דער מצוה פון ביכורים אין פשטות, אַז דאָס ברענגען די ביכורים ווערט דורכגעפירט מיט גרויס צוגעטראָגנקייט און אויפמערקזאַמקייט ביי יעדן פרט: גלייך ביים אָנהויב, ביים אָפּשיידן די ביכורים, איז אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה כורך עלי' גמי לסימן ואומר הרי זו בכורים; דערנאָך נעמט ער צוזאַמען די פירות, פירט זיי אַליין³⁷⁹ דעם גאַנצן וועג, ביז ער ברענגט זיי אין באַצירטע קאָרבן כו'³⁷⁸ קיין ירושלים אין בית המקדש, מיטן גאַנצן פילפרטימדיקן סדר פון הבאת ביכורים, ווי געשילדערט אויספירלעך דורך חז"ל³⁸⁰.

און צוזאַמען מיטן געפיל פון גרויסער אחריות, און זהירות פון אידן אין יעדן פרט פון זיין "ביכורים"הנהגה, ווערט ער דורכגענומען מיט דער געוואַלדיקער שמחה פון דעם גרויסן גליק וואָס ער האָט זוכה געווען בהשגחה פרטית צו זיין דעם אויבערשטנ'ס "ביכורים" און קענען "ברענגען" זיך מיט אַלע זיינע מחשבות דיבורים און מעשים און זיי אַוועקגעבן צו דעם אויבערשטן,

און אַזוי געפינען מיר אין דעם גרויסן פייערלכען סדר פון הבאת ביכורים אין 467פשטות, ביז אַז במשך דעם גאַנצן וועג גייענדיק קיין ירושלים קורין שמחתי באומרים לי בית ה' נלך³⁸²³⁸¹, און קומענדיק אין ירושלים און הר הבית, האָט יעדער בריינגער פון ביכורים אַליין גענומען זיין "סל", ביכוריםקאָרב אויף זיין אַקסל³⁸³ און געלויבט דעם אויבערשטן — ואומרין הללוי'³⁸⁴ הללו אל בקדשו וכו'³⁸⁵ עד כל הנשמה תהלל יה הללוי', און גאָר באַזונדערס איז די שמחה געווען גרויס ביים קומען אין בית המקדש, נאָכן אַוועקלייגן די ביכורים לפני מזבח ה' אלקיך, וואָס דעמאָלט איז וענית ואמרת³⁸⁶ — האָט ער געזאָגט הויך, קלאָר און מיט גרויס פרייד די פרשה פון ביכורים.

* * *

דאָס אויבןגעזאָגטע גיט צו אַ פאַרשטאַרקטן חיות און שמחה אין דער ספּעציעלער עבודה פון אַ אידן במשך דעם חודש אלול — די צייט פון חשבון הנפש אויפן פריערדיקן יאָר און צוגרייטונג צום קומענדיקן יאָר, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה — ווען יעדער איד פילט זיך נאָענט צום אויבערשטן, אני לדודי ודודי לי³⁸⁷; און ווי דער באַוואוסטער משל פון אַלטן רבי'ן³⁸⁸, אַז אין חודש אלול איז דער אויבערשטער פירט זיך דאַן מיט אידן אויפן שטייגער ווי אַ מלך וואָס גייט אַרויס "אין פעלד" און איז דאָרט מקבל פנים יעדן איינעם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.

ווען אַ איד פילט אָטדי נאָענטקייט פון השי"ת, רופט עס ביי אים אַרויס אַ צווייענדיקע התעוררות אין האַרצן — פון איין זייט אַ גרעסערע אָנשטרענגונג אין זיין חשבון הנפש און הכנה, דורך פאַרבעסערן זיך און אויפהויבן זיך אין יעדן און אין אַלע פרטים פון עבודת השם — תורה, עבודה און גמילות חסדים³⁸⁹, ווי ס'איז 468צוגעפּאַסט פאַר דער אויפפירונג פון איינעם וואָס געפינט זיך אין אַזאַ אויסנאַמס נאָענטקייט צו מלך מלכי המלכים הקב"ה; און צוזאַמען דערמיט, אַ טיפער אהבהגעפיל צום אויבערשטן (ווי אויסגעדריקט אין די ווערטער "אני לדודי"), ביים דערהערן און דערפילן די גרויסע און וואַרעמע "הארת פנים" פון דעם אויבערשטן צו יעדן אידן.

* * *

ויהי רצון, אַז יעדער איינער און איינע זאָל אויסניצן די לעצטע סגולהטעג פון דעם סגולהחודש אלול³⁹⁰, פון דעם סגולהיאָר "הי' תהא שנת אראנו נפלאות³⁹¹" — אין דער פולסטער מאָס,

און מען זאָל גלייך זוכה זיין צו "תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך וירשתה וישבת בה", ביז אַז יעדער איד באַזעצט גלייך זיין אייגענעם חלק אין ארץ ישראל,

און ברענגט גלייך ביכורים בפשטות, ובשמחה גדולה, אין דעם בית המקדש השלישי, וואָס וועט געבויט ווערן דורך דעם אויבערשטן אַליין³⁹², מקדש אדני כוננו ידיך³⁹³, ומעשה ידינו כוננהו³⁹⁴,

אין דער גאולה האמיתית והשלימה דורך משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, תיכף ומיד ממש.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

הערות

עמוד 415

1. יום ב' פ' נצביםוילך : להעיר מהשיעורחומש דיום זה (נצבים ל, ו): "(ומל ה' אלקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)" — ר"ת אלול (בעה"ט עה"פ. וראה בהנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ט ע' 527)) — ענין התשובה. ומרומז בזה גם ענין התפלה — אגה"ק ס"ד.
2. אלול : הראשיתיבות בתיבה זו — ראה לקו"ש ח"ט ע' 297 ואילך. חכ"ד ע' 177. שם ע' 14313. לקו"ש חכ"ט ע' 272 ואילך. וש"נ.
3. ביוםהסגולה : ראה שיחת ח"י אלול ה'תש"ג (ספר השיחות ה'תש"ג ע' 140 ואילך) שאמרו אז "גוט יו"ט". וראה בהנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו הערה ד"ה סגולהטאָג (לקו"ש חכ"ט ע' 527).
4. חודשהסגולה : שבו הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים — לקו"ת פ' ראה ד"ה אני לדודי הא' ס"א (לב, אב). ד"ה זה הב' ס"א (לג, א). שם ד"ה ושמתי כדכד הא' ס"א (כד, ד). מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ס"ע תכב ואילך, ובהנסמן שם בהערה ד"ה הנזכר בספרי הקבלה.
5. ח"י אלול, יום ההולדת : בענין יום הולדת של צדיקים — ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 86 שוה"ג להערה 1. וש"נ. וראה ג"כ בעניננו (ח"י אלול): ספר השיחות ה'תש"ג ע' 89 ואילך. שם ע' 186. נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ד ע' 178 ואילך. וראה גם שיחת אחש"פ ה'תשמ"ח ע"ד ההנהגה ביום הולדת, ובהערות שם (ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 398 ואילך).
6. יום ההולדת של שני המאורות הגדולים : ספר השיחות התש"ג ע' 141 ואילך. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 178 ואילך, ובהנסמן שם. ולהעיר, שיום הולדת הבעש"ט הי' ביום ב' פ' נצביםוילך (ספר השיחות שם), כבקביעות שנה זו.
7. בשנת נח"ת : ראה לקו"ד כרך א לא, א ואילך. ספר השיחות ה'תש"ג ע' 146. שם ע' 188.
8. בעל התניא והשולחן ערוך : ראה לקו"ש ח"ו ע' 36 ואילך, ובהערה 14 שם.
9. בשנת קה"ת : ראה ספר השיחות ה'תש"ג ע' 188.

עמוד 416

10. שניםעשר הימים האחרוניס של החודש : שחשבון הצדק בכל יום מי"ב ימים אלה בפרט הוא כנגד חודש אחד מי"ב חדשי השנה, יום לחודש יום לחודש — ספר השיחות ה'תש"ג ע' 177. שם ע' 179.
11. החל מיום ח"י אלול : ראה שיחת ח"י אלול ה'תש"ה (לקו"ד כרך ג ע' 946. ספר השיחות ה'תש"ה ע' 122): א) ח"י אלול איז דער טאָג וואָס האָט געברענגט אַ לעבן אין אלול. ב) ח"י אלול גיט אַ חיות אין דער עבודה פון אני לדודי ודודי לי. — נת' בלקו"ש חי"ט ע' 250 ואילך. חכ"ט ע' 161 ואילך.
12. במחשבה ודיבור ומעשה : ולהעיר מלקו"ת ר"פ פינחס: כל המצוות צריך האדם לקיים במחשבה דיבור ומעשה.
13. תכלית בריאתו. . עבודת השם : דאני נבראתי לשמש את קוני — משנה וברייתא סוף מסכת קידושין.
14. שלשת הקווים : תורה, עבודה וגמילותחסדים: שלושת העמודים שעליהם העולם עומד — אבות פ"א מ"ב. וראה מכתב ח"י אלול ה'תשמ"ח הערה ד"ה שלשה דברים.
15. ראשהשנה, חל בשבת : ובלשון המשנה (ר"ה רפ"ד) יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת. וראה דרושי יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת — לקו"ת דרושים לר"ה נו, א ואילך. המשך תרס"ו ותש"ג בתחילתם. ד"ה זה דליל ערב ר"ה ה'תשמ"ג (סה"מ מלוקט ח"א ע' תכא ואילך). ועוד.
16. ראשהשנה. . ה"ראש" של השנה : ראה לקו"ת תבוא מא, ג. נצבים מז, אב. דרושים לר"ה נח, אב. עטרת ראש שער ר"ה בתחילתו. אוה"ת דרושים לר"ה כרך ה ע' ב'עז ואילך. ובכ"מ.

עמוד 417

17. שבת הוא — קדושה : ראה סידור (עם דא"ח) ריד, א: כידוע בכתבי האריז"ל ע"פ ושמרתם את השבת כי קודש הוא כו' שהוא בחי' מוחין דאבא. וראה לקו"ת צו יב, סע"א. ברכה צד, ד. המשך וככה תרל"ז פ"ה. פכ"ה ואילך.
18. הכתוב : תשא לא, יד.
19. קדושה — לשון הבדלה : ראה תו"כ ופרש"י ר"פ קדושים. פרש"י משפטים כב, ל. קדושים כ, ז. ועוד. תניא פמ"ו (סו, א). אגה"ת פ"י (צט, סע"א). ועוד.
20. איעשיית עבודות העולם והחול : ראה שבת קיג, סע"א ואילך. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' שבת סי' שושז.
21. לא תעשה כל מלאכה : יתרו כ, י. ואתחנן ה, יד.
22. בדיבור או אפילו במחשבה : ירושלמי שבת פט"ו ה"ג. פסיקתא רבתי פכ"ג, ג. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 80 ואילך.
25. עבודה שבלב. . תפילה : תענית ב, א. רמב"ם הל' תפלה בתחלתו. רבינו יונה לאבות פ"א מ"ב.
23. מילוי הזמן של השבת. . בהוספה. . בשיעורי תורה. . תפילה : ראה ירושלמי שם. יל"ש ר"פ ויקהל. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' שבת סר"צ ס"ב (ס"ג). ובתניא (קו"א) בסופו: פנימיות השבת היא הכוונה בתפלת השבת ובת"ת לדבקה בה' אחד כו'.
26. בהכנה לתפילה : ראה בארוכה קונטרס התפלה פי"א.
28. שינה. . מצוות עונג שבת : ראה לקו"ש חי"ב ע' 254, ובהערות שם.
27. כאכילה ושתי' ושינה. . מצוות עונג שבת : ראה שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת ר"ס רמב. וש"נ. וראה הנסמן להלן בהערה ד"ה שבת.
29. ובלשון הכתוב : ישעי' נח, יג. וראה רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"א. שו"ע אדה"ז שם. וש"נ. וראה מכתב עש"ק ר"ח ניסן שבהערה דלהלן הערה ד"ה פון שבת דוקא.

