445
בעצם, קיימים הבדלי דרגות בקדושת ארץ-ישראל עצמה. שכן, למרות שקדושת ארץ ישראל היא נצחית221, בכל זאת אנו מוצאים שינויים מזמן לזמן בקדושה המביאה את חובת המצוות על הארץ222 וגידולי הארץ (כגון תרומות ומעשרות וכיוצא בהם):
השלימות של קדושת הארץ היא רק כאשר "כל יושביה עליה", כלומר, כאשר היא מיושבת בכל שניםעשר השבטים224, שרק אז נוהג היובל223. לעומת זה, בזמן שחלק מן השבטים הוגלו על-ידי סנחריב226 ("ובא סנחריב ובלבל את העולם227"), נפגמה הקדושה האמורה, וממילא "בטלו היובלות225".
כשם שזה ביחס לארץ-ישראל לפי פשוטה — שקדושתה המלאה והמושלמת קשורה בכך שנמצאים בה כל חלקי כלל ישראל, כל י"ב השבטים — כך הדבר גם ביחס לעבודה הרוחנית של "עשה כאן ארץ ישראל" שבכל יהודי: יהודי מגיע לקדושה המלאה והמושלמת דווקא כאשר כל חלקי נשמתו (הנקראים בלשון המדרש228: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה229) מתגלים אצלו ובאים לידי ביטוי בעבודת ה', עד לידי מעשה בפועל.
במלים ברורות יותר (וביתר פירוט): עבודת ה' צריכה להיות הן בכוחות הגלויים של הנפש — המביאים לידי כך שהמחשבות והדיבורים והמעשים של תורה ומצוות ("נפש") יהיו ברגשילב של אהבת ה' ויראתו ("רוח"), בהיותם מבוססים על הבנה יסודית בתורת ה' ומצוותיו ("נשמה"), והן בכוחות הנעלים, הגנוזים230
הערות
- 221. קדושת ארץ ישראל היא נצחית : ראה אנציקלופדי' תלמודית כרך ב ערך ארץ ישראל (קדושתה ומצותי') ס"י (ע' ריד). וש"נ.
- 222. שינויים. . בקדושה המביאה את חובת המצוות על הארץ : ראה אנציקלופדי' תלמודית שם סי"איב (ע' רטו ואילך). וש"נ.
- 224. מיושבת בכל שניםעשר השבטים : ולדעת הרמב"ן גיטין (לו, א ד"ה ומי איכא מידי) אינו נקרא כל יושבי' עלי' עד דאיכא רוב כל שבט.
- 223. רק כאשר "כל יושבי' עלי'". . רק אז נוהג היובל : ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח.
- 226. עלידי סנחריב : במדב"ר בסופו. רש"י ערכין שם. וראה בפירוש מהרז"ו שם.
- 227. ובא סנחריב ובלבל את העולם : ראה יומא נד, א. מסכת ידים פ"ד מ"ד.
- 225. בזמן שחלק מן השבטים הוגלו. . בטלו היובלות : ראה ערכין ורמב"ם שם: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות.
- 228. בלשון המדרש : ב"ר פי"ד, ט. וראה קונטרס ענינה של תורת החסידות הערה 37.
- 229. נפש רוח נשמה חי' יחידה : בכמה מקומות (ודפוסים) הוא בשינוי סדר. אבל בסדר הזה (נרנח"י) הוא בעץ חיים שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"א. שער הגלגולים בתחלתו. ובכ"מ.
- 230. עבודת ה' צריכה להיות הן בכוחות הגלויים של הנפש. . והן בכוחות הנעלים, הגנוזים : וע"ד הידוע בענין מה שאמר ריב"ז (ברכות כח, ב) איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי — לקו"ת ויקרא (הוספות) נ, סע"ד. ד"ה אשרנו תרצ"ו (סה"מ תרצ"ו ע' 50 ואילך), ובהנסמן שם (ע' 49) הערה 1. ועוד.
משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל י׳:ח׳ - הטקסט מספריא
משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולין יושבים כתקנן בזמן שהיובל [נוהג בארץ] נוהג בחו"ל שנאמר יובל היא בכל מקום בין בפני הבית בין שלא בפני הבית.
משנה ידים ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בו ביום בא יהודה גר עמוני. ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם מה אני לבא בקהל. אמר לו ר' גמליאל אסור אתה. אמר לו ר' יהושע מותר אתה. אמר לו ר' גמליאל הכתוב אומר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו'. אמר לו רבי יהושע. וכי עמונים ומואבים במקומן הן. כבר עלה סנחריב מלך אשור. ובלבל את כל האומות. שנאמר (ישעיה י, יג) ואסיר גבולות עמים. ועתידותיהם שוסתי. ואוריד כביר יושבים. אמר לו ר' גמליאל. הכתוב אומר (ירמיה מט, ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון. וכבר חזרו. אמר לו ר' יהושע. הכתוב אומר (ירמיה ל, ג) ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו. התירוהו לבא בקהל:
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.