תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב הוספות

מכתבים כלליים

רשימת העמודים (29) מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

198מכתבים כלליים

ב"ה^*, קמי שבתא¹ פ' ויקהל פקודי ופ' החודש²,

כ"ה אדר³, ה'תשמ"ז.

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו קמי שבתא דפ' החודש, שבת מברכים חודש ניסן, ראשון לחדשי השנה⁵, אשר הנקודה המרכזית שבו הוא חג הפסח⁴, זמן חירותנו⁶, הרי זה ודאי הזמן המתאים לחזק את ההכנות לפסח, הכנות גם, ובמיוחד, במובן הרוחני, להתבונן בעניניו הכלליים והפרטיים של הראש והראשון שבחגים⁷, להתבונן במה שיש ללמוד מהם ולהביא במעשה בפועל⁸ בחיי יום-יום של כל השנה.

* * *

כמדובר פעמים רבות יש בכל יום-טוב ענינים שהם משותפים בכל הימים-טובים וענינים שבהם כל יום-טוב שונה משאר הימים-טובים.

נתעכב כאן, על ענין מיוחד שאנו מוצאים רק בחג הפסח ולא בחגים אחרים: הענין של חפזון⁹ עד כדי אופן של דילוג, כפי שהדבר מצויין בשמו של החג 199(לפי אחד מפירושיו העיקריים): "פסח — על שום שפסח¹¹", שבתי בני ישראל ניצלו מבין בתי המצריים באופן של דילוג, וכפי שהדבר רמוז, ביחס לכללות הגאולה מגלות מצרים, בפסוק "קול דודי¹² הנה זה בא (= הנה בא הקב"ה להביא את הגאולה) מדלג על ההרים".

דובר כבר פעמים רבות, שהענינים בעולם הרוחני משתקפים בעולם הגשמי, וב"עולם קטן¹⁴ — זה האדם"¹³ — בפרט.

ובעניננו, בכל הקשור ליהודים, לכל יהודי גם כפרט וכיחיד, ידוע ש"אינו מבקש אלא לפי כחן"¹⁵ (הקב"ה דורש מכל אחד בהתאם לכוחות שהעניק לו לפני כן), ולפיכך יש ללכת מן הקל אל הכבד. כך גם בדבר הנידון ישנם כמה אופנים של תנועה: הליכה, ריצה, דילוג, קפיצה¹⁶.

כאשר ילד נולד אין הוא תחילה בגדר של הליכה, ועל אחת כמה וכמה בגדר של ריצה וקפיצה. במשך הזמן הוא מתחיל לצעוד וללכת, מאוחר יותר הוא מסוגל גם לרוץ, ולאחר מכן גם לקפוץ.

כך גם ברוחניות — בחינוך של ילד, מאלף-בית למקרא, משנה כו'¹⁷ וקיום המצוות והנהגה טובה: הוא מתקדם כל העת באופן של "הליכה" עד שהוא נעשה ל"רץ לדבר מצוה"¹⁸, והוא ממשיך להתקדם ולעלות גם למעלה מזה מדרגה לדרגה עד לאופן של "קפיצה", לדרגה הנעלית ביותר של יציאת מצרים ברוחניות¹⁹, "יציאה ממיצרים וגבולים", כך שאת כל הענינים של תורה ועבודה וגמילות חסדים הוא עושה בשלימות ובזריזות הגדולה ביותר, דבר שהוא חפזון¹⁰ דקדושה, ובקדושה.

* * * 200כיון שהקב"ה רוצה שאדם יעשה את כל הנדרש ממנו באופן של בחירה, כפי שהתורה אומרת "ובחרת בחיים²⁰" — והכרחי הרי שתהיינה גם אפשרויות אחרות, בלתי רצויות — איפשר איפוא הקב"ה גם מציאות של חפזון של היפך הקדושה.

לפיכך, ע"י ההעלם וההסתר של העולם, ובמיוחד בזמן הגלות, יתכן שאדם ימצא צידוק להיות רץ לכיוון בלתי רצוי, לדברים בלתי רצויים, עד כדי לשקוע ר"ל בקנאה, תאוה וכבוד²¹, וחושך הגלות הוא גדול כל-כך עד שהוא מרמה את עצמו בצידוקים משונים, עד שמלביש אותם בלבוש של טוב — אשר, אדרבה, כל מה שהוא חושב, אומר ועושה הוא טוב וכו'.

אבל הקב"ה שהוא עצם הטוב הרי אינו רוצה שאנשים יהיו שרויים בחושך, ונתן, איפוא, את התורה (מלשון הוראה²²), "תורת חיים²³", ו"תורה אור²⁴", המלמדת את האדם איך לנהוג, עד לחיי יום-יום, ומאירה את כל הענינים באופן מאיר ובהיר, כדי שאדם יוכל וירצה לבחור לו את הדרך הנכונה, ובחרת חיים.

וכדי להקל את הבחירה, קבעה התורה שלושה סימנים להכיר לפיהם באדם אם הוא אומר, מוסר, כהלכה את מה שהתורה אומרת ומצוה.

שלושת הסימנים הם²⁵: ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. תכונות אלה נמצאות בכוח בכל היהודים ובכל יהודי, אבל "בכוח" אינו "סימן". "סימן" הוא כאשר הדבר נראה בפועל ממש, כל אימת שהוא נוגע לפועל, ובמקרה זה — כאשר זה מתבטא בהנהגה יום-יומית בפועל.

201או שהוא אומר שלא כהלכה, להיפך מן התורה וסימניו: עזות פנים ואכזריות²⁸ ושונא את הבריות ("בעלמא", "הרחוקים מתורת ה' ועבודתו"²⁹) ואינו גומל להם חסד²⁷.

כרגיל ישנם שלושת הסימנים ביחד³⁰, כפי שאנו רואים שמי שהוא ביישן באמת — משום שהוא יודע שכל מהותו של יהודי היא הנשמה האלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש³³, המחיה אותו — הרי הוא חש יראת-בושת עמוקה, הוא חש את ה"דע לפני מי אתה עומד"³⁴, בתפילתו, וכן גם בלימודו, וכן גם, להבדיל, באכילתו וכו', משאו ומתנו³⁵. ממילא הרי הוא בד בבד גם רחמן — הוא מרחם על עצמו, על נפשו האלוקית הנמצאת בגלות בגוף³⁶, ובוודאי שהוא בעל רחמנות על הזולת, שכן הוא מבין והוא חש את החסר לזולת, וממילא הרי הוא גומל חסד ומסייע לזולת ברוחניות ובגשמיות.

כך גם במי שמתחיל בגמילות חסדים באמת, הרי הדבר קשור ברגש של רחמנות, וכך גם ברגש של ביישנות, כאשר הוא רואה בהזולת מעלות טובות ואינו שוכח את החסרונות שלו, ובכלל ועיקר — את העובדה שהוא (תוך כדי ידיעתו את מצבו האמיתי לפי חשבון הצדק שהוא עורך בקשר לעצמו) שלוחו³⁸ של הקב"ה³⁷ למסור להזולת את החסדים והצדקה שהקב"ה יעד עבורו.

* * * 202ויהי רצון, שבההכנות לחג הפסח, כימי צאתך מארץ מצרים³⁹, הרי כשם שלבני ישראל היה "אור במושבותם⁴⁰" עוד בהיותם במצרים, ערב הגאולה, כך כל אחד ואחת בתוך כלל ישראל יחזקו עוד יותר בנפשם בחיי יום-יום את שלושת המדות-הסימנים הברורים והמאירים, ודבר זה יחיש עוד יותר את הגאולה מן הגלות הנוכחית באופן של חפזון⁴¹, כימי צאתך מארץ מצרים, כאשר הקב"ה לא עיכב את הגאולה אפילו "כהרף עין"⁴² ומיד לאחר ה"הרף עין" — "בשובה ובנחת תושעון⁴³", "לשכון כבוד בארצנו⁴⁴",

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

בכבוד ובברכה להצלחה

ולחג הפסח כשר ושמח⁴⁵

מקום החתימה 203ב"ה, ערב שבת קודש פ' צו⁴⁷, שבת הגדול⁴⁸,

י"א ניסן⁴⁶, נשיא לבני אשר⁴⁹, ה'תשמ"ז

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו.

שלום וברכה!

בהמשך למכתב מיום קמי שבת קודש מברכים חודש ניסן, שבו דובר על תוכן הענין של חפזון, הקשור בחג הפסח וביציאת מצרים, שהוא אחד מן הנקודות המיוחדות שבהן שונה חג הפסח מכל שאר החגים. כפי שהדבר מתבטא בשמו של החג — "פסח" — (במשמעות של "דילוג"), ובמיוחד כפי שמושג זה בא ומתבטא ב"חפזון דקדושה" בחיים היום-יומיים היהודיים על פי התורה והמצוות —

ראוי להוסיף בזה עוד נקודות אחדות.

* * *

כבר דובר פעמים רבות שהתורה מקיפה את כל עניני העולם, בהתאם לתוכן מאמר חז"ל: "אסתכל באורייתא וברא עלמא⁵⁰" — הקב"ה הסתכל, כביכול, בתורה ולפיה ברא את העולם. כלומר, התורה היא "תכנית הבניה"⁵¹ האלוקית שעל פיה נברא כל העולם ומתקיים, ובאופן גלוי וברור יותר — העולם היהודי, ועד — לעולמו של כל יהודי⁵² בפרטי פרטיות.

על פי זה מובן עוד יותר מדוע כל הענינים של החיים היהודיים היום-יומיים, קשורים בתורה ומצוות, ועל אחת כמה וכמה בימי הקדושה, שבת ויום טוב, וההכנות 204אליהם, ובמיוחד כל הענינים הקשורים לחג הפסח — שהוא הראש והראשון של כל החגים.

הקשר האמור מתבטא עד למעשה בפועל⁵³, על ידי מעשה המצוות ומנהגי ישראל, שגם הם "תורה"⁵⁴, מנהגים שנתקבלו על ידי כלל ישראל, מנהגים של רבים בישראל, או של קהילה קדושה בישראל וכו'.

באשר לחג הפסח — ישנה הדגשה של חפזון וזריזות. אנו רואים, אכן, לדוגמא, שיהודים, ובמיוחד בעלות-בית יהודיות, וכן ילדים וילדות, מתמסרים להכנות לקראת חג הפסח כבר ימים לפני כן, ואפילו "יחידי סגולה" הנוהגים לעבור⁵⁶ ל"דירת פסח"⁵⁵ לחג הפסח, מוצאים הכנות רבות שיש לעשותן בקשר לחג הפסח, והם מבצעים אותן בחפזון ובזריזות.

* * *

באופן האמור קיים גם הקשר עם שתי נקודות שהודגשו לאחרונה במיוחד, בדיבור⁵⁷ וגם בכתב:

שלש המדות-הסימנים⁵⁸ — "ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים", אינם מוגבלים וקשורים במקום וזמן מסויים. אצל ביישן אמיתי משתקפת מדת הביישנות בהתנהגותו בכל מקום ובכל רגע, וכך גם ברחמן ובגומל חסד.

באשר לנקודה השניה, בענין חודש ניסן, צויין כי החודש, חודש הגאולה⁵⁹, מתייחס וקשור לגאולה השלימה, הגאולה של באחרית⁶¹ הימים⁶⁰, הגאולה האחרונה, 205הגאולה הנצחית⁶², שהתורה אומרת בקשר לכך "עת קץ, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים⁶³".

אנו רואים בזמננו — תקופה שיש בה הסימנים של אחרית הימים⁶⁴ (כפי שהם מובאים בתורה) — תופעות והתפתחויות בלתי רגילות בתחומים וכיוונים שונים: בצד הטוב — תוקף וזריזות בלתי רגילים, וכן — בענינים בלתי רצויים, הצריכים עדיין להתברר ולהתלבן עד לשלימות (גם מוחלטת) בהם, שאף הם באו ובאים באופן של חפזון, בפתאומיות ובאופן בלתי צפוי.

מגיעים חודש הגאולה, התחלת ניסן וערב פסח, ומזכירים לנו שעומדים ביציאה מגלות "מצרים", ובבירורים האחרונים, לברר מה הוא "חמץ" ומה הוא "מצה", ויש לבער את החמץ, מוקדם ככל היותר, "לאור הנר"⁶⁵, באור הנשמה⁶⁶ — "נר השם נשמת אדם⁶⁷" — לחפש גם את החמץ החבוי, לזרוק ולבטל את כל מה שהוא ההיפך מטוב ומקדושה.