עמוד 418

30. שבת. . משפיעה גם על הדברים הגשמיים. . לרומם אותם : ראה בארוכה מכתב ערב ח"י אלול ה'תשמ"ג (לקו"ש חכ"ד ע' 622 ואילך), ובהערות שם. מכתב עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ה (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת תשמ"ז — ע' תשסב ואילך), ובהערות שם.
24. שבת. . תורה : ראה זח"ג צה, א: והאי יומא [שבת] קשורא הוא דאורייתא. נתבאר בתורת לוי"צ למס' תענית (ע' ג).
31. המבדיל. . לעמים : נוסח הבדלה.
32. גוי קדוש : יתרו יט, ו.
33. קדוש אתה לה' אלקיך : ראה יד, כא.
34. נקראים תלמידי חכמים. . "שבת" : זח"ג כט, א. קכד, סע"ב (ברע"מ). וראה ברכות מז, סע"ב, שבת קיט, א.
35. "תורתו אומנתו" : כרשב"י וחבריא דילי' — שבת יא, א. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ'ד ס"דה. ולהעיר מרמ"א או"ח ס"צ סי"ח, ואדה"ז שם סי"ז. וראה ד"ה פדה בשלום ה'תשל"ח סי"ב (סה"ס מלוקט ח"ב ע' יב). ד"ה פתח ר"ש כו' דש"פ אמור י"ט אייר ה'תשל"ד ס"ז (סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנז).
36. בזוהר הקדוש : ח"ג קמד, ב. וראה המשך והחרים תרל"א ע' נבנג. ד"ה להבין ענין רשב"י ה'תשמ"ה ס"ו (סה"מ מלוקט ח"ב ע' שו).

עמוד 419

37. דירה לו יתברך : ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.
38. גוי אחד בארץ : שמואלב ז, כג. דברי הימיםא יז, כא.
39. גוי אחד המביא את "ה' אחד" לתוך ה"ארץ" : ראה אגה"ק ס"ט (קיד, א). תו"א וישב כז, סע"ד. מקץ לה, א. ויקהל פז, סע"ג.
40. הידור חדש במצוות : להעיר ממה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר "כ"ק אאמו"ר (אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) נהג לקבל ע"ע הידור נוסף לפני כל ר"ה" (ספר המנהגיםחב"ד ריש ע' 56. וראה סה"מ עזר"ת ע' עז. סה"מ תרח"צ ע' כד. שם ע' ל. לקו"ש ח"ב ע' 386).
41. קביעותעתים. . לתורה : ראה תניא פל"ד. וראה לקו"ש חי"ב ע' 299, ובהערה שם ד"ה קבוע. — ולא רק קביעות בזמן, כ"א גם קביעות בנפש — ראה לקו"ד כרך א ז, א (בשם אדה"ז): עפ"י דרך החסידות צריד להיות הקביעות לא רק בזמן לבד כ"א שיהי' הקביעות בנפש. וראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' לז, המשך תער"ב ח"א פ"ד (ע' ז).
42. כל מעשיך. . לשם שמים : אבות פ"ב מי"ב. רמב"ם הל' דעות ספ"ג, טושו"ע או"ח סרל"א. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשמ"ז הערה ד"ה זה (לקו"ש חל"ד ע' 319). וידועה תורת הבעש"ט (צוואת הריב"ש — הוצאת קה"ת — בתחילתה (ס"ג)): כל האדם צריך לעבוד השי"ת בכל בחינותיו. . מפני שהשי"ת רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים. ועד"ז הוא באו"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) סז, א [בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך — סי' רה(ב)].

עמוד 420

43. כפי שהתורה אומרת : בראשית ב, ג.
44. ברכות ה' בכל, ובמיוחד כו' : להעיר ש"בימים האלו. . צריך לדקדק ולפרט היטב תפלתו" (שו"ע אדה"ז או"ח הל' ר"ה סתקפ"ב ס"ז).
45. כתיבה וחתימה טובה, לשנה, טובה ומתוקה : ראה בהערות למכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו בסופו (לקו"ש חכ"ט ע' 533). וש"נ.
46. בגשמיות וברוחניות : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' רצג. ולהעיר, אשר עיקר הדין ומשפט בר"ה הוא על דברים גשמיים — הגהות מיימוניות הל' תשובה פ"ג אות א בשם הרמב"ן (בשער הגמול), הובא בלקו"ת דרושים לר"ה נט, ב.
47. שומע. . ברחמים : סיום וחותם ברכת שופרות. וראה אגה"ת רפי"א (ק, רע"א): וכמו שאנו מברכין כו'.
48. דוד המלך, נעים זמירות ישראל : שמואלב כג, א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (בתחילתה) — שאמר ה"זמירות (בשם כל) ישראל".
49. תבוא. . לרנתי : תהלים פח, ג, וראה קונטרס משיחות שבת הגדול, ערב י"א ניסן שנה זו ס"ט (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 395). וש"נ.

עמוד 421

50. יום. . העולמים : סיום וחותם מסכת תמיד.
51. הצלחה : ראה אוה"ת וישב רעח, אב. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' ל ואילך.
52. וברכת כתיבה וחתימה טובה : ראה מטה אפרים או"ח סתקפ"א ס"ט (מלקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יוה"כ רומז לו כו' שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים. וראה ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 610.

עמוד 422

53. מוצאי שבתקודש סליחות : ראה מכתב מוצש"ק כ"ה אלול ה'תשד"מ הערות ד"ה מוצאי שבתקודש וד"ה מוצאי שבתקודש. . שבת סליחות (לקו"ש חכ"ד ע' 647). וש"נ.
55. פ' האזינו : להעיר מהידוע בענין לימוד שירת האזינו ע"י כאו"א כו' (ראה ספר השיחות ה'תש"א ס"ע 65. ס' התולדות מהר"ש ע' 74. ס' הזכרונות פכ"ט, ממהר"ל מפראג בזה).
56. כ"ה : ההפרש בין "כה" (כ"ה אלול, שבו נברא העולם) ל"זה" (ר"ה, "זה היום", שבו נברא אדה"ר) — ראה לקו"ת נצבים מז, בג. ובאוה"ת דרושים לר"ה ריש ע' א'תלב מציין לד"ה וידבר משה אל ראשי המטות לאמר זה הדבר (אוה"ת מטות ע' א'פב) בענין "כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה", "ושם ג"כ ענין בכ"ה באלול נברא העולם הבריאה בבחי' כה, ור"ה נק' זה היום להמשיך בחי' זה". וראה ג"כ ד"ה זה היום דליל ערב ר"ה ה'תשמ"ב ס"ב (סה"מ מלוקט ח"ג ע' גד). וש"נ. וראה שיחת אור לכ"ה אלול שנה זו.
57. כ"ה אלול : יום ראשון לבריאת העולם — ויק"ר רפכ"ט. פסיקתא דר"כ פיסקא כג (בחודש השביעי). יל"ש עה"פ (פינחס כט, א) ובחודש השביעי (רמז תשפב). תוד"ה לתקופות — ר"ה ח, א. וראה פרקי דר"א רפ"ח ובהגהות הרד"ל שם.
58. הפחיחה בברכה : ראה פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה פותחין בברכה (לקו"ש שם ע' 641).
59. בשבוע של ימי הסליחות : פעולת ימי הסליחות לאחרי העבודה בימי אלול הקודמים — ראה כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' יג. וש"נ. וראה מכתב עש"ק שבת סליחות ה'תשמ"ה הערה ד"ה אין די לעצטע טעג פאַר ר"ה (לקו"ש חכ"ט ע' 521).
54. סליחות : ראה מכתב מוצש"ק ימי הסליחות ה'תשמ"ב הערה ד"ה ימי הסליחות (הא') — לקו"ש שם ע' 616.
60. שסיומו וחותמו : והכל הולך אחר החיתום — ברכות יב, א.

עמוד 423

61. שכאשר ראשהשנה חל בשבת, באה תוספת בראשהשנה. . וכך גם בקשר לשבת: ראה זבחים צא, רע"א: אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי (בתמי'); אטו ראש השנה למוספי דידי' אהני למוספי ראש חודש לא אהני (בתמי').
62. בהלכה : משנה רפ"ד דר"ה. וראה ירושלמי שם ה"א.
63. בשבת. . דרגות רבות : ראה ג"כ מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ה, ובהנסמן שם הערה ד"ה אָנהויב שבת וכו' (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת תשמ"ז — ע' תשסט ואילך).
64. שבת שבתון : תשא לא, טו. ועוד. וראה לקו"ת דרושים ליוהכ"פ ד"ה שבת שבתון (ע, ב ואילך).
65. שבת בשבתו : פינחס כח, י. ישעי' סו, כג. וע"פ פירוש אדה"ז בלקו"ת ברכה צז, גד. וראה בהנסמן במראי מקומות לשם (בהוצאת קה"ת התשד"מ ואילך). ד"ה אבות מלאכות תר"ל (סה"מ תר"ל ע' רמד ואילך). את שבתותי ה'ש"ת פ"ד (סה"מ ה'ש"ת ס"ע 85 ואילך). ובכ"מ.
66. להבין יותר : בפרטיות יותר ובעומק יותר בהבא לקמן — ראה שיחת ש"ק פ' נצביםוילך שנה זו (סה"מ תשמ"ט ח"ב ע' 703 ואילך).
67. נקודת השיא של ראשהשנה. . שבו מכתירים בניישראל את הקב"ה כמלך : ראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשמ"ג הערה ד"ה אלגעמיינע וד"ה הכתרה. . מיט תקיעת שופר (לקו"ש חכ"ד ע' 22621).
68. מלך ישראל : ישעי' מד, ו, מפסוקי ברכת מלכיות בתפלת מוסף דר"ה.
69. מלוך על העולם כולו : תפילת העמידה דר"ה (ברכת "אלקינו כו' מלוך כו'").

עמוד 424

70. הכתרת מלך. . כך גם. . הקב"ה. . התבטלותם : ראה בארוכה המשך יו"ט של ר"ה תרס"ה (סה"מ תרס"ה ע' ב ואילך); ה'תש"ג פ"ב ואילך (סה"מ ה'תש"ג ס"ע 6 ואילך). ובכ"מ.
71. התחושה שאינו אלא עבד של הקב"ה : ראה המשך תער"ב ח"א ריש ע' קג: הביטול דעבד אינו מצד העילוי של האדון ולא לקבל איזה דבר, רק מפני שהוא עבד כו', דכמו"כ הוא בקבעומ"ש בכלל ובפרט בר"ה ויו"כ דהקבעומ"ש הוא בבחי' הנחת כל עצמותו לאלקות כו'.
72. שאדם הראשון דרש והשיג. . בואו. . עושנו : זהר ח"א רכא. ב. ח"ג קז, ב. תקו"ז תנ"ו (צ, ב). וראה אוה"ת וארא ס"ע רלו ואילך.
74. כפי שאנו אומרים בכל יום ששי : ב"שיר של יום" — ר"ה לא, א. סיום וחותם מסכת תמיד.
75. ה' מלך גאות לבש : תהלים צג, א. אמרו אדם הראשון — וכל הבריות אחריו — ביום שנברא כשהמליך את הקב"ה (פרקי דר"א פי"א). וראה שיחת אור ליום ועש"ק פ' נצביםוילך שנה זו.
73. בואו. . עושנו : תהלים צה, ו.
76. כידוע : חינוך מצוה לאלב: לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם.
77. כי ששת ימים. . ואת הארץ : יתרו כ, ז.
78. ביתר העמקה : ראה בארוכה ספר המצוות להצ"צ מצות מילה פ"ה (ח, א).
79. שבת מיקדשא וקיימא : ביצה יז, א.
80. התבטלות המלאה. . במצב כזה של "עומד לפני המלך" : ראה פסחים נז, ב; חגיגה ה, ב: מחוו לי' במחוג יחוי קמי מלכא כו' — הובא בסהמ"צ שם. וראה בנוגע לתפלת העמידה — שבת י, א. רמב"ם הל' תפלה פ"ד הט"ז. פ"ה ה"ד. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' תפלה סו"ס צה. ובשו"ע אדה"ז שם סק"ד ס"ב: הואיל ועומד לפני המלך אין לזוז ממקומו.

עמוד 425

81. מה שקנה עבד קנה רבו : פסחים פח, ב. קידושין כג, ב. וראה רשב"א לקידושין שם. ובארוכה — המשך תרס"ו ע' שכו ואילך.
82. איהתקיעה בשופר. . ביטוי של התבטלות נעלית מאוד של יהודי : וע"ד המבואר בד"ה אתה אחד לאדמו"ר האמצעי (מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים) ס"ע י ואילך, בענין המנוחה והשביתה דשבת (שהו"ע העדר העשי'), שהיא "במנוחת הנפש בעצמותה בבחי' יחידה שלמעלה מבחי' הגילוי במוח ולב", עיי"ש. ועיין ג"כ ד"ה אתה אחד ה'תשמ"ב ס"ד (סה"מ מלוקט ח"א ע' תיד). לקו"ש חט"ו ע' 227 ואילך.
83. כפי שחז"ל אומרים : ר"ה טז, א. שם לד, ב.
84. והמעשה הוא העיקר : אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א).

