ב
ב וכשעושה מלאכה או נושא ונותן לא תהיה כוונתו אלא כדי למצוא צרכי הגוף כדי שיוכל לעבוד לבוראויז כמ"ש בכל דרכיך דעהו וגו' (משלי סי' ג' ו') (ועיין מזה באדר"ן פי"זיח ובח' פרקים להרמב"ם פ"ה).
וחייב כל אדם ללמוד לבנו מלאכהיט או לעסוק בסחורהכ ואם אינו עושה כן כאלו מלמדו לסטות שסופו ללסטם את הבריות בשביל פרנסתוכא.
ויזהר לישא וליתן באמונהכב שלא יחליף את דבורו שנאמרכג והין צדק יהיה לך שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדקכד כלומר כשאתה מדבר הן או לאו קיים דבריך והצדק אותםכה (ועיין בהרמב"ם פ"ה מה' דיעות הי"גכו ופ"ז מה' מכירה ה"ח ובפי' המשניות סוף שביעית ובשל"ה במסכת חולין שלו דף קי"ד ע"אכז גבי ענין מו"מ באמונה) וכל המחליף את דבורו כאילו עובד כוכבים ומזלותכח ואפילו מחשבה שנגמרה בלבוכט טוב לקיימה כל מי שיש בידו יראת שמים שנאמר ודובר אמת בלבבו (תהלים סי' טו) במה דברים אמורים בדבר שבינו לחבירו אבל (אם) דברי עצמו מצרכיו אם אין בהן סמך מצוהל א"צ לקיימןלא.
ואפילו מפני השלום לא יבטיח שקר לחבירולב ולא אמרו מותר לשנות מפני השלום אלא בסיפור דברים שכבר עברו (ומכל מקום צ"ע קצת כיון שהשלום גדול מכל המצות כמ"ש במ"ר פ' חוקתלג ע"פלד בקש שלום ורדפהו ובגמ'לה התיר לשנות דבורו מפני השלום והרי"ף פ' אלו מציאותלו כתב דלאו היתר הוא אלא מצוה א"כ מנלן דלשנות בלהבא אסור שמא יש להתיר ע"ד בכל דרכיך דעהולז פ"ט דברכות דף ס"ג ע"א ועי' במד"ר פ' בראשית פ"א ועי' באליה רבאלח מזה ובפמ"גלט) ולא בדבר שלהבא.
ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלהמ שבכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה או עניות מצויהמא (ופשוט לחלק בין דין זה ובין שאלת שלום חבירו בשם שהתירו חכמים במשנה פ"ט דברכותמב).
ויזהר מלשבע אפילו באמתמג שאלף עיירות היו לו לינאי המלך וכולם נחרבו לפי שהיו נשבעים שבועות אע"פ שהיו מקיימים אותםמד:
הערות
- יז. רמב"ם פ"ג מהל' דיעות הל' ב-ג. טור ו שו"ע סי' רלא . וראה אגה"ק סי' ט.
- יח. הלכה ז: וכל מעשיך יהיו לשם שמים לשם תורה שנאמר בכל דרכיך דעהו גו'. וראה לקו"ש ח"ג ע' 907. ח"כ ע' 552. חכ"ה ע' 135. חל"א ע' 20.
- יט. פ"ק דקידושין דף כט ע"א ודף ל ע"ב . וראה גם לקמן סי' שו סי"ג. וראה המצויין בהעו"צ /8א.
- כ. ריא"ז בשלטי גבורים שם . וראה רש"י שם ל, ב ד"ה עיסקא. העו"צ /11א.
- כא. עי' רש"י שם כט, א ד"ה כאילו.
- כב. טור ו שו"ע .
- כג. קדושים יט, לו.
- כד. ב"מ פרק הזהב דף מט ע"א . טור ושו"ע חו"מ סי' רד ס"ז-ח. סמ"ע שם ס"ק יב. ועי' הל' מכירה ומתנה ס"א-ב שלומד זאת מפסוק שארית ישראל וגו', ולא הוי מן התורה, ופסוק שלפנינו מפרש כאביי שם. וראה יגדי"ת (נ.י.) חוב' סח ע' לז.
