ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב

104

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־5 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

את השבת אם לאו...", כי "הלכה זו נתעלמה" מבני בתירא, הנשיאים¹¹, ואמר הלל: "וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת" שכוונתו היא לקרבנות הציבור – קרבן תמיד ומוסף¹², כנאמר בגמרא בהמשך, שהוא לומד זאת באופן של גזירה שווה "מועדו מועדו", המילה "מועדו" הכתובה לגבי קרבן פסח ולגבי¹³ קרבן תמיד.

הדבר מפורש יותר בתלמוד הירושלמי¹⁴, ששם מובאים דברי הלל בגירסא זו: "הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור, מה תמיד קרבן ציבור דוחה השבת, אף פסח קרבן ציבור דוחה השבת"¹⁵.

מדברי הגמרא¹⁶ "נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה את השבת... אפילו ביחיד", ופסק הרמב"ם כן¹⁷, לא מתעורר קושי על האמור לעיל, שכן זו דעת רבי מאיר¹⁸, אך לפי דעת תנא קמא¹⁸ אין הדין תלוי ב"זמנו קבוע" אלא בהיותו של ציבור¹⁹ – "שקרבנות הציבור דוחין את

הערות

11. פרש"י פסחים שם ד"ה בני בתירה.
12. פרש"י שם ד"ה וכי. וראה ירושלמי שם.
13.
14.
15. אין להקשות מתוספתא שם (הובא בר"ח פסחים שם, ב): "מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת ולא פסח ראשון אלא פסח שני ולא פסח צבור אלא פסח יחיד". ובתוד"ה דוחה יומא שם: דגם "אם היו כל ישראל זבין או בדרך רחוקה חוץ מאדם אחד או שנים וחל ע"פ בשבת" נלמד מתמיד שדוחה את השבת – כי זה שפסח שני דוחה שבת – אף שהוא קרבן יחיד (שהרי "לא אתי בכנופיא" – יומא שם) – הוא מפני הלימוד "ככל חקת הפסח יעשו אותו", כהמשך הגמרא ותוד"ה דוחה יומא שם* (וראה מל"מ להל' ק"פ פ"א ה"ג): ובנוגע ל"פסח יחיד" (שבתוספתא שם) – ראה מנחת בכורים שם שמפרשו (בב' פירושים הראשונים): א) היינו פסח שני, ב) אם אינן מנויין עמו [וא"כ עדיין יש עליו שם קרבן צבור מצד זה ש"אתי בכנופיא"]. וגם לפי' הג' "כגון שהיו רוב צבור זבין" (ע"ד הנ"ל בתוספות) – הרי זה שדחי שבת הוא (כמ"ש התוס' שם) משום ד"כיון דגמרינן בגז"ש הכי גמרינן מה להלן כו' אף בפסח לא יתבטל בשבת .. אי אמרת לא דחי שבת ביחיד הרי הוא בטל לגמרי" – היינו שמתבטל (לא רק קרבן פרטי דאיש זה, כ"א) כל ענין הפסח שגדרו – חיוב על כל ישראל (צבור).
16. יומא נ. א.
17. הל' ביאת מקדש פ"ד ה"ט.
18. משנה רפ"ב דתמורה (יד, א).
19. וראה פסחים ע, ב (גבי חגיגה): מ"ט לא דחי שבת הא ודאי קרבן צבור הוא (וראה תוס' שם ד"ה מ"ט וד"ה הא ודאי). ושם עז, א: שלא למדנו אלא לתמיד ופסח .. שאר קרבנות צבור מניין כו'. פרש"י מנחות (כא, סע"א): תקריב בשבת .. אם קרבן צבור הוא כו'. וקושיית ר' מאיר (משנה תמורה שם. יומא שם) מחביתי כה"ג ופר של יוהכ"פ דדחי שבת – י"ל שהת"ק ס"ל דנחשבו כקרבן צבור (וכבגמרא יומא שם לפנ"ז (בהקס"ד) "מכלל דאיכא למ"ד דציבור"): בנוגע לחביתי כה"ג – ראה תו"י שם ד"ה ולטעמיך: פר דיוהכ"פ – כביומא שם לפנ"ז "חטאת צבור היא" מכיון שבא "על אחיו הכהנים" (פרש"י שם ד"ה חטאת). וגם להתי' דהוא "חטאת השותפין" – עיין בארוכה תו"י שם (ד"ה ומאי נ"מ) שדומה בכמה ענינים לחטאת צבור. וראה מהר"ץ חיות ליומא (שם. ו, ב – מתו"י הובא בשער המלך) דכיון שכל הקרבנות היום תלויים בפר מחשיב קרבןצבור.ולהעירמעניןמכשירימצוהשלאהי'אפשר (ע"פ תורה) לעשותם מבעוד יום (שבת רפי"ט. פסחים רפ"ו. ועוד. ובירוש' (פסחים שם סה"ג) דהזאה אינה דוחה – מפני דעכ"פ מין הזאה ראוי מאתמול – משא"כ בנדו"ד).
31. פינחס כח, ב.
41. שם. ועד"ז בתוספתא שם.
. ומלשון הגמרא יומא שם "א"כ יהא דוחה את השבת כו'" משמע. שהת"ק ס"ל דלא דחי את השבת. וראה תוספות חדשים למשנה תמורה רפ"ב.

מצוטט ב־5 עמודים

לקוטי שיחות 2

כרך לב ‹ הוספות ‹ מכתבים כלליים ‹ 222 לקו"ש חי"ח ע' 104
כרך יז ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ז ‹ 436 לקו"ש חי"ח ע' 104

תורת מנחם 3

ט - שנת תשי"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשי"ג. לקו"ש חי"ח ע' 104
מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה לקו"ש חי"ח ע' 104
לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד לקו"ש חי"ח ע' 104

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.