עמוד 426

85. "כלל גדול בתורה". . ואהבת לרעך כמוך" : קדושים יט, יח. תו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ. ויתירה מזו: זו היא כל התורה כולה — שבת לא, א. וראה תניא פ' לב.
86. צדקה. . "סבר פנים יפות" : ראה ב"ר י, ב. רמב"ם הלכות מתנות עניים פ"י ה"ד. טושו"ע יו"ד הלכות צדקה סרמ"ט ס"ג.
87. ה"נותן" אינו חש עצמו מרומם מן ה"מקבל" : ראה ג"כ מכתב ר"ח וי"א ניסן ה'תשמ"ט (לקו"ש חל"ב ע' 216 ואילך. ע' 221 ואילך). שיחת שבת הגדול תשמ"ט ס"י (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 396 ואילך).
88. דברי חז"ל : ויק"ר פל"ד, ח (בסופה). רות רבה פ"ה, ה (בתחילתה). וראה כתר שם טוב בסופו (סי' תל — סג, ד ואילך).
89. דרגה נעלית עוד יותר : ראה ג"כ — באופן אחר — מכתב י"א ניסן ושיחה הנ"ל.
90. חלק אלוקה ממעל ממש : תניא רפ"ב.
91. ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד : זח"ג עג, א.
92. שמיניעצרת ושמחתתורה : להעיר, ששמע"צ ושמח"ת הם באותם הימים בשבוע כמו ב' ימים דר"ה, והם משתווים בכמה ענינים כו' — ד"ה ביוהשמע"צ תרצ"ה פכ"ו (סה"מ קונטרסים ח"ב שלט, א), נעתק ב"היום יום" שמע"צ.
93. "עצרת תהי' לכם" : פינחס כט, לה.
94. כפי שמובא לגבי זה הפסוק : "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך": משלי ה, יז. שמו"ר פט"ו, כג. הובא בריש וסוף ד"ה ביום השמיני עצרת: עת"ר (סה"מ עת"ר ע' לה. שם ע' מד); ה' תש"ד (סה"מ ה'תש"ד ע' 43. שם ע' 47); ה' תש"ט (סה"מ ה'תש"ט ע' 69. שם ע' 73); תש"י (סה"מ השי"ת ע' 71. 82); ה'תש"מ (סה"מ מלוקט ח"א ע' שסג. שם ע' שעג). ועוד.

עמוד 427

95. בלשון הזוהר : ראה זהר ח"ג לב, א. וראה זח"א סד, א. הובא ונתבאר בלקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סי' רס (סז, סע"ב ואילך). או"ת להה"מ צד, ב ואילך (בהוצאת קה"ת ה'תש"מ ואילך — סי' שסה). זח"א רח, ב. הובא ונת' בריש וסוף ד"ה ביוהשמע"צ: באוה"ת שמע"צ (כרך ה ע' ב'קמט. שם ע' ב'קנג); תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' לו. שם ע' נא); ה'תש"מ (סה"מ שם ע' שסג).
96. דוד נעים זמירות ישראל : שמואלב כג, א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (בתחילתה).
98. לפניך : ראה שיחת שבת הגדול הנ"ל, שהוא ע"ד "את פניך הוי' אבקש" (תהלים כז, ח — במזמור שנוהגים לומר מר"ח אלול עד הו"ר). וראה בארוכה ד"ה לך אמר לבי ה'תש"כ (סה"מ מלוקט ח"ג ע' רפא ואילך).
97. תבוא. . לרנתי : תהלים פח, ג.
99. "תפלה" (מלשון התחברות) : תו"א תרומה עט, סע"ד. סה"מ תרל"ד ע' קנד (וראה בהנסמן שם הערה 1). תרפ"ג ע' רטו (וסה"מ ה'תש"ט ע' 79 הב'), ובהערה שם.
100. תפלה. . השתפכות הנפש : כמ"ש בתפלת חנה (שמואלא א, טו): ואשפוך את נפשי לפני ה'. וראה לקו"ש חי"ט שיחה לר"ה — ו' תשרי (ע' 291 ואילך).
101. גאולה האמיתית והשלמה : שאין אחרי' גלות (תוד"ה ה"ג ונאמר — פסחים קטז, ב, ממכילתא עה"פ בשלח טו, א).
102. כאשר מתקיימים ה"נישואין" כו' : שמו"ר ספט"ו. וראה לקו"ת שה"ש ביאור לד"ה כי על כל כבוד חופה פ"ג (מח, אב).
103. לשנה טובה ומתוקה : ראה סידור האריז"ל וסידור אדה"ז בנוסח ה"יהי רצון" שאומרים בעת אכילת התפוח בדבש. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' שיא ואילך.

עמוד 428

104. וא"ו תשרי : יום הסתלקות של אמי מורתי הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה, נסתלקה שבת תשובה בעת עלות המנחה שנת תשכ"ה. ולהעיר שהשנה מלאו עשרים וחמש שנים מיום ההסתלקות. — במעלת מספר עשרים וחמש, כ"ה (ושייכותו לר"ה) — ראה: לקו"ת נצבים מז, בג. ספר הליקוטים — דא"ח צ"צ ערך כה (ע' לב ואילך). לקוטי לוי"צ לזהר (ח"א ע' סד. ח"ב ע' נג. שם ע' שע. תה). ובכ"מ.
105. פותחין בברכה : ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ד ע' 641).
106. שנה חדשה. . דרגה חדשה ונעלית יותר :ובפרט ע"פ המבואר באגה"ק סי"ד, אשר "בכל שנה ושנה יורד ומאיר. . אור חדש ומחודש. . שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה".
107. ראשהשנה שחל להיות בשבת : ל' המשנה — ר"ה רפ"ד.
108. לנצל כל אמצעי אפשרי. . אפילו. . בפירוש כו' : ולהעיר ממ"ש כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (קונטרס עץ החיים בסופו. אגרותקודש שלו ח"ב ע' תשכ): שמעתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ, אשר עניני עבודה שיכולים לקשר בדברי התניא, עם היות שאין זה הכוונה האמיתית בהדברים האלו, מותר לדבר ולהרחיב בהם הדבור.

עמוד 429

109. אהבת השם ויראת השם. . שורש. . תרי"ג המצוות : תניא פ"ד (ח, א). וראה "פירוש" לרמב"ם הל' יסודי התורה רפ"ב.
110. תרי"ג המצוות, שבכלל זה גם המצוות דרבנן : ראה הקדמה ל"מנין המצות על סדר הלכות הרמב"ם".
111. מתפרסמים. . ומתפשטים בתפוצות ישראל : להעיר מרמב"ם (הל' ממרים פ"א ה"אב. שם פ"ב ה"ב ואילך), שמנהגות ש(הנהיגו ב"ד הגדול ו)פשטו בכל ישראל יש עשה ול"ת בקיומם.
112. "נס" ו"טבע" שניהם הם הנהגות אלוקיות : ראה עקידה פ' בא שער לח. הובא ונתבאר באוה"ת בראשית יח, ב ואילך. רד"ה החודש תרנ"ד. תרס"ו. תרע"ח (דפ' החודש). ועוד. וראה לקו"ש חי"ז ע' 150 ואילך. מכתב ער"ח ניסן וי"א ניסן ה'תשל"ח (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת תשמ"ז — ע' תרפד ואילך). ובכ"מ.
113. "נס" הוא דבר גבוהה ומרומם : ראה פרש'י עה"פ חוקת כא, ח: ולפי שהוא גבוה. . קוראו נס.
114. נס לשון הרמה : פרש'י עה"פ יתרו כ, יז (וראה גם פרש"י חוקת שם). וראה סידור (עם דא"ח) מד, סע"ב. פירוש המלות לאדהאמ"צ פקל"ט. אוה"ת בשלח ע' תרסה. ובכ"מ. וראה ד"ה זה היום עשה ה' גו', י"ב תמוז ה'תשל"ח ס"ג (סה"מ מלוקט ח"ג ע' ריב) ואילך.
115. הקב"ה מעניק ליהודי כוח : שהרי אינו מבקש אלא לפי כחן — במדב"ר פי"ב, ג. תנחומא נשא יא.

עמוד 430

116. מעלין בקודש : ברכות כח, א. וש"נ. זח"ג קסב, ריש ע"ב. וראה לקו"ש חי"ג ע' 250 הערה ד"ה להעלות.
117. "תשמ"ט" — "תשמט ידיך" : ע"פ ל' הכתוב (ראה טו, ג) "ואשר יהי' לך את אחיך תשמט ידיך", כמשנ"ת כמ"פ הרמז בזה, שהקב"ה ("אחיך") משמט כל החובות דבנ"י (ראה גם פיוט "אנא עוררה" בסליחות דערב ראש השנה) — ראה ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 610 הערה 103. מכתב עש"ק וא"ו תשרי (לקו"ש חל"ד ע' 338) ומכתב ר"ח ניסן ה'תשמ"ט (הגש"פ עם לקוטי טעמים כו' ע' תתו — בהוצאת תנש"א ואילך) — הערה ד"ה תשמ"ט. ובכ"מ.
118. דברים הבלתי רצויים העלולים להידבק ליהודי : כי נפש האלקית "גם בשעת החטא היתה באמנה אתו" (תניא ספכ"ד).
119. כל ישראל בחזקת כשרות : רמב"ם הל' קידוש החודש פ"ב ה"ב. וראה גם הל' יסודי התורה ספ"ז.
120. חודש אלול, חודש החשבון : סה"מ אידיש ע' 75. 78. 129. ובכ"מ. וראה ד"ה שובה ישראל ה'תשמ"א ס"ז (סה"מ מלוקט ח"ג ע' יטכ). ובהנסמן שם הע' 65.
121. שלימות : ראה במקומות שהובאו באוה"ת לך ד"ה ומלכי צדק (עו, ב ואילך). לקו"ת פ' ראה ל, ג. וש"נ.
122. בודאי זכה כו' : ראה טור או"ח הל' ר"ה סתקפ"א, מירושלמי ר"ה פ"א ה"ג. וראה אגה"ת רפי"א (ק, רע"א): האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כו'.
123. כתיבה וחתימה טובה : להעיר מר"ה טז, ב: בר"ה. . צדיקים גמורים (ועמך כולם צדיקים — ישעי' ס, כא) נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' רי: שאם שבפרט הכתיבה היא בר"ה והחתימה ביוהכ"פ כו' אך בכלל הן הכתיבה והן החתימה נעשית בר"ה כו'. וראה הערות למכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו בסופו (לקו"ש חכ"ט ע' 533). וש"נ.

עמוד 431

124. תורה ותפילה ומצוות : שלשה דברים שעליהם העולם עומד (אבות פ"ה מ"ב): תורה, עבודה (תפלה — רבינו יונה לאבות שם), וגמ"ח (מצוות — דצדקה נקראת בשם מצוה (סתם) — תניא פל"ז (מח, ב), וכן כל המצוות נקראות בשם צדקה — תו"א מקץ לח, ג. סה"מ מלוקט ח"א ע' רח, ובהנסמן שם הערה 33).
125. (גם) בין אדם לחברו : שגם הן ציווי המקום הן, ויתירה מזו (עיקר) קיומם צ"ל מפני שהן ציוויי המקום, ויתירה מזו — גם ב"נ המקיים אותן צ"ל מפני שכך צוה המקום ע"י משה (רמב"ם הל' מלכים ספ"ח).
126. ואהבת לרעך כמוך : קדושים יט, יח. שהוא "כלל גדול בתורה" — תו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ. ויתירה מזו: זו היא כל התורה כולה — שבת לא, א. וראה תניא פ' לב. וראה בארוכה קונטרס אהבת ישראל.
127. מצוות הקשורות עם לאיהודים וישוב העולם בכלל : ראה לקו"ש ח"ה ע' 158 ואילך. שם ע' 404 ואילך. חכ"ו ע' 132 ואילך.
128. "מדה כנגד מדה" : פס"ז עה"פ שמות ג, ו. וראה סוטה ח, ב. ט, ב. ומדה טובה מרובה — פס"ז שם. סוטה יא, א. וראה תוד"ה מרים — שם, מתוספתא שם רפ"ד. ולהעיר מתורת הבעש"ט עה"פ (תהלים קכא, ה) ה' צלך, דכמו שהצל עושה מה שהאדם עושה, כך הבורא ב"ה כביכול עושה מה שהאדם עושה — כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' ס. וראה ג"כ או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) פ, ג (בהוצאת קה"ת ה'תש"מ ואילך — סי' רסד). הוספות סי' יט. ועיין ג"כ בהנעתק בס' בעש"ט עה"ת ח"ב פ' קדושים אות כא ואילך, ובהערה שם.
129. יקבל. . החלטותיו מיד כאילו בוצעו בפועל : ראה שו"ע או"ח סתקע"א ס"ג. וראה תענית ח, ב.
130. נסי נסים : וכמרומז בהר"ת כפי שנתפשט בדיבור בפועל "תהא שנת נסים" לשון רבים. ובמכ"ש מדרשת חז"ל (ברכות נז, רע"א): הרואה (בחלום) חנינא. . נסי נסים נעשו לו. ובפרש"י שם: חנינא, נוני"ן הרבה נסים רבים.

