208
התורה גם קבעה את ראש-חודש ניסן87 כ"ראש השנה למלכים ולרגלים97", שניתן לומר שהדבר קשור גם עם העובדה שבחודש ניסן88 נולדו בני ישראל98 כעם, ובראש-חודש הודיע והבטיח להם הקב"ה על כך — עם שהוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש99", מלוכה וקדושה, דברים ההולכים יחד; להיות כהן ועבד101 המלך — הקב"ה100 על-ידי קיום מצוותיו, והרי "עבד מלך — מלך102", — ולהביא אל תוך חולין העולם קדושה, מקרא104 קודש103 — "רגלים".
* * *
יחזקאל הנביא משווה105 את יציאת עם ישראל ממצרים (חג הפסח — זמן חירותינו) ללידת ילד:
העובר, בהיותו בבטן אמו, לפני היוולדו, הוא דבר שלם, חי ומתפתח, עם גוף מושלם, עם ראש ועם כל האברים והגידים. ברם, לאמיתו של דבר אין הוא כלל מציאות106 לעצמו, הוא ניזון ממה שאמו אוכלת107, הוא "הולך" אוטומטית להיכן שאמו הולכת, וכיוצא בזה.
אך מיד עם רגע היוולדו של העובר — הוא מתחיל להתנועע, קולו נשמע108 וכו', וכללית מתחילה אז התפתחותו המושלמת, התפתחות מסוג חדש, הן גופנית והן רוחנית.
הערות
- 87. חודש ניסן : ראה מכתב הנ"ל הערה ד"ה זה (הגש"פ הנ"ל שם).
- 97. ראשחודש ניסן. . ראש השנה למלכים ולרגלים : ר"ה בתחלתה. ובגמרא שם (ד, א): רגל שבו ראש השנה לרגלים.
- 88. ניסן : לשון נסי נסים — ע"פ ברכות נז, רע"א ובפרש"י. וראה חדא"ג מהרש"א שם. וראה מדרש לקח טוב עה"פ (בא יב, ב) החודש הזה לכם: ניסן שבו נעשו נסים לישראל.
- 98. למלכים ולרגלים. . בני ישראל : להעיר דהוא ר"ה רק למלכי ישראל ולא דאוה"ע (ר"ה ח, א). ולהעיר דבירושלמי ר"ה שם ילפינן דהוא ר"ה למלכים ולרגלים מדכתיב ב"פ לכם.
- 99. ממלכת כהנים וגוי קדוש : ונעשו כן בפועל "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", במתן תורה — יתרו יט, ו. ובזכות מתן תורה יצאו ממצרים — פרש"י עה"פ שמות ג, יב (משמו"ר פ"ג, ד). — וראה לקוטי לוי"צ לתנ"ך ריש ע' סו. אגרות ע' רט.
- 101. כהן ועבד : לשון כהונה שירות הוא (פרש"י עה"פ תצוה כח, ג). וראה לקו"ש חי"ח ע' 19 ואילך, ובהערות שם.
- 100. להיות. . עבד. . הקב"ה : וזה נעשה ונתגלה ע"י יציאת מצרים, כמ"ש "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (בהר כה, מב, ובראב"ע שם); "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (בהר שם, נה), משא"כ מעלת בנים — שמות ד, כב.
- 102. עבד מלך — מלך : תנחומא צו יג (הובא בפרש"י עה"פ בהעלותך יב, ח). ספרי (הובא בפרש"י) עה"פ דברים א, ז. פרש"י עה"פ לך לך טו, יח. ב"ר פט"ז, ג. וראה שבועות מז, ב.
- 104. מקרא קודש : אמור כג, ב. שם, ד.
- 103. ולהביא. . קדושה, מקרא קודש : ראה זח"ג צד, א ואילך. סידור (עם דא"ח) סדר ההגדה ד"ה והגדת לבנך (רצז, ד ואילך), ובכ"מ.
- 105. יחזקאל הנביא משווה : קאַפּיטל טז. וראה תו"א ר"פ וארא. תו"ח וארא צו, ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות קרבן פסח פ"ב ואילך (דרמ"צ עז, סע"ב ואילך), ובכ"מ.
