10
מסדר ואופן18 בריאת המאורות שבששת ימי בראשית19, כלומר: גם בתחילה היתה כוונת הבורא שיהיו באופן דמאור הגדול ומאור הקטן [וכלשון הכתוב "ויעש אלקים את שני המאורות גו' את המאור הגדול גו' ואת המאור הקטן גו'", שפשטות משמעות הכתוב היא20, שמלכתחילה נבראו שני המאורות בכוונה שיהי' אחד מהם גדול ואחד מהם קטן], אלא שסדר בריאתם הי' צ"ל (כאילו נאמר) בשני שלבים, שמלכתחילה עשה אלקים "שני המאורות הגדולים", ואח"כ ע"י מיעוט הלבנה נתחלקו להיות מאור הגדול ומאור הקטן20; אלא שהיות שהסיבה והצורך בשינוי זה הם מצד מציאות הלבנה (כדלקמן), לכן בא המיעוט ע"י "טענת" הלבנה21.
ד. ויש לבאר זה בהקדם הידוע ד"אסתכל בה באורייתא וברא עלמא"22, שכל דבר ודבר שבעולם, מקורו בתורה (שהיא הדיפתראות23 שמהן נברא העולם), שכן הוא גם במאורות הגדולים (השמש והלבנה), שישנם תחילה בתורה, ועל פי תוכנם כפי שהם בתורה, נמשך ונשתלשל ענינם בשמש ולבנה בגשמיות כפשוטם.
ולפ"ז י"ל, שאופן בריאת המאורות — שבתחילה נבראו בשווה, "שני המאורות הגדולים", ואח"כ על ידי "טענת" הלבנה "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" מיעטה הלבנה את עצמה — יובן ע"פ ביאור תוכן ענין שמש ולבנה כפי שהם בתורה:
מבואר בשל"ה24, ששני המאורות (כפי שהם בתורה) הן תושב"כ ותושבע"פ, וכמרומז גם במדרש25 עה"פ26 ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה, "מנין הי' יודע משה אימתי יום אלא כשהקב"ה הי' מלמדו תורה בכתב הי' יודע שהוא יום וכשהי' מלמדו על פה משנה ותלמוד הי' יודע שהוא לילה".
וטעם הדבר שתושבע"פ נקראת "המאור הקטן", כי "תורה שבע"פ היא המקבלת מתושב"כ וכמו שאמר בגמ' מנלן
הערות
- 18. ועד"ז צ"ל בכמה דברים כיו"ב בוימ"ב, כמו בעץ פרי (פרשתנו א, יא) שהיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ וגו' עץ עושה פרי ולא העץ פרי לפיכך כו' נפקדה גם היא על עונה (פרש"י שם מב"ר פ"ה, ט), או דברי אגדה בנוגע לויתן ובן זוגו (פרש"י שם, כא. וראה לקו"ש ח"ה ע' 19 ואילך ובהערות). ולפנ"ז בכללות הבריאה, "שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפו למדת הדין" (רש"י בראשית א, א ד"ה ברא. וראה ב"ר פי"ב, טו. מדרש אגדה עה"פ) — ראה משכיל לדוד לפרש"י שם.
- 19. ראה גם תשובת הרשב"א (הובאה בהכותב לע"י שבועות ט, א). תורת העולה (להרמ"א) ח"ג פכ"ב.
- 20. ראה ראב"ע פרשתנו עה"פ. ריב"א עה"ת. ועוד.
- 20. ועפ"ז מתורץ בפשטות מש"נ "יהי' מאורות גו' להבדיל בין היום ובין הלילה", אף שבתחילה היו שניהם "מאורות הגדולים" — כי מלכתחילה נבראו בכוונה שתומ"י אח"כ ייעשו "המאור הגדול. . המאור הקטן", כבפנים.
- 21. בביאור דברי הגמ' ראה מפרשי הש"ס וע"י שם. מפרשי הש"ס וע"י שבועות ט, א. חדושי אגדות מהר"ל שם (ובאר הגולה באר הד' — ע' נד ואילך). בחיי פינחס כח, טו. תורת העולה שם ובפמ"ט. פרדס שער מיעוט הירח. וע"ד החסידות — אוה"ת בראשית לז, א ואילך. סה"מ אעת"ר ע' קצט ואילך. מאמר שני המאורות הנ"ל. ועוד.
- 22. זח"ב קסא, אב.
- 23. ב"ר בתחלתה.
- 24. בהקדמה — טז, סע"א ("כבר כתבו חכמי האמת"). במס' שבועות שלו (קצא, א). וראה לקו"ת שה"ש יא, ד. אוה"ת בראשית יד, א. לו, סע"ב. במדבר ע' מו. מג"א ע' ב'שמא (בהוצאת תש"נ — ע' קמט). נ"ך ע' ריז. ועוד.
- 25. תנחומא תשא לו.
- 26. תשא לד, כח.