וצריכה להיות השתדלות של כל אחד לחזק בו וסביבו ובעולם — את החפזון דקדושה ואור, ויתר על כן — לזרז את הגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו, וכפי שאנו מתפללים את תפלת דוד, יחד עם דוד נעים זמירות ישראל⁶⁸: "תפלה לדוד גו'⁶⁹ כי עני ואביון אני", למרות שהוא דוד המלך הרי הוא ביישן וחש באמת לאמיתו כי הוא "עני ואביון", ומתחנן לפני ה': "שמרה נפשי" (בתחום של "סור מרע"⁷¹) ו"הושע עבדך⁷⁰" (בתחום של "עשה טוב"), וכל זה במלוא השלימות, עד לידי "שמח נפש עבדך⁷²", עבודת השם בשמחה ובטוב לבב⁷³, 206וממשיכים גם בהקשר לעולם — "כל העולם⁷⁵" "כל גויים אשר עשית⁷⁶ יבואו וישתחוו לפניך ה'",

— לזרז זאת על ידי מעשינו ועבודתינו⁷⁷, לקיים את ציווי ה', ובלשון הרמב"ם⁷⁸: "צוה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח", שהיהודים יפיצו בין העמים את שבע המצוות האלוקיות לבני נח עם ענפיהן.

* * *

יעזור ה' ויצליח שכל ההכנות לפסח, כולל אלה שנידונו במכתב זה ובמכתב הקודם, יבוצעו באופן שישפיעו בגלוי גם בכל ימי השנה ובכל הענינים, "בכל דרכיך" וב"כל מעשיך"⁷⁹, באופן של חפזון וזריזות⁷⁴. והחפזון דקדושה כאן למטה "ממשיך" — מדה כנגד מדה⁸⁰ — את החפזון של "עת קץ", ומיד לאחר מכן, "לא עכבם אפילו כהרף עין⁸¹", את הגאולה של "כימי צאתך מארץ מצרים⁸²" באופן של "אראנו נפלאות"⁸³,

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

בברכה להצלחה בכל האמור

ולחג הפסח כשר ושמח

מקום החתימה 207ב"ה, ערב-שבת-קודש⁸⁴ ראש-חודש⁸⁵ ניסן,

פ' ויקרא אל משה⁸⁹, פ' החודש

שנת ה'תשמ"ח, שנת הקהל,

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

ראש-חודש ניסן⁸⁶, שהוא היום הראשון של חודש הגאולה⁹², והיום בשבוע שבו חל גם היום הראשון של חג הפסח⁹⁰, זמן חירותינו⁹³ — הוא היום שבו התבשרו⁹¹ בני ישראל שעומדים לפני יציאת מצרים⁹⁴ ואף נקבע יום היציאה והגאולה (יום חמשה עשר לחודש⁹⁵), וכהכנה לכך — קיבלו את המצוות של קרבן הפסח⁹⁶, מצה ומרור וכל ההוראות וההכנות לגאולה מצרים.

208התורה גם קבעה את ראש-חודש ניסן⁸⁷ כ"ראש השנה למלכים ולרגלים⁹⁷", שניתן לומר שהדבר קשור גם עם העובדה שבחודש ניסן⁸⁸ נולדו בני ישראל⁹⁸ כעם, ובראש-חודש הודיע והבטיח להם הקב"ה על כך — עם שהוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש⁹⁹", מלוכה וקדושה, דברים ההולכים יחד; להיות כהן ועבד¹⁰¹ המלך — הקב"ה¹⁰⁰ על-ידי קיום מצוותיו, והרי "עבד מלך — מלך¹⁰²", — ולהביא אל תוך חולין העולם קדושה, מקרא¹⁰⁴ קודש¹⁰³ — "רגלים".

* * *

יחזקאל הנביא משווה¹⁰⁵ את יציאת עם ישראל ממצרים (חג הפסח — זמן חירותינו) ללידת ילד:

העובר, בהיותו בבטן אמו, לפני היוולדו, הוא דבר שלם, חי ומתפתח, עם גוף מושלם, עם ראש ועם כל האברים והגידים. ברם, לאמיתו של דבר אין הוא כלל מציאות¹⁰⁶ לעצמו, הוא ניזון ממה שאמו אוכלת¹⁰⁷, הוא "הולך" אוטומטית להיכן שאמו הולכת, וכיוצא בזה.

אך מיד עם רגע היוולדו של העובר — הוא מתחיל להתנועע, קולו נשמע¹⁰⁸ וכו', וכללית מתחילה אז התפתחותו המושלמת, התפתחות מסוג חדש, הן גופנית והן רוחנית.

209כך היה גם אצל בני ישראל במצרים לפני הגאולה:

הם היוו "עם" מבחינות רבות ביותר, עד כדי כך שהיו "מצויינים", שונים מן המצריים בלשונם לבושם¹⁰⁹ וכו', עד כדי כך¹¹⁰ שהיו אפילו בארץ נפרדת, ארץ גושן, אבל יחד עם זאת היו משועבדים ו"בלועים" בין המצריים — עד כדי כך שהי' נדמה שגם בדברים עיקריים הם "בקרב גוי", כמו המצריים.

וברגע הגאולה — נתקיים "לקחת לו גוי מקרב גוי¹¹¹", בנ"י נלקחו "לו", אל הקב"ה ועל-ידי הקב"ה, להיות לו — "גוי", מתוך מצב של עבדות עמוקה עד לחירות¹¹³ נעלית¹¹² ביותר, עד כדי להיות עם ה', מוכנים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בחיי יום יום.

* * *

כמו בכל ענין של תורה ומצוות, הרי נוסף ללקח הכללי יש כאן גם לקח והוראה לכל יחיד¹¹⁴, למשפחה ולכל — העם היהודי.

אחת ההוראות העיקריות לכל אחד ולכל אחת — היא:

חג הפסח מזכיר ומלמד להשתחרר מהשתעבדות ל"עבודה זרה", עבודתה של הסביבה הזרה, ולהיות בן חורין, חירות אמיתית על-ידי חיים לפי ההוראות של תורתנו, תורת חיים, תורת אמת:

"משכו" — למשוך עצמו, לסגת ולהתנער מכל דבר שהוא "עבודה זרה", זר לתורה וליהדות.

"וקחו" — ולקחת, הרבה יותר ועמוק יותר, תורה ומצוות¹¹⁵, ובאופן שכל ההתנהגות, עד פרטי פרטים, תהיה בהתמסרות מוחלטת אל הקב"ה: "ראשו על כרעיו ועל קרבו¹¹⁶", הכל, מן הכח הנעלה ביותר (הראש, השכל) עד לכוחות הנמוכים ביותר (המעשה), נעשה ל"קרבן פסח לה'", חדור באותה אש (אש דקדושה), הבוערת תוך כל כולו¹¹⁷, 210וכך משתקף הדבר גם בחיי האדם, שמ"ראשו" — הענינים החשובים ביותר שלו — עד ל"כרעיו" — העניינים שאותם הוא מחשיב לקטנוניים — כולם הם באופן של "צלי אש¹¹⁸", באש של "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך¹¹⁹".

וכפי שצויין לעיל — כל זה בחייו של היהודי, כיחיד, כמשפחה, וגם וחשוב ביותר — כחלק מכלל ישראל.

* * *

כפי שהוזכר לעיל הרי כבר בראש-חודש ניסן נצטוו בני ישראל על קרבן פסח ויציאת מצרים. "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה¹²⁰" — אך בכוחות רעננים ומחודשים ובאפשרויות גדולות יותר.

ויהי רצון, שכל אחד ואחת (אנשים, נשים וטף — ובמיוחד השנה שהיא "שנת הקהל¹²¹", שנה של "הקהל את העם האנשים והנשים והטף¹²²") בתוך כלל ישראל, יבצעו את כל האמור, ובאופן של "ביד רמה¹²³".

וכל זה גם מזרז את קיום בקשת דוד¹²⁴ מלכא משיחא, נעים זמירות ישראל¹²⁵:

"הושע עבדך" — עד — "שמח נפש עבדך", ומיד — "פנה אלי וחנני", תן לי במלוא החן שלך, נתינה, ועד "והושיעה". הושע כל יהודי, האנשים והנשים והטף, בכל, הן בגשמיות והן ברוחניות,

עד — ובמהרה בימינו ממש — הישועה הכללית, הגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות¹²⁶".

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור

ולחג הפסח כשר ושמח¹²⁷

מקום החתימה 211ב"ה, י"א ניסן¹²⁸, נשיא לבני אשר¹²⁹,

יום ג' שהוכפל בו כי טוב¹³⁰,

פ' ויהי ביום השמיני¹³¹,

שנת ה'תשמח, שנת הקהל¹³²,

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהמשך למכתב מיום עש"ק ראש-חודש ניסן שבו דובר על נקודות אחדות בקשר למשמעות של "יציאת מצרים", ושאחת ההוראות הראשונות הנלמדות היא להשתחרר מכל "עבודה זרה", מכל העבודות הזרות השונות, שהן זרות-עוינות ליהדות, הן החיצוניות (של הסביבה) והן הפנימיות — כפי שהדבר מודגש במיוחד על ידי הענין של קרבן-הפסח —

כדאי להוסיף את ההדגשה, שההתבוננות בכל הענינים האלה צריכה להיות באופן שהדבר יבוא לידי מעשה בפועל בחיי יום-יום, בהתאם ליסוד התורה: "המעשה הוא העיקר¹³³" שאי אפשר לצאת ידי חובה בלימוד בלבד, ואפילו לימוד המביא להסקת פסק הדין הלכה למעשה, דבר שהוא הכרח גמור לכשעצמו כדי לדעת "את המעשה אשר יעשו" — צ"ל וחייב להיות מעשה בפועל ממש,

וכדי שמעשה המצות יהא כראוי, עליו להיעשות בשלימות בפרטי פרטים, כמוסבר בשולחן-ערוך בלשון צחה וברורה.

בהתאם לזה נתעכב כאן על פרטים מסויימים, הקשורים השנה במיוחד בקביעות-הזמן של היום הראשון של חג המצות¹³⁴, זמן חירותנו, 212ובפרטי פרטות: קביעות הזמן של היום בשבוע, קביעות הזמן של היום בחודש, וקביעות הזמן של היום בשנה.

* * *

היום הראשון של חג הפסח חל השנה ביום השבת¹³⁵, שנקודתה המרכזית (של שבת) היא — "תשבות¹³⁷"¹³⁶, חירות ומנוחה מכל המלאכות של ימי החג, שיהא היום "שבת להוי' אלוקיך¹³⁸", על ידי התמסרות מוחלטת לעניני "הוי' אלוקיך", לעניני קדושה.

והרי זה הוא גם הענין של "יציאת מצרים", כמוסבר לעיל, במובן של השתחררות מ"עבודה זרה", כאשר מושג זה, עבודה זרה, כולל כל דבר שהוא זר ומנוכר לאלקות, לתורה ומצוות, והיא היפוכה של קדושה, ובפרטי פרטות, כפי הרמז בקרבן הפסח: "ראשו על כרעיו ועל קרבו¹³⁹".

במיוחד כיון אשר השבת עצמה היא "זכר ליציאת מצרים¹⁴⁰", ויותר מ"זכר" סתם כי אם בפרוטרוט: כשיהודי משתחרר מכל ההשפעות וההגבלות הגשמיות של חולין, ומתמסר ומשקיע עצמו אל תוך הקדושה, עוסק בענינים רוחניים הרי זו "יציאת מצרים", יציאה מ"מיצרים" ומהגבלות¹⁴¹.

* * *

קביעות הזמן, של היום הראשון של חג הפסח, בחודש — יום החמשה עשר לחודש האביב¹⁴² — מדגיש את הענין של "קיימא סיהרא באשלמותא¹⁴³" (כאשר הירח 213מגיע לשיא השלימות), והדבר נראה בגלוי בפרטי פרטות: בנוגע לבני-אדם, האנשים והנשים והטף, ובנוגע לדברים שהירח מאיר אותם ומבהיר באורו את הצבע, הגוון, הצורה שלהם וכיוצא בכך, עד לכל הפרטים.

את מצוות "קידוש החודש¹⁴⁵" קיבלו בני ישראל עוד בהיותם במצרים¹⁴⁴, בראש-חודש ניסן בשנת ב' אלפים תמ"ח (לפני 3300 שנה¹⁴⁶), ויחד עם כך קבע הקב"ה כי "ישראל מונין ללבנה¹⁴⁷", אצל יהודים נמנים החדשים לפי הירח¹⁴⁸:

ענין זה (של "ישראל מונין ללבנה") משקף את תולדות עם ישראל¹⁴⁹, היסטוריה של שינויים, של גלות וגאולה, של ירידות ועליות,

ובאופן שמיד ותיכף לאחר העלם אור הלבנה — מגיע מולד הלבנה, "היוולדות" מחדש עם כוחות ואור מחודשים, ומובטחים לבני ישראל, שהם "עתידים להתחדש כמותה¹⁵⁰", ועד ל"סיהרא באשלמותא", הגאולה¹⁵¹.