- כה. רש"י שם ד"ה אלא.
- כו. אינו מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו.
- כז. דפוס אמשטרדם תנ"ח, ומפרש שהוא מן התורה.
- כח. סנהדרין פרק חלק דף צב ע"א .
- כט. סוף פ"ה דב"ב דף פח ע"א ועי' שם בהגהות אשר"י סי' כא. וכ"ה בהל' מכירה ומתנה ה"א.
- ל. שאז אפילו רק גמר בלבו צריך לקיים. עי' ביו"ד סוף סי' רנח ובמ"א או"ח סי' תקס"ב סוף ס"ק יא. וכ"ה בהל' מכירה ומתנה ה"א (ושם: סרך מצוה). וראה גם שם ס"ד וש"נ. קו"א שם ס"ק א.
- לא. אפילו מוצא שפתיו (הל' מכירה ומתנה ס"א).
- לב. מ"א ס"ק א, בשם ס' חסידים סי' תכו .
- לג. פי"ט, כז. וראה גם ויק"ר פ"ט, ט.
- לד. תהלים לד, טו.
- לה. יבמות סה, ב.
- לו. בסוגיא (כג, ב) תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במילייהו.
- לז. והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפילו לדבר עבירה (בכל דרכיך אפילו לעבור עבירה דעהו, תן לב אם צורך מצוה הוא - רש"י).
- לח. ס"ק ב.
- לט. אשל אברהם ס"ק ב ד"ה ומ"ש דמותר לשנות.
- מ. טור ו שו"ע .
- מא. פ"ק דנדרים דף ז ע"ב. ועי' ברמב"ם פ"ו מהל' ת"ת הל' יד. ובשו"ע יו"ד סי' שלד סעיף מג . ושם סעיף לז.
- מב. נד, א. וראה גם לקמן סי' קפח סי"ב. רטו ס"ג. ועי' סדר ברה"נ פי"ג ה"ד.
- מג. ראה גם הל' הלואה סכ"ח.
- מד. תנחומא ומד"ר ריש מטות (כב, א). טור ושו"ע.
תניא, אגרת הקדש ט׳ - הטקסט מספריא
אֲהוּבַיי אַחַיי וְרֵעַיי אֲשֶׁר כְּנַפְשִׁי, בָּאתִי כְּמַזְכִּיר וּמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים בְּתַרְדֵּמַת הַבְלֵי הֲבָלִים, וְלִפְקוֹחַ עֵינֵי הָעִוְרִים יַבִּיטוּ לִרְאוֹת, לִהְיוֹת כָּל יִשְׁעָם וְחֶפְצָם וּמְגַמָּתָם לְכָל בָּהֶם חַיֵּי רוּחָם בִּ״מְקוֹר מַיִם חַיִּים״ חַיֵּי הַחַיִּים, כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר. דְּהַיְינוּ, כָּל מִילֵּי דְעָלְמָא וְעִסְקֵי פַּרְנָסָה לֹא יִהְיֶה כְּאֵלּוּ דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ, וְלֹא יִהְיֶה בֵּית יִשְׂרָאֵל כְּכָל הַגּוֹיִם, דְּזָנִין וּמְפַרְנְסִין וּמוֹקְרִין לִנְשַׁיְיהוּ וּבְנַיְיהוּ מֵאַהֲבָה, כִּי – ״מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״ כְּתִיב, דְּהַיְינוּ – שֶׁגַּם בְּעִנְיְנֵי אֶרֶץ לֹא יַפְרִידוּ [נוסח אחר: יִפָּרְדוּ] מֵאֶחָד הָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר חַס וְשָׁלוֹם, בִּקְרִיאַת־שְׁמַע עֶרֶב וָבוֹקֶר, בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת, ״ה׳ אֶחָד״ בְּד׳ רוּחוֹת וּבַשָּׁמַיִם מִמַּעַל וּבָאָרֶץ מִתָּחַת, וּבִפְקוֹחַ עֵינֵי הָעִוְרִים ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״ חַס וְשָׁלוֹם.
