19

הערות

1. 13. ראה גם לקו"ש חי"ג ע' 135 ואילך.
2. 14. שו"ע אדה"ז שם בסוף הסימן.
3. 15. הדיוק בזה שמשה* התחיל להתעסק עמהם בקבלת התורה, אבל גם בר"ח כבר היתה ההכנה למ"ת מצד בנ"י דביום הזה באו מדבר סיני (יתרו יט, א וברש"י שם. משבת פו, ב). ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד (שם, ב וברש"י) – ראה תו"א סז, ג. קט, ג. וראה לקו"ש חי"ג שם. וי"ל (בפנימיות הענינים עכ"פ) שמטעם זה מוסיף אדה"ז "שבשני בשבת הי' ר"ח" אף שלענין דינא (שלא להתענות ולא לומר תחנון) אין נפק"מ. ואדרבה ר"ח חמיר דבימי הגבלה אינו רק מנהג (שו"ע אדה"ז או"ח סרפ"ח ס"ג). אבל י"ל דמדגישו כיון שמצינו תענית בו – ראה ב"י סתק"פ סד"ה כתב בה"ג. מג"א ר"ס תיח. ואכ"מ.
4. 16. כדעת רבנן שבת פז, א.
5. 17. יתרו יט, ו.
6. 18. שם, יב.
7. 19. שם, יוד־יא.
8. 20. ובפרט שמשנה מלשון המג"א כנ"ל "דמיד בב' סיון א"ל משה לקדשם בתורה", ובלבוש שם סו"ס תצג "מפני שהם ימי מצות ימי הגבלה כו'".
9. 21. יתרו שם, ג־ד.
10. 22. וכן הוא בגמ' (שבת שם) "בתלתא אמר להו ואתם תהיו לי". ולהעיר מפרש"י שם פו, סע"ב (בדברי ר"י) ד"ה בתרי. פי' ר"ח שם פז, סע"א (בדברי רבנן).
11. . להעיר מפי' הר"ח שבת (פז, סע"א): ומפורש בתורה דההוא יומא שחנו כו' ומשה עלה כו' ואמר לי' למימר לישראל אתם ראיתם גו' וקאמרי רבנן דההוא יומא לא אמר להו משה לישראל מידי משום חולשי' דאורחא וטרחי', משא"כ לדעת רש"י שם (פו, סע"ב. פז, רע"א) ועד"ז בפי' עה"ת (יתרו יט, ג) שעלה ביום שני לבואם מדבר סיני (ראה רא"ם שם ועוד).