71

ל"זכור את יום השבת": בפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" אין נאמר במפורש ובהדגשה שהזכירה בליל פסח צריכה להיות באופן של "לספר בנסים ונפלאות...". לכן מדגיש הרמב"ם, שהמשמעות של "זכור" כאן היא "כמו שנאמר זכור את יום השבת" שזכירת שבת היא זכר למעשה בראשית, כנאמר³² בהמשך לזכור את יום השבת "כי ששת ימים עשה ה'...", וכנאמר³³ במדרש הנ"ל: "כשם .. לזכור את יום השבת זכר למעשה בראשית .. כך היו זוכרים הנסים...".

ו. מצות שבת – חיוב או שלילה

ביתר עמקות יש לומר, שההשוואה ל"זכור את יום השבת" – לא זו בלבד שהיא מהווה מקור לחובה "לספר בנסים ונפלאות...", אלא היא מהווה גם הקדמה להלכות שבהמשך הפרק.

כדי להבין זאת יש להקדים ולצטט את דברי הרמב"ם בתחילת הלכות שבת: "שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה, שנאמר³⁴ וביום השביעי תשבות, וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה..." כלומר, שבמצות שבת יש שני ענינים – הן ענין של שלילה, לא תעשה – איסור מלאכה; והן ענין חיובי, עשה – לשבות.

מכך שהרמב"ם פותח את הלכות שבת במצות העשה, למרות שרוב הלכות שבת עוסקות ב"לא תעשה" שבה – בפרטי ל"ט המלאכות, אבות המלאכות ותולדותיהם וכו', מובן, שהעיקר בשמירת שבת איננה הצד השלילי של העדר מלאכה, אלא הצד החיובי – "העשה מנוחה, ולא ביטול מלאכה"³⁵. ומכך נובעת תוצאה מעשית גם להלכה, כפי שמבאר זאת הגאון הרוגוטשובי³⁶.

ז. השבת במעשה בראשית ובמתן תורה

ויש לומר, ששני הצדדים הללו במצות השבת – השלילה והחיוב – נלמדים משתי הפרשיות והפסוקים העוסקים בענין השבת:

א) במעשה בראשית – "וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו"³⁷ – ביום זה היתה שביתה והעדר מלאכה.

ב) במתן תורה – לאחר: זכור את יום השבת" "כי³² ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" – היחודיות של השבת אינה רק בכך שביום זה