44

צורך בלימוד מיוחד, שסוג זה של קרבן – "זה" – דוחה את השבת –

ולפי האמור לעיל ניתן להבין זאת, כי אין הכי נמי: כיון שהנשיא לא גבה עבור קרבן זה מבני שבטו יוצא, שקרבן זה הוא קרבן יחיד. אך מכיון שהמקריב הוא "נשיא למטה", חלים על קרבנות דינים של קרבן צבור]. אחד..." ושבכלל לא היתה אמירה מיוחדת בענין זה, אלא הכוונה היא לדין הכללי לדורות – שבט נקרא קהל, או שעל קרבן הנשיא חלים דינים של קרבן השבט²⁵.

ואם כך, שבה הקושיה ומתעוררת: מהו ההסבר למחלוקת שבין שני המדרשים שלעיל?

ג. "אני אמרתי" – הוראת

ד. "דחוי" או "מותר"? שעה

לפי כל האמור לעיל יוצא, שהמדרש השני, שהובא לעיל בסעיף א' – שלפיו היתה הקרבת קרבן הנשיא בשבת מלכתחילה כהוגן, ודברי הגמרא, הם היינו הך – הנשיא הקריב את הקרבן שבת משום שזהו קרבן צבור, ואין צורך בהוראת שעה מיוחדת.

אך קשה להסביר כך את דברי המדרש²⁴ "לא על פיו עשה שאני אמרתי למשה נשיא אחד וכו'", שמתוכם משתמע שהיתה כאן אמירה והוראה מיוחדת בקשר להקרבה זו – הוראת שעה.

ומובן בפשטות שדחוק ביותר לומר שמילים "אני אמרתי למשה נשיא אחד..." אין הכוונה לציווי "נשיא

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

לפי שני המדרשים, היו קרבנות המילואים של חנוכת המזבח – אשר "אין כמותן לדורות"²⁶ – רק זמניים וכהוראת שעה (כמו כל הפרטים האחרים של קרבנות הנשיאים אשר היו לאותה שעה בלבד²⁷, וכן חלק מקרבנות ימי המילואים), ורק מפני