633
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
- 1. - * *
- 2. לעד בבני ישראל: וילך לא, יט ובפרש"י שם. לעד בבני ישראל" אין משפט השם: ראה פרשיי ריש פ' האזינו. משפט איהו רחמי: תקו"ז בהקדמה (,פתח אליהו"). ובנגלה דתורה ,ושפטו העדה והצילו העדה" -- ר*ה כו, אי \ \
- 3. עומד מכסא די . . ויושב על כסא רחמים: ויק"ר פכ"ט, ג: בשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה, (הוא) עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים כו'. פסיקתא דר"כ פיסקא כג (בחודש השביעי). וראה גם ויק"ר שם, ד, ו. כתבי האריזיל במקומם (תק"ש). וראה דיה תקעו תרפ"ח בתחלתו. דיה עלה אלקים תש"ח בתחלתו.
- 4. להכתב ולהחתם לאלתר בספרן של צדיקים: ר"ה טז, ב.
- 5. ועמך כולם צדיקים: ישעיי ס, כא.
- 6. שאל . . ויאמרו לך: האזינו לב, ז.
- 7. מער טעג: מספר ימים הכי גדול שאפשר להיות בשנה, שפ"ה -- לא שפ"ג או שפ"ד כבשאר שנות עיבור, היא גם ,שלימה" -- לא חסרה או כסדרה.
- 8. דער ענין פון עיבור-יאָר איז: בהבא להלן ראה רמב"ם הל' קידה"ח רפ"א ורפ"ד. ולהעיר שבעיבור נאמר ,סוד" העיבור. וראה רמב"ם שם פי'א ה"ד. ובירושלמי סנהדרין פ'א ה*ב: בסוד עמי לא יהיו זה עיבור. -- נתבאר בלקוטי לוייצ לפסוקים כו' ע' קטו. בנוגע להשלימות דשנת העיבור -- להעיר מומלכי צדק מלך שלם - אוה"ת לך עו, ב ואילך. ולהעיר מפרש"י וישלח לג, יח. מו"נ בסופו.
- 9. ישראל מונין ללבנה: סוכה כט, א. ביר פ"ו, ג. וראה אוה"ת בראשית ד, ב ואילך. ובכ"מ. -- וצעיק לשון הרמב"ם ריש הל' קידה'ח: והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה. /
- 10. די ימים"טובים זאָלן אויסקומען אין זייער פּאַסענדער תקופה: תשא לד, כב (ובסנהדרין יג, א). ראה טז, א (ובפרש"י שם. ר"ה כא, א. סנהדרין שם, ב).
ויקרא רבה כ״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָן פָּתַח (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹלֶה עַל כִּסֵּא דִּין, בַּדִּין הוּא עוֹלֶה, מַאי טַעַם, עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹטְלִין אֶת שׁוֹפְרֵיהֶן וְתוֹקְעִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים, דִּכְתִיב: ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְהוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש א׳ - הטקסט מספריא
חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. כך אמרו חכמים הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב.
וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום. לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום או פחות מעט או יותר מעט מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה שלשה עשר חדש והיא הנקראת שנה מעוברת. שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים.
הלבנה נסתרת בכל חדש ואינה נראת כמו שני ימים או פחות או יותר מעט. כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החדש וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ותראה במערב בערב. ובליל שתראה במערב אחר שנסתרה הוא תחלת החדש ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום. ואם יראה הירח ליל שלשים יהיה יום שלשים ראש החדש. ואם לא יראה יהיה ראש החדש יום אחד ושלשים ויהיה יום שלשים מחדש שעבר. ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלשים בין שנראה בין שלא נראה. שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים יום.
חדש שיהיה תשעה ועשרים ויראה ירח בליל שלשים נקרא חדש חסר. ואם לא יראה הירח ויהיה החדש שעבר שלשים יום נקרא חדש מעובר ונקרא חדש מלא. וירח שיראה בליל שלשים הוא הנקרא ירח שנראה בזמנו. ואם נראה בליל אחד ושלשים ולא נראה בליל שלשים הוא נקרא ירח שנראה בליל עבורו.
אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי. אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חדש הוא שיהיה ראש חדש. שנאמר החדש הזה לכם עדות זו תהיה מסורה לכם.
בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האיצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר. אם ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא יום שלשים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין אותו. ואם לא נראה ולא באו עדים משלימין שלשים ויהיה חדש מעובר. ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה אין יושבים יום שלשים ואין מצפין לעדים. ואם באו עדים יודעין בודאי שהן עדי שקר או שנראת להם דמות לבנה מן העבים ואינה הלבנה הודאית.
מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה. ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש. וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום הוא ראש חדש כדי שידעו באי זה יום הן המועדות. שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש ונאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה.
אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ. ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לב ‹ הוספות ‹ מכתבים כלליים ‹ 217 לקו"ש חכ"ד ע' 633
- כרך לט ‹ הוספות - מכתבים ושיחות ‹ ער"ה ‹ 341 לקו"ש חכ"ד ע' 633
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

