87
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כאשר הוא עדיין בן תשעים ותשע שנים, הוא פחות, אפילו בדרגה אחת, מ"בן מאה", עליו להיזהר מהעלם העולם.
ג. בגיל תשעים ותשע – המעלה העיקרית
ענין נוסף בכך:
אדם הראשון נצטווה על שש מצוות. אצל נח נוספה מצוה שביעית. לאברהם אבינו ניתנה מצות מילה13. וכיון שמצות מילה התחדשה על ידי אברהם אבינו, מובן שמצוה זו מבטאת את מהותו העיקרית של אברהם.
מכך מובן, שהחלטתו של אברהם בגיל תשעים ותשע שנים שעליו למול את עצמו, מצביעה על כך שלאחר כל עבודתו עדיין חסר הענין העיקרי (ולא זו בלבד שהוא צריך להוסיף "משהו" על העבודה אשר עבד במשך תשעים ותשע שנים ברציפות).
ויותר מכך: מעתה יהיו כל מעשיו, כל סוג עבודה שהיא, באופן אחר לחלוטין,
כדברי חז"ל14: "והיה תמים וכו' – בדבר הזה (על ידי המילה) תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני" – שמעלת התמים על פני בעל מום היא בכללות15, ולא רק באיבר שבו ישנו המום.
ד. מצות מילה דומה למצוות שלאחר מתן תורה
יש בכך ענין עמוק יותר:
כבר הוסבר פעמים רבות16, שאמנם, המצוות שאנו מקיימים לאחר מתן תורה נעלות הרבה יותר מהמצוות שקיימו האבות, כנאמר במדרש17: "כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו – שמן תורק שמך",
את המצוות שקיימו האבות הם עשו בכוח עצמם (כולל את הנאמר, שאברהם התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר וכו'18), ולכן (א) "נמשכת" על ידן רק הארה של אלקות, ולא עצם האלקות. ולפיכך (ב) מצוות אלו לא קבעו את קדושת המצוה בפנימיות ובגלוי19 בדברים הגשמיים שבהם קויימה המצוה, באופן שהקדושה תישמר בהם בגלוי גם לאחר קיום המצוה.
לעומת זאת, המצוות שלאחר מתן תורה (א) יש בהן כוח עצמותו,
הערות
- 13. רמב"ם הלכות מלכים רפ"ט. וראה לעיל ע' 69 ואילך.
- 14. לך יז, א. פירש"י שם. וראה נדרים (לב, א).
- 15. וי"ל שזהו ג"כ שביחד עם המילה הי' שינוי שמו – דבשינוי השם נעשה מציאות אחרת שלכן מבטל הגזירה (ר"ה טז, ב). ועפי"ז יומתק מרז"ל (תנחומא לך שם) דזקן שבקש להתגייר לא יהא אומר זקן אני והאיך אני מתגייר, ילמוד מאברהם שמל בן צ"ט שנה – דהלימוד הוא לא רק בנוגע לצער המילה, כ"א גם – לשינוי ה(הרגל) טבע שלו ולהעשות מציאות חדשה – דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
- 16. ראה לקו"ש ח"א [המתורגם] שם ע' 35. ח"ג [המתורגם] ע' 11 ואילך.
- 17. שהש"ר פ"א, ג.
- 18. ראה רמב"ם שם.
- 19. הדיוק בזה – ראה לקו"ש ח"ח ע' 59 הערה 54.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.