שיחה יא

310שיחה יא

ט"ו -- ח"י אלול 311(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

312ה. מובן בפשטות, אז לא לדרשא קאתינא, נאָר מען מיינט עס בנוגע לפועל.

313(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

314במהרה בימינו ממש, אמן כן יהי רצוז. (משיחת ח"י אלול ה'תש?"ז

א, בסעודת היום דאחרון של פָסח ה'תש"אי סיפר כ"ק מו*ח אדמו"ר, שהחל משנת תרס"ו (שלשים ושש שנים) הונהג הסדר להתועד ברבים בעת הסעודה דאחש"פ, ובפרט -- התועדות הקשורה עם ,שמחת התמימים", שאביו, כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, אכל אז סעודה זו ביחד עם תלמידי ישיבת תומכי תמימים בפעם הראשונה.

דברי רבותינו נשיאינו מדוייקים הם בתכלית הדיוק. ומזה שבחזרתו על דברי אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע שהישיבה הצליחה, דייק כ"ק מו"ח אדמו"ר לספר שדיבור הנ"ל הי' לאחרי אמירת המאמר ד"ה מלכא ומלכתא הוו יתבי, מובן שהצלחת הישיבה הנ"ל יש לה קשר לתוכן המאמר הנ"ל.

ב. מאמר הנ"ל או ,הנחה" שלו -- לא מצאתי לע"ע, אבל יש דרוש מכ"ק אדמו"ר הצ'צ' בד"ה זה, המבאר את סיפור הגמרא הנ"ל ע"ד החסידות (כדלקמן). וכן ישנם עוד מאמרים מרבותינו נשיאינו ד"ה ,מלכא ומלכתא"י, שכפי הנראה מיוסדים הם על דרוש הנ"ל של אדמו"ר הצ'"צ. ואשר לכן קרוב לומר, שגם המאמר שנאמר בעת הסעודה דאחש"פ תרס"ו הי' בתוכן זה.

315תוכן הדרוש של הצ"צ: איתא בגמרא ,מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרי יאי, אמרו מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא ,. אי גדיא יאי יסק לתמידא .. (ומסיק בגמרא דאינו כן) דתנן: ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרין במינן ת"ל אם כבש יביא קרבנו מלמד ששניהן שקולין כאחד".

ומבאר הצ"צ', ד,אימרי" ו,גדיא" הם ב' הסוגים דמארי תורה ובעלי מצות: ,אימרי* קאי על מארי תורה (כי ,ושער רישי' כעמר נקא* זהו הלכות התורה וכו'"') -- בחי' ישראל, ו,גדיא" קאי על בעלי (עסק -- שמעלתם היא בקיום ה)מצות -- בחי' יעקב (כי ,בחי' עזים מהשערות שלהן יש יניקת החיצונים, כך מי שעוסק במו"מ בריבוי התחכמות מותרי מוחין כו'")".

,מלכא אמר גדיא יאי": מלכא הוא בחי' ז"א דאצילות שאינה יורדת לבי"ע לברר בירורים. ולכן אמר ,גדיא יאי", כי עיקר התענוג הוא בהתחדשות דוקא, ו,ע*כ זאת הוא חידוש לו בירורי בי*"ע דב"ן", הנעשה ע"י בעלי מצות, גדיא; ו,מלכתא אמרה אימרי יאי" -- בחי' ,מלכות דאצילות שיורדת בבי"ע לברר, בחי' יעקב, אומרת אימרי יאי, בחי' ישראל, כי זהו חידוש לגבה" -

ומסקנת הגמרא היא ד,שניהן שקולין כאחד", כי צ"ל ב' הבחינות, ושניהם , יעמדו יחדיו". ע"כ תוכן הדרוש.

עפ"ז צריך להבין השייכות דענין הנ"ל להצלחת הישיבה, דלכאורה הרי כל-כולה של ישיבה הוא -- לימוד התורה, ,תורתם אומנתם" (ובמילא מובן דבזה גם הצלחתה), ובמאמר הנ"ל אין הכרע ליתרון מעלתה של התורה (כי תלוי במחלוקת דמלכא ומלכתא), ובפרט שהמסקנא היא ,ששניהן שקולין כאחד*?