הגאולה מגלות מצרים היתה בחודש האביב¹⁵² — בתקופה שבה אפילו הטבע מתעורר לחיים לאחר "תרדמת" החורף ומתחדש בכוחות רעננים. מאז, במשך 3300 שנה, היו גלויות וגאולות, חלו ירידות ועליות, אבל זו הדרך לשלימות מושלמת עוד יותר, על ידי "ירידות-צורך-עלי'¹⁵³", עד שתבוא הגאולה השלימה בתכלית והנצחית¹⁵⁴, ו"בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל¹⁵⁵", הגאולה הסופית והמוחלטת, שיא השלימות, עד שאין בכלל מקום לגלות ולירידה, "סיהרא באשלמותא" במלוא המידה.

* * * 214וקביעות הזמן של חג הפסח בשנה היא — שהשנה היא "שנת הקהל", שנת "תש מח" ו"ת ש?מח". דבר זה מדגיש עוד יותר, שכל ההוראות והענינים של חג הפסח צריכים לבוא לידי פועל באופן של "הקהל" (של כל פרטי הפרטים): "את העם, האנשים, והנשים והטף¹⁵⁶" ל"קהל גדול" (בלשון יחיד) אחד¹⁵⁷, שכולם חדורים בתחושה של "יחיד", של התאחדות: כל פרט שבפרט נשאר מציאות נפרדת, "אנשים" או "נשים" או "טף", אבל יחד עם זה — כולם יחד מתקשרים ומתאחדים לקהל אחד¹⁵⁸, גוי אחד¹⁵⁹, גוי שה' אחד הועיד אותו, באמצעות "תורה אחת" שלו, והוראותי' בפרטי פרטיות¹⁶⁰, להיות ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש¹⁶¹".

כדי לבצע זאת מוכרח להיות "להבדיל בין הקודש ובין החול¹⁶³", אצל כל אחד ואצל סביבתו על-ידי "להורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר ה' עליהם ביד משה¹⁶²".

* * *

ויהי רצון שכל עניני הפסח, בכל הפרטים ופרטי הפרטים, יבואו לידי מעשה בפועל ממש, באופן של שמחה כפולה, "תש מח" ו"ת ש?מח", השמחה של עצמו ולשמח את כל האנשים והנשים והטף שמסביב.

וכל זה — כפי שהתורה מבטיחה — מחיש עוד יותר את הגאולה¹⁶⁴ האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ובנין בית המקדש במקומו¹⁶⁵, ותחזינה עינינו — כולנו 215אנשים נשים וטף — "כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם¹⁶⁶",

ובלשון התהלים¹⁶⁷, שהיא הוראה ובפרטי פרטים, בעבודת כל אחד מישראל: "לבני קורח" (שחידוש וההוראה שלהם היא עבודת התשובה וש"אין לך דבר¹⁶⁹ העומד בפני התשובה¹⁷⁰", כמסופר על ידי חז"ל¹⁶⁸) "מזמור" (— ויש לזמר ולשבח לה' "בכלי" — כלומר בכל השייך לאדם) "שיר" (— כך גם בפה¹⁷¹, כלומר בגופו ובעצמו, ובאופן שמרגישים כי —) "יסודתו" (— כל זה חדור כי הוא מיוסד ומבוסס) "בהררי" (— בדרגות העליונות ביותר של —) "קודש¹⁷²".

בכבוד ובברכה

לחג הפסח כשר ושמח

מקום החתימה 216ב"ה, יום חמישי פ' תזריע¹⁷³,

ראש-חודש¹⁷⁶ ניסן¹⁷⁷¹⁷⁴, ה'תשמ"ט¹⁷⁸

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

ראש-חודש ניסן¹⁷⁵ חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל גם היום הראשון של חג הפסח. השנה הרי זה היום החמישי בשבוע¹⁸⁰, הוא היום בשבוע שבו היתה יציאת מצרים¹⁷⁹.

חג הפסח הוא הראשון שבכל החגים, ובמיוחד של שלוש רגלים¹⁸¹, פסח שבועות וסוכות¹⁸², ראשון בזמן וגם בחשיבות כפי שהדבר מתבטא גם בכך שהשבת¹⁸³ והחגים הם "זכר ליציאת מצרים": פסח הוא היסוד של כולם¹⁸⁴.

217שלושת החגים הללו קשורים זה בזה בתוכן אחד, קווים ודינים זהים, השייכים לכל אלה במדה שוה, יחד עם זה יש לכל אחד מהם קווים ודינים ומנהגים משלו, שבהם הוא מצטיין ומתייחד: חג הפסח — "זמן חירותנו¹⁸⁵", חג השבועות — "זמן מתן תורתנו", חג הסוכות — "זמן שמחתנו", נוסף על ששלשתם הם — "מועדים לשמחה¹⁸⁶".

הענין של שבת ויום טוב הוא שנוסף על כך שהימים האלה עצמם חדורים בקדושת שבת ובשמחת יום טוב — צריכה הקדושה והשמחה להימשך גם בימי החול ולחדור את חיי היום-יום של כל יהודי, אנשים ונשים וטף, במשך כל השנה¹⁸⁷.

השנה נוסף עוד ענין: זו "שנה מעוברת¹⁸⁸", אשר הודות לכך שמתווסף בה עוד חודש¹⁸⁹, "מסתדר" חג הפסח כ"חג האביב".

הענינים האמורים (ועוד רבים שלא הוזכרו) כוללים הוראות כלליות ופרטיות רבות, עד לידי מעשה בפועל¹⁹⁰, הן לגבי ימי החג עצמם והן לגבי כל ימי השנה. על מספר נקודות נתעכב להלן.

* * *

הענין של שנה מעוברת ידוע, ודובר עליו פעמים רבות¹⁹¹, שכן אין זו תופעה נדירה: שנה מעוברת מופיעה שבע פעמים במחזור של כל תשע-עשרה שנה¹⁹², הוא המבטיח שחג הפסח יחול תמיד בתקופת האביב, כפי שדורשת התורה¹⁹³ כיון 218ש"ישראל מונין ללבנה¹⁹⁴", חדשי השנה נקבעים לפי הירח¹⁹⁵, ושנת הירח קצרה במספר ימים¹⁹⁶ משנת החמה — והוספת חודש בכל שנה שני' או שלישית¹⁹⁷, "משווה" את החשבון¹⁹⁸.

מה שפורסם פחות הוא העובדה שבענין זה של שנה מעוברת ישנה נקודה פנימית — החיבור של השמש והירח¹⁹⁹, שכל אחד מהם שונה מחבירו: השמש — יום והירח — לילה²⁰⁰, לשמש אור עצמי ואילו בירח משתקף אור השמש²⁰¹. לשמש ולירח יש פעילות עצמית ויחודית של כל אחד מהם, והם פועלים בזמנים נפרדים²⁰².

מבחינה רוחנית וסמלית: השמש הוא "משפיע" (נותן) והירח "מקבל²⁰³".

כך גם בחיי האדם: יש "משפיעים" ויש "מקבלים", המשפיע והמקבל מהווים עולמות שונים, ומלבד העובדה שזה משפיע וזה מקבל, אין, לכאורה, קשר ביניהם. כך, לדוגמא, עלול לחשוב יהודי הנותן צדקה לעני שבעצם אין לו שייכות לעני, ובשעה שהוא עסוק עם עצמו, במיוחד בתורה ובמצוות ובתפלה, כאשר הוא רוצה לזרוח "כשמש" באור של "נר מצוה ותורה אור²⁰⁴" — אין הזמן מוכשר לטפל בעני, כפשוטו, או ב"עני" ביהדות²⁰⁵ וכו' — 219באה שנת העיבור ומלמדת, מזכירה ודורשת, שלא כך הדבר: ה"שמש" וה"ירח" אינם שני עולמות נפרדים, אלא משום העובדה ששניהם נוצרו על-ידי בורא-עולם אחד ושניהם מהווים חלקים של עולם אחד וזהה — יש ביניהם שייכות גדולה וקשר של אחד לרעהו, והקשר הוא תמידי ופנימי, כפי שרואים גם בטבע שהשמש אינה חדלה לזרוח²⁰⁶, שכן כאשר במקום מסויים שורר לילה שורר במקום אחר היום באותה שעה.

יתר על כן: דווקא על-ידי חיבור ה"שמש" וה"ירח", המשפיע והמקבל, מתבצעת הכוונה האלוקית.

במיוחד כשמדובר בשני יהודים, ששניהם חלק מ"גוי אחד בארץ²⁰⁷", ורק מצד גופותיהם הם חלוקים ושונים, אבל מצד נשמתם, חלק אלוקה ממעל ממש²⁰⁹, הם דבר אחד ממש²⁰⁸.

שנת העיבור מדגישה גם, שהמשפיע והמקבל (הן בנושא של השפעה גשמית, כגון עשיית טובה ליהודי בעניני פרנסה וכדומה, וכל-שכן ברוחניות) הם זוג קרובים ביותר, שהשגחה האלוקית מזמנת באופן מיוחד את שניהם ביחד במקום אחד ובזמן אחד, כדי שהמשפיע יתן למקבל, אך יחד עם זה "יקבל" ממנו דווקא, והמקבל יקבל מן המשפיע, אבל יחד עם זה יתן לו, ולו דווקא, ואף, אדרבה, יתן למשפיע יותר ממה שהלה נותן לו, בהתאם למאמר הידוע של תורתנו²¹⁰ שיותר ממה שבעל-הבית עושה עם העני — עושה העני עם בעל-הבית.

* * *

ויהי רצון שבתוך ההכנות לחג הפסח, יתבוננו כל אחד ואחת בנקודה האמורה, במיוחד בקשר למלים שמתכוננים להשמיע ולהדגיש בתחלת "סדר" הפסח: "כל דכפין ייתי וכו' כל דצריך ייתי וכו'".

ונזכה שיהא זה "זמן חירותנו" במלוא המשמעות, הגאולה האמיתית והשלימה²¹¹ על ידי משיח צדקנו.

220ויקויים תיכף ומיד היעוד²¹²: "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה²¹³ והוא יכוננה עליון", בקרוב בימינו ממש.

בכבוד ובברכה

לחג הפסח כשר ושמח²¹⁴

מקום החתימה 221ב"ה, מוצאי שבת הגדול²¹⁵,

אור ליום²¹⁶ א' י"א²¹⁷ ניסן²¹⁸, ה'תשמ"ט

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהמשך למכתב מראש-חודש ניסן, ובעמדנו ימים ספורים²¹⁹ לפני חג הפסח, ראוי להתבונן במספר נקודות שהוזכרו במכתב הקודם, ובמיוחד ההתייחסות לקשר המיוחד שבין שנת העיבור וחג הפסח (כפי שזה השנה).

בקשר לאמור הודגש הלימוד משנת העיבור, במובן של משפיע, נותן (— השמש, המקרינה אור במלוא פני') ומקבל (— הירח, שבו משתקף האור שהוא מקבל מן השמש).

נקודת התוכן של הדברים היא, שהשמש והירח, שהם שני נבראים השונים באופיים, מזמן אותם הקב"ה בחישוב משותף ובסדר קבוע, באופן שעל-ידי שניהם יחד (השמש והירח) מתבצעת הכוונה האלוקית שחג הפסח יחול תמיד בחודש האביב וכו'.

— וכך גם בחיי האדם, בהם ישנם "נותנים" ו"מקבלים", שהם, לכאורה, עולמות שונים, הרי מנקודת מבט פנימית ומעמיקה הנותן הוא גם בד בבד מקבל והמקבל הוא גם בד בבד נותן, אשר ההשגחה האלוקית מזמנת אותם יחד²²⁰ כדי שעל-ידי שניהם יחד תתבצע הכוונה האלוקית, ותוך כדי כך, אדרבה, ה"מקבל" מעניק ל"נותן" יותר מאשר הנותן מעניק ל"מקבל", כפי שזה גם בדוגמא של שנת-העיבור שהיא גדולה יותר משנת-חמה.

222וכאן אנו מגיעים להמשך, להבין ביתר עומק את הקשר ההדדי בין המשפיע והמקבל.

* * *

אצל יהודים מתבטא בענין זה של משפיע ומקבל קשר עמוק יותר — שייכות הדדית שלגביה שניהם יחד, המשפיע והמקבל, נעשים דבר אחד שלם, מציאות אחת.

