ט'תרסו
ט'תרסו
ב"ה1, ראש חודש ניסן, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ.י.
כבוד המשתתפים בחגיגת הנחת אבן הפנה לכפר2 חב"ד ב' – בארצנו הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בשמחה רבה קבלתי הידיעה על דבר הנחת אבן הפנה לכפר חב"ד ב' – ביום י"א3 ניסן, הבא עלינו ועל כל ישראל לחיים ולטובה ולשלום.
ותקותי אשר בעתיד הקרוב יהי' שני רק בזמן, אבל אחיד יהי' עם כפר חב"ד הקיים זה עשרים שנה. ויתרה מזו, שבמשך הזמן יקום עוד כפר ג', ד' כו' ובאופן – שכולם יחד יהיו חטיבה אחת ברוח אחד.
וכמדובר כמה פעמים, שאף על פי שכסגנון חכמינו ז"ל, מגדולתו של הקב"ה שאין פרצופי בני אדם שוים ואין דיעותיהם שוות – דורש השם יתברך יוצר האדם קירוב הלבבות של כל עמנו בני ישראל, ועד לאיחודם – אֵיין גרויסע אידישע האַרץ –
ואפשרי איחוד האמתי ובר קיימא של השונים ונפרדים – אך על ידי חיים אחידים מיוסדים בתורת חיים, תורת אלקים חיים,
כי תורה אחת היא לכולנו, שניתנה מהשם אחד, שעל ידי זה נעשה ישראל גוי 4 אחד בארץ.
ויהי רצון אשר כשם שזכינו להנחת אבן פינה לכפר חב"ד ב' כן בקרוב נזכה לגמר בנין כפר חב"ד זה ושכלולו ואיכלוסו המלא בגו"ר גם יחד, ולאחרי זה – ובתכיפות – לכפר חב"ד ג', ד' כו' – כולם מבוססים
כרצון מייסד כפר חב"ד הראשון, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר,
על האהבה5 המשולשת: אהבת השם ו התורה ו ישראל ,
והרי אהבה האמתית היא המקרבת ומאחדת – אהבה בגימטריא אחד,
ומכפרי חב"ד יפוצו מעינות דברי אלקים חיים חוצה ועמהם יוליכו רוח אהבה האמורה, ונגלה בכל מקום הפצתם,
כי ישראל אורייתא וקוב"ה – סתים וגליא – כולי חד.
ומבנין כפר חב"ד זה – לקיום היעוד ע"י דוד מלך ישראל (וקיום בקרוב ממש):
יקום אלקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו –
וכי יש שונאים לפני מי שאמר והי' העולם, אלא אלו שונאי ישראל –
ויושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה .
בכבוד ובברכת הצלחה רבה במעשה ידיהם ובברכת חג הפסח כשר ושמח,
מנחם שניאורסאהן
הערות
- 1. נדפסה בלקו"ש חי"ט ע' 451, והושלמה ע"פ צילום האגרת.
- 2. לכפר חב"ד ב' : ראה לעיל אגרת ט'תקצו, ובהנסמן בהערות שם.
- 3. עה"פ : נשא ז, עב.
- 4. גוי אחד בארץ : שמואל-ב ז, כג. ועוד.
- 5. האהבה המשולשת : ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 2 ואילך. לקו"ש ח"ב ע' 499. וראה ספר הערכים – חב"ד ערך אהבת ישראל ס"ו. וש"נ. ראש חודש : ולא תחלת , כי הוא כמו ראש לאיברי הגוף – כולל וגם ממשיך חיות לכל ימי החודש (ראה לקו"ת תבוא מא, ג. עטרת ראש בתחלתו). ראש חודש ניסן : בו הוקם המשכן (פקודי מ, ב-יז. וראה שבת פז, ב). אבן הפנה : ראה רד"ק לירמי' נא, כו. י"א ניסן : ראה במדב"ר (נשא פ"י, ד) עה"פ ביום יא'. להעיר מסדר עולם פי"א (רש"י יבמות עא, ב). חטיבה אחת : ראה מפרשי הש"ס חגיגה ג, סע"א. מגדולתו . . שוות : סנהדרין לח, א. ועוד. דורש השם : עיין תניא פ' לב . איין . . האַרץ : להעיר מאגה"ק סל"א. ואפשרי כו' אך כו' : ראה תניא שם. גוי אחד בארץ : ראה אגה"ק ס"ט. אהבה בגימטריא אחד : תקו"ז בהקדמה (י, ב). ישראל כו' חד : מובא בכ"מ בדא"ח. וראה זח"ג עג, א. דוד מלך ישראל : השייכות לר"ח – ראה ר"ה כה, א. זח"א קצב, ב. יקום . . מפניו : תהלים סח (בגימט' חיים), ב. וכי . . ישראל : ספרי בהעלותך (הובא בפרש"י שם) י, לו. ויושיע ציון . . וירשוה : תהלים סט (ראה פע"ח שכ"ט פ"א: הדס גימט' חיים כו'), לו. וירשוה : להעיר מב"ב (קכט, ב) ירושה אין לה הפסק. ולרמב"ם ושו"ע חו"מ ר"ס רמ"ח (וכ"פ באוה"ת להצ"צ בראשית יז, א) בראוי ליורשו כ"ה אפילו אמר בלשון מתנה (לזרעך נתתי – לך טו, יח – וראה ב"ב קיט, א. ובכ"מ. ואכ"מ). וראה בשו"ע שם שזהו רק בדיני ישראל.
הטקסט של רש"י על ירמיה נא כו אינו זמין בספריא.
בבא בתרא קי״ט א - הטקסט מספריא
לְעוֹלָם בָּתֵּי אָבוֹת קָא חָשֵׁיב, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן – דִּבְנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ חֵלֶק בְּכוֹרָה; אַלְמָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּחְזֶקֶת הִיא.