ג. לכאורא הי' מקום לבאר: מהמשך הגמרא שם מוכח, דאף שהמסקנא היא ,,ששניהן שקולין כאחד", בכ"ז, יש יתרון במעלת הכבשים על העזים, כי:

א) הכה"ג -- המומחה ביותר בעניני קרבנות -- הוכיח דאימרי יאי, ובפרט שבגמרא אין פירכא להוכחה זו.

ב) מאותו הענין שממנו מכריחה המסקנא ,ששניהן שקולין כאחד* - משם גופא משמע, שהכבשים עולים במעלתם על העזים, שהרי (בל' המשנה) ,כבשים קודמים לעזים בכל מקום", ורק פעם אחת הקדימה התורה עזים לכבשים.

316ג) לאידך: בגמרא לא הובא, אפילו בתור קס"ד, סברא לומר דגדיא יאי,

אשר מכל זה משמע, שגם להמסקנא ישנה מעלה בכבשים על העזים (אלא שאין בה כדי להכריע דאימרי יאי מגדיא, ולכן מסיק ,ששניהן שקולין כאחד").

ועפ"ז יש מקום להסביר השייכות של תוכן המאמר הנ"ל ל,הצלחת הישיבה", היות שלפי המסקנא יש מעלה ב,אימרי" -- תורה (ישיבה).

אבל דוחק גדול לבאר כן -- מכמה טעמים:

א) לפי"יז כל הקשר הוא רק עפ"י השקו"ט בהקס"ד ומהוכחות צדדיות, אבל לא לפי מסקנת הגמרא המפורשת ,ששניהן שקולין כאחד" (ובפרט, שענין הנ"ל -- שבכבשים (תורה) יש תוס' מעלה, שלכן מסתבר יותר הקס"ד שאימרי יאי -- לא נתבאר כלל במאמר הנ"ל).

ב) מעלה זו שייכת לענינה של ישיבה ותורה בכלל, אבל לא ל,הצלחח" ישיבה (באיכות וכמות הלימוד והתלמידים וכו).

ג) ועיקר: עדיין צריך ביאור, מהו ההכרח לקשר הצלחת הישיבה עם אמירת מאמר שבו מדובר ע"ד מעלת התורה?

ד. ויובן זה בהקדים הצריך ביאור בדברי כ"ק אדמו"ר נ"ע הנ"ל ,די אַרבעט האָט ב"ה מצליח געווען": דמזה משמע, שהי' מקום לומר שהעבודה לא תצליח ח"ו, ולכן יש ליתן שבח והודאה מיוחדת על הצלחתה -- ותמוה: גם כאשר איש פשוט מייסד ישיבה ללימוד התורה, ברור שמן השמים מסייעים לו שיצליח בעבודתו זו הקדושה; ומכ"ש בנידו"ד כשהמייסד והמנהל של הישיבה הוא נשיא בישראל וכו'*"י שאינו שייך כלל לפניות צדדיות ח" -- וא"כ מהו החידוש שהישיבה הצליחה?

ויש לבאר, על יסוד דברי כ"ק אדמו"ר נ"ע בקונטרס עץ החיים:י בקשר להתיסדות הישיבה -- וז"ל: ,יסוד אגודתינו אינו להגדיל ולהרחיב עסק התורה הנגלית

[וכפתגמו במק"א:': ,התיסדות הישיבה אינה בשביל תורה לבד, תורה איננה חסרה ב"ה, ישנז הרבה ישיבות"]

כ"א זאת היא תכלית יסוד אגודתינו אשר הבחורים העוסקים בתורה הנגלית יהיו יהודים (אידְען) יראים ושלימים עם ה' ותורתו .. ולתכלית זה נתעוררנו לייסד אגודה להחזיק בחורים העוסקים בתורה .. לנטוע בהם איזה 317הרגש פנימי ביראת ה' ואהבת ה' .. ובאשר דרך החיים המביאה לזה היא לימוד פנימיות התורה וכו'".

