374
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה. שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה – התחדשות נעלית ביותר
ולפי האמור לעיל ניתן להסביר את הקשר שבין פרשת וזאת הברכה לבין שמחת תורה: בתחילת הפרשה נאמר שהקדוש־ברוך־הוא נתן את התורה לישראל באופן של "תורה צוה לנו משה", ומובן, שמשה רבינו הגיע אז לשיא השלימות בידיעת ובהבנת התורה. ובכל זאת נאמר בסוף הפרשה27 "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו", אשר על כך נאמר בכתבי האריז"ל28 שהוא הגיע לשער החמישים ("נבו" = נ' בו). כלומר, דברי הגמרא29 "חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד" – חוץ משער החמישים – אמורים על התקופה שעד פטירתו, אבל בסמוך להסתלקותו הוא הגיע גם לשער החמישים, הנשגב באין־ערוך ממ"ט שערי בינה30.
ויש לומר, שדומה לכך הענין שמתרחש בקרב בני ישראל בשמחת תורה כאשר קוראים ולומדים "ויעל משה... אל הר נבו", ומסיימים את פרשת וזאת הברכה31, ומתחילים שוב את התורה באופן נעלה וחדש.
ו. שמחת התורה אינה באופן של הבנה ושווה אצל כולם
אך עדיין אין מובן: ענין זה, של התחלת לימוד התורה באופן נעלה יותר בשמחת־תורה לאחר "גמרה של תורה", אינו שייך לכל אחד ואחד מישראל, אלא רק לבעלי הבנה מיוחדת ויחידי סגולה בלבד, ומהו הקשר שבין שמחה זו לכל ישראל, שגם הם ישמחו בשמחת תורה ויברכו "שהחיינו" על התורה?
יותר מכך: השמחה בשמחת תורה שייכת בשווה לכל היהודים, מראשיכם שבטיכם ועד חוטב עציך ושואב מימך, כפי שנהוג בישראל שכולם רוקדים יחדיו, ואילו לפי האמור לעיל צריך היה לפחות להיות הבדל בגודל השמחה, ובעיקר היו צריכים לשמוח בעלי ההבנה וכדומה.
והתמיהה עצומה יותר: אם כל הענין של שמחת תורה וברכת שהחיינו היה קשור להתעלות בהבנת התורה, היתה השמחה צריכה להתבטא בצורה דומה, על־ידי עיסוק מעולה בלימוד התורה, הן בכמות והן באיכות, ושהבנת התורה תעורר לשמחה. ואילו למעשה רואים, ששמחת התורה מתבטאת דוקא בריקוד ברגלים, רוקדים ושמחים עם התורה כשהיא סגורה ועטופה במעיל, כך שאפילו אי־אפשר לעייין בה.
ז. השאלות על נוסח ברכת "שהחיינו"
כדי להבין זאת יש להסביר תחילה
הערות
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.