- 106. אין הוא כלל מציאות : עיין סנהדרין צא, ב: נשמה מאימתי כו' מאימתי יצה"ר כו'. ובמפרשים שם. זח"א ר"פ וישב (קעט, אב). ספר חסידים סי' תתשלז. פרש"י עה"פ נח ח, כא (ובמפרשיו שם).
- 107. ממה שאמו אוכלת : נדה ל, ב.
- 108. קולו נשמע : כמ"ש רז"ל (ראה נדה מב, ב) שהוא סימן הלידה ד"שמעי לולד דצויץ", וראה תו"א ר"פ וארא.
רש"י על שמות ג׳:י״ב - הטקסט מספריא
ויאמר כי אהיה עמך. הֱשִׁיבוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן; שֶׁאָמַרְתָּ מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה – לֹא שֶׁלְּךָ הִיא כִּי אִם מִשֶּׁלִּי, כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ – וזה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּסְּנֶה לך האות כי אנכי שלחתיך, וּכְדַאי אֲנִי לְהַצִּיל, כַּאֲשֶׁר רָאִיתָ הַסְּנֶה עוֹשֶׁה שְׁלִיחוּתִי וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ תֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי וְאֵינְךָ נִזּוֹק; וְשֶׁשָּׁאַלְתָּ מַה זְּכוּת יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם? דָּבָר גָּדוֹל יֵשׁ לִי עַל הוֹצָאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי עֲתִידִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל הָהָר הַזֶּה לְסוֹף ג' חֳדָשִׁים שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרָיִם. דָּ"אַ: כי אהיה עמך, וזה שֶׁתַּצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתְךָ לך האות עַל הַבְטָחָה אַחֶרֶת, שֶׁאֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁכְּשֶׁתּוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אוֹתִי עַל הָהָר הַזֶּה, שֶׁתְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה עָלָיו, וְהִיא הַזְּכוּת הָעוֹמֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל. וְדֻגְמַת לָשׁוֹן זֶה מָצִינוּ: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וְגוֹ'" (ישעיהו ל"ז), מַפָּלַת סַנְחֵרִיב תִּהְיֶה לְךָ אוֹת עַל הַבְטָחָה אַחֶרֶת, שֶׁאַרְצְכֶם חֲרֵבָה מִפֵּרוֹת וַאֲנִי אֲבָרֵךְ הַסְּפִיחִים:
ויאמר כי אהיה עמך AND HE SAID, BECAUSE I WILL BE WITH THEE — He answered his first question first and his last question last: as regards what thou hast said, “Who am I that I should go unto Pharaoh?” i. e. of what importance am I to speak with kings, I reply, it is not an undertaking of yours, but it is partly mine for “I” will be with thee”, וזה AND THIS — i. e. the sight which thou hast witnessed in the bush, לך האות כי אנכי שלחתיך SHALL BE A SIGN UNTO THEE, BECAUSE (כי) “I” HAVE SENT THEE and “I” am competent to save: just as thou hast seen the bush carrying out the mission I laid upon it and it was not consumed, so go thou too on the mission I entrust to thee and thou shalt suffer no harm. And as regards thy question: What merit have the Israelites that they should go forth from Egypt? — I reply that I have a great purpose in this, My bringing them forth, for they are destined to accept the Torah upon this mountain at the expiration of three months after they leave Egypt (cf. Exodus Rabbah 3:4). Another explanation is: כי אהיה עמך FOR I WILL BE WITH THEE and thou wilt therefore succeed, וזה AND THIS — viz., the fact that thou wilt succeed in thy mission לך האות WILL BE A SIGN UNTO THEE with respect to another promise: for I promise thee that when thou hast brought them forth from Egypt ye will serve Me upon this mountain — i. e. that ye will receive the Torah upon it. This is the merit which is an advocate for Israel. An exactly similar use of the word אות, where something that will happen in the future is to serve as an אות in regard to an event that will transpire in the more distant future we find elsewhere: (Isaiah 37:30.) “And this shall be a sign unto thee — for ye shall eat this year that which groweth of itself etc.” (the passage proceeds to state that after a few years the devastated land will have regained its former fertility) — this, i. e, the fall of Sennacherib promised in the preceding section of that chapter shall be a sign to thee in respect to another promise: for your land is now barren of fruits, but I will bless that which grows of itself and the land shall bring forth fruits in abundance.
