343
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כיום זהו יום תענית לכל הדעות,
וזאת מפני שבעניני נדרים קיים הכלל "הלך אחר לשון בני אדם"18, ובלשון בני אדם, כאשר אדם אומר "ז' אדר" זמן רב לאחר מות משה, הוא מתכוון בודאי לז' אדר כפי שהוא בזמן האמירה – לאחר מות משה, והנה למרות זאת, קיימת דעה, שהוא מתכוון ליום19 שמחה20.
השאלה היא יותר קשה לפי האמור להלן: במסכת מגילה21 אומרת הגמרא "כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח (המן) שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". מדברי הגמרא הללו מובן שה"בשבעה באדר נולד" גבר על "בשבעה באדר מת", והיה "ונהפוך הוא", נס פורים, שמחה.
רואים אפוא שיום לידת משה הוא יום שמחה בכל הזמנים, ובמיוחד לפי פירוש רש"י שם22 "כדאי הוא יום הלידה שיכפר23 על המיתה"24 – אשר מהם משתמע שזהו יום שמחה בלבד.
ד. הקושי על רש"י לגבי השמחה בחודש אדר
בגמרא25 נאמר "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה"26. ויש לברר: האם בשנה מעוברת הענין של "מרבין בשמחה" קיים גם באדר ראשון או רק באדר שני?27
הערות
- 18. נדרים ל, ב. וש"נ.
- 19. ובפי' הרא"ש (ועד"ז בתוספ' הרא"ש בשטמ"ק) נזיר שם מפורש "שהרי גם בז' באדר נולד וכמו כן הוא יום משתה ושמחה". ועד"ז בשיטה לחכמי איוורא נזיר שם "והוה יום משתה ושמחה".
- 20. במאירי נזיר שם: "הן שיכוין לומר על משה שמת בו ולא שתה יין בכל אותו היום כלומר שיום מותו ודאי לא נתעסק בצרכי גופו כלל". ועפ"ז לכאורה י"ל גם לאידך, שכוונתו "כמשה בשבעה באדר" כמו שמצינו "ששמח משה" ביום מותו – ראה פרש"י תבא כט, ג. אבל – אינו, כי שמחת משה אז הי' מזה שאמרו בנ"י "אף אנו עמדנו בסיני כו'", ופשיטא שאין מקום לומר שיהי' יום ז' באדר יום שמחה לכל הדורות מפני שאז אמרו בנ"י כו' (כמו שלא קבעו יום שמחה ביום דויחן ישראל נגד ההר, כשנדבו דים והותר למשכן בב' ימים (במדב"ר פי"ב, טז. וראה רמב"ן ויקהל לו, ג). ועוד). ועוד זאת – עד כ"כ שזה יבטל הצער שמת אז! בסגנון אחר: הצער שמת קשור בז' אדר. משא"כ אמירת בנ"י הנ"ל – ה"ז גילוי מעמדם שהם דבקים וחפצים במקום. ופשוט. עתה לאחר מיתת משה, כ"א) "ביום מותו בז' באדר מסתמא רבים נדרו בנדר ורבו נזירים בישראל" ועד"ז בפי'הרא"ש"ביוםשנפטרכו'".וכ"הבשטמ"קבשםהר' עזריאל.
- 21. יג, ב.
- 22. ד"ה ובשבעה.
- 23. להעיר משייכות פורים לכפרה ע"פ מש"כ בתקו"ז (תכ"א (נז, ב)) ד"כפורים" הוא "כ־פורים".
- 24. כ"ה ברש"י שבע"י. וברש"י שבש"ס – בשינוי לשון קצת.
- 25. תענית כט, סע"א.
- 26. הובא במג"א סי' תרפ"ו סק"ה. וכבר שקו"ט בהטעם שלא כתבו הרמב"ם ולא בטושו"ע (ראה שו"ת חת"ס או"ח סק"ס. ומה שהקשה על דבריו בנמוקי או"ח סי' תרפו). וראה לקו"ש חי"א ע' 338 בהערה. ובארוכה – שיחת פורים וש"פ תשא תשל"א. ואכ"מ.
- 27. ראה שאילת יעב"ץ שבהערה 29. ומזה גופא מוכח שאי"ז פשוט כ"כ.
