178
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
א. ח"י אלול – יום הולדת המאורות הגדולים
ח"י אלול הוא יום ההולדת של שני המאורות הגדולים: ביום שני, ח"י אלול תנ"ח הוא יום הולדת הבעל־שם־טוב, וביום רביעי, ח"י אלול תק"ה יום הולדת רבינו הזקן1.
הענין, שיום הולדתו של צדיק הוא זמן שמחה, מופיע במספר מקומות בדברי חז"ל – ובמיוחד אודות יצחק אבינו2 ומשה רבינו3, עד שהיתה לכך תוצאה מעשית חשובה ביותר, כפי שנאמר במדרש, שהסיבה להקמת המשכן מאוחר יותר, ולא מיד כאשר הושלם היא "מפני4 שחשב הקדוש־ברוך־הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן5 נולד יצחק, אמר הקדוש־ברוך־הוא הריני מערב6 שמחתכם שמחה בשמחה".
יותר מכך: אנו מוצאים, שיום הולדתו של משה רבינו, ז' אדר, הביא לביטול גזירת המן שהיתה אמורה להתצבע בחודש אדר – "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד"7.
למרות זאת אין אנו רואים, שיום ההולדת8 נעשה ליום טוב וליום שמחה בגלוי ובפרסום, באופן מעשי לכלל ישראל9, ולגבי ז' אדר הרי, לפי השולחן ערוך10, זהו יום תענית מפני שביום זה מת משה רבינו.
אך לגבי יום הולדתו של הבעש"ט ושל אדמו"ר הזקן בח"י אלול, התפרסם על ידי נשיא דורנו, בשם אביו כ"ק אדמו"ר
הערות
- 1. שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר (סה"ש תש"ג ע'
- 2. תנחומא ס"פ פקודי. שמו"ר פנ"ב, ב.
- 3. מגילה יג, ב. וראה ר"ה (יא, א) בנוגע לחודש שנולדו בו האבות וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 87 בהערות ושוה"ג (וש"נ) בנוגע ליום הולדת דכל אחד מישראל וראה סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 331 ואילך. ח"ב ע' 398 ואילך.
- 4. תנחומא שם. וראה גם שמו"ר שם.
- 5. ראה עץ יוסף שם. ובשמו"ר שם נזכר רק החודש (ראה יפ"ת שם).
- 6. ראה יפ"ת לשמו"ר שם, דאי"ז סתירה להכלל דאין מערבין שמחה בשמחה.
- 7. מגילה שם. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 365 ואילך.
- 8. יום הולדת סתם, משא"כ כשנעשה בר מצוה (זהר חדש טו, ד כביום החופה), בר ששים (מו"ק כח, א) ועוד. – וראה שיחת יא ניסן תשכ"ב (בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 134 ואילך).
- 9. ולהעיר מנזיר יד, א ובתוד"ה אמר כמשה שם "או כיום הוולדו קאמר ושמחה קבל עלי'" (ועד"ז בפי' הרא"ש ותוס' הרא"ש בשטמ"ק שם), הרי לא מצינו מפורש ברז"ל שהי' יום שמחה אחר מיתת משה. וראה בארוכה לקו"ש חט"ז שם.
- 10. טושו"ע או"ח סי' תקפ ס"ב. וראה לקו"ש שם ע' 364 הערה 5.
- 141. – בשם אביו.
שמות רבה נ״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לא, יט): תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שֶׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז, כֵּיצַד אָדָם מִתְוַדֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אִם בָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר וְהִזְכִּיר עֲוֹנוֹתָיו, אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר. מַהוּ עָתָק, דְּבָרִים שֶׁל סִלּוּקִים, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, ח): וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. בְּגַאֲוָה וָבוּז, אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיָה בְּיָדֶיךָ עֲוֹנוֹת מִשֶּׁל שָׁנָה זוֹ שֶׁהָיִיתָ מִתְגָּאֶה בְּגַאֲוָה וָבוּז. דָּבָר אַחֵר, תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, מְדַבֵּר בְּמשֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן, מִיָּד אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי תְרוּמָה, הָיָה משֶׁה עוֹשֶׂה בַּמִּשְׁכָּן וְהָיוּ לֵיצָנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים אֶפְשָׁר שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל יְדֵי בֶּן עַמְרָם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הָיָה עוֹסֵק בַּמִּשְׁכָּן, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים עֲשָׂאוּהוּ וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים קִפְּלוּהוּ, אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מְלִיצִין אַחֲרָיו וְאוֹמְרִים הֲרֵי נַעֲשָׂה, לֹא הָיָה משֶׁה אוֹמֵר שֶׁיַּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶצְלֵנוּ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְכַּוֵּן לְהַעֲמִיד הַמִּשְׁכָּן בַּחֹדֶשׁ שֶׁנּוֹלַד בּוֹ יִצְחָק אָבִינוּ, לֹא עָשָׂה אֶלָּא כְּשֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות מ, ב): בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן תָּקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, אוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ: תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, אוֹתָם שֶׁמְּלִיצִים אַחַר משֶׁה, לֹא עָשָׂה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה שֶׁיָּקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן הִתְחִילוּ טוֹעֲנִין אוֹתוֹ וּבָאִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמְּלַאכְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה.