אַךְ בְּזֹאת יֵאוֹת לָנוּ, לִהְיוֹת [נוסח אחר: בִּהְיוֹת] כָּל עִסְקֵינוּ בְּמִילֵּי דְעָלְמָא לֹא לְגַרְמַיְיהוּ, כִּי אִם, לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹת חֶלְקֵי אֱלֹקוּת, וּלְמַלֹּאות מַחְסוֹרֵיהֶם בְּחֶסֶד חִנָּם, שֶׁבָּזֶה אָנוּ מְדַמִּין הַצּוּרָה לְיוֹצְרָהּ, ה׳ אֶחָד, אֲשֶׁר ״חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם״, חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, לְהַחֲיוֹת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, רַק שֶׁאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל אָדָם קוֹדְמִין לַכֹּל עַל פִּי הַתּוֹרָה חוּץ מִצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהֵן קוֹדְמִין לְבָנָיו, וְצַדִּיקִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹדְמִין לַצַדִּיקִים שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ, לְבַד מִזֹּאת שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ כְּמוֹתָן בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְדַי לַמֵבִין.
עַל כֵּן, אֲהוּבַיי אַחַיי, שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם לָאֵלֶּה הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בִּקְצָרָה מְאֹד (וְאִם יִרְצֶה ה׳ פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בָּם בַּאֲרוּכָּה), אֵיךְ הֱיוֹת כָּל עִיקַּר עֲבוֹדַת ה׳ בָּעִתִּים הַלָּלוּ בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא הִיא עֲבוֹדַת הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּצְדָקָה״. וְלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״תַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד גְּמִילוּת חֲסָדִים״, אֶלָּא בִּימֵיהֶם, שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה הָיָה עִיקַּר הָעֲבוֹדָה אֶצְלָם, וְעַל כֵּן הָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים תַּנָּאִים וְאַמוֹרָאִים. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, שֶׁנָּפְלָה ״סוּכַּת דָּוִד״ עַד בְּחִינַת רַגְלַיִם וַעֲקֵבַיִים, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה, אֵין דֶּרֶךְ לְדָבְקָה בָּהּ בֶּאֱמֶת וּלְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא דִּילָהּ [נוסח אחר: דִּילֵיהּ] כִּי אִם בִּבְחִינַת עֲשִׂיָּה גַם כֵּן, שֶׁהִיא מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, כַּיָּדוּעַ לַמַּשְׂכִּילִים, שֶׁבְּחִינַת עֲשִׂיָּה בֵּאלֹקוּת – הִיא בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת וְהַמְשָׁכַת הַחַיּוּת לְמַטָּה מַּטָּה לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם. וְכָל הַזּוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ בָּזֶה וּפוֹתֵחַ יָדוֹ וּלְבָבוֹ, אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וּמְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לְאוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, הַשּׁוֹכֵן עָלֵינוּ בִּבְחִינַת עֲשִׂיָּה בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת ״עַיִן בְּעַיִן בְּשׁוּב ה׳ צִיּוֹן״ כוּ׳:
שולחן ערוך, חושן משפט ר״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים בִּלְבַד, הֲרֵי זֶה רָאוּי לוֹ לַעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָקַח מֵהַדָּמִים כְּלוּם, וְלֹא רָשַׁם וְלֹא הִנִּיחַ מַשְׁכּוֹן. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ, בֵּין לוֹקֵחַ בֵּין מוֹכֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לְקַבֵּל "מִי שֶׁפָּרַע" הֲרֵי זֶה מִמְּחֻסְרֵי אֲמָנָה וְאֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
נדרים ז׳ ב - הטקסט מספריא
בִּ״מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ״, דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לִישָּׁנָא דְנִידּוּיָא הוּא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לִישָּׁנָא דִמְשַׁמַּתְנָא הוּא.
