22

ולפי זה יש לומר, שהמחלוקת שלעיל, לגבי כהן גדול שמת ו"לא מינו אחר תחתיו, משל מי היתה קריבה", תלויה בשני סוגי טעמים אלו:

אם סוברים שקרבן הכהן הגדול הוא כקרבן ציבור, יוצא, שכאשר אין כהן גדול, צריך להביא את הקרבן מכספי הציבור¹⁸.

אך אם סוברים שקרבן הכהן הגדול אינו קשור לציבור, אלא לכהן הגדול כיחיד, הרי שכאשר הכהן הגדול מת, צריכים יורשיו להביא קרבן זה¹⁹:

ג. ההסבר ללשון הרמב"ם "עבור כפרתו"

לפי האמור לעיל, שלדעת רבי יהודה צריך להביא את הקרבן "משל יורשים" כיון שהקרבן קשור לכהן הגדול עצמו, יובנו דברי הרמב"ם בהלכה זו:

הרמב"ם²⁰ פוסק: "מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מינו כהן אחר, מביאים היורשים עשרון שלם עבור כפרתו".

ולכאורה, אין מובן: מהי משמעות התוספת, שהיורשים מביאים את הקרבן "עבור כפרתו"? ומנין לומד זאת הרמב"ם?

ההסבר לכך הוא: בכך רומז הרמב"ם לטעם, מדוע ההלכה היא ש"מביאין היורשין". וכן, יש בכך ענין נוסף: לכאורה, מכך שרבי יהודה משנה מלשון הפסוק "מבניו יעשה אותה", ואומר "יורשין" מובן, שאין הכוונה דוקא לבנים זכרים,

שהם כללית ראויים להביא מנחת חביתין: לא רק אם אחד מבניו ראוי למלא את מקומו, וממילא הוא כבר עתה כהן גדול בכח, ויהיה מאוחר יותר כהן גדול, אלא אפילו בניו סתם, שהנם, ויישארו, כהנים רגילים, הרי הם מביאים מנחת חביתין ביום שמתחנכים לכהונה,

אלא כיון אף אם לכהן הגדול אין