נזיר י״ד א - הטקסט מספריא
אִם תִּמְצֵי לוֹמַר נְזִירוּת מוּעֶטֶת, כֵּיוָן דְּעַשְׂרָה יוֹמִין הוּא דְּיַתִּרִין — לָא סָלֵיק לֵיהּ הָלֵין עֲשָׂרָה, וַדַּאי נְזִיר מֵאָה יוֹם, כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ תְּמָנִין יוֹמִין לְבַסּוֹף, סָלְקִין לֵיהּ, אוֹ לָא?
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר חָיְילִי: אָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וּמֵעַכְשָׁיו נְזִיר עוֹלָם״, מַהוּ? מִי חָיְילָא עֲלֵיהּ, אוֹ לָא?
אִם תִּמְצֵי לוֹמַר: הָכָא כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר לְאִיתְּשׁוֹלֵי חָיְילָא: אָמַר ״הֲרֵינִי נְזִיר שִׁמְשׁוֹן לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וּמֵעַכְשָׁיו נָזִיר סְתָם״, מַהוּ? הָכָא לָא אֶפְשָׁר לְאִיתְּשׁוֹלֵי, מִי חָיְילָא, אוֹ לָא? אֲמַר ״כְּמֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר״, מַאי?
פְּשׁוֹט מִינַּיְיהוּ קַדְמָיְיתָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וּמֵעַכְשָׁיו מֵאָה יוֹם״ — מוֹנֶה עֶשְׂרִים, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה שְׁלֹשִׁים, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה שְׁמוֹנִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים נְזִירוּת רִאשׁוֹנָה.
נִטְמָא בִּימֵי בְּנוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: סוֹתֵר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵינוֹ סוֹתֵר.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר סוֹתֵר — חֲדָא נְזִירוּת אֲרִיכְתָּא הִיא, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵינוֹ סוֹתֵר — נְזִירוּת דִּידֵיהּ לְחוּד, וְדִבְרֵיהּ לְחוּד.
If you say that when he accepts naziriteship upon himself after twenty days, and then vows a short term of naziriteship of thirty days starting now, then since, if he pauses from his first term of naziriteship after twenty days, it is only ten days that are left over to complete after the second term of naziriteship, those ten should not be reckoned for him to complete a full term of naziriteship. Ten days are insufficient for hair growth. Therefore, he must observe a full thirty-day term of naziriteship after the second term of naziriteship, which means he is not a nazirite for the first twenty days. With that assumption in mind, the question arose: Certainly if he vows to be a nazirite for one hundred days, since he has a further eighty days at the end, which is sufficient time for his hair to grow, do the first twenty days count for him as part of the one hundred days or not?
This inquiry leads to yet another question: And if you say that the first days of naziriteship take effect, and his term of naziriteship will be completed in the eighty days after the second term of naziriteship, then if he said: I am hereby a nazirite after twenty days, and from now I am a permanent nazirite, what is the halakha? Does the permanent naziriteship take effect for him during those twenty days or not? Since permanent naziriteship is unlimited, he could not have intended to complete its days after the second term of naziriteship, and it is reasonable to assume that he intended for the permanent naziriteship to begin after the second term of naziriteship has been completed.
If you say: Here, with regard to cases of a standard permanent naziriteship after twenty days, since it is possible to request of a halakhic authority to dissolve the vow, which would result in the first term of naziriteship taking full effect, it therefore takes effect during those twenty days, then the following question arises: If one said: I am hereby a nazirite like Samson after twenty days, and from now I am hereby a nazirite without specification, what is the halakha? Since here it is not possible to request of a halakhic authority to dissolve the vow of naziriteship like Samson, and there is no way of completing the first term of naziriteship, does the first naziriteship take effect or not? The Gemara adds another question: If one said: I am hereby like Moses on the seventh day of Adar, what is the halakha? Is this considered an expression of naziriteship in that just as Moses passed away on that date and drank no more wine, so too, the speaker vows to be a nazirite? Alternatively, perhaps this phrase does not indicate the acceptance of naziriteship.
