489
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
את הגאולה, כפי שפוסק הרמב"ם5: "ישראל שעושין תשובה – מיד " נגאלין", וכפי שאדמו"ר הזקן אומר באגרת התשובה6 בענין ברכת השיבנו, שמיד לאחר ברכת "השיבנו" ו"סלח לנו" אומרים ברכת "גאלנו". "
לפיכך נאמר לגבי ראש־חודש, שהקב"ה אומר: "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח"7. מיעוט הירח מהווה, כידוע, סיבה לחטא עץ הדעת, שהוא מקור כל החטאים, סיבת הגלות, "מפני חטאינו – גלינו". ראש חדש מסלק את ענין מיעוט הירח, וממילא גם את סיבת הגלות.
ג. ראש־חודש, ענין התשובה, מסלק את הגלות ומביא את הגאולה.
זה, איפוא, תוכן האמור בשל"ה שכללות חדש ניסן הוא ענין של ראש " חדש. שכן בניסן ישנה ה"עבודה" של ביעור חמץ, סילוק הישות וההתנשאות, ולפעול ענין ההתבטלות, שזה ענין התשובה, ומשום כך – "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל"8.
(משיחת פ' החודש, תשט"ז)
ר
ד. לכאורה מתעוררת קושיא: מדוע נקרא "ראש־חודש" בשם זה ולא: "תחלת החודש"? קושיא זו נמצאת גם בתורת החסידות9 לגבי ראש השנה: מדוע נקרא הוא בשם
ראש השנה" ולא בשם "תחלת השנה"? התירוץ הנאמר בתורת החסידות לגבי ר"ה טוב גם לגבי ר"ח.
– הטעם לשם "ראש השנה" (ולא
תחלת השנה"), נאמר, לפי שר"ה אינו רק ראשיתה של השנה כי אם גם ה"ראש" של השנה, ולפיכך נקרא בשם ראש השנה.
כשם שהראש מכיל בתוכו את החיוניות של האברים – עוד לפני שהיא מגיעה אליהם. וכן לאחר שהחיוניות מופיעה מן הראש אל האברים הריהי קשורה עדיין בחיוניות שבראש ובמוח10, כך ראש השנה כולל את חיוניות כל הימים שבשנה הבאה, וגם לאחר מכן כשהם כבר מופיעים – צריכים הם להיות קשורים עם
ראשם", ראש השנה.
ימי השנה כולה קשורים בראש־השנה. כלומר: בכל השנה צריכה להיות מורגשת ההתעוררות בה היה שרוי האדם בראש השנה, ובמיוחד בענין ה"קבלת־עול" שהוא ענינו של
"ה, שהרי מצות היום בשופר ואמרו חז"ל11: "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו' ובמה – בשופר". ומלך – "שתהא אימתו עליך".
זה אף הטעם לכך שראש־חודש נקרא בשם זה, ולא בשם תחלת
הערות
- 5. הלכות תשובה פרק ז הלכה ה.
- 6. פרק יא.
- 7. שבועות ט, א.
- 8. ראש השנה יא, א. שמות רבה פרשה טו, יא.
- 9. ראה לקוטי תורה ריש פרשת תבוא, עטרת ראש בתחילתו, מאמרי ראש השנה דשנת תש"א, תש"ב ועוד.
- 10. ראה תניא פרק נא ופרק ב. עטרת ראש בתחילתו.
- 11. ראש השנה טז, א.
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
שמות רבה ט״ו:י״א - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהוֹצִיא אֶת בְּנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, אָמַר עֲשׂוּ אוֹתוֹ יוֹם טוֹב כָּל הַיָּמִים שֶׁבּוֹ יָצָא בְּנִי מֵחשֶׁךְ לְאוֹר, מֵעֹל בַּרְזֶל לְחַיִּים, מֵעַבְדּוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. כָּךְ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִבֵּית הָאֲסוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ז): מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קז, יד): וַיּוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. מֵעֹל בַּרְזֶל לְעֹל תּוֹרָה, מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. מִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, לד): גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לְכָךְ קָבַע לָהֶם שִׂמְחָה שֶׁהוּא נִפְרָע מֵאוֹיְבֵיהֶם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, ד): וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ.
תניא, ליקוטי אמרים נ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, לְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר לְשׁוֹן הַיַּנּוּקָא דִלְעֵיל, צָרִיךְ לְבָאֵר תְּחִלָּה, לְהָבִין קְצָת עִנְיַן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְכֵן כָּל מְקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, מָה עִנְיָינוֹ? הֲלֹא ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְ״לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ״!