כיוון שכאמור קשור הענין של שנת-העיבור קשר הדוק עם חג הפסח, אנו מוצאים את הנקודה האמורה — ההתאחדות של חלקים שונים שמהם נוצר דבר אחד — בעניני חג הפסח, ובמיוחד בענין קרבן הפסח (שגם עליו נצטוו בראש-חודש ניסן²²¹ במצרים כמו על מצוות עיבור שנים וקידוש חדשים²²²).

קרבן הפסח שונה מכל הקרבנות²²³ האחרים, הן מן הסוג של קרבן-צבור והן מן הסוג של קרבן-יחיד²²⁴, בפרטים שונים הקשורים אך ורק בקרבן הפסח.

אחד הפרטים האמורים הוא, שקרבן הפסח הוא צריך להיות קרב "ראשו על כרעיו ועל קרבו²²⁵". השוני והמרחק בין הראש לבין הכרעים וכו' מובן מאליו, ועם זאת נדרש שכל החלקים יקרבו יחד ובאופן זהה²²⁶.

כן נדרש שקרבן הפסח ייקבע רק ל"מנויים"²²⁷ — אנשים שנמנו מראש, יחידים שהתאחדו ליחידה אחת כדי להביא ולאכול²²⁸ את קרבן הפסח כולם יחד בחבורה אחת²²⁹ דוקא²³⁰ ובמחיצה אחת. ההשתתפות של כל אחד מהם היתה שונה אך כולם אכלו על השובע²³¹.

223והתאחדות זו של בני ישראל, שבאה לידי ביטוי בולט בקרבן הפסח, היתה ההכנה לגאולה²³² של כל כלל ישראל — ממשה רבנו ועד לקטן שבישראל — כשכולם יחד נגאלו ברגע אחד²³³, בחצות הלילה²³⁴, והגאולה היתה לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שליח אלא על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו²³⁵, וכולם יצאו ממצרים בעצם היום הזה — בו ברגע²³⁶ וביד רמה²³⁷ (בלשון יחיד).

* * *

ויהי רצון שההתבוננות בענינים האמורים, ההוראה הכללית מחג הפסח שחל בשנת-עיבור (כמו השנה), תחזק יותר אצל כל אחד ואחת את ההכרה, שכל יהודי — איש ואשה וילד — הוא משפיע ומקבל, ויתירה מזו — הם שייכים לגוי אחד²³⁸, ויתירה מזו — הם כאיש אחד, ויתירה מזו — הם לב אחד²³⁹.

אחדות יהודית אמיתית היא כאשר יודעים וחשים שכל היהודים הם דבר אחד ממש²⁴⁰, וממילא היחס של יהודי אחד לשני הוא ממש כמו אל עצמו הוא, וכיוצא בזה.

ודבר זה יהווה ודאי ההכנה השלימה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

— זה גם התוכן של בקשתו הפנימית של דוד, נעים זמירות ישראל²⁴¹, מן הקב"ה: "תבוא לפניך תפלתי, הטה אזנך לרינתי²⁴²", שתפלתי תבוא אליך ואל פניך כך שהתפלה (מלשון חיבור²⁴³) תהיה ל"רינה" (שירה) — השתפכות הנפש והתחברות עם הקב"ה, התמזגות הנשמה עם מקורה — הקדוש ברוך הוא.

224שזו גם נקודת התוכן של "יציאת-מצרים" בכל יום²⁴⁴, יציאה ממיצרים ומגבולים²⁴⁵, עד להתאחדות עם אין-סוף ברוך הוא.

עד שנזכה כולנו יחד בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה, עד — לקיום ההבטחה: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות²⁴⁶.

בכבוד ובברכה

ולחג הפסח כשר ושמח²⁴⁷

מקום החתימה

וראה בהערות למכתב מוצש"ק פ' ויק"פ, כ"ה אדר ה'תשמ"ב בתחלתו (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת ה'תשמ"ו ואילך — ע' תשכב).

ובעץ יוסף לעין יעקב ליבמות שם: והוא אמר זה מסברא דנפשי', והוא מפורש בבמדבר רבה פ"ח, ד (כב, ד): ואלו אין בהם אחד מאלה מיד עמד וריחקם. וביפה תואר שם.

— ולהעיר — מלשון הרמב"ם הל' איסו"ב פי"ט הי"ז: ובגבעונים. . לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו. . ולא גמלו — היינו שלא הי' בהם אפילו סימן א'.

והוא השבת שלפני החג, ו"נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו. . והעיקר לדרוש ולהורות דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון" (שו"ע אדה"ז שם סתכ"ט ס"ב. וש"נ).

225נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל

לקראת חג הפסח, ה'תשמ"ז

ביום ההילולא של אדמו"ר הצמח צדק ואור לי"ד ניסן זמן הפסח

אביע איחולי וברכותי ליום טוב הפסח כשר ושמח, מתאים לראשיתו יום השלישי שהוכפל בו כי טוב טוב לשמים וטוב לבריות

ולקיומה בקרוב ממש בעגלא דידן: תפלה לדוד (נעים זמירות (בשם כל אחד ואחת מ)ישראל) שמח נפש עבדך גו' כי חסדך גדול עלי, בגאולה האמתית והשלימה ע"י מלכא משיחא.

בכבוד ובברכת החג

מקום החתימה

שמח. . עלי: תהלים פו, ד. שם, יג.

נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל

לקראת חג הפסח, ה'תשמ"ח

ביום ההילולא של אדמו"ר הצמח צדק ואור לי"ד ניסן זמן הפסח וערב שקויו"ט

אביע איחול?י וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי. וש"ק ושלום שהוא ראשיתו, עונג וחירות בשלמותם לכל בנ"י בכל מושבותיהם.

ותקויים בקשת כל אחד ואחת האנשים והנשים והטף¹ בתוך כלל ישראל ועד לאופן דהקהל בציון שהוי' יכוננה עליון² בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בכבוד ובברכת שבת והחג

מקום החתימה 226נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל

לקראת חג הפסח, ה'תשמ"ט

ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, יום ההילולא של אדמו"ר הצמח צדק ואור לי"ד ניסן,

אביע אחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי ולקיום בעגלא דידן, וכמפורש^* בספר דוד מלכא משיחא: הוי' אלקי ישועתי תבוא לפניו תפלתנו ויטה אזניו לרנתנו ויגאלנו בגאולתנו האמתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

בכבוד ובברכת החג

מקום החתימה

הערות

עמוד 198

*. המכתבים כלליים לחה"פ שבאו לקמן הם תרגום חפשי מאידיש. המו"ל.
1. קמי שבתא : פסחים קו, סע"א. גיטין עז, א. וראה רמב"ם הל' גיטין פ"ט הכ"ג. שו"ע אה"ע סקמ"ד ס"ו. ובשו"ע אדה"ז או"ח סרצ"ט ס"ח: ג' ימים האחרונים נקראים ימים שלפני שבת הבאה.
2. פ' ויקהל פקודי ופ' החודש : נקודה משותפת בשתי פרשיות אלו — בשתיהן מדובר ע"ד ראש חודש ניסן (נתבאר בהתוועדות דש"פ ויק"פ, פ' החודש שנה זו).
3. כ"ה אדר : בו נברא העולם לדעת ר' יהושע — ר"ה יא, רע"א. תוד"ה לתקופות — שם ח, א (ובנוגע לתקופות כן ההלכה — ר"ה יב, א). וראה תוד"ה כמאן — ר"ה כז, א. שער הכוונות להאריז"ל ענין ר"ה דרוש א'. פע"ח שער ר"ה פ"ד (בכמה דפוסים — פ"ו). וראה לקו"ש חט"ז ע' 4483 ובהערות שם.
5. ראשון לחדשי השנה : בא יב, ב.
4. פ' החודש. . פסח : מגילה כט, א ואילך. ובפרש"י שם ד"ה ברביעית: ששם פרשת הפסח.
6. זמן חירותנו : כן נקרא בנוסח התפלה והקידוש. וראה לקו"ש חי"ז ע' 71 ואילך.
7. והראשון שבחגים : ר"ה ד, א.
8. במעשה בפועל : כי המעשה הוא העיקר — אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א).
9. הענין של חפזון : ענין ולימוד נוסף מחפזון דחג הפסח — במכתב דחגה"פ ה'תשל"ו; ה'תשמ"ו (הגש"פ — קה"ת ה'תשמ"ז — ע' תרסח ואילך. שם ע' תתפג (בהוצאת תנש"א ע' תשעה) ואילך). ועוד.

עמוד 199

11. פסח — על שום שפסח : משנה פסחים קטז, ריש ע"ב. הגש"פ פיסקא פסח שהיו אבותינו אוכלים. ובפרש"י עה"פ בא שם: הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג והפסיחה כו' ואתם עשו כל עבודותיו לש"ש דרך דילוג וקפיצה זכר לשמו שקרוי פסח. וראה תו"ח שמות רה, א. סה"מ אעת"ר ע' סו ואילך. ובכ"מ.
12. קול דודי : שה"ש ב, ח. ושייך ליצי"מ — ראה פרש"י עה"פ. מכילתא עה"פ בא שם. יל"ש עה"פ בא שם (רמז קצט). יל"ש ישעי' עה"פ (ישעי' נב, יב) כי לא בחפזון תצאו (רמז תעו).
14. עולם קטן — זה האדם : תנחומא פקודי ג. זח"ג לג, ב. תקו"ז תס"ט קרוב לתחלתו (ק, ב. קא, א).
13. בעולם. . וב"עולם קטן — זה האדם" : וצ"ל השתדלות שיסייע זל"ז — כמרומז בחיבור ויקהל (קהל) ופקודי (דוקא כל פרט בפ"ע) לפרשה אחת.
15. ש"אינו מבקש אלא לפי כחן" : תנחומא נשא יא. במדב"ר פי"ב, ג.
16. דילוג, קפיצה : ראה לקו"ת שה"ש (טו, סע"ב) עה"פ "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", בביאור החילוק בין דילוג לקפיצה (ממשנה אהלות פ"ח מ"ה וירושלמי ביצה פ"ה ה"ב).
17. בחינוך. . משנה כו' : אבות ספ"ה: בן חמש (שנים) למקרא, בן עשר למשנה כו'. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ו. הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתו.
18. ל"רץ לדבר מצוה" : ראה אבות פ"ד מ"ב. שו"ע (ודאדה"ז) או"ח ס"צ סי"ב (סי"ג). וראה לקו"ש חי"ז ע' 371 ואילך.
19. יציאת מצרים ברוחניות : ראה תניא פמ"ז, ובהנסמן במכתב עש"ק י"א ניסן ה'תשד"מ הערה ד"ה יצי"מ (הגש"פ הנ"ל ע' תשנז).
10. חפזון : כמ"ש (בא יב, יא) "ואכלתם אותו בחפזון"; "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" (ראה טז, ג). וראה בהנסמן בהערות למכתב ר"ח ניסן ה'תשמ"ו (הגש"פ הנ"ל ע' תתפה (בהוצאת תנש"א ע' תשעז)).

עמוד 200

20. ובחרת בחיים : נצבים ל, יט.
21. בקנאה, תאוה וכבוד : שמוציאין את האדם מן העולם — אבות פ"ד מכ"א.
22. התורה (מלשון הוראה) : ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ספר השרשים שלו ערך ירה. גו"א ר"פ בראשית בשם הרד"ק. וראה זהר שבהערה הבאה.
23. תורת חיים : ראה זח"ג נג, ב: אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי במאי דהוה סתים כו', חיים — דכל חיים דלעילא בה אתכלילו ומנה נפקין כו'.
24. תורה אור : משלי ו, כג.
25. שלושת הסימנים הם : ביישנים, רחמנים, גומליחסדים: כן סדרם הרמב"ם הל' איסו"ב פי"ט הי"ז. אבל בגמרא (יבמות עט, א) הסדר: רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. ולהעיר, שכהסדר ברמב"ם — כ"ה בדב"ר פ"ג, ד. וכ"ה בבית שמואל אה"ע ס"ב סק"ה. ובבמדב"ר פ"ח, ד (כב, ד); ירושלמי קידושין פ"ד ה"א — הסדר הוא כמו בגמרא יבמות. וראה לקמן במכתב. — נתבאר בהתוועדות ש"פ ויק"פ, פ' החודש שנה זו (לקו"ש ח"ל ע' 61 ואילך). ענינם ע"פ חסידות — ראה תורת הבעש"ט על מאחז"ל זה (ספר השיחות ה'תש"ג ע' 161. כש"ט הוצאת קה"ת הוספות סי' פ): פי' הבעש"ט במארז"ל שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים. הרחמנים שבנ"י מרחמים על הנשמה שירדה מרום מעלתה בעמדה לפני ה' בגן ה' וירדה בסתר המדריגות להתלבש בגוף אשר מעפר יסודו וסופו לעפר. ביישנים שהם מתביישים מנר אלקים אשר על ראשם ומטיבים מעשיהם בקיום המצות. גומלי חסדים דנשמת אדם העליון אשר על דמות הכסא תלמדם להעלות את גופם וכל צרכיו, נוסף על חלקם בעולם, כפי גזירת ההשגחה העליונה במקום וזמן, לזככם ולהאירם באור תורה ועבודה. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' שלא.