The Gemara comments: At least resolve the first of these questions, the one raised at the beginning of the discussion, as it is stated explicitly in the Tosefta (2:5): If one says: I am hereby a nazirite after twenty days, and I am hereby a nazirite from now for one hundred days, he counts twenty days of his term of naziriteship immediately, after which he counts thirty days for the subsequent term of naziriteship, and afterward he counts eighty days in order to complete his first term of naziriteship.
§ The Gemara returns to its discussion of the statement of the mishna with regard to one who vowed to be a nazirite upon the birth of a son in addition to a standard term of naziriteship. The mishna ruled that he begins his term of naziriteship, and if he has a son during that term, he pauses from that term of naziriteship and starts the term for his son, after which he completes the first term. The Torah states that a nazirite who becomes impure while observing his term of naziriteship must start counting afresh, which leads to the following question: What happens if he became impure during the days of his term of naziriteship for his son? Rabbi Yoḥanan says: This negates all of it, even the days he has counted for his own term of naziriteship, and he must observe two full terms of naziriteship. Reish Lakish says: This does not negate the days he observed for his own term of naziriteship, only those of the term of naziriteship for his son.
The Gemara clarifies the two approaches: Rabbi Yoḥanan says it negates all of it, since he holds that it is one long term of naziriteship. Reish Lakish says it does not negate the days he observed for his own term of naziriteship because his term of naziriteship is a discrete naziriteship, and that for his son is a discrete naziriteship.
שולחן ערוך, אורח חיים תק״פ:ב׳ - הטקסט מספריא
בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן; בַּעֲשָׂרָה בּוֹ מֵתָה מִרְיָם וְנִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר; בְּכ"ו בּוֹ מֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, בַּעֲשָׂרָה בְּאִיָּר מֵת עֵלִי הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי בָּנָיו, וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן ה'; בְּכ"ח בּוֹ מֵת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא; בְּכ"ג בְּסִיוָן בָּטְלוּ הַבִּכּוּרִים מִלַּעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם בִּימֵי יְרָבְעָם בֶּן נְבָט; בְּכ"ה בּוֹ נֶהֱרַג רשב"ג וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַ' חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים; בכ"ז בּוֹ נִשְׂרַף רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ; בְּאֶחָד בְּאָב מֵת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; בְּי"ח בּוֹ כָּבָה נֵר מַעֲרָבִי בִּימֵי אָחָז. בְּי"ז בֶּאֱלוּל מֵתוּ מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ; בְּה' בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ עֶשְׂרִים אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְנֶחְבַּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא; בְּז' בּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל אַבוֹתֵינוּ שֶׁיָּמוּתוּ בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר, מִפְּנֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל; בְּז' בְּמַרְחֶשְׁוָן עִוְּרוּ עֵינַי צִדְקִיָּהוּ וְשָׁחֲטוּ בָּנָיו לְעֵינָיו; בְּכ"ח בְּכִסְלֵו שָׂרַף יְהוֹיָקִים הַמְּגִלָּה שֶׁכָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ; בִּשְׁמוֹנָה בְּטֵבֵת נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית בִּימֵי תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ וְהָיָה חֹשֶׁךְ בָּעוֹלָם שְׁלֹשָׁה יָמִים; וּבְט' בּוֹ לֹא נוֹדַע אֵיזוֹ הִיא הַצָּרָה שֶׁאֵרַע בּוֹ; בְּה' בִּשְׁבָט מֵתוּ הַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ; בְּכ"ג בּוֹ נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שְׁבָט בִּנְיָמִין עַל עִנְיַן פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה; בְּז' בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה; בְּט' בּוֹ נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל.
מצוטט ב־10 עמודים
אגרות קודש 3
- כרך כה ‹ ט'תקנג לקו"ש חכ"ד ע' 178
- כרך כו ‹ ט'תשמ לקו"ש חכ"ד ע' 178
- כרך כו ‹ ט'תתקסז לקו"ש חכ"ד ע' 178
לקוטי שיחות 2
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 415 לקו"ש חכ"ד ע' 178
- כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 433 לקו"ש חכ"ד ע' 178
תורת מנחם 2
- כט - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"א. לקו"ש חכ"ד ע' 178
- סא - שנת תש"ל - חלק רביעי ‹ ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ד ע' 178
מאמרים מלוקטים 2
- חלק א ‹ בס"ד. ליל ערב ראש השנה ה'תשמ"ב לקו"ש חכ"ד ע' 178
- חלק ד ‹ בס"ד. ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תש"ל לקו"ש חכ"ד ע' 178
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ תכא לקו"ש חכ"ד ע' 178
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.