וּפְלִיגָא דְּרַב חִסְדָּא. דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּאָמַר ״מְשַׁמַּתְנָא בְּנִכְסֵיהּ דִּבְרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא״ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. אֲמַר לֵיהּ: לֵית דְּחָשׁ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא. קָסָבַר: בִּ״מְשַׁמַּתְנָא״ פְּלִיגִי.
אָמַר רַבִּי אִילָא אָמַר רַב: נִדָּהוּ בְּפָנָיו — אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. נִדָּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו — מַתִּירִין לוֹ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
אָמַר רַב חָנִין אָמַר רַב: הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ, וְאִם לֹא נִידָּהוּ — הוּא עַצְמוֹ יְהֵא בְּנִידּוּי. שֶׁכׇּל מָקוֹם שֶׁהַזְכָּרַת הַשֵּׁם מְצוּיָה, שָׁם עֲנִיּוּת מְצוּיָה.
וַעֲנִיּוּת, כְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״, וְתַנְיָא: כׇּל מָקוֹם שֶׁ״נָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם״, אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, שַׁמְעַהּ לְהָךְ אִיתְּתָא דְּאַפִּקָה הַזְכָּרַת הַשֵּׁם לְבַטָּלָה, שַׁמְּתַהּ וּשְׁרָא לַהּ לְאַלְתַּר בְּאַפַּהּ. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ, וּשְׁמַע מִינַּהּ: נִידָּהוּ בְּפָנָיו, אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו, וּשְׁמַע מִינַּהּ: אֵין בֵּין נִידּוּי לַהֲפָרָה וְלֹא כְּלוּם.
אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: תַּלְמִיד חָכָם מְנַדֶּה לְעַצְמוֹ, וּמֵיפֵר לְעַצְמוֹ. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: ״אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין״, קָא מַשְׁמַע לַן.
הֵיכִי דָּמֵי: כִּי הָא דְּמָר זוּטְרָא חֲסִידָא, כִּי מִחַיַּיב בַּר בֵּי רַב שַׁמְתָּא — מְשַׁמֵּית נַפְשֵׁיהּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר מְשַׁמֵּת בַּר בֵּי רַב. וְכִי עָיֵיל לְבֵיתֵיהּ, שָׁרֵי לְנַפְשֵׁיהּ וַהֲדַר שָׁרֵי לֵיהּ.
וְאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב:
They disagree with regard to a case when the language one uses is: I am ostracized from you, as Rabbi Akiva holds that it is a language of distancing and therefore expresses a vow, and the Rabbis hold that it is a language of excommunication, and not the terminology with which people express vows.
The Gemara comments: And Rav Pappa disagrees with the opinion of Rav Ḥisda, as demonstrated in the following incident: There was a certain man who said: I am excommunicated from the property of the son of Rav Yirmeya bar Abba. He came before Rav Ḥisda to ask whether this statement was effective in generating a prohibition or not. Rav Ḥisda said to him: There is no one who, in practice, is concerned for that opinion of Rabbi Akiva. Apparently, Rav Ḥisda holds that they also disagree with regard to the phrase: I am excommunicated from you. This indicates that the dispute between the tanna’im is not with regard to specific terms but with regard to the more general question of whether terms of ostracism or excommunication are terms that can also express vows.
§ Rabbi Ila said that Rav said: If one ostracized another individual in his presence, one may dissolve it for him only in his presence. If one ostracized him not in his presence, one may dissolve it for him in his presence or not in his presence.
Rav Ḥanin said that Rav said: One who hears mention of the name of God in vain by another individual must ostracize him for doing so. And if he did not ostracize him, he himself, the listener, shall be ostracized, as wherever mention of God’s name in vain is common, poverty is also common there.
And poverty is so harsh that it is considered like death, as it is stated: “For all the men are dead who sought your life” (Exodus 4:19). The Sages had a tradition that Dathan and Abiram had sought to have Moses killed in Egypt and that they were the men referred to in the quoted verse (see 64b). They were still alive at that time but had become impoverished. And additionally, it is taught in a baraita: Wherever it says that the Sages set their eyes on a particular individual, the result was either death or poverty. This also indicates that death and poverty are equivalent.