עמוד 201

28. ואכזריות : ברמב"ם לפנינו: או אכזריות, אבל בכת"י תימן: ואכזריות. וכ"ה בהוצאת פרענקיל — עפ"י כתבי יד. וכ"ה הגירסא בטושו"ע שם. ולהעיר מרמב"ם שם פי"ב הכ"ד: לפי שראה עזות ואכזריות שהיתה בהם.
29. הבריות ("בעלמא", "הרחוקים. . ועבודתו") : תניא פ' לב.
27. עזות פנים. . ואינו גומל להם חסד : רמב"ם הל' איסו"ב שם. טושו"ע אה"ע ס"ב ס"ב.
30. כרגיל. . ביחד : להעיר מביתשמואל אה"ע ס"ב סק"ה: וכל שאין לו ג' סימנים אלו אין ראוי לדבק בו, צ"ל שאין לו ג' סימנים כלל, אבל אם יש א' מסימנים אלו ראוי לדבק בו.
33. חלק אלוקה ממעל ממש : תניא רפ"ב.
34. "דע לפני מי אתה עומד", בתפלתו : ראה ברכות כח, ב.
35. באכילתו וכו' משאו ומתנו : ראה רמב"ם הל' דיעות פ"ג ה"בג. שם רפ"ה. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב. וראה או"ת להה"מ עה, ב ד"ה עוד נראה לי (בהוצאת קה"ת ה'תש"מ ואילך — סרנ"ב).
36. נפשו האלקית. . בגלות בגוף : ראה תניא פל"ז (מח, סע"א). פמ"ז. אגה"ק ס"ד. ובכ"מ.
38. שלוחו של הקב"ה כו' : ראה אור החיים עה"פ (משפטים כב, כד) אם כסף תלוה. אלשיך עה"פ משלי יח, טז. ד"ה ארשב"נ תר"צ פ"ג (סה"מ קונטרסים ח"א קיט, א). וראה גם סה"מ תרנ"ה ע' כב. ועוד. וראה "היום יום" ט"ו אייר.
37. שלוחו של הקב"ה : ראה תנחומא ויגש ו. לקו"ת ר"פ ויקרא. ד"ה ויצב שם מזבח תרמ"ד (סה"מ — ליקוט — ע' יג ואילך ), תרנ"ה (סה"מ תרנ"ה ע' נו ואילך). ועוד.
. בסה"מ תרמ"ד הוצאת תשמ"ט ע' רצא. המו"ל.)

עמוד 202

39. כימי צאתך מארץ מצרים : מיכה ז, טו.
40. אור במושבותם : בא י, כג.
41. יחיש עוד יותר את הגאולה מן הגלות הנוכחית באופן של חפזון : היינו, שהגאולה תבוא מהר, בחפזון, אבל עצם הגאולה תהי', כדלקמן, "בשובה ונחת תושעון" — "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" (ישעי' נב, יב. מכילתא ויל"ש דלעיל הערה ד"ה קול דודי. שמו"ר פי"ט, ו. ד"ה וככה שבהערה דלהלן ד"ה בשובה ונחת תושעון).
42. לא עיכב את הגאולה אפילו "כהרף עין" : מכילתא הובא בפרש"י עה"פ בא יב, מא.
43. בשובה ונחת תושעון : ישעי' ל, טו. וראה ד"ה וככה ב(אוה"ת בא ע' שה. כרך ח ס"ע ב'תתקמא ואילך). המשך וככה תרל"ז בסופו.
44. לשכון כבוד בארצנו : תהלים פה, יו"ד.
45. ולחג הפסח כשר ושמח : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' קצז.

עמוד 203

47. פ' צו : ל' זירוז מיד ולדורות — תו"כ (הובא בפרש"י) ריש פרשתנו. וראה אוה"ח הקדוש פרשתנו (ו, ב): ובדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון כו' והודיע למשה לזרז לישראל כו', עיי"ש. וראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) ריש פרשתנו (לח, אב. בהוצאת קה"ת ה'תש"מ ואילך — סי' קח).
48. שבת הגדול : ראה תוד"ה ואותו — שבת פז, ב. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח ר"ס תל. וש"נ. וראה לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סקכ"ד. או"ת עה"פ משכו וקחו (ל, סע"א ואילך). — הוא השבת שלפני החג, ו"נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו. . והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון" (שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"ב. וש"נ).
46. ערב שבתקודש. . י"א ניסן : ראה מכתב יום וא"ו, עש"ק י"א ניסן ה'תשד"מ הערה ד"ה "יום וא"ו. . ניסן" (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים (קה"ת ה'תשמ"ו ואילך) ע' תשנג).
49. נשיא לבני אשר : שו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח סתכ"ט סט"ו. וראה שם ס"ט. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' שכגשכה. שם ע' תיט. וראה מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ה הערה ד"ה אשר (הגש"פ הנ"ל ע' תשסז). — וראה מכתב י"א ניסן ה'תשד"מ הערה ד"ה י"א ניסן (הגש"פ הנ"ל ע' תשנג).
50. אסתכל באורייתא וברא עלמא : זח"ב קסא, אב.
51. התורה. . "תכנית הבניה" : ב"ר בתחילתו. וראה זהר שם.
52. לעולמו של כל יהודי : עולם קטן זה האדם — תנחומא פקודי ג. זח"ג לג, ב. תקו"ז תס"ט קרוב לתחלתו (ק, ב. קא, א).

עמוד 204

53. עד למעשה בפועל : שהמעשה הוא העיקר — אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א).
54. מנהגי ישראל, שגם הם "תורה" : ראה תוד"ה נפסל (מנחות כ, ב). ושם: מנהג אבותינו תורה היא. ועד"ז במהרי"ל הובא ברמ"א יו"ד סשע"ו ס"ד. ובמנהגים ישנים מדורא ע' 153: והמנהג תורה היא. וראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"א.
56. לעבור : לא ראיתי ולא שמעתי רבותינו נשיאינו נוהגים כן.
55. "יחידי סגולה". . הנוהגים. . ל"דירת פסח" : להעיר מדרכי חיים ושלום (מנהגי בעל המנחת אלעזר) הל' פסח סתקע"ב: בכל ימי הפסח הי' בביתו בית תבשיל מיוחד (שהי' סגור כל השנה עם כל הכלים) ונפתח משנה לשנה לימי הפסח.
57. שתי נקודות שהודגשו לאחרונה. . בדיבור : בהתוועדויות דפורים: י"ז אדר (ב"יחידות") וש"פ ויק"פ, פ' החודש מבה"ח ניסן.
58. שלש המידותהסימנים — "ביישנים, רחמנים, גומליחסדים" : יבמות עט, א. רמב"ם הל' איסו"ב פי"ט הי"ז. וראה במכתב הקודם בהערות.
59. חודש הגאולה : שמו"ר פט"ו, יא. וראה אוה"ת בא ע' רסד ואילך. ד"ה החודש ה'ש"ת. ועוד.
61. באחרית הימים : ישעי' ב, ב. וראה שם קאפ' יאיב. רמב"ם סוף הל' מלכים וחותם ספרו.
60. חודש הגאולה. . וקשור לגאולה. . באחרית הימים : כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל — ר"ה יא, א. שמו"ר שם. וראה אוה"ת שם. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ד ואילך. ד"ה החודש הנ"ל.

עמוד 205

62. הגאולה הנצחית : גאולה שאין אחרי' גלות — תוד"ה ה"ג ונאמר, פסחים קטז, ב, ממכילתא עה"פ בשלח טו, א.
63. עת קץ, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים : דניאל יב, טי. וראה ד"ה יתבררו ויתלבנו בסה"מ תקס"ג ח"ב ע' תשסח. תו"ח ד"ה ויהיו חיי שרה פי"זיח (קכה, ב ואילך). ועוד.
64. הסימנים של אחרית הימים : ראה סוף מס' סוטה. סנהדרין צז, א.
65. לבער את החמץ. . "לאור הנר" : ריש מס' פסחים.
66. "לאור הנר", באור הנשמה : ראה ד"ה אור לארבעה עשר ה'ש"ת. הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים קטע ד"ה בדיקת חמץ.
67. נר השם נשמת אדם : משלי כ, כז. וראה תניא פי"ט.
68. דוד נעים זמירות ישראל : שמואלב כג, א. וראה שהש"ר פ"ד ד (בתחילתה) — שאמר ה"זמירות (בשם כל) ישראל".
69. תפלה לדוד גו' : תהלים פו, א.
71. שמרה נפשי (בתחום של "סור מרע") : ד"כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה" — עירובין צו, א. וש"נ.
70. שמרה נפשי. . הושע עבדך : שם, ב.
72. שמח נפש עבדך : תהלים שם, ד.
73. עבודת השם בשמחה ובטוב לבב : ראה רמב"ם סוף הל' לולב. תניא פכ"ו. וראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ד ע' 639 הערה ד"ה קיום המצוות מיט שמחה.

עמוד 206

75. כל העולם : כלשון הרמב"ם בסוף ספרו.
76. כל גויים אשר עשית : תהלים שם, ט.
77. מעשינו ועבודתינו : תניא רפל"ז. וראה לקוטי לוי"צ הערות לספר התניא שם.
78. בלשון הרמב"ם : הל' מלכים פ"ח ה"י. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 132 ואילך.
79. "בכל דרכיך" וב"כל מעשיך" : משלי ג, ו. אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דיעות פ"ג ה"בג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.
74. בשמחה. . זריזות : ראה אגה"ק סכ"א: בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו כו'. וראה כש"ט (הוצאת קה"ת) סקס"ט.
80. מדה כנגד מדה : סנהדרין צ, סע"א. וראה סוטה ח, ב ואילך, ובמדתו של הקב"ה — כמ"פ ככה (סוטה יא, א ובתוד"ה מרים שם, מתוספתא סוטה פ"ד, א).
81. לא עכבם אפילו כהרף עין : מכילתא הובא בפרש"י עה"פ בא יב, מא. מכילתא שם, מב.
82. כימי צאתך מארץ מצרים : מיכה ז, טו.
83. באופן של "אראנו נפלאות" : ראה פע"ח שער חג המצות פ"ו (בד"ה מהר"י ז"ל). אוה"ת נ"ך עה"פ סק"זח (ע' תפז). ד"ה כימי צאתך די"א ניסן ה'תשמ"ב (סה"מ מלוקט ח"ב ע' לז).

