ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה ב

23

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בנים זכרים, ויורשיו הן בנות²¹ – חייבות הן להביא את מנחת החביתין²².

וצריך עיון: מנין לומד רבי יהודה חידוש זה, שגם יורשים אלו – סתם, כולל בנות – צריכים להביא את הקרבן, ולא רק "בניו", כמוזכר בפסוק?

על כך מתרץ הרמב"ם, שהקרבן אינו של היורשים כשלעצמם, אלא "עבור כפרתו", לכפרת המוריש²³, כי חביתי הכהן הגדול הם לכפרת הכהן הגדול^*, ולכן אין זה קרבנם שלהם, אלא כקרבן המוריש והם מביאים כיורשים את ה"קרבן של אביהם"²⁴.

ד. השאלות על פירושי רש"י על הפסוק "והכהן המשיח תחתיו..."

לפי הסבר זה על חביתי הכהן הגדול, שהם כעין קרבן ציבור ושניתן אף לומר שהם קרבן יחיד של הכהן הגדול, מובן גם פירוש רש"י על הפסוק²⁵ "והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה .. כליל תקטר".

רש"י מצטט את המילים "המשיח תחתיו מבניו" ומפרש "המשיח מבניו תחתיו". לאחר מכן הוא מצטט את המילים "כליל תקטר" ומפרש: "אין נקמצת להיות שיריה נאכלין, אלא כולה כליל".

ב"דיבור המתחיל" הראשון אין מובן, כפי שמדייקים המפרשים²⁶: מהי כוונת

הערות

21. כ"כ במנ"ח שם. וראה צפע"נ על הרמב"ם הל' שקלים שם. אבל בשפת אמת למנחות שם כתב דאין החביתין באין אלא מבנים זכרים.
22. בתיו"ט שקלים (פ"ז מ"ו) "דאם לא ירשו שלא יהיו מחוייבין להביא מביתם ולהכי קרו להו יורשים" (וראה גם רש"ש מנחות שם). אבל לכאורה, לפ"ז הו"ל לר"י להודיע דין זה בפירוש (ולא רק לרמזו בלשון "יורשין"). ומכש"כ הרמב"ם שהוא ספר הלכות (אלא שאינו רגיל להביא דינים מחודשים – יד מלאכי – כללי הרמב"ם אות ה).
23. ועד"ז כתב ברבינו גרשום שם (נב, א ד"ה ומלתא – אבל בדעת ר"ש) "כגון כ"ג שמת דאם היו היורשין מביאין בעבורו היו מביאין ולא בעבור עצמן".
*. ולשונות הרמב"ם (הנ"ל הערה 11) י"ל. ואכ"מ.
24. ראה בארוכה צפע"נ שם. ועפ"ז מבאר הא דהבנים יכולים להביא קרבן אע"פ שהם אוננים. ועוד. עיי"ש ובמכתבי תורה מכתב קמז, קמט. אבל לדבריו, הרי דין הרמב"ם הוא רק אאותו היום עצמו שמת והטעם משום שנשתעבדו נכסיו. ע"ש*. משא"כ בהימים שלאח"ז נפסק בהל' שקלים שם דבא מתרומת הלשכה משל צבור. ועד"ז ביארו כמה מפרשים – ראה בהנסמן בהערה 20. אבל בלחם משנה בהל' תמידין ומוספין שם, דהא דפסק הרמב"ם בהל' שקלים הוא רק מהתקנה דקריבה משל צבור ובזה פסק כר"ש, ובדין תורה פסק כר"י דבא משל יורשים. ולפ"ז לדעת הרמב"ם מובן בפשטות, דכאשר הכה"ג עצמו מקריב החביתין ה"ה כולו קרבן יחיד, וכפשטות לשונו הל' מעשה הקרבנות פי"ב ה"ד. ובפיה"מ בהקדמתו למס' מנחות. ואכ"מ.
25. פרשתנו ו, טו.
26. רא"ם, גו"א, שפ"ח, חי' ופי' מהרי"ק. ועוד.
. בהשמטות לצפע"נ שקלים שם (הפלאה נו, א) כתב: אך י"ל דר"י ס"ל דלעולם כן. ועד"ז כתב במכתבי תורה שם. ולכאורה כן מפורש בפרש"י מנחות שם. כנ"ל הערה 4. וראה חסדי דוד לתוספתא שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.