Rabbi Abba said: I was standing before Rav Huna, and he heard a certain woman utter a mention of the name of God in vain. He excommunicated her and immediately dissolved the excommunication for her in her presence. The Gemara comments: Learn three things from this. Learn from this that one who hears mention of the name of God in vain by another individual must ostracize him; and learn from this that if one ostracized another in his presence, one may dissolve it for him only in his presence; and learn from this that there is nothing, i.e., no minimum time that must pass, between ostracism and nullification of the ostracism.
Rav Giddel said that Rav said: A Torah scholar can ostracize himself, and he can nullify the ostracism for himself. The Gemara asks: Isn’t it obvious that he can nullify the ostracism for himself, just as he is able to do for others? The Gemara answers: It states this lest you say, as per the popular maxim: A prisoner cannot free himself from prison, and since he is ostracized he cannot dissolve the ostracism for himself; therefore it teaches us that he can do so.
The Gemara asks: What are the circumstances where a Torah scholar might ostracize himself? It is like that case involving Mar Zutra Ḥasida. When a student in the academy was liable to receive excommunication, Mar Zutra Ḥasida would first excommunicate himself and then he would excommunicate the student of Torah. And when he would enter his home, he would dissolve the excommunication for himself and then dissolve the excommunication for the student.
And Rav Giddel said that Rav said:
שולחן ערוך, יורה דעה של״ד:מ״ג - הטקסט מספריא
עַל כ"ד דְּבָרִים מְנַדִּין אֶת הָאָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: (א) הַמְבַזֶּה אֶת הֶחָכָם, אֲפִלּוּ לְאַחַר מוֹתוֹ. (ב) הַמְבַזֶּה שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. (ג) הַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ עֶבֶד. (ד) הַמְזַלְזֵל בְּדָבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. (ה) מִי שֶׁשָּׁלְחוּ לוֹ בֵּית דִּין וְקָבְעוּ לוֹ זְמַן, וְלֹא בָּא. (ו) מִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן. (ז) מִי שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ דָּבָר הַמַּזִּיק, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּסִיר הַנֵּזֶק. (ח) הַמּוֹכֵר קַרְקַע שֶׁלּוֹ לְגוֹי, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו כָּל אֹנֶס שֶׁיָּבֹא מֵהַגּוֹי לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ בַּעַל הַמֶּצֶר. (ט) הַמֵּעִיד עַל יִשְׂרָאֵל בְּעֶרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִים, וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מָמוֹן בְּעֵדוּתוֹ, שֶׁלֹּא כַּדִּין, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם. (י) טַבָּח כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת, וְנוֹתְנָם לְכֹהֵן אַחֵר, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן. (י"א) הַמְחַלֵּל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִנְהָג. (י"ב) הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת. (י"ג) הַמַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, אוֹ לִשְׁבוּעָה בְּדִבְרֵי הֲבַאי. (י"ד) הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. (ט"ו) הַמֵּבִיא רַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. (ט"ז) הַמְחַשֵּׁב שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. (י"ז) הַמַּכְשִׁיל אֶת הָעִוֵּר. (י"ח) הַמְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה. (י"ט) טַבָּח שֶׁיָּצְתָה טְרֵפָה מִתַּחַת יָדוֹ. (כ) טַבָּח שֶׁלֹּא הֶרְאָה בְּדִיקַת סַכִּינוֹ לְחָכָם. (כ"א) הַמַּקְשֶׁה עַצְמוֹ לָדַעַת. (כ"ב) הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְעָשׂוּ בֵּינוֹ וּבֵינָהּ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַשָּׁא וּמַתָּן הַמְּבִיאָן לְהִזָּקֵק זֶה לָזֶה, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵית דִּין, מְנַדִּין אוֹתָם. (כ"ג) חָכָם שֶׁשְּׁמוּעָתוֹ רָעָה. (כ"ד) הַמְנַדֶּה לְמִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב נִדּוּי. הַגָּה: וְאֵין צְרִיכִין לְעִנְיַן נִדּוּי עֵדוּת וּרְאָיָה בְּרוּרָה, אֶלָּא אֹמֶד הַדַּעַת בַּאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים, שֶׁהַתּוֹבֵעַ טוֹעֵן בָּרִי וְאָז אֲפִלּוּ אִשָּׁה אֲפִלּוּ קָטָן נֶאֱמָן, אִם הַדַּעַת נוֹתֵן שֶׁאֱמֶת הַדָּבָר (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ ק"כ).
