463
ב"ה, מוצאי ש"ק פ' תבוא אל הארץ,
כ"א אלול352,
ברוקלין, נ.י.
אל בני ובנות ישראל
בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
קומענדיק פון שבת קודש, ווען מען האָט געלייענט ברבים די סדרה פון "תבוא אל הארץ", וועלכע הויבט זיך אָן מיט מצות ביכורים (מיט מערערע פרטים354 פון הבאת ביכורים),
איז די פּאַסענדע צייט — לאחרי הפתיחה בברכה355, ברכה שהזמן גרמא, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה — אָפּצושטעלן זיך אויספירלעכער אויף דעם וואָס איז באַרירט געוואָרן בקיצור אין פאָריקן בריוו356 וועגן מצות ביכורים, אַז דער אינהאַלט פון הבאת ביכורים איז די אַנערקענונג אַז די ברכה פון דעם אויבערשטן ברענגט אַ אידן די שפע תבואות און פירות אין זיין פעלד, וואָס דערפאַר גיט ער אַוועק דעם אויבערשטן מראשית כל פרי האדמה357, פון די ערשטע און בעסטע פרוכטן פון דער פעלד, און דאַנקט דעם אויבערשטן פאַר אַלע זיינע חסדים.
באַ אַ אידן איז דאָ דער שטענדיקער געפיל פון דאַנקבאַרקייט צום אויבערשטן358 פאַר זיינע חסדים אין בני חיי ומזוני, און די פרטים און פרטי פרטים אין
הערות
- 352. כ"א אלול : יום חנוכת בית הכנסת ובית המדרש המרכזי דליובאַוויטש שבליובאַוויטש ("770") בשנת ה'ש"ת. המאמר שנאמר אז — נדפס בסה"מ ה'ש"ת ע' 160. השיחה — בספר השיחות ה'ש"ת ע' 7176.
- 353. סליחות : פעולת ימי הסליחות לאחרי העבודה בימי אלול הקודמים — ראה כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' יג. וש"נ.
- 351. מוצאי ש"ק. . שבת סליחות : ראה מכתב מוצש"ק כ"ה אלול ה'תשד"מ הערות ד"ה "מוצאי שבתקודש" וד"ה "מוצאי שבתקודש. . שבת סליחות" (לקו"ש חכ"ד ע' 647). וש"נ.
- 354. מערערע פרטים : עוד פרטים ראה במס' בכורים פ"ג. ברמב"ם הל' ביכורים פ"ג ופ"ד.
- 355. הפתיחה בברכה : ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תשד"מ הערה ד"ה פותחין בברכה (לקו"ש חכ"ד ע' 641). וש"נ.
- 356. אין פאָריקן בריוו : דיום ד' פ' תבוא אל הארץ גו', ח"י אלול (לעיל ע' 456 ואילך).
- 357. מראשית כל פרי האדמה : תבוא כו, ב.
- 358. דער שטענדיקער געפיל פון דאַנקבאַרקייט צום אויבערשטן : להעיר מב"ר פי"ד, ט: על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא. יל"ש עה"פ (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל י"ה (רמז תתפט). וראה לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סי' רא (נ, ד). או"ת ע, ד (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך — סי' רל).
משנה ביכורים ג׳ - הטקסט מספריא
כיצד מפרישין הבכורים. יורד אדם בתוך שדהו. ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים. ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע:
כיצד מעלין את הבכורים. כל העיירות שבמעמד. מתכנסות לעיר של מעמד. ולנין ברחובה של עיר. ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר. קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו:
הקרובים מביאים התאנים והענבים. והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים. והשור הולך לפניהם. וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו החליל מכה לפניהם. עד שמגיעים קרוב לירושלם. הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם. ועטרו את בכוריהם. הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם. ושואלין בשלומם. אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום:
החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית. אפילו אגריפס המלך. נוטל הסל על כתפו. ונכנס עד שמגיע לעזרה. הגיע לעזרה. ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהלים ל, ב):
הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות. ומה שבידם נותנים לכהנים:
עודהו הסל על כתפו. קורא מהגדתי היום לה' אלהיך (דברים כו, ג) עד שגומר כל הפרשה. ר' יהודה אומר עד ארמי אובד אבי. הגיע לארמי אובד אבי. מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו. וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו וקורא מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה. ומניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא:
בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא. וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו. נמנעו מלהביא. התקינו שיהו מקרין את מי שיודע. ואת מי שאינו יודע:
העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב. והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה. והסלים והבכורים ניתנין לכהנים:
רבי שמעון בן ננס אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינים. רבי עקיבא אומר אין מעטרין את הבכורים אלא משבעת המינים:
רבי שמעון אומר שלש מדות בבכורים. הבכורים ותוספת הבכורים. ועיטור הבכורים. תוספת הבכורים. מין במינו. ועיטור הבכורים. מין בשאינו מינו. תוספת הבכורים נאכלת בטהרה. ופטורה מן הדמאי. ועטור הבכורים חייב בדמאי:
אימתי אמרו תוספת הבכורים כבכורים. בזמן שהיא באה מן הארץ. ואם אינה באה מן הארץ אינה כבכורים:
למה אמרו הבכורים כנכסי כהן. שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות. ובהמה טמאה. ובעל חוב נוטלן בחובו. והאשה בכתובתה כספר תורה. ורבי יהודה אומר אין נותנים אותם אלא לחבר בטובה. וחכמים אומרים נותנין אותם לאנשי משמר והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש:
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳ - הטקסט מספריא
הבכורים נותנין [אותן] לאנשי משמר והן מחלקים אותן ביניהן כקדשי המקדש וכבר בארנו שהן קרויין תרומה ולפיכך זר שאכל בכורים בכ"מ חייב מיתה בידי שמים והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים.
