223
והתאחדות זו של בני ישראל, שבאה לידי ביטוי בולט בקרבן הפסח, היתה ההכנה לגאולה232 של כל כלל ישראל — ממשה רבנו ועד לקטן שבישראל — כשכולם יחד נגאלו ברגע אחד233, בחצות הלילה234, והגאולה היתה לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שליח אלא על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו235, וכולם יצאו ממצרים בעצם היום הזה — בו ברגע236 וביד רמה237 (בלשון יחיד).
* * *
ויהי רצון שההתבוננות בענינים האמורים, ההוראה הכללית מחג הפסח שחל בשנת-עיבור (כמו השנה), תחזק יותר אצל כל אחד ואחת את ההכרה, שכל יהודי — איש ואשה וילד — הוא משפיע ומקבל, ויתירה מזו — הם שייכים לגוי אחד238, ויתירה מזו — הם כאיש אחד, ויתירה מזו — הם לב אחד239.
אחדות יהודית אמיתית היא כאשר יודעים וחשים שכל היהודים הם דבר אחד ממש240, וממילא היחס של יהודי אחד לשני הוא ממש כמו אל עצמו הוא, וכיוצא בזה.
ודבר זה יהווה ודאי ההכנה השלימה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
— זה גם התוכן של בקשתו הפנימית של דוד, נעים זמירות ישראל241, מן הקב"ה: "תבוא לפניך תפלתי, הטה אזנך לרינתי242", שתפלתי תבוא אליך ואל פניך כך שהתפלה (מלשון חיבור243) תהיה ל"רינה" (שירה) — השתפכות הנפש והתחברות עם הקב"ה, התמזגות הנשמה עם מקורה — הקדוש ברוך הוא.
הערות
- 232. בקרבן הפסח. . ההכנה לגאולה : ראה מכילתא ופרש"י עה"פ בא יב, ו. נתבאר בלקו"ש חט"ז שיחה ג' לפ' בא — ע' 114 ואילך (הגש"פ הנ"ל ע' רכד ואילך).
- 233. ברגע אחד : ראה מכתב י"א ניסן ה'תשד"מ (הגש"פ הנ"ל ע' תשנד ואילך). וש"נ.
- 234. בחצות הלילה : ראה ברכות ט, סע"א. פרש"י עה"פ ראה טז, א. וראה לקו"ש ח"ו ע' 69 (הגש"פ הנ"ל ע' תמא). מכתב הנ"ל.
- 235. לא עלידי מלאך. . שליח אלא עלידי הקב"ה בכבודו ובעצמו : הגש"פ פיסקא ויוציאנו.
- 236. בעצם היום הזה — בו ברגע : בא יב, מא. שם, נא. וראה מכתב י"א ניסן הנ"ל.
- 237. ביד רמה : בשלח יד, ח. וראה תו"א מג"א צה, ד. לקו"ת נשא כא, ב ואילך. ובכ"מ.
- 238. גוי אחד : שמואלב ז, כג. דברי הימיםא יז, מא. וראה אגה"ק ס"ט. תו"א תולדות כז, ד. מקץ לה, א. ויקהל פז, סע"ג.
- 239. כאיש אחד. . לב אחד : פרש"י יתרו יט, ב.
- 240. שכל היהודים הם דבר אחד ממש : ראה אגה"ק ס"ב (קלה, ב). וראה ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד. סהמ"צ להצ"צ מצות אהבת ישראל. וראה לקו"ש חי"ח ע' 115 (הגש"פ הנ"ל ע' שסו).
- 241. דוד, נעים זמירות ישראל : שמואלב כג, א. וראה שהש"ר פ"ד, ד (בתחילתה) — שאמר ה"זמירות (בשם כל) ישראל".
- 242. תבוא. . לרינתי : תהלים פח, ג. — ע"פ המנהג לומר בכל יום הקאפיטל תהלים המתאים לשנות חייו (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בקובץ מכתבים שבסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק ע' 214. אגרותקודש שלו ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שמא) — הותחל בי"א ניסן שנה זו אמירת מזמור פ"ח שבתהלים.
- 243. תפלה (מלשון חיבור) : תו"א תרומה עט, סע"ד. סה"מ תרל"ד ע' קנד (וראה בהנסמן שם הע' 1). תרפ"ג ע' רטו (וסה"מ ה'תש"ט ע' 79 הב'), ובהערה שם.
רש"י על שמות י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
ויסעו מרפידים. מַה תָּ"לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא):
ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
נגד ההר. לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם):
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta).
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta).
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
תלמוד ירושלמי נדרים ט׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקּוֹם וְעַל לֹא תִטּוֹר וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
הלכה: כְּתִיב לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. הֵיךְ עֲבִידָה. הֲוָה מְקַטֵּעַ קוֹפָּד וּמְחַת סַכִּינָא לְיָדוֹי. תַּחֲזוֹר וְתִמְחֵי לְיָדֵיהּ.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם זֶה כְּלָל גָּדוֹל מִזֶּה.
שֶׁמָּא יַעֲנִי. לֹא כְּנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. עֲנִיּוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה בַּעַל דִּינֵיהּ עָתִיר. אֲתָא בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵי רַב. שְׁלַח רַב בַּתְרֵיהּ אֲמַר. עִם הַהוּא אֲנָא בְעִי מֵייתֵי מֵידוֹן. כָּךְ אִין אַתְיָין כָּל גָּמָלַיָיא דַּעֲרַבִיָיא לָא טְעִנִין קוֹרֻקָסַּיָיא דְּאֻפּוֹתֵיקִים דִּידִי. שָׁמַע וָמַר. מַהוּ מִתְגָּאֶה דְּלֹא לֵיהּ. תְּהֵא פְחָתָה בָהּ. מִן יַד נָפְקָת קֶלֶוְוסִיס מִן מַלְכוּתָא דְּיֵיעוֹל הוּא וּמִדְּלֵיהּ לְטִימְיוֹן. אֲתָא גַּבֵּי רַב. אֲמַר לֵיהּ. צְלִי עָלַי דּוּ נַפְשִׁי תַחֲזוֹר. צְלֵי עֲלוֹי וְחָזַר עֲלָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.