86
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הכניסתהו אמו, הרבנית רבקה, אל סבו, כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, כדי לקבל את ברכתו לרגל יום הולדתו. בהיכנסו אל הצמח צדק פרץ הילד בבכי. כששאלו אדמו"ר הצמח צדק מדוע הוא בוכה, השיב הילד, שהוא למד ב"חדר", שהקדוש־ברוך־הוא נגלה לאברהם אבינו,
(מכך רואים שהוא כבר למד אז ב"חדר" חומש, ולא רק קריאה וסידור)
והוא בוכה על כך שהקדוש־ברוך־הוא נגלה לאברהם אבינו, ואינו נגלה אליו.
השיב לו אדמו"ר הצמח צדק: כאשר יהודי, בגיל תשעים ותשע שנים, מחליט שעליו למול את עצמו, הרי הוא ראוי להתגלות הקדוש־ברוך־הוא אליו. בנוסח אחר7: כשיהודי צדיק בגיל תשעים ותשע שנים מחליט שעליו למול את עצמו, הוא ראוי להתגלות הקדוש־ברוך־הוא אליו.
כ"ק מורי וחמי אדמו"ר הסביר בשעתו את הסיבה לשתי הנוסחאות: הרבי (הרש"ב) נ"ע בעצמו לא זכר זאת, שהרי, כאמור, הוא היה אז ילד קטן, והמספרים סיפרו זאת בשתי נוסחאות.
ב. בן תשעים ותשע צריך להסיר העלם
ההוראה הכללית הנלמדת מדברי הצמח צדק, לפי שתי הנוסחאות, היא8, שאפילו יהודי בן תשעים ותשע שנים,
ולא זו בלבד שהוא בגיל זה לפי ה"לוח", אלא שעבד עבודתו תשעים ותשע שנים, כנאמר9 על אברהם אבינו, שהוא היה "בא בימים", שהיו אצלו "יומין שלמין" –
אף הוא צריך למול את עצמו10. כלומר, אף הוא צריך להיזהר מפני הכיסוי וההעלם העלול להיגרם מן העולם (עולם – מלשון העלם11) ולהסירו.
כי דוקא לגבי "בן מאה" נאמר12 "כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", שהעולם אינו גורם אצלו להעלם. אך
הערות
- 7. וכ"ה ב"היום יום" ע' קג.
- 8. ראה גם לקו"ש שם. ושם – גם ההוראה מהשאלה והבכי' של אדנ"ע. עיי"ש.
- 9. בראשית כד, א. זח"א רכד, א. תו"א טז, א. עט, ב. ולכאורה קשה ממרז"ל דבן שלש הכיר את בוראו כו' עק"ב אשר שמע (נדרים לב, סע"א) וי"ל דאין "הכרת בוראו" ושמיעה בקולו מעבודת הימים שלפני זה ושלימותם. וראה נ"כ הרמב"ם הלכות ע"ז ספ"א. אבל עצ"ע מהא דשנות האבות נחשבות רק ת"ק כיון דבן שלש הכיר כו' (ירושלמי ריש מס' ברכות, אבל ראה במדב"ר פי"ח, כא. ד"ה ויהי אומן, תרכ"ז). – וראה לקו"ש חל"ה ע' 9־68.
- 10. להעיר ממש"נ ומלתם את ערלת לבבכם (עקב י, טז) ובסהמ"צ להרמב"ם (סוף שורש ד'): ר"ל שיקבל וישמע כל מה שקדם זכרו מן המצוה.
- 11. לקו"ת שלח לז, ד. ד"ה על ג"ד ש"ת בתחלתו. ובכ"מ.
- 12. אבות פ"ה מכ"ב. וראה בארוכה לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 23. לקו"ש ח"ה ע' 307.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳ - הטקסט מספריא
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.