עמוד 432

131. וכפירוש רז'ל. . כימי צאתך. . נפלאות : מיכה ז, טו. וראה אוה"ת נ"ך עה"פ ס"ק זח (ע' תפז), מזח"א בהשמטות סכ"ה (רסא, ב). פע"ח שער חג המצות פ"ו (בד"ה מהר"י ז"ל). וראה ד"ה כימי צאתך מארץ מצרים דאחש"פ ה'תשל"ט (סה"מ מלוקט ח"ג ע' קיט ואילך). ד"ה זה די"א ניסן ה'תשמ"ב (סה"מ מלוקט ח"ב ע' לז).
132. תבוא. . לרנתי : תהלים פח, ג.

עמוד 433

133. פ' תבוא : ראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ד ע' 641). לקו"ש חל"ד ע' 145 הערה 1.
139. ח"י אלול, יום ההולדת : בענין יום הולדת של צדיקים — ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 86 שוה"ג להערה 1. וש"נ. וראה ג"כ בעניננו (ח"י אלול): ספר השיחות ה'תש"ג ע' 89 ואילך. שם ע' 186. נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ד ע' 178 ואילך. וראה גם ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 398 ואילך ע"ד ההנהגה ביום הולדת, ובהערות שם.
134. פ' תבוא. . ח"י אלול : להעיר מתורות הבעש"ט בפסוקי ריש פרשת תבוא שנאמרו בש"פ תבוא ח"י אלול תרנ"ב ("היום יום" ח"י אלול. כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' ג). וראה שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשמ"ז. הנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ה הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ט ע' 515).
136. פותחין בברכה : ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ד ע' 641).
135. אלול : ראה לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סי' קיג. — הראשיתיבות בתיבה זו — ראה לקו"ש ח"ט ע' 297 ואילך. חכ"ד ע' 177. שם ע' 14313. חכ"ט ע' 272 ואילך. וש"נ.
138. יום הסגולה ח"י אלול : ראה שיחת ח"י אלול ה'תש"ג (ספר השיחות ה'תש"ג ע' 140 ואילך) שאמרו אז "גוט יו"ט". וראה בהנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו הערה ד"ה סגולהטאָג (לקו"ש חכ"ט ע' 527).
140. יום ההולדת של שני המאורות הגדולים : שיחת ח"י אלול ה'תש"ג הנ"ל (ספר השיחות שם ע' 141 ואילך). וראה לקו"ש חכ"ד שם, ובהנסמן שם.
141. בעלשםטוב : ראה לקו"ש ח"ח ע' 27 הערה 42 ובשוה"ג שם.
142. בשנת נח"ת : ראה לקו"ד כרך א לא, א ואילך. שיחת ח"י אלול הנ"ל (ספר השיחות שם ע' 146. שם ע' 188).
143. בעל התניא והשולחןערוך : ראה לקו"ש ח"ו ע' 36 ואילך, ובהערה 14 שם.
144. בשנת קה"ת : ראה שיחת ח"י אלול הנ"ל (ספר השיחות שם ע' 188).

עמוד 434

145. מנהג ישראל : אשר מנהג ישראל תורה היא — ראה תוד"ה נפסל — מנחות כ, ב. שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קפא. וראה בהנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ח הערה ד"ה זה (לקו"ש חל"ד ע' 333).
137. בעמדנו. . חודש אלול. . המועד המתאים לאחל. . בהתאם למנהג ישראל : ראה מטה אפרים או"ח סתקפ"א ס"ט (מלקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יוה"כ רומז לו כו' שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים. וראה ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 610.
146. שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד : ראה בהנסמן במכתב ח"י אלול הנ"ל הערות ד"ה אלו (לקו"ש שם ע' 334).
148. חודש אלול. . חשבוןהנפש : ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 141 ואילך. תרח"ץ ס"ע סו. סה"מ אידיש ע' 75. שם ע' 129. ובכ"מ. וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' כ, ובהנסמן שם הערה 65.
149. החל בח"י אלול : ראה שיחת ח"י אלול ה'תש"ה (לקו"ד כרך ג ע' 946. ספר השיחות ה'תש"ה ע' 122): א) ח"י אלול הוא היום שהביא חיים באלול. ב) ח"י אלול נותן חיות בעבודה של אני לדודי ודודי לי. — נת' בלקו"ש חי"ט ע' 250 ואילך. חכ"ט ע' 161 ואילך.
147. כפי שידוע. . יום לחודש : שיחת ח"י אלול ה'תש"ג הנ"ל (ספר השיחות ה'תש"ג ע' 177. שם ע' 179).
150. חודש תשרי : אשר התחלתו וראשו הוא יום ראשהשנה.
151. תורת חיים — הוראה בחיים : ראה זח"ג נג, ב: תורה, אמאי אקרי תורה, בגין דאורי וגלי במאי דהוה סתים דלא אתידע. חיים, דכל חיים דלעילא בה אתכלילו וממנה נפקין. וראה רד"ק לתהלים יט, ח. גו"א ר"פ בראשית.
152. המעשה הוא העיקר : אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א).
153. חשבון הנפש. . חשבון הצדק : ראה מכתב ערב ח"י אלול ה'תשמ"א (לקו"ש חכ"ד ע' 601 ואילך).
154. קיום המצוות. . בשמחה : ראה רמב"ם סוף הל' לולב. סה"מ מלוקט ח"ב ס"ע עח ואילך; שם ע' קמז ואילך, ובהערות שם.

עמוד 435

155. משמעות המיוחדת. . של השנה המסויימת : שגם בזה ישנה הוראה, ובמכ"ש מהוראת הבעש"ט שכל דבר אשר האדם רואה או שומע הוא הוראת הנהגה בעבודת השם — כתר שם טוב הוספות אות קכזקכט. וש"נ.
159. ראשהשנה. . נזהרים מדיבורי חול מיותרים. . אמירת תהלים : אגרותקודש כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע ח"ד ע' קלב.
156. ימים נוראים : ראה לקו"ת ר"פ עקב. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שב. אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' קכ. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' של. ובכ"מ.
157. מצות היום בשופר : ר"ה כו, ב.
158. בראשהשנה נמצאים משך שעות רבות בביתהכנסת : ראה שו"ע אדה"ז או"ח הל' ראש השנה סתקפ"ד ס"ו (מרמ"א שם ס"א): בר"ה מאריכין בפיוטים ובתפלות עד חצות היום לכל הפחות. וראה אלף למטה למטה אפרים סי' תקצו אות א'.
161. אכלו משמנים ושתו ממתקים : נחמי' ח, י. שו"ע אדה"ז שם סתקפ"ג ס"ד. וראה לקו"ש חי"ד ע' 369 ואילך.
160. סעודות. . נמצאות תחת השפעת הרגש הקדוש : שו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' תקצז ס"א "תהי' יראת ה' על פניהם". וראה אלף למטה הנ"ל.
162. ושמרתם את השבת : תשא לא, יד.
163. הקדושה האלוקית של שבתקודש חודרת. . ומקיפה את כל ישותו : ראה בארוכה מכתב: ערב ח"י אלול ה'תשמ"ג (לקו"ש חכ"ד ע' 622 ואילך); עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ה (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת תשמ"ז — ע' תשסב ואילך); ח"י אלול ה'תשמ"ט (לעיל ע' 415 ואילך), ובהערות שם.

עמוד 436

164. ובכל פעולות : עד שאפילו כשישן — נאמר (סידור קול יעקב שחרית של שבת בסופו. ילקוט ראובני ואתחנן עה"פ ופן תשא) ששבת ר"ת שינה בשבת תענוג.
165. בתלתא זימני הוי חזקה : ראה יבמות סד, ב. — ולהעיר שגם באה"ק בשנה זו הוא המשך דר"ה ושבת, שלשה ימים רצופים.
166. לכל פעולה של קדושה יש השפעה נמשכת ותמידית : כי כל דבר שבקדושה אינו זז ממקומו — ראה ע"ח שער ד (שער אח"פ) פ"ג. שער לד (שער תיקון הנוקבא) פ"ג. שער לה (שער הירח) פ"א. אגה"ק ביאור לסי' ז"ך.
168. תחילת השנה : כמו שאומרים בתפלת מוסף דר"ה (מר"ה כז, א) "זה היום תחלת מעשיך". וראה המשך תרס"ו ע' טז. שם ע' כ. ובכ"מ.
167. "ראש השנה". . ה"ראש" של השנה : ראה לקו"ת תבוא מא, ג. נצבים מז, אב. דרושים לר"ה נח, אב. עטרת ראש שער ר"ה בתחילתו. אוה"ת דרושים לר"ה כרך ה ע' ב'עז ואילך. ובכ"מ.

עמוד 437

169. אתם נצבים : שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה — תוס' מגילה לא, סע"ב. וראה בהנסמן במכתב עש"ק שבת סליחות ה'תשמ"ה הערה ד"ה פ' אתם נצבים היום כולכם (לקו"ש חכ"ט ע' 521).
170. נצבים. . איתנה : בקומה זקופה (רש"י קורח טז, כז). נצבים הוא בבחי' תוקף יותר מענין עומדים — אוה"ת נצבים ע' א'רב.
171. מחיל אל חיל : תהלים פד, ח. וראה ברכות בסופה. ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג.
172. כתיבה וחתימה טובה : להעיר מר"ה טז, ב: בר"ה. . צדיקים גמורים (ועמך כולם צדיקים — ישעי' ס, כא) נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' רי: שאם שבפרט הכתיבה היא בר"ה והחתימה ביוהכ"פ כו', אך בכלל הן הכתיבה והן החתימה נעשית בר"ה כו'. וראה הערות למכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו בסופו (לקו"ש חכ"ט ע' 533). וש"נ.
173. קווינו כל היום : ברכת את צמח בתפלת העמידה.
174. גאולה האמיתית והשלימה : שאין אחרי' גלות (תוד"ה ה"ג ונאמר — פסחים קטז, ב (ממכילתא עה"פ בשלח טו, א. יל"ש ישעי' ס, א רמז תצט)).
175. מצאתי דוד עבדי : תהלים פט, כא. וקאי על משיח צדקנו שבא בהיסח הדעת, כמו מציאה — סנהדרין צז, א.

עמוד 438

176. מוצש"ק : שאז מסדרים סעודה כדי ללוות את השבת (טושו"ע או"ח ר"ס ש. וש"נ. שו"ע אדה"ז שם). וללוות — היינו שגם (הארת) השבת עם המלווים. — ובפע"ח שער יח (שער השבת) פכ"ד: סעודת מו"ש שהוא סעודה דדוד מלכא. ובסידור האריז"ל כוונת הבדלה ומו"ש: ויאמר דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא. ובזמירות למוצ"ש כו"כ בקשות לביאת אלי' ומשיח.
177. פ' נצבים : להעיר מהשיעורחומש דפ' שבוע זה (נצבים ל, ו): "(ומל ה' אלקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)" — ר"ת אלול (בעה"ט עה"פ. וראה בהנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו (לקו"ש חכ"ט ע' 527) הערה ד"ה יום ב' פ' נצביםוילך) — ענין התשובה. ומרומז בזה גם ענין התפלה — אגה"ק ס"ד.
178. פ' נצביםוילך : להעיר אשר השבת (השלימות) של שבוע זה הוא "שבת מברכים חודש תשרי" — ראה תורת הבעש"ט בזה (שנמסר ע"י אדה"ז, ששמע ממורו ורבו הה"מ בהיותו במעזריטש) ("היום יום" כ"ה אלול. כתר שם טוב — הוצאת קה"ת — הוספות סי' לא. וש"נ).
179. גם בארץישראל נחוג ראשהשנה יומיים : שו"ע אדה"ז או"ח הלכות ר"ה סת"ר ס"א. וראה בהנסמן ב"מ"מ וציונים" לשם. וכן הי' אף בזמן שהיו מקדשין על פי הראי' — שו"ע אדה"ז שם. ובזח"ג רלא, א: יום ראש השנה הוה בכל זימנא תרין יומין. . ולא חד. ובירושלמי עירובין (פ"ג ה"ט) שב' ימי ר"ה מתקנת נביאים הראשונים. ובתוספתא ר"ה (פ"א ה"י) שבימי משה קרה ב' ימי ר"ה. וראה לקו"ש ח"ט ע' 370, ובהערות שם.

