342
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הפרשה הוא "ואתה תצוה"9, כאשר הכוונה10 היא למשה רבנו11. וכיוון ששם הפרשה רומז על תוכנה של הפרשה כולה, יוצא, שבכל הפרשה רמוז הענין של לידת משה.
ואפילו לפי הדעות, שהפרשה נקראת "תצוה", ולפי מנהג ישראל (וכמודפס בחומשים) – הרי זה לשון יחיד לנוכח – כהמשך ל"וידבר12 ה' אל משה לאמר אשר בתחילת הענין, ומיד לאחר "תצוה" כתוב "אהרן אחיך".
אך יש להבין כיצד מתיישבים ביניהם שני הרמזים הללו: מצד אחד, אין מוזכר בפרשה כלל שמו של משה (דבר המצביע על כך שבפרשה זו איננו קיים ענינו של משה) ומצד שני, כל מילה של פרשה זו נקראת מילה של פרשת "ואתה תצוה", כאשר הכוונה במילים אלו היא כלפי משה?
ג. הדברים יובנו ע"י הסבר ענין תענית ז' אדר
לכאורה, מתעוררת השאלה מדוע קבעו את ז' אדר רק כיום תענית, בגלל מות משה13, והלא בגמרא14 ישנה שאלה בקשר לדינו של אדם שאומר "כמשה בשבעה באדר", אם זוהי קבלת נזירות. ב"תוספות"15 מוסברת השאלה, ש"ביום הוולדו, דהיינו בז' אדר, שמחו שמחה גדולה, וביום מותו... רבים נדרו בנדר ורבו נזירים בישראל מחמת צער. והוא אמר בסתם אהא היינו כמו שהיה בדורו של משה בז' אדר ביום מותו, ונזירות קבל עלי', או כיום הוולדו קאמר, ושמחה קבל עלי'?"
רואים אפוא שז' אדר הוא גם יום שמחה16, ומדוע הוא נקבע רק כיום תענית?
לא ייתכן לומר שהספק בגמרא הוא אם כוונת הנודר היתה לז' באדר כפי שהוא לאחר מות משה – שזוהי קבלת נזירות, או שמא התכוון לז' אדר בחיי משה בעולם זה, שאז היה יום שמחה17 מפני לידתו, אך
הערות
- 9. ראה מגילה כט, סע"ב: "חל להיות בואתה תצוה", ושם יש לדחוק שהכוונה להתחלת קריאת היום. אבל בזח"ג שם מפורש "דלא מדכר בפרשת ואתהתצוה".וכ"הבז"חשם(ברובהדפוסים)"ואיהי פרשת ואתה תצוה". וכ"ה בסדר תפלות להרמב"ם. הל' תפלה פי"ג הכ"ב (אבל ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 105 שוה"ג להערה 3). ובכ"מ בפרש"י – תרומה כה, ו־ז. צו ח, ב. ה.
- 10. להעיר מחומת אנך להחיד"א ריש פרשתנו "ולכבוד מרע"ה נאמרה פרשה זו בלשון הזה ואתה תצוה כו'". מאור עינים שם. לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 356. חכ"א וחכ"ו שם.
- 11. והרי זוהי הסדרה היחידית שמודגש בשמה ענינו של משה. משא"כ פ' "כי תשא", "נשא" ועוד – אף שהכוונה למשה אין בזה ההדגשה ד(יתור) התיבה "ואתה תצוה" (ולא "ותצוה").
- 12. ר"פ תרומה. ראה חומת אנך שבהערה 10.
- 13. טושו"ע שם.
- 14. נזיר יד, א.
- 15. שם ד"ה אמר כמשה. ועד"ז בפי' הרא"ש.
- 16. להעיר שמצינו שמחה ביום הולדת יצחק זמן רב אחר פטירתו (תנחומא ס"פ פקודי). ועד "שחשב הקב"ה לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו" (תנחומא שם).
- 17. כדמשמע לכאורה מלשון התוס' "דביום הוולדו דהיינו בז' באדר שמחו שמחה גדולה" (ובשטמ"ק בשם הר' עזריאל "ביום שנולד משה דאכלו ושתו וחדו")*. וצע"ק הרי "ותצפנהו ג'
- . וכמו שמפרש בזה שמת (שאין כוונתו לז' אדר ירחים" ומי ידע אז שישמח, לבד עמרם וב"ב. ולכאורה דוחק לומר שלהם כיוון באמרו "כמשה בשבעה באדר" – ואולי ותצפנהו רק מהמצרים.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:כ״ב - הטקסט מספריא
כל פרשה מארבע פרשיות האלו אחד קורא אותה בספר שני אחר שקורין סדר אותה שבת בספר שהוציאו ראשון חל ראש חדש אדר להיות בשבת והיה סדר אותה שבת בואתה תצוה קורין ששה מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת והשביעי חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור ואם היה סדר אותה שבת כי תשא עצמו קורין ששה מכי תשא עד ויקהל והשביעי חוזר וקורא בספר שני מכי תשא עד ועשית כיור נחשת.
נזיר י״ד א - הטקסט מספריא
אִם תִּמְצֵי לוֹמַר נְזִירוּת מוּעֶטֶת, כֵּיוָן דְּעַשְׂרָה יוֹמִין הוּא דְּיַתִּרִין — לָא סָלֵיק לֵיהּ הָלֵין עֲשָׂרָה, וַדַּאי נְזִיר מֵאָה יוֹם, כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ תְּמָנִין יוֹמִין לְבַסּוֹף, סָלְקִין לֵיהּ, אוֹ לָא?