ובמק"א:י כותב: ,אמרנו להציע .. ליסד מקום אשר ילמדו שם הבחורים החפצים ללמוד ויתעסקו בגפ"ת בשקידה, אמנם עם זה תהי' עליהם השגחה טובה להשריש בלבם שרשי האמונה והיראה .. לעבוד את ה' וללכת בדרכיו ואור התורה והמצוה והעבודה יאיר בקרבם להיות זוכים ומזכים את הרבים".

זא שתלמידי תומכי תמימים אין להם להסתפק בלימוד הנגלה לחוד, ב"א צריכים גם ללמוד פנימיות התורה -- תורת החסידות ולהתעסק בעבודת התפלה, בכדי ,להשריש בלבם שרשי האמונה והיראה", שיהי' בהם ,הרגש פנימי ביראת ה' ואהבת ה'", וכמבואר בארוכה בקונטרס הנ"ל.

ועוד זאת: מכיון שמתפקידם של תלמידי תומכי תמימים ,להיות זוכים ומזכים את הרבים", בסגנון הידוע: ,נרות להאיר" -- הרי מובן, שגם בהיותם עדיין בין כותלי הישיבה עליהם להתעסק, מבלי לנגוע בסדרי ישיבה, בהפצת המעינות חוצה.

ה. לבאר בפרטיות יותר את החידוש והיתרון הנ"ל שבישיבת תומכי תמימים:

ארז"ל+' כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, אלא צ"ל ,תורה וגמ"ח""; ועוד ארז"ל" ,אם אין יראה אין הכמה" דמזה מובן, שעבודת התפלה ולימוד דברי מוסר ופנימיות התורה וכו' -- הרי זה תנאי להצלחת לימוד התורה בישיבה, ברבים או גם ביחיד, כדי להשריש בהלומד אהבת ה' ויראתו; וכן צ"ל גם התעסקות בגמ"ח*>* (כולל צדקה רוחנית), דאל"כ -- ,אפילו תורה אין לו".

אלא שבזה אין התפלה וכו' עניז ועבודה לעצמם, כ"א לתכלית הצלחת הלימוד: כדי שלימוד התורה שלו יהי' כדבעי, צריך הוא להתעסק בעבודות הנ"ל, דאל"כ -- ,אפילו תורה אין לן".

החידוש בישיבת תומכי תמימים הוא, שתלמידי' עוסקים בלימוד החסידות, עבודת התפלה, וגמ"ח והפצת המעינות חוצה -- לא רק כהכנה והקדמה ללימוד התורה (הנגלית) שלהם, כ"א גם באופן של עבודה ו,עיקר" לעצמם; 318שלכן הנהיגו רבותינו נשיאינו בסדרי הישיבה, שחלק מהיום יהי' מוקדש ללימוד החסידות'י, ושאופן הלימוד יהי' ,כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה"י -- בהבנה והעמקה וכו'יי; וגם דרשו מהתלמידים השתדלות ויגיעה בעבודת התפלה, ואריכות התפלה"; ואף הנהיגו שכמה שבועות בשנה יקדישו התלמידים להרבצת התורה והיהדות, ושימשיכו בזה, במדה מסוימת בזמנים שמחוץ לסדרי הישיבה, גם במשך השנה.

ו עפ"ז מובז הקשר והשייכות של דרוש הנ"ל ,מלכא ומלכתא הוו יתבי" ל,הצלחת הישיבה":

לכאורה יש מקום לתמי' בסדר הנ"ל: מכיון שבכל ישיבה לימוד התורה הוא העיקר, הלימוד הוא בבחי' .כל מעיני בך** -- איך יתכן שגם עבודה אחרת תהי' בבחי' עיקר: ומכ"ש וק"ו מהא דאמר אביי" ,אי אמרה לי אם (רק) קריב כותחא לא תנאי" -- עאכו"כ התעסקות בעבודת התפלה, בהפצת המעינות וכו'.