עמוד 439

180. הפתגם של רבותינו נשיאינו : אגרותקודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א ע' תפה (בשם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק). לקו"ש ח"ב ע' 621. וראה לקו"ש חי"ח ע' 404 בשוה"ג להערה 48.
181. עשה כאן. . בחוץלארץ : וגם בנ"י שבאה"ק אומרים בתפלה, שמדויקת בתכלית (טור או"ח סקי"ג) — גלינו מארצנו.
182. מן ההבדלים העיקריים שבין ארץ הקודש לבין חוץלארץ : ראה גם — ע"פ חסידות — ההפרש בין השפעת השפע בארץ ישראל להשפעת השפע בחוץ לארץ — לקו"ת מסעי פט, ב ואילך. סה"מ תקס"ח ח"א ע' שנד ואילך. תרע"ח ע' שנב ואילך. תרצ"ו ע' 113 ואילך. ספר הליקוטים — דא"ח צ"צ ערך ארץ ישראל ס"י (ע' א'תקעג ואילך), ובהנסמן שם בשוה"ג.
183. מלוא כל הארץ כבודו : ישעי' ו, ג.
184. קדושת הארץ : ראה אנציקלופדי' תלמודית כרך ב ערך ארץ ישראל (קדושתה ומצותי') ס"י ואילך (ס"ע ריג ואילך). וש"נ.

עמוד 440

185. וכפי שהדבר מודגש בעבודת התורה והמצוות : בהבא להלן ראה בארוכה תניא פ' לז—לח.
186. כפי שהדבר מתבטא בבירור בהלכה : ראה כמה דוגמאות בתניא רפל"ח. וראה בהנסמן ב"מראי מקומות" לפסוקים ומחז"ל לתניא שם (קה"ת תשמ"ז).
187. כמאמר הידוע של התורה. . "כגוף בלא נשמה" : ראה תניא שם. של"ה רמט, סע"ב. וראה בהנסמן במפתח פסוקים ומחז"ל בתניא (קה"ת תשמ"ה) ע' צ הערה 11.
188. בספר התניא קדישא : פל"ו ואילך.
189. נתאוה הקב"ה. . להיות לו דירה בתחתונים : ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.
190. רמב"ן : בשער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל — ע' שט).
191. רמב"ם : הל' תשובה פ"ח ה"אב. פירוש המשניות שלו לסנהדרין פ' חלק ד"ה ועתה אחל.

עמוד 441

192. נשמות בלא גופים : ולדעת הרמב"ם על זה קאי מה שארז"ל (ברכות יז, א) "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתי'". ולדעת הרמב"ן קאי מחז"ל זה על עולם התחי'.
193. וכפי שמבאר הרמב"ם : בהל' תשובה שם ה"ו. פירוש המשניות שם.
194. הלכה כבתראי : ראה רי"ף סוף עירובין. ועוד. וכן הוא גם בנוגע לפוסקים — מהרי"ק שורש פד. ועוד. — וראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית ערך הלכה כבתראי. וש"נ.
195. ובפרט בענין זה : ראה לקו"ת צו טו, ג. דרושים לשבת שובה סה, סע"ד. סהמ"צ להצ"צ מצות ציצית (דרמ"צ יד, ב). הנסמן ב"תשובות וביאורים" (קה"ת תשל"ד) סי' יא הערה 23 (ע' 857 ). ובאוה"ת חוקת (ס"ע תתט. שם כרך ה ע' א'תרלז) כתב: ואדמו"ר נ"ע (אדה"ז) בכל הדרושים הזכיר רק דעת הרמב"ן לבד.
196. אחד ההסברים לכך : סהמ"צ להצ"צ שם (יד, ב ואילך).
197. הקב"ה בעצמו ("הוא לבדו, ית'"). . הכח והיכולת לברוא. . יש מאין : אגרת הקודש סי' כ (קל, ב).
198. ומעלה זו. . דווקא בגשמיות : וגם זה הוא מהטעמים והמעלות שבמצוות מעשיות דוקא (נוסף על המבואר לעיל, ע"פ תניא ח"א פל"ז) — ראה אגה"ק שם בסיום האגרת (קלג, א): ואחרי הדברים והאמת האלה דעת לנבון נקל להבין ע"י כל הנ"ל גודל מעלת המצות מעשיות כו'. וראה לקו"ש חט"ז ע' 43 ואילך.
199. ומעלה זו. . תתגלה בזמן תחיית המתים : המשך וככה תרל"ז ספצ"א. סה"מ תרח"צ ע' ריט. ובכ"מ.
. אג"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' עוז. המו"ל.

עמוד 442

200. עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות : ראה פסיקתא רבתי פ' שבת ור"ח. יל"ש ישעי' רמז תקג. הנסמן ב"מראי מקומות" ללקו"ת (הוצאת קה"ת ה'תשד"מ ואילך) מסעי פט, ב. נתבאר בלקו"ת, סה"מ תקס"ח ותרע"ח דלעיל הערה ד"ה מן ההבדלים.
201. ידוע הפתגם : שיחת ח"י אלול ה'תש"ה (לקו"ד כרך ג ע' 946. ספר השיחות ה'תש"ה ע' 122).

עמוד 443

202. כ"ה אלול הוא יום ראשון למעשה בראשית : ויק"ר רפכ"ט. פסיקתא דר"כ פיסקא כג (בחודש השביעי). יל"ש עה"פ (פינחס כט, א) ובחודש השביעי (רמז תשפב). תוד"ה לתקופות — ר"ה ח, א. וראה פרקי דר"א רפ"ח ובהגהות הרד"ל שם. — ושמים וארץ וכל תולדותיהם נבראו ביום ראשון (פרש"י עה"פ בראשית א, יד).
204. בראשית ברא אלוקים : בראשית א, א.
205. ברא. . הבריאה יש מאין : ראה רמב"ן עה"פ בראשית שם: ואין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא.
203. כ"ה אלול. . הבריאה יש מאין של העולם הגשמי : דזהו החילוק בין כ"ה אלול לר"ה, שבכ"ה אלול הו"ע בריאה מאין ליש גשמי, ובר"ה הו"ע בריאה מאין ליש רוחני — לקו"ת נצבים מז, א. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתמ.
206. במלוא המדה : ראה כתובות סז, רע"א.
207. בעיקר בגשמיות : להעיר, אשר עיקר הדין ומשפט בר"ה הוא על דברים גשמיים — הגהות מיימוניות לרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ג (אות א') בשם הרמב"ן (בשער הגמול), הובא בלקו"ת דרושים לר"ה נט, ב.
208. מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו : תהלים פט, כא.
209. כהנים, לויים, ישראלים : יש לומר: דוד (ישראל), עבדי (לויים) בשמן קדשי משחתיו (כהנים). ועצ"ע.
210. ובלשון הכתוב : הושע ו, ב. וראה לקו"ת דרושים לר"ה רד"ה יחיינו (סג, סע"ב), ד"יחיינו מיומים" קאי על ב' ימים של ר"ה ו"ביום השלישי הוא יום כיפור".
211. ועמך כולם צדיקים : ישעי' ס, כא.
212. צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר : ר"ה טז, סע"ב.
213. בגשמיות וברוחניות גם יחד : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' רצג. וראה שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו ה'תש"נ (סה"ש תש"נ ח"ב ע' 606 ואילך).
. עיקר הדין: כ"ה בלקו"ת ר"ה שנסמן בההערה (אף שבהגמי"י, שהועתק בלקו"ת שם "אין אדם נידון כו' אלא לעניני העולם הזה").

עמוד 444

214. פ' האזינו : להעיר מהידוע בענין לימוד שירת האזינו ע"י כאו"א כו' (ראה ספר השיחות ה'תש"א ס"ע 56. ס' התולדות מהר"ש ע' 74. ס' הזכרונות לכ"ק מו"ח אדמו"ר פכ"ט, ממהר"ל מפראג בזה).
215. ג' סליחות : ראה רשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר למאמר ג' סליחות ה'תרנ"הה'תש"ה (נדפסה בהוספות לסה"מ תרנ"ה ע' תמגד;ה'תש"ה ע'6225). וראה לקו"ש חי"ד ע' 348.
216. ימי הסליחות : ראה מכתב מוצש"ק ימי הסליחות ה'תשמ"ב הערה ד"ה ימי הסליחות (הא' והב') — לקו"ש חכ"ד ע' 616. וראה מכתב עש"ק שבת סליחות ה'תשמ"ה הערה ד"ה אין די לעצטע טעג פאַר ר"ה — לקו"ש חכ"ט ע' 521.
218. השלישי : יום שהוא גם ערב והכנה ליום הרביעי שבו נתלו המאורות (חגיגה יב, א) שהם מקור האור.
217. ביום השלישי, "שהוכפל בו כי טוב" : פרש"י עה"פ בראשית א, ז, מב"ר פ"ד, ו (ובפרש"י שם — דגם העבר נעשה טוב). ובאוה"ת (בראשית לג, א ואילך. ועוד); בסה"מ תרנ"א ס"ע קצג; במכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (נדפס בסה"מ ה'תש"ט ע' 19 (השני). אגרותקודש שלו ח"א ע' קלו) — מקשר זה עם מחז"ל (קידושין מ, א) טוב לשמים וטוב לבריות.
219. הציווי : שהוא גם נתינת כח, שהרי "איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן" — במדב"ר פי"ב, ג.
220. הציווי להעלות בקודש : ברכות כח, א. וש"נ. ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג. זח"ג קסב, ריש ע"ב. וראה לקו"ש חי"ג ע' 250 הערה ד"ה להעלות בקודש.

עמוד 445

221. קדושת ארץ ישראל היא נצחית : ראה אנציקלופדי' תלמודית כרך ב ערך ארץ ישראל (קדושתה ומצותי') ס"י (ע' ריד). וש"נ.
222. שינויים. . בקדושה המביאה את חובת המצוות על הארץ : ראה אנציקלופדי' תלמודית שם סי"איב (ע' רטו ואילך). וש"נ.
224. מיושבת בכל שניםעשר השבטים : ולדעת הרמב"ן גיטין (לו, א ד"ה ומי איכא מידי) אינו נקרא כל יושבי' עלי' עד דאיכא רוב כל שבט.
223. רק כאשר "כל יושבי' עלי'". . רק אז נוהג היובל : ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח.
226. עלידי סנחריב : במדב"ר בסופו. רש"י ערכין שם. וראה בפירוש מהרז"ו שם.
227. ובא סנחריב ובלבל את העולם : ראה יומא נד, א. מסכת ידים פ"ד מ"ד.
225. בזמן שחלק מן השבטים הוגלו. . בטלו היובלות : ראה ערכין ורמב"ם שם: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות.
228. בלשון המדרש : ב"ר פי"ד, ט. וראה קונטרס ענינה של תורת החסידות הערה 37.
229. נפש רוח נשמה חי' יחידה : בכמה מקומות (ודפוסים) הוא בשינוי סדר. אבל בסדר הזה (נרנח"י) הוא בעץ חיים שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"א. שער הגלגולים בתחלתו. ובכ"מ.
230. עבודת ה' צריכה להיות הן בכוחות הגלויים של הנפש. . והן בכוחות הנעלים, הגנוזים : וע"ד הידוע בענין מה שאמר ריב"ז (ברכות כח, ב) איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי — לקו"ת ויקרא (הוספות) נ, סע"ד. ד"ה אשרנו תרצ"ו (סה"מ תרצ"ו ע' 50 ואילך), ובהנסמן שם (ע' 49) הערה 1. ועוד.

עמוד 446

231. "חיה" "יחידה". . מסירות נפש : ראה תניא פי"ח. וראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' קסו, ובהערה 97 שם.
232. חלק אלוקה ממעל ממש : תניא רפ"ב. ובאגה"ת פ"ד (צג, סע"ב) ורפ"ה (צה, א) מביא ע"ז הפסוק "כי חלק הוי' עמו" — פרשתנו לב, ט.
234. "האזינו" מלשון אזנים : ראב"ע עה"פ. ועוד.
233. האזינו. . מקרוב. . תשמע. . מרחוק : ספרי עה"פ.
235. אצל ישעיהו הנביא את הלשון : ישעי' א, ב. וראה ספרי שם.
236. וההסבר הוא : עוד ביאור בזה — ראה מכתב כ"ה אלול ה'תשמ"ג (לקו"ש חכ"ד ע' 630).