אַךְ הָעִנְיָן, כְּדִכְתִיב: ״וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ״, שֶׁכְּמוֹ שֶׁנִּשְׁמַת הָאָדָם הִיא מְמַלְּאָה כָּל רַמַ״ח אֵבְרֵי הַגּוּף מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, עִיקַּר מִשְׁכָּנָהּ וְהַשְׁרָאָתָהּ הִיא בְּמוֹחוֹ, וּמֵהַמּוֹחַ מִתְפַּשֶּׁטֶת לְכָל הָאֵבָרִים, וְכָל אֵבֶר מְקַבֵּל מִמֶּנָּה חַיּוּת וְכֹחַ הָרָאוּי לוֹ לְפִי מִזְגוֹ וּתְכוּנָתוֹ, הָעַיִן לִרְאוֹת, וְהָאֹזֶן לִשְׁמוֹעַ, וְהַפֶּה לְדַבֵּר, וְהָרַגְלַיִם לַהֲלוֹךְ, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ – שֶׁבַּמּוֹחַ מַרְגִּישׁ כָּל הַנִּפְעָל בְּרַמַ״ח אֵבָרִים וְכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם.
וְהִנֵּה, אֵין שִׁינּוּי קַבָּלַת הַכֹּחוֹת וְהַחַיּוּת שֶׁבְּאֵבְרֵי הַגּוּף מִן הַנְּשָׁמָה מִצַּד עַצְמָהּ וּמַהוּתָהּ, שֶׁיִּהְיֶה מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ מִתְחַלֵּק לְרַמַ״ח חֲלָקִים שׁוֹנִים מִתְלַבְּשִׁים בְּרַמַ״ח מְקוֹמוֹת, כְּפִי צִיּוּר חֶלְקֵי מְקוֹמוֹת אֵבְרֵי הַגּוּף, – שֶׁלְּפִי זֶה נִמְצָא עַצְמוּתָהּ וּמַהוּתָהּ מְצוּיָּיר בְּצִיּוּר גַּשְׁמִי וּדְמוּת וְתַבְנִית כְּתַבְנִית הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כּוּלָּהּ עֶצֶם אֶחָד רוּחָנִי, פָּשׁוּט וּמוּפְשָׁט מִכָּל צִיּוּר גַּשְׁמִי וּמִבְּחִינַת וְגֶדֶר מָקוֹם וּמִדָּה וּגְבוּל גַּשְׁמִי מִצַּד מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ, וְלֹא שַׁיָּיךְ בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ לוֹמַר שֶׁהִיא בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ יוֹתֵר מִבָּרַגְלַיִם, מֵאַחַר שֶׁמַּהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ אֵינוֹ בְּגֶדֶר וּבְחִינַת מָקוֹם וּגְבוּל גַּשְׁמִי, רַק שֶׁתַּרְיַ״ג מִינֵי כֹּחוֹת וְחַיּוּת כְּלוּלִים בָּהּ בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ, לָצֵאת אֶל הַפּוֹעַל וְהַגִּילּוּי מֵהַהֶעְלֵם, לְהַחֲיוֹת רַמַ״ח אֵבָרִין וְשַׁסַ״ה גִידִין שֶׁבַּגּוּף עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתָם בַּנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית, שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּם כֵּן רַמַ״ח וְשַׁסַ״ה כֹּחוֹת וְחַיּוּת הַלָּלוּ.
וְהִנֵּה, עַל הַמְשָׁכַת כָּל הַתַּרְיַ״ג מִינֵי כֹּחוֹת וְחַיּוּת מֵהֶעְלֵם הַנְּשָׁמָה אֶל הַגּוּף לְהַחֲיוֹתוֹ – עָלֶיהָ אָמְרוּ, שֶׁעִיקַּר מִשְׁכָּנָהּ וְהַשְׁרָאָתָהּ שֶׁל הַמְשָׁכָה זוֹ וְגִילּוּי זֶה – הוּא כּוּלּוֹ בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְלָכֵן הֵם מְקַבְּלִים תְּחִלָּה הַכֹּחַ וְהַחַיּוּת הָרָאוּי לָהֶם לְפִי מִזְגָּם וּתְכוּנָתָם, שֶׁהֵן חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת וְכֹחַ הַמַּחֲשָׁבָה וְכָל הַשַּׁיָּיךְ לַמּוֹחִין. וְלֹא זוֹ בִּלְבָד, אֶלָּא גַּם כְּלָלוּת כָּל הַמְשָׁכוֹת הַחַיּוּת לִשְׁאָר הָאֵבָרִים, גַּם כֵּן כְּלוּלָה וּמְלוּבֶּשֶׁת בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְשָׁם הוּא עִיקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ שֶׁל הַמְשָׁכָה זוֹ, בִּבְחִינַת גִּילּוּי הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמָה כוּלָּהּ, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת הֶאָרָה לִשְׁאָר כָּל הָאֵבָרִים, וּמְקַבֵּל כָּל אֶחָד כֹּחַ וְחַיוּת הָרָאוּי לוֹ כְּפִי מִזְגּוֹ וּתְכוּנָתוֹ: כֹּחַ הָרְאִיָּה מִתְגַּלֶּה בָּעַיִן, וְכֹחַ הַשְּׁמִיעָה בָּאוֹזֶן וְכוּ׳. וְכָל הַכֹּחוֹת מִתְפַּשְּׁטִים מֵהַמּוֹחַ כַּנּוֹדָע, כִּי שָׁם הוּא עִיקַּר מִשְׁכַּן הַנְּשָׁמָה כוּלָּהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי, שֶׁנִּגְלֵית שָׁם כְּלָלוּת הַחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה. רַק כֹּחוֹתֶיהָ שֶׁל כְּלָלוּת הַחַיּוּת מְאִירִים וּמִתְפַּשְּׁטִים מִשָּׁם לְכָל אֵבְרֵי הַגּוּף, כְּדִמְיוֹן הָאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט וּמֵאִיר מֵהַשֶּׁמֶשׁ לְחַדְרֵי חֲדָרִים. [וַאֲפִילוּ הַלֵּב – מְקַבֵּל מֵהַמּוֹחַ, וְלָכֵן הַמּוֹחַ שַׁלִּיט עָלָיו בְּתוֹלַדְתּוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל].