שמות רבה ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ, וּפָסַק לִתֵּן לָהּ מְדִינָה וְשִׁפְחָה אַחַת מַטְרוֹנִית, וְנָתַן לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית, אָמַר לוֹ חֲתָנוֹ לֹא שִׁפְחָה מַטְרוֹנִית פָּסַקְתָּ לִתֵּן לִי, כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כְּשֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לוֹ: (בראשית מו, ד): אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי: לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, לֹא אָנֹכִי הוּא שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ: וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה. דָּבָר אַחֵר, מִי אָנֹכִי, רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אוֹמֵר לִי: לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל, הֵיכָן אֲנִי מַשְׁכִּים בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה, מִנַּיִן לִי לְסַפֵּק בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כַּמָּה חַיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי מְזוֹנוֹת הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְהַחַיּוֹת שֶׁבָּהֶן, כַּמָּה מִינֵי רִכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת, וְהֵיכָן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה, בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ז): הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִן חֲרָרָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת עִמָּהֶן מִמִּצְרַיִם, מַסְפִּיק לָהֶם שְׁלשִׁים יוֹם, אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי עָתִיד לְהַנְהִיגָם. דָּבָר אַחֵר, מִי אָנֹכִי, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לִכָּנֵס לִמְקוֹם לִסְטִים וְלִמְקוֹם הוֹרְגֵי נְפָשׁוֹת, הֱוֵי: מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וגו', וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה זְּכוּת יֵשׁ בְּיָדָם שֶׁאוּכַל לְהוֹצִיאָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ, אֵין אוֹמֵר אֶהְיֶה עִמָּךְ אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא. וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, וּבַדָּבָר הַזֶּה תִּהְיֶה נִכָּר שֶׁאַתָּה שְׁלוּחִי, לְפִי שֶׁאֶהְיֶה עִמְּךָ וְכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה אֶעֱשֶׂה אָנִי. בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה, מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בְּאֵיזֶה זְכוּת אוֹצִיאֵם מִמִצְרַיִם, הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁבִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁהֵן עֲתִידִים לְקַבֵּל עַל יָדְךָ בָּהָר הַזֶּה הֵם יוֹצְאִים מִשָּׁם. דָּבָר אַחֵר, הָאֱלֹהִים, מַהוּ שֶׁאָמַר לוֹ: כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, סִימָן לַגְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּאָנֹכִי יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, ד): אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וּבְאָנֹכִי אֲנִי מַעֲלֶה אֶתְכֶם. וְסִימָן לַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבְּאָנֹכִי הֵם מִתְרַפְּאִין, וְהֵן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא.