עמוד 447

237. ירחיב ה' אלוקיך את גבולך. . ארץ קיני קניזי וקדמוני : ראה יב, כ ובספרי עה"פ. שופטים יט, ח ובפרש"י עה"פ.
239. כפי שהובטח. . בברית בין הבתרים : לך לך טו, יט. וראה פרש"י עה"פ, מב"ר פמ"ד, כג.
238. קיני קניזי וקדמוני : ראה אנציקלופדי' תלמודית שם (הארץ וגבולותי') ס"ו (ע' רה). וש"נ.
240. התוכן הרוחני של ענין זה. . הוא — בקצרה : בהבא להלן ראה בארוכה ד"ה אל תצר את מואב לכ"ק אדהאמ"צ (מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' ג ואילך).
241. דע את אלקי אביך. . ועבדהו בלב שלם : דברי הימיםא כח, ט. וראה תניא פמ"ב (נט, א). קו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנו, ב).
242. לעתיד לבוא. . במלוא שלימותו. . עבודה כשלעצמה : דנוסף לזה שאז יהיו כל נרנח"י בגלוי (כל יושבי' עלי'), יהי' גם "(יחידה) ליחדך", יחיד שלך (ראה ע"ח ש' דרושי אבי"ע פ"א, הובא בלקו"ת ראה כז, א), שהוא למעלה יותר מכללות של כל העשר. ומצד זה, כל פרצוף הוא (גם) ענין בפ"ע: מוחין בפ"ע, וכן בכתר, נוסף על כתר השייך למוחין (אריך), גם כתר מועתק בפ"ע (עתיק).
243. יחוד נפלא : תניא פ"ה (ט, ב).
244. כבר דובר פעמים רבות : ראה לקו"ש חט"ו ע' 282 ואילך. ח"כ ע' 173.

עמוד 448

245. ההלכה בהלכות שבת : מג"א או"ח הל' שבת סר"נ סוסק"א. שו"ע אדה"ז שם סעיף ח. וראה בהנסמן בלקו"ש ח"כ שם הע' 13.
246. שעל כך נאמר "טועמי' — חיים זכו" : שער הכוונות ענין טבילת ערב שבת, פע"ח שער יח רפ"ג, ועוד כנסמן בלקו"ש ח"כ שם.
247. ב"ערב שבת" של הגאולה העתידה לבוא : ראה שיחת ש"פ וארא, ר"ח שבט תש"נ ס"ח (סה"ש תש"נ ח"א ע' 254), ובהערות שם.
248. יפוצו מעינותיך חוצה : ראה אגה"ק דהבעש"ט, נדפסה גם בכתר שם טוב בתחלתו.
249. הפצת : גם בהאדם עצמו, עד אשר — "הויתיו" ע"י "ידעתיו" (עיקרים מ"ב ספ"ל. מדרש שמואל לאבות פ"ו מ"ז. וראה מו"נ ח"א פנ"ח).
250. ה"מצוה רמה ונשאה" של "דע את אלוקי אביך" : קו"א שם. — בקו"א שם: מצוה רבה ונשאה. וראה ב"לוח התיקון" לשם שצ"ל "רמה", כבפנים.
251. מעיינות : לשון רבים, גם דלמעלה מחכמה — יחידה, ולמעלה מזה — "ליחדך" בגלוי (ראה לעיל הערה ד"ה לעתיד לבוא. . במלוא שלימותו).
252. התגלות נעלית ומושלמת עוד יותר של ה"חלק אלוקה ממעל ממש" : נוסף על "יחידה", גם "ליחדך", כנ"ל בהערות.

עמוד 449

253. ה"איתן" שבנשמה : בהבא להלן ראה בארוכה מכתב ערב י"א ניסן ה'תש"נ (לקו"ש חל"ז ע' 162), ובהנסמן בהערות שם.
254. גאולה נצחית שאין אחריה גלות : תוד"ה ה"ג ונאמר — פסחים קטז, ב (ממכילתא עה"פ בשלח טו, א. יל"ש ישעי' ס, א — רמז תצט).
255. ביתהמקדש השלישי. . בית נצחי : "וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה ["ביום השלישי" — יתרו יט, טז. וראה שבת פח, א]. . שעל כל דיבור פרחה נשמתן [שבת שם, ב (ושם "יצתה")]. . אלא שהחזירה הקב"ה להן בטל (ממשות — ע"ד מאור) [כתובות קיא, ב ע"פ גירסת היל"ש ואתחנן רמז תתכד. ובכתובות לפנינו "אור תורה". וראה סה"מ תרכ"ז ע' תלא] שעתיד להחיות בו את המתים והוא טל תורה" (ל' התניא ספל"ו).
256. בית נצחי : זהר ח"א כח, א. ח"ג רכא, א. תקו"ז תיקון ח.
257. מקדש אדני כוננו ידיך, ה' ימלוך לעולם ועד : בשלח טו, יזיח. וראה פרש"י עה"פ שם, יז. פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. תוד"ה אין — שבועות טו, ריש ע"ב. ועוד.
258. לשנה טובה ומתוקה : ראה לקוטי לוי"צ אגרותקודש ע' שיא ואילך.

עמוד 450

259. יום שלישי שהוכפל בו כי טוב : פרש"י עה"פ בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו). וראה מכתב ג' סליחות ה'תש"נ הערה ד"ה זה (לעיל ע' 444).
261. לחודש השביעי : המשובע בכל (ויק"ר פכ"ט, ח), והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה — "היום יום" כה אלול. כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' לא. וש"נ. וראה גם ד"ה יו"ט של ר"ה ה'תש"י בתחלתו. וראה מכתב ר"ח מרחשון ה'תשמ"ג (לקו"ש ח"כ ע' 555), ובהערות שם.
260. ששי לחודש השביעי : יום הסתלקות של אמי מורתי הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה בת הרה"צ וכו' הרב מאיר שלמה ע"ה ז"ל, נסתלקה שבת תשובה בעת עלות המנחה שנת תשכ"ה. ולהעיר שהשנה מלאו עשרים ושש שנים מיום ההסתלקות — מספר שם הוי'.
262. פותחין בברכה : ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ד ע' 641).
263. שבת שובה : ראה לקו"ש חי"ד (ע' 144 הערה 9) מקורות לב' השמות "שבת תשובה", "שבת שובה".
264. במכתבים הקודמים : דמוצש"ק ח"י אלול, מוצש"ק כ"ה אלול וג' סליחות — תש"נ (לעיל ע' 433 ואילך).
265. ראש השנה, ה"ראש" של השנה : לקו"ת דרושים לר"ה נח, אב. ובכ"מ.
266. תשרי (אותיות "רשית" : בעה"ט עה"פ ("מרשית השנה" חסר א' כתיב — עקב יא, יב). אוה"ת סוכות ע' א'תשנו. סה"מ תר"ל ע' רפז. תרנ"ו ע' רעז. ועוד.
267. החודש הכללי של כל השנה : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שעט. אוה"ת סוכות שם. ברכה ע' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד ע' לו. תרנ"ו ע' רעח. ה'תש"ב ע' 49. ועוד.

עמוד 451

268. בחוץלארץ : וקשור גם עם אה"ק, ע"פ תורת הצ"צ (הובאה באגרותקודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"א ע' תפה) "מאַך דאָ ארץ ישראל".
269. סוכות : ולהעיר, אשר סוכות הוא רגל השלישי, והוא כנגד יעקב (טאו"ח סתי"ז. זח"ג (רע"מ) ק, ב) השלישי והמשולש שבאבות (ראה פרש"י עה"פ האזינו לב, ט: יעקב חבל נחלתו, והוא השלישי באבות, המשולש בשלש זכיות כו' כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים וכו'. ובספרי עה"פ: מה חבל זה משולש כו' הי' יעקב שלישי לאבות כו' וחוט המשולש).
270. כפי שחז"ל אומרים : ר"ה טז, א. שם לד, ב.
271. שלושה עניינים. . מלכיות, זכרונות ושופרות : ולהעיר, שכל אחד מהם הוא משולש — שלשה פסוקים מן התורה, ושלשה פסוקים של כתובים (תהלים), ושלשה מן הנביאים (ר"ה לב, סע"א. רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"ח. טושו"ע (ודאהד"ז) או"ח הל' ר"ה סתקצ"א ס"ד (ס"ז)) — ג' פעמים ג'.
272. קבלת עול מלכות שמים. . הראשית והיסוד : ראה תניא רפמ"א: ראשית העבודה ועיקרה ושרשה כו'.
273. כפי שחז"ל אומרים : ראה מכילתא (ויל"ש) עה"פ יתרו כ, ג. פרש"י עה"פ אחרי יח, ב. ולהעיר מברכות יג, א (במשנה): שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות. וראה המשך יו"ט של ר"ה ה'תש"ג פכ"ו (סה"מ ה'תש"ג ע' 69).
274. ראשהשנה. . ההזכרה של יום מתןתורה : ראה רס"ג, הובא באבודרהם טעמי התקיעות (הענין השלישי), שאחד מהטעמים דתק"ש הוא להזכיר מעמד הר סיני. ולהעיר מהמשל בענין תק"ש "מהרה"ג החסיד מהרלי"צ ז"ל מבארדיטשוב" (קדושת לוי ר"ה צו, א) — הובא ונתבאר בהמשך וככה תרל"ז פרק ע (ע' קיא ואילך). סה"מ מלוקט ח"א ע' תכו. שם ע' תלד ואילך.

עמוד 452

275. כפי שחכמינו ז"ל אומרים : שבת פח, א ובפרש"י שם. ובארוכה — תנחומא יתרו י. ר"נ גאון לשבת שם.
276. עבודתהיסוד והתפילה של ראשהשנה, קבלת עול מלכות שמים : ראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשמ"ג הערה ד"ה אַלגעמיינע נקודה וכו' (לקו"ש חכ"ד ע' 621).
277. מלכיות, זכרונות ושופרות : ראה ר"ה (לב, סע"א) ב' הדיעות: כנגד תורה נביאים וכתובים או כנגד כהנים לוים וישראלים — ע"ד "אוריאן תליתאי" או "עם תליתאי".
278. בהפטרה של היום הראשון של ראשהשנה : בתחילת ספר שמואל — מגילה לא, א ("ומפטירין בחנה"). טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח הל' ר"ה סתקפ"ד ס"ב (ס"ז).
279. ראשהשנה. . תפילת חנה : להעיר מברכות (כט, א): הני תשע דר"ה כנגד מי. . כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה. וראה לקו"ת נשא (כו, א); אוה"ת דרושים לר"ה (ע' א'שו ואילך) — השייכות לבנין המלכות דר"ה, ע"ש.
280. ידוע הרמז : מגלה עמוקות עה"ת פ' שלח ד"ה ג' מצוות (יז, ד), בשם הגה"ת מיימוני (ראה "הגהות דשייכי לספר זרעים" (שנדפסו ברמב"ם סוף ספר זרעים) בסופן).
282. שלוש האותיות. . "חנה" : להעיר ש"חנה" בגימטריא ס"ג (לקוטי תורה וספר הליקוטים ושער הפסוקים להאריז"ל לשמואלא בתחלתו. קה"י בערכו. אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'דש. לקוטי לוי"צ לזח"א ס"ע עד. ועוד) — ג' פעמים "אך", "אך טוב לישראל", והרמז י"ל — שקיום ג' מצות ד"חנה" מביא הטוב האמיתי לישראל. ויש להוסיף, ש"אך" הוא ג' פעמים ז' — שבעת קני מנורת כנסת ישראל (כנגד ז' דרכים ומדות שע"י מאירים העולם בנר מצוה — לקו"ת ר"פ בהעלותך. מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג בתחלתו).
283. שלוש המצוות שניתנו. . לנשי ישראל : ראה בזה בארוכה מכתב ו' תשרי ה'תשמ"ה (לקו"ש חכ"ט ע' 487 ואילך), ובהנסמן בהערות שם.
284. שמה של כל אחת משלוש מצוות. . משלוש אותיות : במג"ע והגה"מ שם: "(חלה נדה) הדלקה", אבל גם שרש תיבת "הדלקה" הם ג' אותיות, "דלק".