רש"י על בראשית א׳:י״א - הטקסט מספריא
תדשא הארץ דשא עשב. לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, וְלֹא הָיָה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לוֹמַר תַּעֲשִׂיב הָאָרֶץ, שֶׁמִינֵי דְּשָׁאִים מְחֻלָּקִין, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב פְּלוֹנִי, וְאֵין לָשׁוֹן לַמְדַבֵּר לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא הוּא לְבִישַׁת הָאָרֶץ כְּשֶׁהִיא מִתְמַלֵּאת בִּדְשָׁאִים:
תדשא הארץ. תִּתְמַלֵּא וְתִתְכַּסֶּה לְבוּשׁ עֲשָׂבִים. בִּלְשׁוֹן לַעַז נִקְרָא דֶּשֶׁא ארבריץ, כֻּלָן בְּעִרְבּוּבְיָא, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב:
מזריע זרע. שֶׁיְּגַדֵּל בּוֹ זַרְעוֹ לִזְרֹעַ מִמֶּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר:
עץ פרי. שֶׁיְּהֵא טַעַם הָעֵץ כְּטַעַם הַפְּרִי, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא הָעֵץ פְּרִי, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה:
אשר זרעו בו. הֵן גַרְעִינֵי כָל פְּרִי שֶׁמֵּהֶן הָאִילָן צוֹמֵחַ כְּשֶׁנּוֹטְעִין אוֹתוֹ:
תדשא הארץ דשא עשב THE EARTH SHALL SPROUT FORTH SPROUTS, HERB — דשא does not mean the same as עשב nor does עשב mean the same as דשא so that it is not a correct expression in Biblical Hebrew to say תעשיב הארץ, for the species of דשא are all different, each by itself being called this or that עשב, and it would not be linguistically correct for a speaker to say this or that דשא, for by דשא is meant that which forms the covering of the ground when it is filled with herbage.
תדשא הארץ THE EARTH SHALL SPROUT FORTH [SPROUTS] — Let it be filled and covered with a garment of different grasses. In old French דשא is called herbaries; English herbage, meaning all species of herbs growing together collectively whilst each root by itself is called an עשב.
— מזריע זרע YIELDING SEED — that its seed should grow within itself, so that some of it may be sown in another spot.
עץ פרי FRUIT TREE — that the taste of the tree be exactly the same as that of the fruit. It did not, however, do this, but (v. 12) “the earth brought forth a tree yielding fruit” and the tree itself was not a fruit; therefore when Adam was cursed on account of his sin, it (the earth) was also visited (because of its sin) and was cursed also (Genesis Rabbah 5:9).
אשר זרעו בו WHOSE SEED IS IN ITSELF — This refers to the kernels of each kind of fruit from which the tree grows when they are planted.
בראשית רבה ה׳:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, שְׁלשָׁה נִכְנְסוּ לְדִין וְאַרְבָּעָה יָצְאוּ מְחֻיָּבִין, וְאֵלּוּ הֵן: אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ נִכְנְסוּ לְדִין, וְנִתְקַלְּלָה הָאָרֶץ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, שֶׁתְּהֵא מַעֲלָה לְךָ דְּבָרִים אֲרוּרִים, כְּגוֹן: יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִין, פַּרְעוֹשִׁין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדָלָאָה, אַף הֵן יֵשׁ בָּהֶן הֲנָאָה, וְלָמָּה נִתְקַלְּלָה, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי (שמעון) [שלום ורבי פנחס, רבי יהודה בן רבי (שמעון) שלום] אָמַר, שֶׁעָבְרָה עַל הַצִּוּוּי, שֶׁכָּךְ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו', מַה הַפְּרִי נֶאֱכָל אַף הָעֵץ נֶאֱכָל, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וגו' הַפְּרִי נֶאֱכָל וְהָעֵץ אֵינוֹ נֶאֱכָל. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר אַף הוֹסִיפָה עַל הַצִּוּוּי, סָמְכָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאָהּ. עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי, אֲפִלּוּ אִילָנֵי סְרַק עָשׂוּ פֵּרוֹת, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיחָא, אֶלָּא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי פִּנְחָס לָמָּה נִתְקַלְּלָה, אֶלָּא כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר יְהוֹן לָיְיטִין בִּיזַיָּא דְּהָדֵין מֵנִיק.
בראשית רבה י״ב:ט״ו - הטקסט מספריא
ה' אֱלֹהִים, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת רֵיקִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי נוֹתֵן לְתוֹכָן חַמִּין, הֵם מִתְבַּקְּעִין. צוֹנֵן, הֵם מַקְרִיסִין, וּמֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ עֵרַב חֲמִין בְּצוֹנֵן וְנָתַן בָּהֶם וְעָמָדוּ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, הֲוֵי חֶטְיָיה סַגִּיאִין. בְּמִדַּת הַדִּין, הָאֵיךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד. אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד.
רש"י על בראשית רבה י״ב:ט״ו - הטקסט מספריא
מקריסין. משתברין ס"א נבקעין בבקיעה יש חסרון אבל בקריסה אין חסרון פינדידור"א בלע"ז ע"כ:
מדרש תנחומא, כי תשא ל״ו - הטקסט מספריא
וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה אֵימָתַי יוֹם. אֶלָּא כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה בִּכְתָב, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם. וּכְשֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ עַל פֶּה מִשְׁנָה וְתַלְמוּד, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה. לְפִי שֶׁהַיּוֹם וְלַיְלָה שָׁוִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (דניאל ב, כב). וּכְתִיב: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה (תהלים קלט, יב). וְעוֹד מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה הַמַּזָּלוֹת כּוֹרְעִין וּמִשְׁתַּחֲוִין, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם. וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה הַחַמָּה מִשְׁתַּחֲוָה, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לָיְלָה. דִּכְתִיב: וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים (נחמיה ט, ו).
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לו ‹ תשא ‹ שיחה ב ‹ 185 לקו"ש ח"ל ע' 10
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 456 לקו"ש ח"ל ע' 10
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.