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר חָיְילִי: אָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וּמֵעַכְשָׁיו נְזִיר עוֹלָם״, מַהוּ? מִי חָיְילָא עֲלֵיהּ, אוֹ לָא?
אִם תִּמְצֵי לוֹמַר: הָכָא כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר לְאִיתְּשׁוֹלֵי חָיְילָא: אָמַר ״הֲרֵינִי נְזִיר שִׁמְשׁוֹן לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וּמֵעַכְשָׁיו נָזִיר סְתָם״, מַהוּ? הָכָא לָא אֶפְשָׁר לְאִיתְּשׁוֹלֵי, מִי חָיְילָא, אוֹ לָא? אֲמַר ״כְּמֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר״, מַאי?
פְּשׁוֹט מִינַּיְיהוּ קַדְמָיְיתָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם וּמֵעַכְשָׁיו מֵאָה יוֹם״ — מוֹנֶה עֶשְׂרִים, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה שְׁלֹשִׁים, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה שְׁמוֹנִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים נְזִירוּת רִאשׁוֹנָה.
נִטְמָא בִּימֵי בְּנוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: סוֹתֵר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵינוֹ סוֹתֵר.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר סוֹתֵר — חֲדָא נְזִירוּת אֲרִיכְתָּא הִיא, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵינוֹ סוֹתֵר — נְזִירוּת דִּידֵיהּ לְחוּד, וְדִבְרֵיהּ לְחוּד.
If you say that when he accepts naziriteship upon himself after twenty days, and then vows a short term of naziriteship of thirty days starting now, then since, if he pauses from his first term of naziriteship after twenty days, it is only ten days that are left over to complete after the second term of naziriteship, those ten should not be reckoned for him to complete a full term of naziriteship. Ten days are insufficient for hair growth. Therefore, he must observe a full thirty-day term of naziriteship after the second term of naziriteship, which means he is not a nazirite for the first twenty days. With that assumption in mind, the question arose: Certainly if he vows to be a nazirite for one hundred days, since he has a further eighty days at the end, which is sufficient time for his hair to grow, do the first twenty days count for him as part of the one hundred days or not?
This inquiry leads to yet another question: And if you say that the first days of naziriteship take effect, and his term of naziriteship will be completed in the eighty days after the second term of naziriteship, then if he said: I am hereby a nazirite after twenty days, and from now I am a permanent nazirite, what is the halakha? Does the permanent naziriteship take effect for him during those twenty days or not? Since permanent naziriteship is unlimited, he could not have intended to complete its days after the second term of naziriteship, and it is reasonable to assume that he intended for the permanent naziriteship to begin after the second term of naziriteship has been completed.
If you say: Here, with regard to cases of a standard permanent naziriteship after twenty days, since it is possible to request of a halakhic authority to dissolve the vow, which would result in the first term of naziriteship taking full effect, it therefore takes effect during those twenty days, then the following question arises: If one said: I am hereby a nazirite like Samson after twenty days, and from now I am hereby a nazirite without specification, what is the halakha? Since here it is not possible to request of a halakhic authority to dissolve the vow of naziriteship like Samson, and there is no way of completing the first term of naziriteship, does the first naziriteship take effect or not? The Gemara adds another question: If one said: I am hereby like Moses on the seventh day of Adar, what is the halakha? Is this considered an expression of naziriteship in that just as Moses passed away on that date and drank no more wine, so too, the speaker vows to be a nazirite? Alternatively, perhaps this phrase does not indicate the acceptance of naziriteship.
The Gemara comments: At least resolve the first of these questions, the one raised at the beginning of the discussion, as it is stated explicitly in the Tosefta (2:5): If one says: I am hereby a nazirite after twenty days, and I am hereby a nazirite from now for one hundred days, he counts twenty days of his term of naziriteship immediately, after which he counts thirty days for the subsequent term of naziriteship, and afterward he counts eighty days in order to complete his first term of naziriteship.
§ The Gemara returns to its discussion of the statement of the mishna with regard to one who vowed to be a nazirite upon the birth of a son in addition to a standard term of naziriteship. The mishna ruled that he begins his term of naziriteship, and if he has a son during that term, he pauses from that term of naziriteship and starts the term for his son, after which he completes the first term. The Torah states that a nazirite who becomes impure while observing his term of naziriteship must start counting afresh, which leads to the following question: What happens if he became impure during the days of his term of naziriteship for his son? Rabbi Yoḥanan says: This negates all of it, even the days he has counted for his own term of naziriteship, and he must observe two full terms of naziriteship. Reish Lakish says: This does not negate the days he observed for his own term of naziriteship, only those of the term of naziriteship for his son.
The Gemara clarifies the two approaches: Rabbi Yoḥanan says it negates all of it, since he holds that it is one long term of naziriteship. Reish Lakish says it does not negate the days he observed for his own term of naziriteship because his term of naziriteship is a discrete naziriteship, and that for his son is a discrete naziriteship.
מצוטט ב־6 עמודים
אגרות קודש 3
- כרך א ‹ נז לקו"ש חט"ז ע' 342
- כרך כב ‹ ח'שסג לקו"ש חט"ז ע' 342
- כרך כד ‹ ט'רפד לקו"ש חט"ז ע' 342
לקוטי שיחות 1
- כרך ו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה טו ‹ 375 לקו"ש חט"ז ע' 342
תורת מנחם 2
- מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ תצוה, ח' אדר-ראשון, ה'תשכ"ז לקו"ש חט"ז ע' 342
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ר"ד יום א' דחג השבועות, בעת הסעודה, ה'תש"ל לקו"ש חט"ז ע' 342
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.