371

שיחה ה

א. "הוי רץ למצוה קלה" – והשאלות המתעוררות על כך

"בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה"¹. בהוראה זו, הנכללת במסכת אבות – "מילי דחסידותא"² – אין כוונתו של בן עזאי להזהיר על קיום מצוות באופן כללי, ואפילו קלות, ועל הימנעות מעבירה, שהרי זהו דבר ברור, שכל יהודי צריך לקיים את כל המצוות, ואפילו המצוות הקלות, ואסור לו לעבור ח"ו עבירות, ואפילו קלות.

אלא ההוראה של בן עזאי היא לגבי אופן קיום המצוות – "הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה": לא די בקיום המצוה בפועל, אלא יש צורך "לרוץ כדי לקיים אפילו מצוה קלה, ואין די בהימנעות מעשיית עבירה בפועל, אלא יש לברוח ממנה.

אך יש להבין: גם ענין זה, שיש לרוץ כדי לקיים מצוה, אינו מדת חסידות בלבד, אלא הלכה מפורשת בשולחן ערוך³: "מצוה לרוץ (כשהולך) לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה". ואם כך, מהו החידוש במאמר "הוי רץ למצוה..." כמדת חסידות, כאשר זוהי חובה מצד ההלכה ("מצוה")?

כך יש להבין מדוע אין בן עזאי מסיים את מאמרו "(הוי רץ למצוה קלה) כלחמורה", כפי שמתאים, לכאורה, לפי משמעות המאמר, וכפי שנאמר במשנה הקודמת⁴ לגבי זהירות במצות "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה"?

(אמנם, יש גירסאות שגם במשנה זו נאמרת המילה "כבחמורה", אך לא כך גורס אדמו"ר הזקן בסידורו, וכן רוב המפרשים אינם מקבלים גירסא זו⁵).

הכרחי אפוא לומר, שהזהירות במצוות צריכה להיות זהה במצוה קלה בדיוק כבמצוה חמורה⁶, אבל לגבי הריצה אין מצוה קלה זהה למצוה חמורה⁷. ולכן אומר בן עזאי "הוי רץ למצוה קלה" בלבד, ומכך לומדים שלמצוה חמורה יש לרוץ אף יותר מלמצוה קלה.

אך עדיין אין מובן: מדוע בכלל צריך בן עזאי להוסיף את המילה "קלה" – לכאורה הוא צריך היה לומר באופן סתמי "הוי רץ למצוה" – לכל אחת מכל המצוות, ומכך מובן שהריצה לכל מצוה