היו מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ זה שבפנים חייבין עליו מיתה והרי הוא הקדש לכל דבריו וזה שבחוץ הרי הוא חולין לכל דבריו.
כהן שאכל בכורים חוץ לירושלים מאחר שנכנסו לפנים מן החומה לוקה מן התורה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ותרומת ידך והם הבכורים כמו שבארנו בהלכות תרומה וכן אם אכלן הכהן בירושלים קודם הנחה בעזרה לוקה מן התורה כמי שאכלן בחוץ לפי שהן טעונין הנחה בעזרה שנאמר והנחתו לפני מזבח י"י אלהיך.
ומשיניחם המביאם בעזרה הותרו לכהן ואף על פי שעדיין לא התודה עליהן שאין הקריאה מעכבת אכילתן ובכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין באכילה.
אכילת בכורים כאכילת תרומה לכל דבריו יתר בבכורים שהן אסורין לאונן וטעונין הבאת מקום וכהן טהור שאכל בכורים טמאים לוקה כשם שלוקה ישראל טהור שאכל מעשר שני שנטמא מה שאין כן בתרומה.
ומניין שהבכורים אסורין לאונן שהרי נאמר בהן ושמחת בכל הטוב מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמחה לא באנינות והאוכלן באנינות מכין אותו מכת מרדות.
הבכורים טעונין כלי שנאמר ושמת בטנא ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו ואם הביאם בכלי אחד יצא ולא יביאם בערבוב אלא שעורים מלמטה וחטים על גביהן וזיתים על גביהן ותמרים על גביהן ורמונים על גביהן ותאנים למעלה מן הכלי ויהיה דבר אחד מפסיק בין מין ומין כגון הוצין וחלף או עלין וכיוצא בהן ומקיף לתאנים אשכולות של ענבים מבחוץ.
הביאם בכלי מתכות נוטל הכהן הבכורים וחוזר הכלי לבעליו ואם הביאם בכלי ערבה וחלף וכיוצא בהן הרי הבכורים והסלים לכהנים ואם נטמאו הבכורים אין הסלים לכהנים.
כשהיו מביאין את הבכורים היו מביאין בידם תורין ובני יונה וכן היו תולין מצידי הסלים תורין ובני יונה כדי לעטר את הבכורים אלו שעם הסלים היו קרבים עולות ואלו שבידיהן היו ניתנין לכהנים.
מצות עשה להתודות במקדש על הבכורים בשעה שמביאם מתחיל וקורא הגדתי היום ליי' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' ארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה עד אשר נתת לי יי' ואין קורין אותה אלא בלשון הקדש שנאמר וענית ואמרת בלשון הזאת.
בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו אלו שאין יודעין לקרות מלהביא כדי שלא יכלמו התקינו ב"ד שיהיו מקרין את מי שהוא יודע כמי שאינו ידוע.
המביא את הבכורים יש לו רשות ליתנם לעבדו וקרובו בכל הדרך עד שמגיע להר הבית הגיע להר הבית נוטל הסל על כתיפו הוא בעצמו ואפילו היה מלך גדול שבישראל ונכנס עד שמגיע לעזרה וקורא ועודהו הסל על כתיפו הגדתי היום ליי' אלהיך וגו' ומוריד הסל מעל כתיפו ואוחזו בשפתיו והכהן מניח ידו תחתיו ומניף וקורא ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו' עד שגומר כל הפרשה ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן וישתחוה ויצא ומניין שהן טעונין תנופה שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך לרבות את הבכורים לתנופה וכשם שטעונין תנופה כך טעונין קרבן שלמים [ושיר] שנאמר בהן ושמחת בכל הטוב וברגלים אומר ושמחת בחגך מה שמחת החג בשלמים אף כאן בשלמים ואין הקרבן מעכבת.
ואימתי קורין בשיר עליהן משיגיעו לעזרה הלוים היו מתחילין וקורין ארוממך יי' כי דליתני.
הבכורים טעונים לינה כיצד הביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו לא יצא באותו היום מירושלים לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו שנאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך כל פונות שאתה פונה מן המקדש לכשתבוא לו לא יהיו אלא בבקר נמצאת אומר שהבכורים טעונין שבעה דברים:הבאת מקום וכלי קריאה וקרבן ושיר ותנופה ולינה.
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.