רש"י על שמות כ״ח:ג׳ - הטקסט מספריא
לקדשו לכהנו לי. לְקַדְּשׁוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּכְהֻנָּה עַ"יְ הַבְּגָדִים שֶׁיְּהֵא כֹהֵן לִי, וּלְשׁוֹן כְּהֻנָּה שֵׁרוּת הוּא, שנטרי"אה בְּלַעַז:
לקדשו לכהנו לי TO SANCTIFY HIM, TO APPOINT HIM AS PRIEST TO ME — to sanctify him, i. e. to instal him into the priesthood by means of the garments here specified, so that he may become priest unto Me. The expression of כהונה denotes service — serventrie in old French
רש"י על במדבר י״ב:ח׳ - הטקסט מספריא
פה אל פה. אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה (שם), וְהֵיכָן אָמַרְתִּי לוֹ? בְּסִינַי — "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה'):
ומראה ולא בחדת. מַרְאֶה זֶה מַרְאֵה דִבּוּר, שֶׁאֲנִי מְפָרֵשׁ לוֹ דִּבּוּרִי בְּמַרְאִית פָּנִים שֶׁבּוֹ, וְאֵינִי סוֹתְמוֹ לוֹ בְחִידוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לִיחֶזְקֵאל (יחזקאל י"ז), "חוּד חִידָה" וְגוֹ'; יָכוֹל מַרְאֵה שְׁכִינָה? תַּ"ל (שמות ל"ג), "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (ספרי):
ותמנת ה' יביט. זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל"ג), "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (ספרי):
בעבדי במשה. אֵינוֹ אוֹמֵר בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה, אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה — בְּעַבְדִּי אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, בְּמֹשֶׁה אֲפִלּוּ אֵינוֹ עַבְדִּי כְּדַאי הֱיִיתֶם לִירוֹא מִפָּנָיו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם, וְאִם תֹּאמְרוּ אֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו — זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה (שם):
פה אל פה MOUTH TO MOUTH [I HAVE SPOKEN WITH HIM] — I have Myself told him to separate from his wife. And where did I tell him this? On Sinai, when I said to him, (Deuteronomy 5:27 Deuteronomy 5:28) “Go, say to them (to the people), ‘Get you into your tents (rejoin your wives). But as for thee, remain thou here by Me, [and I will speak unto thee]’” (Shabbat 87a; cf. Sifrei Bamidbar 103).
ומראה ולא בחידת AND IN A מראה AND NOT IN RIDDLES — When it says מראה, this refers to the clearness of the Divine communication, i.e. that I express My communication unto him in the clearest form in which it can be put and do not obscure it in riddles, as e.g. was the manner in which it was said to Ezekiel: (Ezekiel 17:2), “Put forth a riddle etc.” — One might, however, think that it refers to the “appearance of the Shechinah” (i.e. that he saw God)! It, however, states, (Exodus 33:20) “Thou cannot see My face” (Sifrei Bamidbar 103).
ותמנת ה' יביט AND THE SIMILITUDE OF THE LORD DID HE BEHOLD — This refers to beholding the after-effects of God’s Providence, just as it is stated, (Exodus 33:22 Exodus 33:23) “[And it shall be when My glory passeth by] thou shalt see what is behind Me” (Sifrei Bamidbar 103).
בעבדי במשה [WHY WERE YE NOT AFRAID TO SPEAK] AGAINST MY SERVANT, AGAINST MOSES — It does not state “against My servant Moses”, but “against My servant, against Moses”, which suggests: why were ye not afraid to speak against My servant, even though he were not a Moses; and why were ye not afraid to speak against a Moses — even though he were not My servant — in either of these cases you ought to have feared him! How much the more ought you to be afraid to speak against him (Moses) he being also My servant — and the servant of a king is a king (a noble person) himself! You should have said: The King does not love him without reason! — But if you reply that I am not cognizant of his doings (i. e. that I love him though he does not deserve it, since I am not aware of his treatment of his wife) — then this statement is even worse than your previous one (Midrash Tanchuma, Tzav 13; cf. Sifrei Bamidbar 103).
רש"י על בראשית ט״ו:י״ח - הטקסט מספריא
לזרעך נתתי. אֲמִירָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה כְּאִלוּ הִיא עֲשׂוּיָה:
הנהר הגדול. לְפִי שֶׁהוּא דָבוּק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאֵהוּ גָּדוֹל, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא מְאֻחָר בְּאַרְבָּעָה נְהָרוֹת הַיּוֹצְאִים מֵעֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת. מָשָׁל הֶדְיוֹט: עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, הִדָּבֵק לַשַּׁחֲוָר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ (בראשית רבה):
לזרעך נתתי UNTO THY SEED HAVE I GIVEN — The promise of the Holy One, blessed be He, is as an accomplished fact. (Consequently the perfect tense is here used) (Genesis Rabbah 44:22).
הנהר הגדול THE GREAT RIVER—Because it is associated with (mentioned in connection with; see Rashi on Deuteronomy 1:7) the land of Israel, Scripture calls it “great” although it is the last mentioned of the four rivers that went out of Eden — as it is said (Genesis 2:14). And the fourth river is the Euphrates”. There is a popular proverb: “A king’s servant is a king; attach yourself to a captain and people will bow down to you” (Genesis Rabbah 16:3).