מצוטט ב־37 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך כו ‹ ט'תשסו שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כח ‹ י'תתקח שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
לקוטי שיחות 15
- כרך לב ‹ הוספות ‹ מכתבים כלליים ‹ 201 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך לב ‹ הוספות ‹ מכתבים כלליים ‹ 206 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך יז ‹ פרקי אבות ‹ שיחה ב ‹ 347 שו"ע אדה"ז או"ח סי' קנו ס"ב
- כרך יח ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יב ‹ 485 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך יט ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה ה ‹ 608 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 263 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 271 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כג ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ז ‹ 269 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כד ‹ ברכה ‹ שיחה א ‹ 257 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כד ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה ד ‹ 619 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כד ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה ט ‹ 646 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה יט ‹ 472 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה א ‹ 248 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ט ‹ 312 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כרך כט ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה ד ‹ 537 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
תורת מנחם 12
- ז - שנת תשי"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ג', י"ח תשרי, ב' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- ז - שנת תשי"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת-תורה ה'תשי"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כג - שנת תשח"י - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תשח"י שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים ה'תש"כ. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת ה'תשי"ב. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- כט - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. י"ט כסלו, ה'תשכ"א שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד*. יום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב**, ה'תשכ"ה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- לח - שנת תשכ"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ד שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תש"ל שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ב שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ג שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
מאמרים מלוקטים 7
- חלק א ‹ בס"ד. יום שמחת תורה ה'תשמ"א שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- חלק א ‹ בס"ד. אור ליום ה' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- חלק ב ‹ בס"ד. מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- חלק ב ‹ בס"ד. י"ט כסלו ה'תשל"ח שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- חלק ד ‹ בס"ד. ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תשח"י שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- חלק ד ‹ בס"ד. יום ג' פ' דברים, ה' מנחם-אב ה'תשכ"ה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
- חלק ד ‹ בס"ד. ש"פ תצא, י"ג אלול ה'תשמ"א שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ תכב שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ה נדרים ז, ב
- לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה א נדרים ז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע פג דיני בית הכסא בקריאת שמע ג מאותו ספר נדרים ז, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הפקר והשגת גבול דיני הפקר והשגת גבול א מאותו ספר נדרים ז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע פג דיני בית הכסא בקריאת שמע נדרים ז , א
- אגרות קודש כרך א קלב ב"ב פח, א
- לקוטי שיחות כרך ל וירא שיחה ג ב"ב פח, א
- לקוטי שיחות כרך יח במדבר-ב' סיון שיחה א ב"ב פח, ב
- לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה א ב"ב פח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ד ב"ב פח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה ט מאותו ספר ב"ב פח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה יב מאותו ספר ב"ב פח, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס דיני מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס א מאותו ספר ב"ב פח , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים מאותו ספר ב"ב פח, ע"ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים ז מאותו ספר ב"ב פח, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים ט מאותו ספר ב"ב פח , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים יב מאותו ספר ב"ב פח , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים יד מאותו ספר ב"ב פח , ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מציאה ופקדון דיני מציאה ופקדון כז מאותו ספר ב"ב דף פח , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות שאלה ושכירות וחסימה דיני שאלה ושכירות וחסימה ה מאותו ספר ב"ב פח , ע"א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים (א) מאותו ספר ב"ב פח, רע"ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת א ב"ב פח, א
- אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת יב ב"ב פח, ב
- שיעורי הלכה למעשה סיטון, פירושו ב"ב פח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה ב"ב פח, א