במדבר רבה י״ב:ט״ז - הטקסט מספריא
וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ז, ב), לָמָּה נִזְדָּרְזוּ הַנְּשִׂיאִים לָבוֹא וּלְהַקְרִיב תְּחִלָּה, וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִתְעַצְּלוּ וְלֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא אַבְנֵי שׁוֹהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים בָּאַחֲרוֹנָה. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה, כֹּל נְדִיב לֵב יָבִיאוּ תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא אָמַר לַנְּשִׂיאִים, הָיָה רַע בְּעֵינֵיהֶם עַל שֶׁלֹא אָמַר לָהֶם לְהָבִיא, אָמְרוּ יָבִיאוּ הָעָם מַה שֶּׁיָּבִיאוּ וּמַה שֶּׁיְּחַסְּרוּ נְמַלֵּא אֲנַחְנוּ. שָׂמְחוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהֵבִיאוּ בְּשִׂמְחָה כָּל נְדָבָה וּבִזְרִיזוּת, רְאֵה מַה כְּתִיב (שמות לה, כב): וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, שֶׁהָיוּ דוֹחֲקוֹת זֶה עַל זֶה וּבָאִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְלִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לו, ג): וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וּכְתִיב (שמות לו, ז): וְהַמְלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וגו', לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים בִּקְּשׁוּ הַנְּשִׂיאִים לְהָבִיא נִדְבָתָם וְלֹא יָכֹלוּ שֶׁכְּבָר צִוָּה משֶׁה (שמות לו, ו): וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה וגו', וְהָיוּ הַנְּשִׂיאִים מְצֵרִים עַל שֶׁלֹא זָכוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, אָמְרוּ הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן נִתֵּן בְּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לה, כז): וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנַי שֶׁנִּזְדָּרְזוּ, יִכָּתֵב שֶׁהֵבִיאוּ וְהוֹתֵר, וְהַנְּשִׂיאִים שֶׁנִּתְעַצְּלוּ, חִסַּר אוֹת אַחַת מִשְּׁמָם, שֶׁכֵּן כְּתִיב וְהַנְּשִׂאִם חָסֵר יו"ד. כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַר הַמִּשְׁכָּן הִקְדִּימוּ וְהֵבִיאוּ קָרְבָּן בִּזְרִיזוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל וגו', אָמְרוּ הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁנַּקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּשִׂמְחָה, שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְלֹא הָיָה חָסֵר כְּלוּם, אָמְרוּ מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהָבִיא, הָלְכוּ וְהֵבִיאוּ עֲגָלוֹת שֶׁיִּהְיוּ נוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אֶת הַמִּשְׁכָּן. וּמִי נָתַן לָהֶם הָעֵצָה הַזֹּאת, שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשכָר, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ לָהֶם מִשְׁכָּן שֶׁעֲשִׂיתֶם פּוֹרֵחַ הוּא בָּאֲוִיר, אֶלָּא הִתְנַדְּבוּ עֲגָלוֹת שֶׁתִּהְיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ בָּהֶם, לְכָךְ כְּתִיב: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתְנַחֲמוּ עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בַּתְּחִלָּה. וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁהָיוּ הֶדְיוֹטוֹת וְנִתְמַנּוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ז, ב): רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם, וְלֹא רָאשֵׁי בֵּית אָבוֹת, אֶלָּא אַף נְשִׂיאֵי שֵׁבֶט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, ב): הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, נְשִׂיאִים בְּנֵי נְשִׂיאִים. הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם (שמות ה, יד): וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', (במדבר ז, ב): הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִּים, עַל מִנְיַן הַדְּגָלִים, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר א, ד): וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה וגו'.
רמב"ן על שמות ל״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה הִנֵּה בְּיוֹם אֶחָד הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה הַזֹּאת (לעיל לה כב-כט) אֶל אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהוּא שֶׁל מֹשֶׁה, וְהַחֲכָמִים לָקְחוּ בּוֹ בַּיּוֹם מִלְּפָנָיו וּבְמָחֳרָת בְּהַשְׁכָּמָה, וְכֵן בַּשֵּׁנִי הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד אֶל אָהֳלוֹ נְדָבָה וְהוּא צִוָּה לְהָבִיא אוֹתָהּ אֶל הָאֻמָּנִים, עַד שֶׁאָמְרוּ לוֹ שֶׁהֵם מַרְבִּים לְהָבִיא, וְהָיְתָה דַּיָּם וְהוֹתֵר. וְלֹא הָיָה הַיִּתְרוֹן דָּבָר חָשׁוּב שֶׁיְּסַפֵּר בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה פְקוּדֵי מֶה עָשׂוּ בּוֹ, אוּלַי הָיָה מֻנָּח בָּאֹהֶל לְחַזֵּק בָּהּ אֶת בֶּדֶק הַמִּשְׁכָּן, אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ כְּלֵי שָׁרֵת כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בַּמִּקְדָּשׁ בַּמּוֹתָרוֹת (שקלים פ"ד ה"ד): וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב (שמות ל"ו:ה') "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא", לְשַׁבֵּחַ אֶת הָעָם הַמְּבִיאִים בְּנִדְבָתָם, וּלְפָאֵר הַחֲכָמִים בְּנֶאֱמָנוּתָם, וְגַם הַנָּגִיד עֲלֵיהֶם מְשֻׁבָּח בָּזֶה שֶׁהֶעֱבִיר קוֹל בַּמַּחֲנֶה לְמָנְעָם, כִּי אֵין לוֹ חֵפֶץ בְּכַסְפָּם וּזְהָבָם כִּשְׁאָר הַמּוֹשְׁלִים בְּעַמָּם, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי" (במדבר טז טו):
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת* ש"פ תצוה, ח' אדר-ראשון, ה'תשכ"ז לקו"ש חט"ז ע' 343
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ט תצא שיחה ב מאותו ספר נדרים ל, א
- לקוטי שיחות כרך י לך לך שיחה ב מאותו ספר נדרים ל, ב
- לקוטי שיחות כרך יח נשא שיחה ג מאותו ספר נדרים ל, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות שיחה ג מאותו ספר נדרים ל, סע"ב
- תורת מנחם ר"ד בעת קבלת פנים* - יו"ד אלול, ה'תשי"א נדרים ל, א
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ג נדרים ל, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד נדרים ל, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר נדרים ל, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ב דין לבישת בגדים נדרים ל, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות הנהגת אדם בבקר ב דין לבישת בגדים נדרים ל, ב