בראשית רבה ט״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן וגו' (בראשית ב, יג), עֲדַיִן לֹא עָמַד כּוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר: אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, אֶתְמְהָא. אֶלָּא (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל (בראשית ב, יד), שֶׁהוּא חַד. פְּרָת אַוְתִּינְטִין שֶׁל נְהָרוֹת. רַבִּי חֲנִינָא בַּר אָמֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (דניאל ח, ג): אוּבָל, אַוְתִּינְטִין שֶׁל נְהָרוֹת, וְהָכְתִיב (דניאל י, ד): וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל, אֶלָּא לְפִי שֶׁדָּנִיֵּאל רָאָה שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת, אֶחָד בְּחִדֶּקֶל וְאֶחָד בְּאוּבָל, וְחִדֶּקֶל גָּדוֹל מֵאוּבָל לְפִיכָךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל, וַהֲלוֹא הוּא בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל, אֶלָּא שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר עַבְדָא דְמַלְכָּא, מַלְכָּא. הִדָּבֵק לְשִׁיחֵין וְיִשְׁחוּן לָךְ. רַב אָמַר לְחִיָּא בְּרֵיהּ בְּנֵה לִי בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲמַר לֵיהּ לְהֵיכָן, אֲמַר לֵיהּ אַעֲבַרְתְּ נַהֲרָא בְּנֵהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר עַד מָקוֹם שֶׁהַנָּהָר מְהַלֵּךְ שָׁם הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵי זוֹ זוֹ תַּרְבַּקְנָה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר הוּא פְּרָת, וְהוּא (יחזקאל א, א): נְהַר כְּבָר. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה עַד שֶׁעוֹבְרִין אוֹתוֹ בִּסְפִינוֹת. פְּרָת שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין. פְּרָת שֶׁמְפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁכָּלָה בְּמַגְרֵיפָה. כְּבָר שֶׁמֵּימָיו כָּלִין. כְּבָר שֶׁפֵּרוֹתָיו גַּסִּין וְאֵינָן יוֹרְדִין בִּכְבָרָה. רַבִּי הוּנָא אָמַר כְּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, פְּרָת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אוֹמְרִים לַפְּרָת לָמָּה אֵין קוֹלְךָ הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם אֵינִי צָרִיךְ מַעֲשַׂי מוֹדִיעִים אוֹתִי, אָדָם נוֹטֵעַ בִּי נְטִיעָה וְהִיא עוֹשָׂה לִשְׁלשִׁים יוֹם, זוֹרֵעַ בִּי יָרָק, וְהִיא עוֹמֶדֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים. אוֹמְרִים לַחִדֶּקֶל לָמָּה קוֹלְךָ הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם הַלְּוַאי נִשְׁמַע קוֹלִי וְנִרְאֶה. אוֹמְרִים לְאִילָנֵי מַאֲכָל לָמָּה אֵין קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ, אָמְרוּ לָהֶם אֵין אָנוּ צְרִיכִים, פֵּרוֹתֵינוּ מְעִידִין עָלֵינוּ. אוֹמְרִים לְאִילָנֵי סְרַק לָמָּה קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ, אָמְרוּ לָהֶם הַלְּוַאי נִשְׁמַע קוֹלֵנוּ וְנִרְאֶה. אָמַר רַב הוּנָא לֹא מִשּׁוּם הַטַּעַם הַזֶּה, אֶלָּא אִילָנֵי מַאֲכָל עַל יְדֵי שֶׁהֵם כְּבֵדִים בְּפֵרוֹתֵיהֶם לְפִיכָךְ אֵין קוֹלָן הוֹלֵךְ, אֲבָל אִילָנֵי סְרַק עַל יְדֵי שֶׁהֵן קַלִּים בְּפֵרוֹתֵיהֶם קוֹלָן הוֹלֵךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ז, ב): וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.