עמוד 207

84. ערבשבתקודש : שהוכפל בו טוב — בראשית א, כה. שם, לא. חזקוני עה"פ שם, לא. וראה רמב"ן שם. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 641 הערה ד"ה עש"ק.
85. שבת. . ראשחודש : ראה מכתב עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ה הערה ד"ה זה (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת תשמ"ו ואילך — ע' תשסא).
89. פ' ויקרא אל משה : ראה לקו"ת ר"פ ויקרא. וראה מכתב הנ"ל הערות ד"ה פ' ויקרא אל משה וד"ה ויקרא אל משה.
86. ראשחודש ניסן : שאותו היום נטל עשר עטרות — שבת פז, סע"ב. וראה מכתב הנ"ל הערה ד"ה ראש חודש ניסן (הגש"פ הנ"ל שם).
92. חודש הגאולה : שמו"ר פט"ו, יא. וראה אוה"ת בא ע' רסד ואילך. ד"ה החודש הזה תרע"ח (הב'). ה'ש"ת. ועוד. ובניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל — ר"ה יא, א. שמו"ר שם. וראה אוה"ת שם. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ד ואילך. ד"ה החודש הזה ה'ש"ת.
90. פ' החודש. . פסח : מגילה כט, א ואילך. ובפרש"י שם ד"ה ברביעית: ששם פרשת הפסח.
93. זמן חירותינו : כן נקרא בנוסח התפלה והקידוש. וראה לקו"ש חי"ז ע' 71 ואילך (הגש"פ הנ"ל ס"ע תקז ואילך). וראה גם מכתב יום ג', ר"ח ניסן ה'תשמ"ג (הגש"פ הנ"ל ע' תשלד ואילך).
91. ראשחודש. . התבשרו : בא יב, א ואילך. וראה מכתב ר"ח ניסן ה'תשל"ז הערה ד"ה ראש חודש. . אָנגעזאָגט (הגש"פ הנ"ל ע' עדרת).
94. היום שבו התבשרו. . מצרים : ראה מכתב ר"ח ניסן ה'תשל"ז הערות ד"ה טאג ווען. . אָנגעזאָגט וד"ה אָנגעזאָגט. . ממצרים, ובשוה"ג שם (הגש"פ הנ"ל ע' עדרת).
95. יום חמשה עשר לחודש : דבי' קיימא סיהרא באשלמותא — ראה זהר ח"ב פה, א. רטו, א. שמו"ר פט"ו, כו. ובדיוק יותר: אמצע של כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים מן המולד (האמיתי — ואכ"מ) — רמב"ם הל' קידוש החודש פ"ו ה"ג (מהשיעורים ברמב"ם דימים אלו — לפי החלוקה דג"פ ליום). ב"י לטואו"ח סתכ"ו ד"ה ומ"ש רבינו. ב"ח שם ד"ה אר"י וכו'.
96. וכהכנה לכך. . קרבן הפסח : ראה מכילתא ופרש"י עה"פ בא יב, ו. נתבאר בלקו"ש חט"ז שיחה ג' לפ' בא — ע' 114 ואילך (הגש"פ הנ"ל ע' רכד ואילך). וראה מכתב ר"ח ניסן ה'תשל"ז הערה ד"ה צוגרייטונג דערצו (הגש"פ הנ"ל ע' עדרת).

עמוד 208

87. חודש ניסן : ראה מכתב הנ"ל הערה ד"ה זה (הגש"פ הנ"ל שם).
97. ראשחודש ניסן. . ראש השנה למלכים ולרגלים : ר"ה בתחלתה. ובגמרא שם (ד, א): רגל שבו ראש השנה לרגלים.
88. ניסן : לשון נסי נסים — ע"פ ברכות נז, רע"א ובפרש"י. וראה חדא"ג מהרש"א שם. וראה מדרש לקח טוב עה"פ (בא יב, ב) החודש הזה לכם: ניסן שבו נעשו נסים לישראל.
98. למלכים ולרגלים. . בני ישראל : להעיר דהוא ר"ה רק למלכי ישראל ולא דאוה"ע (ר"ה ח, א). ולהעיר דבירושלמי ר"ה שם ילפינן דהוא ר"ה למלכים ולרגלים מדכתיב ב"פ לכם.
99. ממלכת כהנים וגוי קדוש : ונעשו כן בפועל "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", במתן תורה — יתרו יט, ו. ובזכות מתן תורה יצאו ממצרים — פרש"י עה"פ שמות ג, יב (משמו"ר פ"ג, ד). — וראה לקוטי לוי"צ לתנ"ך ריש ע' סו. אגרות ע' רט.
101. כהן ועבד : לשון כהונה שירות הוא (פרש"י עה"פ תצוה כח, ג). וראה לקו"ש חי"ח ע' 19 ואילך, ובהערות שם.
100. להיות. . עבד. . הקב"ה : וזה נעשה ונתגלה ע"י יציאת מצרים, כמ"ש "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (בהר כה, מב, ובראב"ע שם); "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (בהר שם, נה), משא"כ מעלת בנים — שמות ד, כב.
102. עבד מלך — מלך : תנחומא צו יג (הובא בפרש"י עה"פ בהעלותך יב, ח). ספרי (הובא בפרש"י) עה"פ דברים א, ז. פרש"י עה"פ לך לך טו, יח. ב"ר פט"ז, ג. וראה שבועות מז, ב.
104. מקרא קודש : אמור כג, ב. שם, ד.
103. ולהביא. . קדושה, מקרא קודש : ראה זח"ג צד, א ואילך. סידור (עם דא"ח) סדר ההגדה ד"ה והגדת לבנך (רצז, ד ואילך), ובכ"מ.
105. יחזקאל הנביא משווה : קאַפּיטל טז. וראה תו"א ר"פ וארא. תו"ח וארא צו, ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות קרבן פסח פ"ב ואילך (דרמ"צ עז, סע"ב ואילך), ובכ"מ.
106. אין הוא כלל מציאות : עיין סנהדרין צא, ב: נשמה מאימתי כו' מאימתי יצה"ר כו'. ובמפרשים שם. זח"א ר"פ וישב (קעט, אב). ספר חסידים סי' תתשלז. פרש"י עה"פ נח ח, כא (ובמפרשיו שם).
107. ממה שאמו אוכלת : נדה ל, ב.
108. קולו נשמע : כמ"ש רז"ל (ראה נדה מב, ב) שהוא סימן הלידה ד"שמעי לולד דצויץ", וראה תו"א ר"פ וארא.

עמוד 209

109. מצויינים, שונים. . לבושם : הגש"פ פיסקא במתי מעט. וראה מפרשי ההגדה שם. ולהעיר משו"ת צ"צ יו"ד סצ"א (ובהשמטות בח"ו).
110. עד כדי כך : ראה זח"ב קע, ריש ע"ב. מכילתא עה"פ בשלח יד, כח. ילקוט ראובני שם, כז.
111. לקחת לו גוי מקרב גוי : ואתחנן ד, לד. וראה מכתב י"א ניסן ה'תשל"ד (הגש"פ הנ"ל ע' תרנו). וש"נ.
113. חירות נעלית : ראה זח"ב מ, א. ז"ח ר"פ יתרו. וראה גם תקו"ז תנ"ו (צז, סע"ב).
112. מתוך. . עבדות. . לחירות נעלית : ראה גם מכתב ר"ח ניסן ה'תשל"ו (הגש"פ הנ"ל ע' עתר ואילך).
114. בכל ענין של תורה. . הוראה לכל יחיד : ושלא בערך מזה (שע"פ תורת הבעש"ט) כל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע יש בו הוראת הנהגה בעבודת השם — "היום יום" ט אייר. כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סי' קכזט. וש"נ.
115. משכו. . לסגת. . עבודהזרה. . וקחו — ולקחת. . תורה ומצוות : בא יב, כא ובמכילתא עה"פ. מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ שם, ו. וראה לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סקכ"ד (כח, ד ואילך). או"ת ל, סע"א ואילך (בהוצאת קה"ת ה'תש"מ ואילך — סי' פד (א)).
116. ראשו. . קרבו : בא יב, ט. פסחים עד, רע"א במשנה. רמב"ם הל' ק"פ פ"ח ה"י.
117. תוך כל כולו : וי"ל שנרמז בהציווי (בא שם) אל תאכלו ממנו נא.

עמוד 210

118. צלי אש : בא שם.
119. ואהבת. . ובכל מאודך : ואתחנן ו, ה.
120. והימים האלה. . בכל שנה ושנה : אסתר ט, כח. וראה ספר תיקון שובבי"ם להרמ"ז, הובא ונתבאר בספר לב דוד להחיד"א פכ"ט.
121. שנת הקהל : ראה מכתב וא"ו תשרי שנה זו, ובהערה שם ד"ה שנת הקהל (סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 682).
122. הקהל. . והטף : וילך לא, יב.
123. ביד רמה : בשלח יד, ח. ובתרגום אונקלוס עה"פ: בריש גלי. ובפרש"י שם: בגבורה גבוהה ומפורסמת. ולהעיר מאוה"ת בא ע' רצא. המשך וככה תרל"ז בתחילתו.
124. בקשת דוד : תהלים פו: ב. ד. טז.
125. דוד. . נעים זמירות ישראל : שמואלב כג, א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (בתחילתה) — שאמר ה"זמירות (בשם כל) ישראל".
126. כימי צאתך. . נפלאות : מיכה ז, טו. וראה פע"ח שער חג המצות פ"ו (בד"ה מהר"י ז"ל). אוה"ת נ"ך עה"פ סק"זח (ע' תפז). ד"ה כימי צאתך די"א ניסן ה'תשמ"ב (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ב ע' לז).
127. ולחג הפסח כשר ושמח : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' קצז.

עמוד 211

128. י"א ניסן : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' שכגשכה.
129. נשיא לבני אשר : שו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח סתכ"ט סט"ו. וראה שם ס"ט. וראה לקוטי לוי"צ שם. ושם ע' תיט. וראה מכתב י"א ניסן ה'תשד"מ הערה ד"ה י"א ניסן; מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ה הערה ד"ה אשר (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת תשמ"ו ואילך — ע' תשנג. שם ע' תשסז).
130. יום ג' שהוכפל בו כי טוב : פרש"י בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו). ובאוה"ת (בראשית לג, א ואילך. משפטים ע' א'קנז. ועוד) ובמכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (נדפס בסה"מ ה'תש"ט ע' 19 (השני) ואילך. אגרותקודש שלו ע' קלה ואילך) מקשר זה עם טוב לשמים וטוב לבריות (קידושין מ, א).
131. פ' ויהי ביום השמיני : ראה הערות למכתב י"א ניסן ה'תשמ"ה בתחלתו (הגש"פ הנ"ל ע' תשסז).
132. שנת הקהל : ראה מכתב וא"ו תשרי שנה זו הערה ד"ה זה (סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 682).
133. המעשה הוא העיקר : אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א).
134. חג המצות : כן נקרא בתושב"כ (משפטים כג, טו. תשא לד, יח. אמור כג, ו. ראה טז, טז). וראה הערה במכתב ר"ח ניסן ה'תשל"ו בתחלתו (הגש"פ הנ"ל ע' תרסח). וראה לקו"ש חי"ז ע' 71 ואילך (הגש"פ הנ"ל ס"ע תקז ואילך).

עמוד 212

135. הפסח. . השבת : עוד נקודות משותפות בין פסח לשבת נוסף על שבקרא נקרא פסח — שבת (אמור כג, טו. וראה מנחות סה, ב. תו"כ עה"פ) — ראה מכתב י"א ניסן ה'תש"מ; עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ה (הגש"פ הנ"ל ע' תשז ואילך. שם ע' תשסב ואילך).
137. תשבות : משפטים כג, יב.
136. שנקודתה המרכזית (של שבת) היא — "תשבות" : ראה רמב"ם הל' שבת בתחלתן (ורפכ"א). צפע"נ (להרגצובי) שם. וראה לקו"ש חכ"א ע' 71 ואילך (הגש"פ הנ"ל ע' תיח ואילך). וראה גם מכתב עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ה (הגש"פ הנ"ל ע' תשסב ואילך). וש"נ.
138. שבת להוי' אלוקיך : יתרו כ, י. ואתחנן ה, יד.
139. ראשו. . קרבו : בא יב, ט. פסחים עד, רע"א במשנה. רמב"ם הל' ק"פ פ"ח ה"י. — ראה מכתב דער"ח ניסן .
140. זכר ליציאת מצרים : ואתחנן שם, טו. — וראה מו"נ ח"ב פל"א (הובא ברמב"ן ואתחנן שם, יב). חינוך מצוה לב. וראה שער הכולל (להרא"ד לאוואוט) פי"ז סכ"ט.
141. יציאת מצרים. . מ"מיצרים" ומהגבלות : ראה תניא פמ"ז. וראה מכתב עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ה (הגש"פ הנ"ל ע' תשסג). וש"נ.
142. הפסח. . לחודש האביב : משפטים כג, טו. תשא לד, יח. ראה טז, א. וראה סנהדרין יג, אב. ר"ה כא, א. רמב"ם הל' קידוש החודש פ"ד ה"א. וראה אוה"ת משפטים ע' א'קפ ואילך. ד"ה כי תבואו גו' ושבתה וד"ה קדש ישראל לה' תר"ל (סה"מ תר"ל ע' קלג ואילך. שם ע' רח ואילך). — ראה לקמן הערה ד"ה הגאולה מגלות.
143. קיימא סיהרא באשלמותא : ראה זהר ח"ב פה, א. רטו, א. שמו"ר פט"ו, כו.
. נדפס לעיל ע' 207 ואילך. המו"ל.)

