80

שיחה ב

00 לקוטי

יתרוג

א מהכתוב שבעשה"די .שבת להי אלקיך" למדין בירושלמי:: ,שבות בה' מה הקב"ה שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר" -- היינו שגזרו חכמים שביתה מדיבורים בעניני מלאכה וכו'י בשבת ואסמכוה אקרא ,שבת לה אלקיך -- שבות כה'", דכשם שעל האדם לשבות ממלאכה ,כי ששת ימים עשה ה' את השמים כו" וינח ביום השביעי"+, כך צריך לשבות מדיבור כי ,הקב"'ה שבת ממאמר".

להלן איתא בירושלמי שם: +מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת וראה שם פירצה אחת וחשב לגודרו במוצ"ש, אמר הואיל וחשבתי לגדרה איני גודרה עולמית כו'". והיינו דמדת חסידות (,חסיד") ליזהר גם ממחשבת מלאכה.

1) פרשתנו כ, 2

2) שבת פט'ו ה"ג. וראה גם פסיקתא רבתי פכייג, גי

) ראה פני משה וקה"ע לירושלמי שם.

64 פרשתנו שם, יא.

5) ראה רד"ק ישע" נח, יג

ואף ש,משום עונג שבת מצוה שלא להר" הר כלל בעסקיו אלא יהא בעיגיו כאלו כל מלאכתך עשוי' * (שו"ע או"ח סי" שו סית. שו"ע אדה"ז שם סכ"א) -- הרי מצד מדת חסירות יש בזה (לא רק העדר העונג, אלא) גם העדר השביתה ממלאכה. ורק מטעם זה מקום לקבל ע"ע ,איני גודרה עולמית"/ - בדוגמא שבעשיית מלאכה ממש אסורה עליו עולמית -- שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס שיח (ראה בפ"מ שם. הכמת שלמה וט"ז שב" הערה 8).

-- ועוד נפק"מ : באם לא יכול לפעול בעצמו שיהא ,כאלו כל מלאכתו עשו"* ובמילא מצטער באם לא יהרהר איך לע"

והנה סיפור זה מובא בירושלמי בהמשך* להדרש ,שבת לה' -- שבות כה' ", ומובן מזההי דגם הזהירות ממחשבת מלאכה -- במדת חסידות -- היא שייכת להלימוד ,שבות בה'"',

דהנה כמו ד,עלמין* דאתגליין נבראו וחיים מהתגלות שנתגלו כחות והמשכות הנעלמות" שכשנתגלו ;נקראות בשם מאמרות ודבר ה' ורוח פיו כמו אותיות הדיבור באדם עד"מ",

כך ,עלמין סתימין דלא אתגליין הם המתהווים וחיים וקיימים מכחות