ולכן הוקדם דרוש הנ"ל, שבו מבואר ע"ד ב' סוגי העבודה ד,אימרי" ו,גדיאי -- תורה ומצות (או: צדיקים ובע"ת, כדלקמן ס"ט) -- דאף שכ"א כלול מחבירו" -- דגם מארי תורה צריכים לקיים מצות ולהתעסק בגמ"ח (וכנ"ל ס"ה בענין כל האומר אין לי אלא תורה כו'), ולאידך, גם בעלי עסק עליהם לקבוע עתים לתורה -- מ"מ שקו"ט בגמרא איזה מהם ,יאי", כי יש מעלה בזה מה שאין בזה, כלומר: יש יתרון בהעבודה שבה לימוד התורה הוא העיקר (ועבודה ד,גדיא" טפלה אלי), וכן להיפך.

ומסקנת הש"ס היא ,ששניהם שקולין כאחד", היינו ש,צ"ל ב' העבודות"*, ושתיהן ,יעמדו יחדיו"; וזהו היסוד להצלחת ישיבת תומכי תמימים, שבה יתעסקו התלמידים הן ב,אימרי* והן ב,גדיא">, וכאו"א באופן של עיקר לעצמו.

ז. לכאורה עדיין צ'"ע: סוף-סוף איך תתכן ההתעסקות בב' עבודות שונות (,אימרי" ו,גדיא") כששתיהן הן בתור עיקר -- והרי האדם הוא מדוד ומוגבל? ובפרט איך אפשר לו להיות בבחי' ,נושא שני הפכים" -- דברי (שהם) כאש ומצוה בצמר גשמי וכו' דוקא, שכל ומעשה וכו' בב"א?

319והביאור בזה: הגבלה זו, שכל עבודה מחולקת מחבירתה (באופן שאא"פ להן לעמוד ,יחדיו"), הוא מצד ה,ציור חיצוני" שלהן, אבל מצד פנימיותן ועצמיותן, הרי !כל העבודות נקודתן אחת -- קיום רצון העליוון.

ולכן, כאשר האדם הוא בבחי' מציאות לעצמו, ו(במילא) גם עבודתו היא מוגבלת באופן כזה -- הרי אז כל עבודה שלו היא ענין שונה, לפי ה,ציור" וההגדרה שלה, וא"א לו להיות מסור ונתון מכל וכל לשתי העבודות יחדיו;

אבל ,תמים" מהותו (בל' כ"ק אדמו"ר נ"ע*) -- ,הנחת עצמותו". היינו שהוא בבחי' ביטול והפשטה שאין לו מבוקש לעצמו וכל ענינו הוא למלאות רצון מייסדי? הישיבה, שהוא הוא רצון העליון ב"ה*. ומצד ביטול והפשטה זו הרי ,מקום יש (בראש להניח)"* להיות מסור ונתון בתכלית לכאו"א מעבודות הנ"ל. '

ח. אמנם, מאידך, מובן ופשוט הוא, שכוונת כ"ק אדמו"ר נ"ע (ביסוד ,תומכי תמימים") היתה לייסד ולהקים ,ישיבה", שמובנה כמשמעותה - מקום שמוקדש ללימוד התורה (ע"ד לשון חז"ל"י ,מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם" -- שהכוונה בזה היא לבית תלמוד);

היינו, עם היות שהתלמידים יתעסקו בעבודת התפלה (וגם בהפצת המעינות כו), מ"מ, מכיון שאין זה ,בית תפלה"" (וגם לא ,בית תורה ותפלה" ביחד) כ"א -- ישיבה, הרי מובן, שהתעסקות הנ"ל לא באה למעט ח'ו בלימוד התורה הנדרש מתלמידי הישיבה": כי עיקר תכליתם הוא - לימוד התורה.