עמוד 213

145. קידוש החודש : ראה ל"ת להאריז"ל פ' בא בטעהמ"צ (ד"ה מצות קידוש חודש).
144. את מצוות "קידוש החודש". . במצרים : בא יב, א ואילך. וראה הערות למכתב ר"ח ניסן ה'תשד"מ בתחילתו (הגש"פ הנ"ל ס"ע תשמז ואילך).
146. (לפני 3300 שנה) : ל"ג פעמים מאה שנה — ראה שיחת יום ה' פ' תצוה, ז' אדר שנה זו ס"ב (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 280) ואילך. וש"נ. — מעלת מספר ל"ג ראה גם לקוטי לוי"צ אגרות ע' שכגד.
147. ישראל מונין ללבנה : סוכה כט, א. וראה גם ב"ר פ"ו, ג. וראה ד"ה ויאמר לו יהונתן מחר חודש תקס"ז (סה"מ תקס"ז ע' מח ואילך. ועם הגהות — באוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך). ד"ה זה במאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' קכ ואילך; בסה"מ תרס"ג ע' ע ואילך. ובכ"מ.
148. נמנים החדשים לפי הירח : רמב"ם ריש הל' קידוש החודש. וראה לקו"ש חכ"ו שיחה א לפ' בא (ע' 63 ואילך).
149. משקף את תולדות עם ישראל : ראה גם לקו"ש חי"ט ע' 448.
150. עתידים להתחדש כמותה : ברכת קידוש לבנה, מסנהדרין מב, א.
151. ל"סיהרא באשלמותא", הגאולה : ובזה גופא יהיו כמה דרגות ע"ד החילוק עתה בר"ח, יום ב' בחודש וכו'. ודוגמתו גם עתה: ט"ו ברוב החדשים, בניסן ותשרי, במנ"א.
152. הגאולה מגלות מצרים. . בחודש האביב : ראה מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ בא יג, ד. וראה מכתב י"א ניסן ה'תשכ"ה וי"א ניסן ה'תשל"א (הגש"פ הנ"ל ע' תרה ואילך. שם ע' תרלא ואילך).
153. ירידותצורךעלי' : ראה גם כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) סרפ"א (לו, ד). ועוד. לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) ס"י (ו, ג). ועוד.
154. הגאולה. . והנצחית : גאולה שאין אחרי' גלות (תוד"ה ה"ג ונאמר — פסחים קטז, ב, ממכילתא עה"פ בשלח טו, א).
155. בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל : ר"ה יא, א. וראה גם שמו"ר פט"ו, יא.

עמוד 214

156. הקהל. . והטף : וילך לא, יב.
157. ל"קהל גדול". . אחד : ראה לקו"ש ח"ט ע' 300. שם ע' 305. שם ע' 615 ואילך.
158. כל פרט שבפרט. . ומתאחדים לקהל אחד : להעיר שעד"ז הוא בקרבן פסח שהוא "קרבן יחיד (דוקא אבל) דומה לקרבן ציבור" — פיה"מ להרמב"ם בהקדמתו לסדר קדשים. וראה בארוכה מכתב עש"ק שבת הגדול ה'תשל"ט; מוצש"ק מברכים חודש ניסן ה'תשמ"ב (הגש"פ הנ"ל ע' תרצו ואילך. שם ע' תשכג). וש"נ.
159. גוי אחד : שמואלב ז, כג. דברי הימיםא יז, כא. וראה אגה"ק ס"ט (קיד, א).
160. והוראותי' בפרטי פרטיות : שבכל המצות, וגם בכל דרכיך (שצ"ל דעהו) וכל מעשיך (שצ"ל לשם שמים).
161. ממלכת כהנים וגוי קדוש : יתרו יט, ו. ובאגדת בראשית פע"ט [פ]: שכולם נקראו כהנים בסיני שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. . כל אחד ואחד מהן כאילו כהן גדול כו'. ובבעה"ט עה"פ: אלו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים, ולע"ל תחזור להם שנא' (ישעי' סא, ו) ואתם כהני ה' תקראו.
163. להבדיל. . החול : שהוראת התורה היא גם נתינת כח והבטחה. וי"ל הרמז בהלכה (רמב"ם הל' אישות פרק טו"ב בתחלתו — שיעור היום לפי החלוקה דג"פ ליום): אין דין קדימה במטלטלין — כשיהודי עושה מכל עניניו וגם מעצמו מטלטלין מעוה"ז החומרי לעוה"ז ש"נשמת" העולם גוברת בו ומנהיגתו, בטלה טענת אקדמי' טעניתי' (זח"ב קע, א).
162. להבדיל. . להורות. . ביד משה : פרשתנו (שמיני) יו"ד, ייא. — סיום וחותם דשיעור יום זה.
164. מחיש עוד יותר את הגאולה : זריזות בהיציאה מן הגלות, והגאולה עצמה באופן ד"בשובה ונחת תושעון" (ישעי' ל, טו) — "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" (שם נב, יב) — מכילתא עה"פ בא יב, יא. שמו"ר פי"ט, ו. יל"ש עה"פ בא שם (רמז קצט). יל"ש ישעי' עה"פ כי לא בחפזון תצאו (רמז תעו). וראה ד"ה וככה באוה"ת בא כרך א ע' שה. כרך ח ס"ע ב'תתקמא ואילך. המשך וככה תרל"ז בסופו.
165. בנין בית המקדש במקומו : ראה רמב"ם הל' מלכים ספי"א.

עמוד 215

166. כהנים. . ובזמרם : ע"פ תפלת מוסף דיו"ט.
167. ובלשון התהלים : התחלת מזמור פז דתהלים — להעיר מהמנהג לומר בכל יום הקאפיטל תהלים המתאים לשנות חייו — מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בקובץ מכתבים שבסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק ע' 214. אגרותקודש שלו ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שמא.
169. אין לך דבר : כי מקום נתבצר להם בגיהנם (סנהדרין ותנחומא שבהערה הקודמת) למטה גם מפתחו של גיהנם (ראה עירובין יט, א).
170. אין לך דבר העומד בפני התשובה : ירושלמי פאה פ"א ה"א (ד, ב). רמב"ם הל' תשובה ספ"ג. זח"ב קו, א. מדרש הנעלם בז"ח ס"פ בראשית (יט, ד). ועוד.
168. לבני קורח. . עבודת התשובה. . כמסופר על ידי חז"ל : ראה סנהדרין קי, סע"א. תנחומא קרח יא. זח"ג נו, ב.
171. מזמור. . בכלי. . שיר. . בפה : לקו"ת ברכה ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית (הא' — צח, ג): ד"ה זה בסידור (עם דא"ח) שער החנוכה רעז, גד (וראה אוה"ת וישב כרך ה תתקו, א). וראה לקוטי לוי"צ לזח"ג ע' רפב ואילך.
172. קודש : מלה בגרמי' (זהר ח"ג צד, ב. נתבאר בסידור (עם דא"ח) סדר סעודת שבת ר, ג ואילך).

עמוד 216

173. יום חמישי פ' תזריע : ראה מכתב יום ה' פ' תזריע ר"ח ניסן ה'תשמ"ו הערה ד"ה זה (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת תשמ"ז — ע' תתפג (בהוצאת תנש"א ע' תשעה)).
176. חודש ניסן : ראה מכתב הנ"ל הערה ד"ה זה (הגש"פ הנ"ל שם).
177. ניסן : נסי נסים — ע"פ ברכות נז, רע"א ובפרש"י. וראה חדא"ג מהרש"א שם. וראה מדרש לקח טוב עה"פ (בא יב, ב) החודש הזה לכם: ניסן שבו נעשו נסים לישראל. וראה מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ג הערה ד"ה זה (הגש"פ הנ"ל ע' תשדמ).
174. ראשחודש ניסן : שאותו היום נטל עשר עטרות — שבת פז, סע"ב. פרש"י ר"פ שמיני. וראה מכתב עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ה הערה ד"ה זה (הגש"פ הנ"ל ע' תשסא).
178. תשמ"ט : להעיר מהרמז בסימנה של שנת תשמ"ט — "ואשר יהי' לך את אחיך תשמט ידיך" (ראה טו, ג), שהקב"ה משמט כל החובות דבנ"י ("אחיך", שנקראו אחים למקום, כמ"ש "למען אחי ורעי" — תהלים קכב, ח. קה"ר פ"ד, ח (בתחילתה). זח"ב קכב, רע"א. ועוד. רש"י שבת לא, א ד"ה דעלך, משמו"ר ר"פ כז), וכשבטלה סיבת הגלות (ה"חובות" דבנ"י, "חטאינו") בטל המסובב, הגלות, ובאה הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד.
175. ראשחודש ניסן : דאז לכו"ע, אפילו לדעת רשב"ג (פסחים ו, סע"א) "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח". וראה שקלים רפ"ג ובירושלמי שם. וראה ד"ה החודש תרכ"ו ס"ד (סה"מ תרכ"ו ס"ע מב ואילך).
180. חמישי בשבוע : ובחו"ל ה"ה יום אחש"פ וסעודת יו"ט — יחד כל בנ"י אוכלי שמורה מהדרין לאכול מצה שרוי'.
179. היום החמישי בשבוע, הוא היום בשבוע שבו היתה יציאת מצרים : שבת פז, ב. שו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח ר"ס תל. וראה גם שם סתצ"ד ס"א.
181. הפסח הוא הראשון. . של שלוש רגלים : ר"ה ד, א.
182. שבועות וסוכות : שהם המשך לחג הפסח — ראה מכתב יום ה' פ' תזריע ר"ח ניסן ה'תשמ"ו, ובהערה שם ד"ה אַנדערע צוויי; מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ו (הגש"פ הנ"ל ריש ע' תתפד. שם ע' תתפט (בהוצאת תנש"א ע' תשעו. שם ע' תשפא)).
183. שהשבת. . "זכר ליציאתמצרים" : ואתחנן ה, טו. — וראה מו"נ ח"ב פל"א (הובא ברמב"ן ואתחנן שם, יב). חינוך מצוה לב. וראה שער הכולל (להרא"ד לאַוואוט) פי"ז סכ"ט.
184. פסח. . היסוד של כולם : ראה חינוך מצוה כא (סיפור יציאת מצרים): כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו ובאמונתינו, וע"כ אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפלתנו זכר ליציאת מצרים כו'.

עמוד 217

185. פסח. . זמן חירותנו : ראה לקו"ש חי"ז ע' 71 ואילך (הגש"פ הנ"ל ס"ע תקז ואילך). וראה גם מכתב ר"ח ניסן ה'תשמ"ג (הגש"פ הנ"ל ע' תשלד ואילך).
186. זמן חירותנו. . זמן מתן תורתנו. . זמן שמחתנו. . מועדים לשמחה : כן נקראים בנוסח התפלה והקידוש.
187. צריכה הקדושה והשמחה להימשך גם בימי החול. . כל השנה : ראה מכתב ר"ח ניסן ה'תשד"מ, ובהערות שם (הגש"פ הנ"ל ע' תנשא).
188. שנה מעוברת : הנקראת בשם "שנה תמימה" — בהר כה, ל. ערכין לא, א (במשנה). רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ב ה"ה. וראה אוה"ת להצ"צ (יהל אור) לתהלים יט, ח (ס"ד וס"ח — ע' סזח). ולהעיר, אשר על מצות קידוש החודש ועיבור שנים נצטוו בר"ח ניסן לפני יצי"מ (בא יב, א ואילך) — ראה מכתב ר"ח ניסן הנ"ל, ובהערות שם (הגש"פ הנ"ל ס"ע תשמז ואילך). וראה לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סי' קכד. או"ת (הוצאת קה"ת) עה"פ משכו וקחו (ל, סע"א ואילך).
189. עוד חודש : והוא חודש מלא — רמב"ם הל' קידוש החודש פ"ח ה"ה (וראה "פירוש" שם פ"ד ה"א). טור או"ח הל' ר"ח סתכ"ח.
190. לידי מעשה בפועל : שהמעשה הוא העיקר — אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א).
191. דובר עליו פעמים רבות : ראה בארוכה מכתבי וא"ו תשרי: ה'תשל"ח (לקו"ש חי"ד ע' 478 ואילך); ה'תשד"מ (לקו"ש חכ"ד ע' 633 ואילך); שנה זו (סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 767). מכתב ר"ח ניסן ה'תשד"מ (הגש"פ הנ"ל ע' תשמז ואילך).
192. שנה מעוברת. . שבע פעמים במחזור של כל תשעעשרה שנה : רמב"ם שם פ"ו ה"י: כל תשע עשרה שנה שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות.
193. הפסח. . בתקופת האביב, כפי שדורשת התורה : משפטים כג, טו. תשא לד, יח. ראה טז, א. וראה סנהדרין יג, אב. ר"ה כא, א. רמב"ם שם פ"ד ה"א. וראה אוה"ת משפטים ע' א'קפ ואילך. ד"ה כי תבואו גו' ושבתה וד"ה קדש ישראל לה' תר"ל (סה"מ תר"ל ע' קלג ואילך. שם ע' רח ואילך). — בענין "חודש האביב" — ראה ל"ת להאריז"ל פ' בא בטעהמ"צ (ד"ה מצות קידוש חודש). אוה"ת וד"ה כי תבואו גו' ושבתה שם. ספר הליקוטים — דא"ח צ"צ ערך חדשים (פרטי החדשים) — ניסן ס"י.

