ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג נשא שיחה א

45

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

הוראה שעה היה להקריב את קרבן הנשיא בשבת.

אך היתר זה ניתן להבין בשתי דרכים: או שאיסור השבת הוא בבחינת "דחויה" – כלומר, איסור המלאכה קיים בכל תקפו, אלא שחנוכת המזבח דוחה אותו. או באופן של "הותרה" – שהמלאכה לא נאסרה, אלא היה מלכתחילה דבר המותר בשבת.

בדומה למחלוקת בענין פיקוח נפש בשבת²⁸, ודינים נוספים²⁹, שיש עליהם דיון, אם הם "דוחה" או "מותר".

וזהו הבסיס למחלוקת בין שני המדרשים שהובאו לעיל:

לפי המדרש ש"עשו הנשיאים שלא כהוגן" היתר ההקרבה הוא באופן של "דחוי" בלבד – הקרבנות דחו את איסור השבת. האיסור לא נתבטל³⁰, אלא הוא נדחה בלבד מפני ש"קרבן נשיאים חביב לפני הקדוש־ברוך־הוא".

אך לפי המדרש השני יש כאן אופן של "הותרה". כלומר, הקרבת קרבנות חנוכת המזבח בשבת היא דבר היתר – מלכתחילה אין חלים במקרה זה איסורי מלאכה בשבת

ולכן מודגש במדרש, שלא זו בלבד שהנשיא לא "חילל את השבת", או שלא נהג "שלא כהוגן", אלא להיפך – הוא קיים כאן ציווי – "לא על פיו עשה שאני אמרתי...".

ה. סדר שונה בהתאם לשני האופנים

לפי זה ניתן היה גם לבאר מדוע במדרש, שהובא לעיל בסוף סעיף ב', על הפסוק "זה קרבן נחשון...", מופיע הניסוח "זה קרבן דוחה את השבת ואין קרבן יחיד דוחה את השבת" – תחילה מופיע הדין כאן, לגבי קרבן נשיא, ורק לאחר מכן מוזכר הדין בקרבן יחיד באופן כללי – "ואין קרבן יחיד...", וזהו סדר הפוך לעומת המופיע במדרש שהוזכר בסעיף א': "בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת" –

כי יש לומר, שהבדל זה הוא בהתאם לשני האופנים הללו:

לפי המדרש הראשון האיסור רק "דחוי", כדלעיל, ולכן מקדים המדרש ואומר "בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה את השבת", וכך מודגש יותר שמעשה זה, בכללות, הוא מעשה אסור – "שלא כהוגן" – אלא שרק "כאן" הוא נדחה – במקרה זה.

ואילו לפי המדרש על הפסוק "זה קרבן נחשון..." דין זה "הותר"³¹, ולכן

הערות

28. ראה רמב"ם הל' שבת רפ"ב ובכס"מ שם. ב"י או"ח סשכ"ח ד"ה הי' החולה. שו"ע אדה"ז שם (ס"ד, סי"ג). שו"ת הצ"צ או"ח סל"ח. ובכ"מ.
29. ראה פסחים עז, א. וש"נ.
30. ראה במקומות שנסמנו לעיל הערה 28.
31. ומהלשון "זה קרבן דוחה את השבת" אין ראי' "דהא תנן פ"ב דתמורה שקרבן צבור דוחה את השבת ואת הטומאה ואעפ"כ י"א דהותרה ולא אותבינן עלייהו ממשנה זו" (שו"ת צ"צ שם). ובשו"ת תשב"ץ ח"ג סל"ו – דלשון דוחה שבת (בכ"מ בש"ס) לאו דוקא וה"ה הותרה.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשכ"ב לקו"ש חכ"ג ע' 45

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.