במדבר רבה י״ח:כ״א - הטקסט מספריא
מנצפ"ך הָאוֹתִיּוֹת כְּפוּלוֹת, צוֹפִים אֲמָרוּם, כ"ך נִרְמַז לְאַבְרָהָם (בראשית יב, א): לֶךְ לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה יוֹלִיד. מ"ם לְיִצְחָק (בראשית כו, טז): כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד, רְמָזוֹ שֶׁהוּא וְזַרְעוֹ עֲצוּמִים בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. נ"ן לְיַעֲקֹב (בראשית לב, יב): הַצִּילֵנִי נָא, מַצִּיל בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. פ"ף לְיִשְרָאֵל לְמשֶׁה (שמות ג, טז): פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם. צ"ץ (זכריה ו, יב): הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וגו', זֶה מָשִׁיחַ, וְאוֹמֵר (ירמיה כג, ה): וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. (ישעיה ג, ג): שַׂר חֲמִשִׁים, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, הוֹסֵף עֲלֵיהֶם אַחַד עָשָׂר מִן תְּרֵי עֲשַׂר, חוּץ מִן יוֹנָה שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְשִׁשָּׁה סְדָרִים, וְתִשְׁעָה פְּרָקִים דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הֲרֵי חֲמִשִּׁים. (שיר השירים ו, ח): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, שִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת, (שיר השירים ו, ח): וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, שְׁמוֹנִים בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, כְּנֶגֶד פְּתָחֶיהָ. (שיר השירים ו, ח): וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, מִשְׁנָה הַחִיצוֹנָה. (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. (בראשית יד, יד): שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, הוּא אֱלִיעֶזֶר. (בראשית כו, ה): עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּירוֹ. הַשָֹּׂטָן בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה, מִנְּיַן יְמוֹת הַחַמָּה שַׁלִּיט לְהַלְשִׁין בְּכֻלָּן חוּץ מִיּוֹם כִּפּוּר. אָמַר רַב אַמֵּי בֵּי רַבִּי אַבָּא אַבְרָהָם עַד שֶׁלֹא נִמּוֹל וְלֹא הוֹלִיד הָיָה חָסֵר ה', נִתּוֹסַף ה' וְנַעֲשָׂה שָׁלֵם וְהוֹלִיד לְמִנְיַן אוֹתִיּוֹתָיו. (משלי יב, ד): אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ, זוֹ שָׂרָה, שָׂרַי הָיְתָה שְׁמָהּ. פְּלִיגֵי בָּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי, חַד אָמַר נֶחְלַק הַיו"ד לִשְׁנַיִם, ה' לְאַבְרָהָם ה' לְשָׂרָה. וְחַד אָמַר יו"ד שֶׁנִּטַּל מִן שָׂרָה קָרָא תִּגָר, עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹסִיף לוֹ משֶׁה י', יָ"הּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת הַמְרַגְּלִים. י' מִיִּצְחָק מוּל עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. צ', לְתִשְׁעִים שָׁנָה לְשָׂרָה נוֹלַד. ח', לִשְׁמוֹנָה יָמִים נִמּוֹל. ק', מֵאָה שָׁנִים הָיוּ לְאַבְרָהָם. וְיַעֲקֹב עַל שְׁמוֹ נִקְרָא, יו"ד, מוּל הָעֲשִׂירִי, חֲשֹׁב מִבִּנְיָמִין עַד לֵוִי הוּא עֲשִׂירִי. ע', בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ. ק', כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת הַבְּרָכָה וְיִתֶּן לְךָ. נִשְׁתַּיְירוּ ב', כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹלִים. הַלּוּחוֹת הָיוּ בָּהֶן תרי"ג מִצְווֹת כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת מִן (שמות כ, ב): אָנֹכִי, עַד (שמות כ, יד): אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, וְכֻלָּן נִתְּנוּ לְמשֶׁה בְּסִינַי, שֶׁבָּהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים תּוֹרָה וּמִשְׁנָה תַּלְמוּד וְאַגָּדָה. (ישעיה לג, ו): יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ, אֵין בְּכָל הַמִּדּוֹת גָּדוֹל מִיִּרְאָה וַעֲנָוָה, (דברים י, יב): וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. יִרְאַת, בְּגִימַטְרִיָּא תרי"א, וְתוֹרָה תרי"א, וְיִרְאָה וְתוֹרָה עִמָּם הֲרֵי תרי"ג. צִיצִית, תָּנוּ רַבָּנָן ח' גְּרוּרִין וְה' קְשׁוּרִין, הֲרֵי תרי"ג, שְׁנַיִם לְמַעְלָה וּשְׁלשָׁה לְמַטָּה. יְמֵי אַבְרָהָם מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יִצְחָק מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה, יַעֲקֹב מֵאָה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנָה, כְּשֶׁאַתָּה כּוֹלְלָן נִמְצָא חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁתֵּי שָׁנִים, וְכֵן מַהֲלַךְ שָׁמַיִם לָאָרֶץ (דברים יא, כא): כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. (שמואל ב כג, א): הֻקַם עָל, כְּנֶגֶד מֵאָה בְּרָכוֹת, שֶׁבְּכָל יוֹם הָיוּ מֵתִים מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֲנָשִׁים בָּא דָּוִד וְתִקֵּן לָהֶם מֵאָה בְּרָכוֹת, כֵּיוָן שֶׁתִּקְנָם נִתְעַצְּרָה הַמַּגֵּפָה. עָל עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְעֻלָּהּ שֶׁל קְצָרָה. (הושע יד, ג): כָּל תִּשָֹּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּזְּמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיִינוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר, וְעַכְשָׁו אֵין בְּיָדֵנוּ אֶלָּא תְּפִלָּה, טוֹ"ב בְּגִימַטְרִיָּה שְׁבַע עֶשְׂרֵה, תְּפִלָּה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, הוֹצֵא מִשָּׁם בִּרְכַּת הַמִּינִין שֶׁתִּקְנוּהָ בְּיַבְנֶה, וְאֶת צֶמַח דָּוִד שֶׁתִּקְנוּ אַחֲרָיו עַל שׁוּם (תהלים כו, ב): בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי. וְרַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר קַח טוֹב בְּגִימַטְרִיָּה נֶפֶ"שׁ, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיִינוּ מַקְטִירִים חֲלָבִים וְאֵמוּרִין וּמִתְכַּפְּרִין, וְעַכְשָׁו הֲרֵי חֶלְבֵּנוּ וְדָמֵנוּ וְנַפְשׁוֹתֵינוּ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא כַּפָּרָה עָלֵינוּ, וּנְשַׁלְמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. (רות ד, יג): וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן, בְּגִימַטְרִיָּה מָאתַיִם שִׁבְעִים וְאֶחָד. שִׁעוּר מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה, כָּל מֵי בְאֵר שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכַמָּה בֵּיצִים בְּמִקְוֶה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים, כָּל סְאָה מֵאָה אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע בֵּיצִים. חַלָּה אַרְבָּעִים וְשָׁלשׁ בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ. וּמִנַיִן לְמִקְוֶה שֶׁצָּרִיךְ אַרְבָּעִים סְאָה, (ישעיה ח, ו): מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, בְּגִימַטְרִיָּא אַרְבָּעִים. וּמַפְרִישׁ חַלָּה צָרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ אַחַת מֵאַרְבָּעִים וְשָׁלשׁ וְחֹמֶשׁ מִן הַתּוֹרָה לְמִנְיַן חַלָּה. אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת, דִּכְתִיב (שמות לה, א): אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֵלֶּה, שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ, דְּבָרִים שְׁתַּיִם, הַדְּבָרִים שָׁלשׁ, הֲרֵי אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. (דברים כה, ג): אַרְבָּעִים יַכֶּנוּ לֹא יֹסִיף, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים קְלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלְּלוּ נָחָשׁ וְחַוָּה וְאָדָם וַאֲדָמָה. וּפִחֲתוּ חֲכָמִים אֶחָת מִשּׁוּם לֹא יֹסִיף, רַבּוּ זְכֻיּוֹת מְלִיצֵי טוֹבוֹת וּפָחֲתוּ עֲוֹנוֹת, מוּטָב שֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיִדְחוּ אֶחָד. (ירמיה כה, כו, נא, מא): שֵׁשַׁךְ בְּא"ת ב"שׁ, בָּבֶל. (ישעיה ז, ו): טָבְאַל בְּאלב"ם, רמלא. (ויקרא טז, ג): בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה, בְּזֹאת רֶמֶז לְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁיַּעֲמֹד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנָה.
משנה אבות ה׳:כ״ב - הטקסט מספריא
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
מצוטט ב־14 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך ה ‹ א'רלט לקו"ש ח"ה ע' 86
- כרך י ‹ ג'יג לקו"ש ח"ה ע' 86
לקוטי שיחות 8
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 415 לקו"ש ח"ה ע' 86
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 433 לקו"ש ח"ה ע' 86
- כרך יד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ו ‹ 225 לקו"ש ח"ה ע' 86
- כרך טו ‹ כ' מ"ח ‹ שיחה א ‹ 137 לקו"ש ח"ה ע' 86
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ד ‹ 389 לקו"ש ח"ה ע' 86
- כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ה ‹ 267 לקו"ש ח"ה ע' 86
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ה ‹ 282 לקו"ש ח"ה ע' 86
- כרך כט ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה א ‹ 515 לקו"ש ח"ה ע' 86
תורת מנחם 4
- ז - שנת תשי"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וירא, כ"ף מרחשון ה'תשי"ג. לקו"ש ח"ה ע' 86
- מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת* ש"פ וירא, י"ח מרחשון, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ה ע' 86
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש ח"ה ע' 86
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג לקו"ש ח"ה ע' 86
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.