373

שהתורה היא אינסופית, יש גם בהבנתה אופני לימוד הנעלים זה מזה באין־ערוך.

דוגמא לכך נמצאת בדברי הגמרא²⁰ על ר' זירא: "כי סליק לארעא דישראל, יתיב מאה²¹ תעניתא דלשתכח תלמודא בבלאה מיניה כי היכא דלא נטרדיה" (=כאשר עלה לארץ ישראל צם מאה תעניות כדי שיישכח ממנו התלמוד הבבלי כדי שלא יבלבלו), כדי שיוכל ללמוד את התלמוד הירושלמי.

לכאורה, אין מובן מדוע היה צריך לשכוח את התלמוד הבבלי? הרי בהשגה שכלית, כל הבנה וידיעה מוקדמת אינה מבלבלת, אלא אף מסייעת להבנה עמוקה יותר?

אלא, שהדברים אמורים לגבי אופן הבנה שהוא ביחס מסויים להבנה הקודמת, ואילו אופן הלימוד של התלמוד הירושלמי היה אצל ר' זירא נעלה באין־ערוך על לימוד התלמוד הבבלי (אפילו לאופן הלימוד הנעלה של התלמוד הבבלי ע"י ר' זירא), כי על התלמוד הבבלי נאמר²² "במחשכים הושיבני" ועל התלמוד הירושלמי נאמר²³ "אין תורה כתורת ארץ ישראל". לפיכך הלימוד הקודם עלול היה להפריע ללימוד החדש של התלמוד הירושלמי.

ד. שמחת תורה אחרי יום־ הכיפורים דוקא

לפי האמור, מובן יותר הענין שדלעיל. כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר²⁴ את הסיבה לכך ששמחת תורה לא נקבעה בחג השבועות, זמן מתן תורה, אלא דוקא בשמיני עצרת, הבא לאחר מתן הלוחות השניות ביום־הכיפורים, והיא: שהלוחות השניות ניתנו לבעלי תשובה, וזוהי שמחה גדולה יותר מנתינת הלוחות הראשונים בחג השבועות, שניתנו לצדיקים.

ומכאן – בעניננו: לאחר התענית, ולאחר הסליחה והמחילה של יום הכיפורים הופך כל יהודי למציאות חדשה²⁵, וכאשר הוא מסיים את התורה מיד אחר־כך, בשמחת תורה, הוא מסוגל להתחיל את לימוד התורה באופן חדש, בדומה ללוחות השניים שבאמצעותם נוספה²⁶ מעלה נשגבה ביותר לתורה.