עמוד 453

285. עקרת הבית : עיקרו של בית — ראה ב"ר פע"א, ב. זח"א קנד, א. אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתעא. שם ע' תתנח.
286. תכלית השכר של מעשינו ועבודתנו בזמן הזה. . גאולה : תניא רפל"ז.
287. הגאולה השלישית. . בית המקדש השלישי, כנגד יעקב אבינו. . "קראו בית" : ראה פסחים פח, א ובחדא"ג מהרש"א שם. לקו"ת מטות פג, גד.
288. בית נצחי : זהר ח"א כח, א. ח"ג רכא, א. תקו"ז תיקון ח.
289. סיום : והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
290. וירם קרן משיחו : שמואלא ב, י. וראה תורת לוי יצחק ע' קד ואילך.
291. שמשמעותן : כפי' התרגום עה"פ.
281. שלוש האותיות. . שם "חנה". . "דוד" : להעיר מתנחומא ור"נ גאון לשבת שם — כמה ענינים (ושמות) של "שלש" (אותיות) הקשורים במ"ת.
292. "דוד". . שלוש אותיות : להעיר ש"מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהלים (דדוד) כנגד שנותיו של אבינו יעקב" (ירושלמי שבת פט"ז ה"א. מס' סופרים פט"ז הי"א. מדרש תהלים כב, ד), השלישי שבאבות. וגם לפי החלוקה בכל הספרים (ראה מנחת שי בהקדמה לתהלים בסופה. וראה לקו"ש ח"י ע' 75 בהערה) שהם ק"נ — ה"ז ג' פעמים נ' — "שער החמשים", השלימות דבינה ובמילא גם דמלכות (דוד). ושייך לר"ה (בנין המלכות. ולהעיר מר"ה לב, א), וכן למ"ת (שהוא ביום החמשים — ראה לקו"ת במדבר יב, א. ובכ"מ). וראה חותם פרשתנו (פ' ברכה) "ויעל משה. . אל הר נבו", ומדחז"ל (ל"ת להאריז"ל עה"פ ואתחנן ג, ט. של"ה שסט, א ואילך. וראה לקו"ת במדבר שם בשם הרב המגיד) שאז נגלו לו (וי"ל דג"כ למשה שבכל אחד — ראה תניא פמ"ב. וראה לקו"ש חי"ט ע' 374) שער הנ'. ושייך גם למשיח (גאולה), דאות נ' ר"ת נס, נפלאות (כמש"נ בגאולה העתידה (מיכה ז, טו. וראה אוה"ת נ"ך עה"פ ס"ק זח (ע' תפז), מזח"א בהשמטות סכ"ה (רסא, ב). פע"ח שער כא (שער חג המצות) פ"ו (בד"ה מהר"י ז"ל)) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"). כן להעיר ממה שפירסם כ"ק מו"ח אדמו"ר תקנת הבעש"ט, אשר מיום שני דר"ח אלול עד יום הכפורים (ולא עד בכלל — כי אז מרבים בתהלים. עוד יותר משלש וכו') יאמרו בכל יום ויום במשך היום שלשה קאַפּיטלעך תהלים — קובץ מכתבים לתהלים (אהל יוסף יצחק) ע' 208.

עמוד 454

294. שלושת "לבושי הנפש" : מחשבה, דיבור ומעשה: ראה תניא רפ"ד. ובכ"מ.
295. מחשבה, דיבור ומעשה : בל' הפסוק (נצבים ל, יד): בפיך ובלבבך לעשותו — יסוד וכו' דס' התניא.
293. עבודת ה'. . מחשבה, דיבור ומעשה : ראה לקו"ת ר"פ פינחס. ובכ"מ.
296. כמאמר המשנה : אבות פ"א מי"ז.
297. פרשת "וזאת הברכה. . נקראת. . שלוש פעמים : ואולי י"ל — כנגד ג' קדושות (ולהעיר מהנוסח בקרא בתפלות וכו' — ג"פ קדוש. ולהעיר מתנחומא ור"נ גאון דלעיל הערה ד"ה כפי שחכמינו ז"ל אומרים): קדושה הא' דישראל שהיא תמיד (ע"ד קריאת פ' ברכה (פעם אחת) תמיד בכל שנה), קדושה דשבת, ויו"ט שהוא "מקרא קודש" דשבת.
298. במשך שלושה שבועות : ובדיוק יותר — כ' יום עד יום שמח"ת. וי"ל — ביחד עם קריאת פ' ברכה במנחה דש"ק האזינו — כ"א יום, "אך" — ראה לעיל הערה ד"ה שלוש האותיות. . "חנה".
299. תוספת מרובה בברכות : אשר ברכתו של הקב"ה תוספתה מרובה על העיקר — ב"ר פס"א, ד.
300. קווינו כל היום : כמו שאומרים בתפילת העמידה — בברכת את צמח דוד וכו'. וראה לקו"ש ח"כ ע' 459; חכ"ה ע' 274; הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים (קה"ת תשמ"ו ואילך) ע' תשנט.
301. מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו : תהלים פט, כא. וקאי על משיח צדקנו שבא בהיסח הדעת, כמו מציאה — סנהדרין צז, א. ב"ר פכ"ט, ג.

עמוד 455

302. ברוך ה' לעולם אמן ואמן : תהלים שם בסיום וחותם המזמור. וראה יל"ש עמוס בסופו (רמז תקמט). הנעתק ב"קובץ י"א ניסן שנת הפ"ט" (קה"ת, תש"נ) על פסוק זה (אות סג ואילך).

עמוד 456

303. פ' תבוא : ראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ד ע' 641). לקו"ש חל"ד ע' 145 הערה 1.
304. פ' תבוא. . ח"י אלול : להעיר מתורות הבעש"ט בפסוקי ריש פרשת תבוא שנאמרו בש"פ תבוא ח"י אלול תרנ"ב ("היום יום" ח"י אלול. כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' ג. ספר השיחות תרצ"ז ע' 207). וראה שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול תשמ"ז. הנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ה הערה ד"ה זה (לקו"ש חכ"ט ע' 515).
305. ח"י אלול. . דער געבורטסטאָג פון די שני המאורות הגדולים : שיחת ח"י אלול ה'תש"ג (ספר השיחות ה'תש"ג ע' 141 ואילך). וראה לקו"ש חכ"ד שיחה לח"י אלול (ע' 178 ואילך), ובהנסמן שם. וראה הנסמן במכתב ח"י אלול ה'תש"נ הערה ד"ה ח"י אלול, יום ההולדת (לעיל ע' 433).
306. בעלשםטוב : ראה לקו"ש ח"ח ע' 27 הערה 42, ובשוה"ג שם.
307. אין יאָר נח"ת : ראה לקו"ד כרך א לא, א ואילך. שיחת ח"י אלול וכ' אלול ה'תש"ג הנ"ל (ספר השיחות שם ע' 146. שם ע' 188).
308. בעל התניא והשולחןערוך : ראה לקו"ש ח"ו ע' 36 ואילך, ובהערה 14 שם.
309. אין יאָר קה"ת : ראה שיחת כ' אלול הנ"ל (ספר השיחות שם ע' 188).
310. ח"י אלול. . מיטוואָך. . "שני המאורות הגדולים" : ראה שיחת ח"י אלול ה'תש"ה סי"ד (לקו"ד כרך ג תפ, סע"ב. ספר השיחות ה'תש"ה ע' 129), שבח"י אלול תק"ה (שאז נולד רבינו הזקן) — שהקביעות דח"י אלול אז היתה ביום הרביעי — אמר הבעש"ט לתלמידיו, אשר "ביום הרביעי וואָס בו נתלו המאורות, איז אין דעם יום הרביעי פון קומי אורי (הפטרת ש"פ תבוא — ישעי' ס, א) אַראָפּגעקומען אַ נשמה חדשה וועלכע וועט באַלייכטן די וועלט אין תורה הנגלית והחסידות".
312. "שני המאורות הגדולים" (די זון און די לבנה) : וגם הכוכבים. אשר כאו"א מבנ"י דוגמתם (ראה שמו"ר פט"ו, כו. במדב"ר פ"ב, יג. ועוד). ובעבודה: המאור הגדול — תושב"כ, המאור הקטן — תושבע"פ, והכוכבים — מצוות (ראה של"ה טז, סע"א. קצא, רע"א (הובא באוה"ת בראשית לו, סע"ב. נ"ך כרך א ע' ריז. ועוד). ד"ה לסוסתי תקס"ד (לקו"ת שה"ש יא, ד. סה"מ תקס"ד ע' ג. שם ע' רמט ואילך. מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"א ע' כט ואילך). לקו"ש ח"ל ע' 10 ואילך).
311. מיטוואָך. . "שני המאורות הגדולים". . אָנגעהויבן שיינען : בראשית א, טז ואילך.

עמוד 457

314. דער ענין פון השגחהפרטית : וידועה ראיית אדה"ז מחולין (סג, א) משלך. וראה לקו"ש ח"ז ע' 63. ח"ל ע' 50149.
313. פון די הויפּטנקודות אין תורת הבעלשםטוב. . השגחהפרטית : ראה בארוכה כתר שם טוב הוספות סי' קיט ואילך. וש"נ. קונטרס השגחה פרטית (לקו"ש ח"ח ע' 277 ואילך).
315. ניט בלויז בשייכות צום מין המדבר (מענטשן) : דבזה כו"ע מודים (גם לולא חידוש הבעש"ט) — ראה קונטרס הנ"ל (לקו"ש ח"ח ע' 278 ואילך).
316. און אַוודאי. . יעדער פּאַסירונג. . פאַרבונדן מיט אידן : ראה לקו"ד כרך א פד, סע"א ואילך (נעתק בכתר שם טוב שם סי' קכ): די השגחה פרטית וואָס על עם קרובו ית' דאָס קען מען גאָר ניט אויסמאָלן. . דאָס וואָס עס איז נוגע אַ אידן הוא בהשגחה פרטית וואָס מען קען דאָס ניט פאַרשטיין. וראה לקו"ש ח"ל ע' 149 ואילך.
317. ובפרט מיט צדיקים. . השגחה עליונה אין אַן אופן מיוחד : כמ"ש (תהלים לג, יח. לד, טז) עין ה' אל יראיו, עיני ה' אל צדיקים. וראה זח"ג (אד"ר) קל, א. וראה פרטי הדרגות בתו"א וירא (טו, ב). לקו"ת ראה סד"ה כי תשמע (ובקיצורים שם). וראה גם אוה"ת וירא ד"ה אשר יאמר היום. ועוד.
318. חודש אלול. . חשבוןהנפש : ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 141 ואילך. תרח"ץ ס"ע סו. סה"מ אידיש ע' 75. שם ע' 129. ובכ"מ. וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' כ, ובהנסמן שם הערה 65.
319. דעם "פתגם" : שיחת ח"י אלול ה'תש"ה ס"א (לקו"ד כרך ג ע' 946. ספר השיחות ה'תש"ה ע' 122). נת' בלקו"ש חי"ט שיחה לח"י אלול (ע' 250 ואילך). חכ"ט שיחה לח"י אלול (ע' 161 ואילך).
320. אני לדודי ודודי לי : (שה"ש ו, ג) ר"ת אלול — אבודרהם סדר תפלת ר"ה ופירושה פ"א. פע"ח שער כד (שער ר"ה) פ"א. שער הפסוקים להאריז"ל עה"פ. ב"ח לטור או"ח הל' ר"ה סתקפ"א (ד"ה והעבירו). הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' פב הערה 67.

עמוד 458

321. באַוואוסט. . יום לחודש : שיחת ח"י אלול ה'תש"ג הנ"ל (ספר השיחות ה'תש"ג ע' 177. שם ע' 179).
322. חודש תשרי : אשר התחלתו וראשו הוא יום ראשהשנה.
323. יעדן יאָר. . קומט אַראָפּ פוןדאָסניי אַ גטלעכער חיות : ראה גם תניא אגה"ק סי"ד.
324. דערפאַר ווערט דער טאָג אָנגערופן "ראש השנה" : ראה לקו"ת תבוא מא, ג. נצבים מז, אב. דרושים לר"ה נח, אב. עטרת ראש שער ר"ה בתחילתו. אוה"ת דרושים לר"ה כרך ה ע' ב'עז ואילך. המשך וככה תרל"ז ע' קכח. ובכ"מ.
325. און ניט "תחילת השנה" : כמו שאומרים בתפלת מוסף דר"ה (מר"ה כז, א) "זה היום תחלת מעשיך". וראה המשך תרס"ו ע' טז. שם ע' כ. ובכ"מ.
326. ועל המדינות בו יאמר : תפלת מוסף דר"ה ("אתה זוכר"), מירושלמי ר"ה פ"א ה"ג. ויק"ר רפכ"ט. יל"ש עה"פ (פנחס כט, א) ובחודש השביעי (רמז תשפב).
327. זכר כל היצור לפניך בא : תפלת מוסף דר"ה (שם).
328. וכל באי עולם יעברון לפניך : פיוט "ונתנה תוקף" בתפלת מוסף דר"ה ויוהכ"פ, מר"ה יח, א. ירושלמי ר"ה שם.

עמוד 459

329. כתיבה וחתימה טובה : ראה לקוטי לוי יצחק אגרותקודש ע' רי: אם שבפרט הכתיבה היא בר"ה והחתימה ביוהכ"פ כו', אך בכלל הן הכתיבה והן החתימה נעשית בר"ה, וכמא' (ר"ה טז, סע"ב) צד"ג [ועמך כולם צדיקים — ישעי' ס, כא (הפטרת ש"פ תבוא)] נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים כו'. וראה שיחת ז' תשרי ה'תנש"א (סה"ש ח"א ע' 37) הערה 76. הערות למכתב ח"י אלול ה'תשמ"ו בסופו (לקו"ש חכ"ט ע' 533). וש"נ.
330. לשנה טובה ומתוקה : ראה בהנסמן במכתב ח"י אלול ה'תשמ"ח הערה ד"ה זה (ספר השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 763).
331. אויספירלעך ערקלערט דורך דעם אַלטן רבי'ן : בשער היחוד והאמונה בתחלתו.
332. בראשית. . הארץ : בראשית א, א.
333. זן את העולם. . וברחמים : נוסח ברכה ראשונה דברכת המזון.

