מא ג

פרשה תבא

היום הזה הוי"ה אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו'. להבין פירוש היום הזה ולא כתיב איזה יום משום דהמקרא מחובר לפרשה שלמעלה הימנה שמסיימת ארץ זבת חלב ודבש שקודם שנכנסו לארץ היה כריתת ברית על קבלת התורה מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וזהו היום הזה וגו' דהיינו בשעת כניסתן לארץ ולכן ודבש היום הזה הוי"ה הוא ראשי תיבות צירוף הוי"ה אחת שהוא"ו של ודבש שבפרשה ראשונה מחובר למקרא שלמטה הימנה כי ככל ענין אחד. והנה בחי' ארץ ישראל הוא בחי' תורה שבעל פה. כי בחי' ישראל הוא בחי' אדם. והוא כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו' וזהו תורה שבכתב. וארץ ישראל הוא בחי' תורה שבעל פה בחי' והארץ הדום רגלי (וע' מזה בד"ה השמים כסאי ר"פ בראשית) כי אע"פ שעיקר דיני התורה שבע"פ הוא בבחי' עשי' גשמיות מ"מ הרי היא כמו בחי' רגל וסוף מעשה לבחי' אדם הנ"ל אלא שירדה ונתלבשה ממקום גבוה למקום נמוך ונקרא ארץ זבת חלב ודבש. כי דבש וחלב תחת לשונך וזהו סתרי תורה לפי שיש בה מתיקות והן הם טעמי תורה והכל נמשך ונשפע מבחי' ארץ הנ"ל כי סוף מעהש במחשבה תחלה ואי אפשרלהשיג טעמי תורה וסודותיה אם לא על ידי ידיעת התורה שבע"פ כמו למשל מלך שבונה בנין מפואר ואי אפשר להשיג חכמתו ורצונו שבבנין בלי שיוגמר בנין הנ"ל בשלימותו. והנה שלימות וגמר הזה הוא בסוף מעשה שהוא על פי תורה שבעל פה אשר בה גילוי רצונו ית' כי על פי תורה שבכתב אי אפשר לידע שום דין על בוריו בלתי פירוש הגמרא כמו דרשת טטפת שבתפילין כו' וכיוצא בהן. ואיך הם נכתבין וכל פרטי דקדוקיהם (וע' באגה"ק קרבו לסופו בד"ה אשת חיל עטרת בעלה וזהו ענין בינה יתירה ניתנה באשה כ'ו שדרשו רז"ל פ"ה דנדה ע"פ ויבן הוי"ה אלקים את הצלע כו' וע' בזהר בראשית (דמ"ח ע"ב) ועמ"ש בפ' וארא ע"פ לכן אמור לבנ"י בביאור ענין והבאתי אתכם אל הארץ כו' וכם ויבן לשון בנין כמ"ש רז"ל ע"פ ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך כי תורה שבעל פה נק' ג"כ בית כמ"ש במ"א ונודע דבחי' בית שרשו ממקום גבוה מאד כו' ועמ"ש בפ' נשא סד"ה כה תברכו מענין ורב שלום בניך כו') ולכן הוי"ו של ודבד מחובר עם היום הזה הוי"ה להיות בצירוף שם הוי"ה אחת. והנה יש בחי' עולם שנה נפש כי כמו שיש בחי' זו בעולם כך יש בשנה והוא בראש השנה. ולכן קורין פרשה זו קודם ראש השנה כי היום הזה וגו' קאי על ר"ה (עיין בפי' הרמ"ז בזהר ר"פ בא (דל"ב ע"ב) גבי היום דא ראש השנה) ובכל שנה קודם ראש השנה צריך כריתת ברית מחדש על קבלת התורה שבראש השנה הוא בחי' מצוך לעשות את החקים וגו' (לפי שבר"ה הוא ענין אחד עם תורה שבעל פה כי ר"ה הוא בחי' שתמליכוני עליכם ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה כו' לכך כמו שבתורה שבעל פה הוא גילוי הרצון עליון איך יעשו התפילין והסוכה כו' כך בראש השנה הוא גילוי רצון עליון ולכן בר"ה הוא בחי' מצוך לעשות כו') ולכן נקרא ראש השנה ולא תחלת השנה כי כמו שיש בחי' ראש בנפש שהוא ראש ושכל לגבי הגוף כך יש בחי' ראש בשנה והוא ראש השנה (הוא בחי' גלגלתא דחפיא על מוחא שהוא בחי' גילוי רצון העליון וכמ"ש במ"א ע"פ תקעו בחדש כו' והנה כמו דבתשבע"פ הוא בחי' בינה יתירה ניתנה כו' כך ג"כ בבחי' יראה שהיא בחי' ראש השנה אע"ג דיראה נק' בחי' נוקבא לגבי אהבה וכמ"ש אשה יראת ה' וכתיב זכר חסדו אעפ"כ זה השער כו' ושרשה מיראה עילאה כו' וכן בבחי' דיבור שהוא בחי' בנין המל' שנקרא דבר ה' שזהו בחי' ר"ה שייך ג"כ בחי' זו דבינה יתירה ניתנה