וְכָכָה מַמָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין לְהַחֲיוֹתָם, וּבְכָל עוֹלָם יֵשׁ בְּרוּאִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית, רִבּוֹא רְבָבוֹת מִינֵי מַדְרֵגוֹת מַלְאָכִים וּנְשָׁמוֹת כוּ׳, וְכֵן רִיבּוּי הָעוֹלָמוֹת אֵין לוֹ קֵץ וּגְבוּל, גָּבוֹהַּ עַל גָּבוֹהַּ כוּ׳.
וְהִנֵּה, מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שָׁוֶה בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כִּמְשַׁל הַנְּשָׁמָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״דְּאִיהוּ סְתִימוּ דְכָל סְתִימִין״, פֵּירוּשׁ, דַּאֲפִילוּ בְּעָלְמִין סְתִימִין דִּלְעֵילָּא, הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתוֹכָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בַּתַּחְתּוֹנִים, כִּי ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל״, אֲפִילוּ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, וְנִמְצָא, כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי שָׁם – כָּךְ נִמְצָא בַּתַּחְתּוֹנִים מַמָּשׁ.
וְהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, הוּא מִצַּד הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר בִּבְחִינַת גִּילּוּי מֵהַהֶעְלֵם [שֶׁזֶּה אֶחָד מֵהַטְּעָמִים שֶׁהַהַשְׁפָּעָה וְהַמְשָׁכַת הַחַיּוּת מְכוּנָּה בְּשֵׁם ״אוֹר״ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל], לְהַחֲיוֹת הָעוֹלָמוֹת וְהַבְּרוּאִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁהָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי קְצָת יוֹתֵר מֵהַתַּחְתּוֹנִים, וְכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִים כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ וּתְכוּנָתוֹ, שֶׁהִיא תְּכוּנַת וּבְחִינַת הַמְשָׁכָה הַפְּרָטִית אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לוֹ.
וְהַתַּחְתּוֹנִים, אֲפִילוּ הָרוּחָנִיִּים, אֵינָם מְקַבְּלִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי כָּל כָּךְ, רַק בִּלְבוּשִׁים רַבִּים אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ בָּהֶם הַחַיּוּת וְהָאוֹר אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לָהֶם לְהַחֲיוֹתָם.
וְכָל כָּךְ עָצְמוּ וְגָבְרוּ הַלְּבוּשִׁים אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ וּמַסְתִּיר בָּהֶם הָאוֹר וְהַחַיּוּת, עַד אֲשֶׁר בָּרָא בוֹ עוֹלָם הַזֶּה הַחוּמְרִי וְהַגַּשְׁמִי מַמָּשׁ, וּמְהַוֵּוהוּ וּמְחַיֵּיהוּ בְּחַיּוּת וְאוֹר אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לוֹ, אוֹר הַמְלוּבָּשׁ וּמְכוּסֶּה וּמוּסְתָּר בְּתוֹךְ הַלְּבוּשִׁים הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים הַמַּעֲלִימִים וּמַסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת, עַד שֶׁאֵין נִרְאֶה וְנִגְלֶה שׁוּם אוֹר וְחַיּוּת רַק דְּבָרִים חוּמְרִיִּים וְגַשְׁמִיִּים, וְנִרְאִים מֵתִים, אַךְ בְּתוֹכָם – יֵשׁ אוֹר וְחַיּוּת הַמְהַוֶּה אוֹתָם מֵאַיִן לְיֵשׁ תָּמִיד, שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּשֶׁהָיוּ, וְאוֹר זֶה הוּא מֵאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, רַק שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשִׁים רַבִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁאוֹר וְחַיּוּת כַּדּוּר הָאָרֶץ הַחוּמְרִי הַנִּרְאֶה לְעֵינֵי בָשָׂר, הוּא מִמַּלְכוּת דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, וּבְתוֹכָהּ – מַלְכוּת דִּיצִירָה וְכוּ׳, עַד שֶׁבְּתוֹךְ כּוּלָּן – י׳ סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת הַמְיוּחָדוֹת בְּמַאֲצִילָן אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, לקו"ש ח"ב ע' 489
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.