עמוד 460

334. וואו די מצוה פון ביכורים. . ווערט אַרויסגעבראַכט מיט אַן אריכות : משא"כ בפ' משפטים (כג, יט) ובפ' תשא (לד, כו) שם נאמר בקיצור.
335. מראשית כל פרי האדמה : תבוא כו, ב.
336. זיינע ערשטע : תבוא שם. ביכורים פ"ג מ"א. פרש"י עה"פ משפטים ותבוא שם. רמב"ם הל' ביכורים פ"ב הי"ט.
337. און בעסטע : ביכורים פ"א מ"ג. רמב"ם שם ה"ג.
338. הויך : פרש"י עה"פ תבוא שם, ה (מסוטה לב, ב).
339. און מיט שמחה : ספרי ופרש"י עה"פ שם, יא. פסחים לו, ב. רמב"ם שם פ"ד הי"ג. וראה או"ת להה"מ ר"פ תבוא (נו, ג).
340. וענית ואמרת : תבוא שם, ה.
341. חסדי המקום : לשון רש"י עה"פ שם.

עמוד 461

342. באַלד ביי זיין אויפוועקן זיך פון שלאָף. . מודה אני : סדר היום בתחילתו — הובא בבאר היטב או"ח ס"א סק"ה. שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ק ס"א ס"ה. מהדו"ב ס"א ס"ו. סידור אדה"ז לפני "מודה אני".
343. און דאָס איז דער פונדאַמענט, דער ערשטער אַריינפיר צו זיין עבודת השם. . במשך דעם גאַנצן טאָג : להעיר מכתר שם טוב סי' ריב (כז, גד) ע"ד גודל ענין דיבור הראשון בקומו משנתו, ואיך שהוא משפיע על כל היום. סה"מ מלוקט ח"א ע' מהמו. ולהעיר מפתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, אשר ה"נקודה" (שאחרי תיבת "בחמלה") ש"במודה אני" צריך לפושטה (פאַנאַנדערשפּרייטן) על כל היום כולו — קונטרס ענינה של תורת החסידות ס"ט. וראה ספר השיחות תרצ"ז ע' 239.
344. אין די טעג פון אלול, וואָס לויטן מנהג ישראל ווינטשט מען. . כתיבה וחתימה טובה : ראה מטה אפרים או"ח הל' ר"ה סתקפ"א ס"ט (מלקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יוה"כ רומז לו כו' שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים. וראה ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 610.

עמוד 462

345. ושמחת בכל הטוב : תבוא שם, יא.
346. דריי עמודים פון תורה און עבודה און גמילות חסדים : אבות פ"א מ"ב.
347. גאולה האמיתית והשלימה : שאין אחרי' גלות — מכילתא עה"פ בשלח טו, ב (הובאה בתוד"ה ה"ג ונאמר — פסחים קטז, ב). יל"ש ישעי' רמז תצט.
348. תנש"א מלכותך : פיוט "ונתנה תוקף" בתפלת מוסף דר"ה ויוהכ"פ. ובלשון הכתוב בפרשה שבה נתפרש ע"ד ביאת המשיח (בלק כד, ז): תנשא מלכותו. ובפרש"י עה"פ: שיבוא אחריו [אחרי יעקב] דוד ושלמה (דמשיח הוא מזרע דוד ושלמה — סהמ"צ להרמב"ם מל"ת שסב. ועוד).
349. נעים זמירות ישראל : שמואלב כג, א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (בתחילתה).
350. ונרננה ונשמחה בכל ימינו : תהלים צדי"ק, יד.

עמוד 463

352. כ"א אלול : יום חנוכת בית הכנסת ובית המדרש המרכזי דליובאַוויטש שבליובאַוויטש ("770") בשנת ה'ש"ת. המאמר שנאמר אז — נדפס בסה"מ ה'ש"ת ע' 160. השיחה — בספר השיחות ה'ש"ת ע' 7176.
353. סליחות : פעולת ימי הסליחות לאחרי העבודה בימי אלול הקודמים — ראה כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' יג. וש"נ.
351. מוצאי ש"ק. . שבת סליחות : ראה מכתב מוצש"ק כ"ה אלול ה'תשד"מ הערות ד"ה "מוצאי שבתקודש" וד"ה "מוצאי שבתקודש. . שבת סליחות" (לקו"ש חכ"ד ע' 647). וש"נ.
354. מערערע פרטים : עוד פרטים ראה במס' בכורים פ"ג. ברמב"ם הל' ביכורים פ"ג ופ"ד.
355. הפתיחה בברכה : ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה פותחין בברכה (לקו"ש חכ"ד ע' 641). וש"נ.
356. אין פאָריקן בריוו : דיום ד' פ' תבוא אל הארץ גו', ח"י אלול (לעיל ע' 456 ואילך).
357. מראשית כל פרי האדמה : תבוא כו, ב.
358. דער שטענדיקער געפיל פון דאַנקבאַרקייט צום אויבערשטן : להעיר מב"ר פי"ד, ט: על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא. יל"ש עה"פ (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל י"ה (רמז תתפט). וראה לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סי' רא (נ, ד). או"ת ע, ד (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך — סי' רל).

עמוד 464

359. זאָגן יעדן טאָג : בתפילת העמידה ברכת מודים.
360. דריי מאָל : ובשבת (ויוהכ"פ) ארבע (וחמש) פעמים.
361. אין די תפילות פון ראשהשנה : בתפלת העמידה (בברכת "אלקינו כו' מלוך כו'").
362. תביא בית ה' אלקיך : משפטים כג, יט. תשא לד, כו.
363. והנחתו לפני ה' אלקיך : תבוא כו, י.
364. לה' הארץ ומלואה : תהלים כד, א.
365. אויך נאָכן באַקומען די שפע פירות געהערט עס. . צום בורא עולם : וע"ד לשון ס' החינוך (מצוה שכח) בנוגע לשנת השמיטה: שיראה ממעשה האדם בכל ענין שנה זו (דשמיטה) כאילו אין דבר מיוחד ברשותו רק שהכל ברשות אדון הכל.

עמוד 465

366. ווי באַוואוסט, ווערן אידן אָנגערופן "ביכורים" : זהר ח"ג רנג, א (ברע"מ). וראה זח"ב קכא, רע"א (ברע"מ). — הובאו ונתבארו באוה"ת פ' תבוא (ע' תתרלג ואילך. שם ע' תתרלט ואילך). סה"מ תרנ"ד ע' רפד ואילך. וראה אסת"ר פ"ט, ב.
368. כביכורה. . אבותיכם : הושע ט, י.
367. אידן. . זיינען די "ראשית" פון וועלט : כמ"ש (ירמי' ב, ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. וראה זהר ח"ב וח"ג שם. תדבא"ר פי"ד. ויק"ר פל"ו, ד. תנחומא (באבער) בראשית ג. פרש"י ר"פ בראשית. ד"ה קדש ישראל לה' בלקו"ת פינחס עט, סע"ב ואילך. אוה"ת פינחס ס"ע א'רג ואילך. שם ע' א'ריב ואילך. תבוא שם. סה"מ תר"ל ע' רה ואילך.
369. מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר : ב"ר פ"א, ד.
371. בראשית ברא אלקים : בראשית א, א.
370. ווי חז"ל זאַגן. . "ראשית" : תנחומא (באבער), ויק"ר ופרש"י שם. וראה או"ת להה"מ בתחלתו.
372. ווי חז"ל זאָגן. . העולם : סנהדרין לז, סע"א במשנה. וראה פירוש המשניות להרמב"ם בהקדמתו ד"ה דע כי הקדמונים חקרו.
373. לפני מזבח ה' אלקיך : תבוא כו, ד.
374. די עיקר'דיקע מציאות פון אַ אידן איז זיין גטלעכע נשמה : ראה תניא פכ"ט (לו, א). ר"פ לב. שעהיוה"א פ"ו (פ, סע"ב). רדב"ז לרמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ד.
375. חלק אלקה ממעל ממש : תניא רפ"ב.

עמוד 466

376. דברי הרשות. . דורכגענומען מיט. . הייליקייט : ראה גם מכתב עש"ק ח"י אלול תשמ"ג (לקו"ש חכ"ד ע' 622 ואילך). וש"נ.
377. כהן אשר יהי' בימים ההם : תבוא כו, ג.
379. ער. . פירט זיי אַליין : ד"המפריש ביכוריו להעלותם בידו לירושלים, לא ישלחם ביד שליח" — רמב"ם שם פ"ב הכ"א, מירושלמי ביכורים פ"א ה"ה. וראה להלן בפנים, ובהנסמן שם הערה ד"ה קומענדיק.
378. אדם יורד לתוך שדהו כו' : פרש"י עה"פ תבוא כו, ב. מביכורים פ"ג מ"א. תוספתא ביכורים פ"ב ה"ז. פרש"י עה"פ משפטים כג, יט. רמב"ם הל' ביכורים פ"ב הי"ט.
380. ווי געשילדערט אויספירלעך דורך חז"ל : ביכורים פ"ג. רמב"ם שם פ"ג הי"ב ואילך. פ"ד הט"ז ואילך.

עמוד 467

382. שמחתי. . נלך : תהלים קכב, א.
381. קורין. . נלך : רמב"ם שם פ"ד הט"ז, מירושלמי שם פ"ג ה"ב.
383. קומענדיק אין ירושלים. . האָט יעדער בריינגער. . אַליין גענומען זיין "סל". . אויף זיין אַקסל : ביכורים פ"ג מ"ד. תוספתא ביכורים פ"ב ה"ח. רמב"ם שם פ"ג הי"ב. פ"ד הי"ז.
384. ואומרין. . הללוי' : רמב"ם שם פ"ד הי"ז, מירושלמי שם פ"ג ה"ב.
385. הללוי' הללו אל בקדשו וכו' : תהלים מזמור קנ. וראה ביאורו: פרדס שער ב רפ"ג ורפ"ה. ועוד. אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' תקפח ואילך. וש"נ.
386. וענית ואמרת : תבוא כו, ה. וראה לקוטי לוי יצחק לנ"ך ע' רמד.
387. אני לדודי ודודי לי : שה"ש ו, ג. — ר"ת אלול (נסמן במכתב ח"י אלול ש.ז. הערה ד"ה זה (לעיל ע' 457)).
388. דער באַוואוסטער משל פון אַלטן רבי'ן : לקו"ת פ' ראה ד"ה אני לדודי הא' ס"א (לב, ב). וראה ד"ה אני לדודי תשמ"ו (סה"מ מלוקט ח"א ע' תסז ואילך), השייכות דמאמר זה (שבלקו"ת) לפרשת ראה והרמז לדף לב.
389. תורה, עבודה און גמילות חסדים : שלושת העמודים שעליהם העולם עומד וקיים — אבות פ"א מ"ב. שם מי"ח. וראה ד"ה על שלשה דברים העולם עומד שנאמר ב"חנוכת ביהכנ"ס, כ"א אלול, ש"ת" (נדפס בסה"מ ה'ש"ת ע' 160 ואילך). ד"ה זה בסה"מ מלוקט ח"ד ע' שפג ואילך.

עמוד 468

390. דעם סגולהחודש אלול : שבו הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים — לקו"ת ד"ה הנ"ל שם (לב, אב). ד"ה זה הב' ס"א (לג, א). שם ד"ה ושמתי כדכד הא' ס"א (כד, ד). מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ס"ע תכב ואילך, ובהנסמן שם בהערה ד"ה הנזכר בספרי הקבלה.
391. הי' תהא שנת אראנו נפלאות : ראה בארוכה מכתבים כלליים לחג הפסח שנה זו .
392. בית המקדש השלישי, וואָס וועט געבויט ווערן דורך דעם אויבערשטן אַליין : פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. תוד"ה אין — שבועות טו, ריש ע"ב. זהר ח"א כח, א. ח"ג רכא, א. תקו"ז תיקון ח. פרש"י עה"פ מקדש אדני כוננו ידיך.
393. מקדש אדני כוננו ידיך : בשלח טו, יז.
394. ומעשה ידינו כוננהו : תהלים צדי"ק, יז (טו"ב). ובמדרש תהלים עה"פ: לעתיד לבוא אני אבנה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם.
. נדפסו בסה"ש תנש"א ח"ב ע' 883 ואילך. המו"ל.