עמוד 218

194. ישראל מונין ללבנה : סוכה כט, א. וראה גם ב"ר פ"ו, ג. וראה ד"ה ויאמר לו יהונתן מחר חודש תקס"ז (סה"מ תקס"ז ע' מח ואילך. ועם הגהות — באוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך). ד"ה זה במאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' קכ ואילך. ובסה"מ תרס"ג ע' ע ואילך. ובכ"מ.
195. חדשי השנה נקבעים לפי הירח : רמב"ם ריש הל' קידוש החודש. וראה לקו"ש חכ"ו שיחה א' לפ' בא (ע' 63 ואילך).
196. קצרה במספר ימים : ראה רמב"ם שם פ"א ה"ב: וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום. ובפירוט יותר — שם פ"ו ה"ד: נמצא תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתים וארבעה חלקים. — ו"יש מי שאמר (תקופת רב אדא). . תוספת שנת החמה על שנת הלבנה י' ימים וכ"א שעה וקכ"א חלק ומ"ח רגע" (שם פ"י ה"א).
197. בכל שנה שני' או שלישית : ראה רמב"ם שם פ"ו הי"א: שנים המעוברות שבכל מחזור. . הם שנה שלישית מן המחזור וששית ושמינית ושנת אחת עשרה ושנת ארבע עשרה ושנת שבע עשרה ושנת י"ט.
198. "משווה" את החשבון : רמב"ם שם פ"א ה"ב. פ"ד ה"אב.
199. השמש והירח : להעיר מתורת הה"מ בענין "ועינינו מאירות כשמש וכירח" — או"ת (הוצאת קה"ת) פד, ד (בהוצאת תש"מ ואילך — סי' רצז). אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'ת ואילך. וראה גם מאמרי אדה"ז על מארז"ל (תפילה) ע' תס ואילך. ועוד.
200. השמש — יום והירח — לילה : ובלשון חז"ל "גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם לערב יום ולילה (בתמי')" — במדב"ר פי"ח, ז. תנחומא קרח ה. הובא בפרש"י עה"פ קרח טז, ה.
201. בירח משתקף אור השמש : ראה זהר ח"א לג, ב (עה"פ — בראשית א, יד — יהי מאורות ברקיע השמים). שם רלו, סע"ב. רמט, ב. ובכ"מ.
202. לשמש ולירח. . פועלים בזמנים נפרדים : להעיר גם מזהר שם רלו, סע"ב. ובכ"מ.
203. משפיע. . מקבל : ראה ד"ה תקעו תרכ"ח (סה"מ תרכ"ז ע' שצח ואילך). ובכ"מ.
204. נר מצוה ותורה אור : משלי ו, כג.
205. ב"עני" ביהדות : ראה לקו"ד ח"ד תשכט, א. והוא ע"פ תדא"ר פכ"ז.

עמוד 219

206. השמש אינה חדלה לזרוח : ראה גם מכתב ר"ח ניסן וי"א ניסן ה'תשד"מ (הגש"פ הנ"ל ע' תשנ. שם ע' תשנה).
207. גוי אחד בארץ : שמואלב ז, כג. דברי הימיםא יז, כא. וראה אגה"ק ס"ט (קיד, א). תו"א וישב כז, סע"ד. ועוד.
209. חלק אלוקה ממעל ממש : תניא רפ"ב.
208. מצד גופותיהם הם חלוקים ושונים, אבל מצד נשמתם. . דבר אחד ממש : ראה תניא ר"פ לב. רדב"ז לרמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ד.
210. בהתאם למאמר הידוע של תורתנו : ויק"ר פל"ד, ח (בסופה). רות רבה פ"ה, ט (בתחילתה). וראה כש"ט (הוצאת קה"ת) בסופו (סי' תל — סג, ד ואילך).
211. הגאולה האמיתית והשלימה : שאין אחרי' גלות (תוד"ה ה"ג ונאמר — פסחים קטז, ב, ממכילתא עה"פ בשלח טו, א).

עמוד 220

212. היעוד : תהלים פז, ה. וראה קונטרס משיחות ש"פ בשלח שנה זו ס"ט ובהערות שם (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 217 ואילך); ש"פ תצוה, ערב פורים קטן בסופה ובהערות שם (סה"ש שם ע' 279).
213. יולד בה : להעיר מהשייכות ליציאת מצרים (חג הפסח — זמן חירותנו) שנמשל ללידה — יחזקאל קאַפּיטל טז. וראה מכתב עש"ק ר"ח ניסן ה'תשמ"ח, ובהערות שם .
214. לחג הפסח כשר ושמח : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' קצז. וראה מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ו בסופו הערה ד"ה ושמח (הגש"פ הנ"ל ע' תתצד. בהוצאת תנש"א ע' תשפו).
. נדפס לעיל ע' 207 ואילך. המו"ל.)

עמוד 221

215. שבת הגדול : ראה תוד"ה ואותו — שבת פז, ב. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח הל' פסח ר"ס תל. וש"נ. וראה לקו"ש ח"ז ע' 212 ואילך. חי"ב ע' 33 ואילך. חי"ז ע' 57 ואילך (הגש"פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה"ת תשמ"ז — ע' תצ ואילך). שיחת שבת הגדול שנה זו (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 385 ואילך). ולהעיר אשר הקביעות דשבת הגדול בשנה זו היא כבשנת יציאת מצרים.
216. אור ליום : ראה מסכת פסחים בתחילתה.
217. י"א : ראה שיחת שבת הגדול שנה זו (סה"ש שם ע' 388 ואילך).
218. י"א ניסן : נשיא לבני אשר — שו"ע אדה"ז שם סט"ו. וראה שם ס"ט. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' שכגשכה. שם ע' תיט. וראה מכתבי י"א ניסן: ה'תשד"מ הערה ד"ה זה; ה'תשמ"ה הערה ד"ה אשר (הגש"פ הנ"ל ע' תשנג. שם ע' תשסז).
219. ימים ספורים : ראה מכתב י"א ניסן ה'תשמ"ה הערה ד"ה געציילטע טעג (הגש"פ הנ"ל ע' תשסז).
220. השגחה האלוקית מזמנת אותם יחד : ראה כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סי' קכו.

עמוד 222

221. קרבן הפסח. . עליו נצטוו בראשחודש ניסן : בא יב, א ואילך. ולקיחתו היתה בעשור בחודש — שבת הגדול דשנה ההיא.
222. על מצוות עיבור שנים וקידוש חדשים : ראה מכתב ר"ח ניסן ה'תשד"מ, ובהערות שם (הגש"פ הנ"ל ס"ע תשמז ואילך).
223. קרבן הפסח שונה מכל הקרבנות : בהבא להלן ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 104 ואילך (הגש"פ הנ"ל ע' שנד ואילך). מכתב עש"ק שבת הגדול ה'תשל"ט (הגש"פ הנ"ל ע' תרצו ואילך).
224. הן מן הסוג של קרבןצבור והן מן הסוג של קרבןיחיד : ובלשון הרמב"ם (בפיה"מ שלו בהקדמתו לסדר קדשים): והמין הרביעי קרבן יחיד דומה לקרבן ציבור והוא קרבן פסח.
225. ראשו. . קרבו : בא יב, ט. פסחים ע, רע"א במשנה. רמב"ם הל' ק"פ פ"ח ה"י.
226. ובאופן זהה : צלי אש — בא שם, ח. פסחים צה, רע"א במשנה. רמב"ם שם ה"ד.
227. שקרבן הפסח. . רק ל"מנויים" : זבחים נו, ב במשנה. רמב"ם שם רפ"ב.
228. כדי. . ולאכול : שאכילת קרבן פסח היא עיקר בו יותר מבשאר קרבנות — שמעיקרו לאכילה ניתן (משנה פסחים עו, ב).
229. בחבורה אחת : "המתמנים על הפסח הם הנקראים בני חבורה" (רמב"ם שם), ו"כל האוכל מן הפסח אינו אוכל אלא בחבורה אחת" (רמב"ם שם רפ"ט).
230. בחבורה אחת דוקא : ובאכילתו פניהם זא"ז (ראה פסחים פו, א (במשנה). רמב"ם הל' ק"פ פ"ט ה"ג).
231. על השובע : פסחים ע, א. רמב"ם שם פ"ח ה"ג.

עמוד 223

232. בקרבן הפסח. . ההכנה לגאולה : ראה מכילתא ופרש"י עה"פ בא יב, ו. נתבאר בלקו"ש חט"ז שיחה ג' לפ' בא — ע' 114 ואילך (הגש"פ הנ"ל ע' רכד ואילך).
233. ברגע אחד : ראה מכתב י"א ניסן ה'תשד"מ (הגש"פ הנ"ל ע' תשנד ואילך). וש"נ.
234. בחצות הלילה : ראה ברכות ט, סע"א. פרש"י עה"פ ראה טז, א. וראה לקו"ש ח"ו ע' 69 (הגש"פ הנ"ל ע' תמא). מכתב הנ"ל.
235. לא עלידי מלאך. . שליח אלא עלידי הקב"ה בכבודו ובעצמו : הגש"פ פיסקא ויוציאנו.
236. בעצם היום הזה — בו ברגע : בא יב, מא. שם, נא. וראה מכתב י"א ניסן הנ"ל.
237. ביד רמה : בשלח יד, ח. וראה תו"א מג"א צה, ד. לקו"ת נשא כא, ב ואילך. ובכ"מ.
238. גוי אחד : שמואלב ז, כג. דברי הימיםא יז, מא. וראה אגה"ק ס"ט. תו"א תולדות כז, ד. מקץ לה, א. ויקהל פז, סע"ג.
239. כאיש אחד. . לב אחד : פרש"י יתרו יט, ב.
240. שכל היהודים הם דבר אחד ממש : ראה אגה"ק ס"ב (קלה, ב). וראה ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד. סהמ"צ להצ"צ מצות אהבת ישראל. וראה לקו"ש חי"ח ע' 115 (הגש"פ הנ"ל ע' שסו).
241. דוד, נעים זמירות ישראל : שמואלב כג, א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (בתחילתה) — שאמר ה"זמירות (בשם כל) ישראל".
242. תבוא. . לרינתי : תהלים פח, ג. — ע"פ המנהג לומר בכל יום הקאפיטל תהלים המתאים לשנות חייו (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בקובץ מכתבים שבסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק ע' 214. אגרותקודש שלו ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שמא) — הותחל בי"א ניסן שנה זו אמירת מזמור פ"ח שבתהלים.
243. תפלה (מלשון חיבור) : תו"א תרומה עט, סע"ד. סה"מ תרל"ד ע' קנד (וראה בהנסמן שם הע' 1). תרפ"ג ע' רטו (וסה"מ ה'תש"ט ע' 79 הב'), ובהערה שם.

עמוד 224

244. "יציאתמצרים" בכל יום : ומזכיריו יציאת מצרים בכל יום, ביום ובלילה — רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סי' סז.
245. "יציאתמצרים". . ממיצרים ומגבולים : ראה תניא פמ"ז. תו"א וארא נז, ב ואילך. בשלח סד, אב. שער האמונה לאדמו"ר האמצעי פכ"א (לט, א ואילך). ד"ה ויהי בעצם היום הזה תרנ"ה (סה"מ תרנ"ה ע' עא ואילך). ובכ"מ.
246. כימי צאתך. . נפלאות : מיכה ז, טו. וראה אוה"ת נ"ך עה"פ ס"ק זח (ע' תפז), מזח"א בהשמטות סכ"ה (רסא, ב). פע"ח שער חג המצות פ"ו (בד"ה מהר"י ז"ל). וראה ד"ה כימי צאתך די"א ניסן ה'תשמ"ב (סה"מ מלוקט ח"ב ע' לז).
247. לחג הפסח כשר ושמח : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' קצז.

עמוד 225

1. וילך לא, יב.
2. תהלים פז, ה.

עמוד 226

*. וכמפורש: ע"פ תהלים פח, בג.

מצוטט ב־3 עמודים

אגרות קודש 2

כרך כו ‹ ט'תתלב לקו"ש חל"ב ע' 217
כרך כח ‹ י'תרצג לקו"ש חל"ב ע' 217

לקוטי שיחות 1

כרך לט ‹ מכתבים כלליים לראש השנה ‹ מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א ‹ 426 לקו"ש חל"ב ע' 216