אָמַר מָר: וְהַבָּנִים נָטְלוּ בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶם, וּבִזְכוּת אֲבִי אִמּוֹתֵיהֶן. וְהָתַנְיָא: בִּזְכוּת עַצְמָן! לָא קַשְׁיָא; הָא כְּמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הָא כְּמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא לְבָאֵי הָאָרֶץ, וְלָא קַשְׁיָא; הָא דַּהֲוָה בֶּן עֶשְׂרִים. הָא דְּלָא הֲוָה בֶּן עֶשְׂרִים.
וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים. וְאַמַּאי? רָאוּי הוּא, וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּיִתְדוֹת אֹהָלִים.
מֵתִיב רַבָּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה״! אֶלָּא אָמַר רַבָּה: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּחְזֶקֶת הִיא.
מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי חִידְקָא: שִׁמְעוֹן הַשִּׁקְמוֹנִי הָיָה לִי חָבֵר מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְכָךְ הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשִּׁקְמוֹנִי אוֹמֵר: יוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁבְּנוֹת צְלָפְחָד יוֹרְשׁוֹת הֵן, אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אִם נוֹטְלוֹת חֵלֶק בְּכוֹרָה אִם לָאו;
וּרְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשַׁת נַחֲלוֹת לִיכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל יָדָן.
וְיוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ בְּמִיתָה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״, אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵי זוֹ מִיתָה הוּא יָמוּת; וּרְאוּיָהּ הָיְתָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁנִּתְחַיֵּיב מְקוֹשֵׁשׁ וְנִכְתְּבָה עַל יָדוֹ. לְלַמֶּדְךָ,
The Gemara answers: Actually, the verse is counting fathers’ houses. And by also counting the inheritance of Zelophehad’s daughters, the verse teaches us this: That the daughters of Zelophehad took the portion of the firstborn due their father. Evidently, Eretz Yisrael is considered already in possession of one who was entitled to his portion of the land, even before the land was assigned. Although a firstborn son does not take a double portion of the property due to his deceased father as he does the property his father possessed, it is considered that Hepher possessed the portion that would eventually be assigned to him, and that Zelophehad was entitled to a double portion.
§ The Gemara continues its discussion of the baraita. The Master says: And the sons of the spies and of the protesters took portions of the land in the merit of their paternal grandfathers and in the merit of their maternal grandfathers if those grandfathers were among those who left Egypt. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 7:10): The sons of the spies and of the protesters took portions in their own merit? The Gemara answers: This is not difficult: This baraita, which states they took portions in the merit of their grandfathers, is written in accordance with the opinion of the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt; and that baraita, which states that they took portions in their own merit, is written in accordance with the opinion of the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael.
The Gemara suggests another answer. And if you wish, say instead: This baraita and that baraita are written in accordance with the opinion that asserts that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, and it is not difficult: This baraita is discussing one who was twenty years old when the Jewish people entered Eretz Yisrael, and therefore he took a portion in his own merit, and that baraita is discussing one who was not twenty years old.
§ The mishna teaches: And Zelophehad took an additional portion that he received from Hepher, because he was a firstborn, and a firstborn takes two portions of inheritance from his father. The Gemara asks: But why was he entitled to the double portion of the firstborn? His portion of land is property merely due to Hepher, as Hepher never actually possessed the land, and the halakha is that a firstborn does not take a double portion of property due to the deceased as he does of property the deceased possessed. Rav Yehuda says that Shmuel says: This clause of the mishna is stated with regard to tent pegs and other assorted movable property that Hepher possessed.
Rabba raises an objection from a baraita: Rabbi Yehuda says: The daughters of Zelophehad took four parts, as it is stated: “And ten parts fell to Manasseh” (Joshua 17:5). Clearly, this is referring to portions of land, and not simply movable property. Rather, Rabba says: Eretz Yisrael is considered already in possession of one who was entitled to his portion of inheritance land, even before the land was assigned.
The Gemara raises an objection from a baraita. Rabbi Ḥideka said: Shimon HaShikmoni was my colleague among the students of Rabbi Akiva, and so would Rabbi Shimon HaShikmoni say: Even before turning to God for guidance, Moses our teacher knew that the daughters of Zelophehad were inheritors and that they were entitled to their father’s portion, as well as his share in Hepher’s portion. But he did not know if they were entitled to take a portion of the firstborn of Hepher’s portion or not.
Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And the Torah portion concerning the laws of inheritances was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, without mentioning Zelophehad’s daughters. But by demonstrating their desire for land in Eretz Yisrael the daughters of Zelophehad merited that the portion was written through a response to them.
Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And Moses our teacher similarly knew that the wood gatherer, who gathered wood on Shabbat (see Numbers 15:32–36), was to be punished by death, as it is stated: “Every one that profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), but he did not know by which death penalty the wood gatherer must die. And the Torah portion concerning the punishment of the wood gatherer was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, to teach which form of court-imposed capital punishment is administered to one who violates Shabbat. But the wood gatherer was found guilty, and the portion was written through the incident involving him. This is to teach you
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה ג יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך לה לך לך שיחה ג יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך לה לך לך שיחה ג יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך א קדושים שיחה א יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך ז אחרי שיחה א יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך יט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך כה תולדות שיחה א יבמות עא, ב
- לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה ג יבמות עא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו ה'תשי"ד יבמות עא, ב
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ז יבמות עא, ב
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג יבמות עא, ריש ע"ב
- תורת שמואל תר"ם וזהו דכתיב מגיד דבריו ליעקב יבמות עא, ב
- תורת שמואל תרמ"א והי' אור הלבנה יבמות עא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשכ"ט יבמות עא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב יבמות עא, א