דוגמא לדבר בהלכה: בעבודות הקרבנות היו ב' סוגים": א) ,עבודה תמה" -- ,עבודה שהיא גומרת ומתממת את הדבר", כגון זריקה, הקטרה וכו';: ב) עבודה שאינה תמה -- ,עבודה שיש אחרי' עבודה", כגון ,שחיטה וקבלה והולכה שיש אחרי' זריקה* -- ודווקא ,עבודה תמה" ,זר חייב עליהן מיתה", משא*כ שאר עבודות, ,אע"פ שהזרים מוזהרין שלא יתעסקו בעבודה מעבודות הקרבנות, אין חייבין מיתה אלא על עבודה תמה"

ז.א, שעיקר שלימותן ותכליתן של עבודות הקרבן -- הוא ה,עבודה תמה", ,שגומרת ומתממת" את הקרבן, והעבודות שלפני' הן בערכה רק בבח" 320הכנה אלי'; אבל מאידך, גם עבודות אלו, אינן רק טפל והכשר לה,עבודה תמה" (כלומר, שאא"פ לזרוק הדם אא"כ יש לפני' שחיטה קבלה והולכה), כ"א הן עבודות בפ"ע וענינים עיקריים מצ"ע בהקרבן; שלכן מחשבה פסולה פוסלת לא רק בזריקה (,עבודה תמה") כ"א גם בשחיטה קבלה והולכה*, וכיו"ב.

ועד"ז בעניננו: אף שכל סוגי העבודות המוטלים על תלמידי תומכי תמימים -- גם עבודת התפלה, הפצת המעינות וכו' -- כאו"א מהם הוא עיקר ועבודה לעצמו, מ"מ ה,עבודה תמה" של תלמיד הישיבה היא -- לימוד התורה, וכל שאר העבודות הן בערכה הכנה להתכלית.

ובזה יתוסף ביאור בהקשר שבין הצלחת הישיבה גם לשקו"ט הגמרא אי ,גדיא יאי" או ,אמרי יאי": נת"ל סעיף ג', שמהמשך הגמרא מוכח דגם לפי מסקנת הגמרא, ,ששניהן שקולין כאחד", יש יתרון ב,אימרי" על ,גדיא'. והיינו כנ"ל, כי עיקר תכליתו של תלמיד הישיבה הוא ב,אימרי" -- לימוד התורה (,כבשים קודמים לעזים בכל מקום")*; ויתרון זה מתבטא גם בריבוי בכמות, שרוב זמנו בהישיבה עליו להתעסק בלימוד התורה, וכהראי' דהכהן גדול דהתמיד (,תמידים כסדרם") הוא באימרי דוקא>.

ט. כל הענינים משתלשלים מתורה -- ומזה, שגם בתורה עצמה יש בי הבחי' ד,אימרי" ו,גדיא".

וי"יל -- על יסוד המבואר בדרוש הנ"ל של הצ"צ (ודרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז), ד,אימרי" ו,גדיא" הם (גם) צדיקים ובע"ת" - דגליא דתורה הוא בחי' ,אימרי", צדיקים:; ופנימיות התורה -- ,גדיא", בע"ת; 321וכידועיי שנגלה דתורה שייכת יותר לעבודת הצדיקים ופנימיות התורה שייכת יותר לעבודת התשובה. ולכן גם הגילוי דנגלה דתורה הי' בחודש סיוז -- חודש השלישי לחודש ניסן, חדשי הקיץ -- עבודת הצדיקים"; והגילוי דפנימיות התורה למטה (לכאו"א) הי' בחודש כסלו -- חודש השלישי לחודש תשרי, חדשי החורף -- עבודת התשובה".

[וזהו ג"כ א' הביאורים בשייכותה של התיסדות ישיבת תומכי תמימים לביאת המשיח

-- וכפתגם כ"ק אדמו"ר ["ע* בעת התיסדות הישיבה: ,בהתחלה זו בישיבה .. הנני מדליק את המאורות שמורנו הבעש"ט והרביים הנחילונו למעז תקוים ההבטחה של יפוצו מעינותיך חוצה, להחיש את ביאת המשיח" -

שכן ,מטרת הישיבה להיות תורת ה' תורת הנגלית ותורת החסידות תמימה"יי, איחוד נגלה ופנימיות התורה -- ואיחוד זה ה"ה הכנה והקדמה ל,אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא"*" (יחוד ב' המעלות ד,צדיקייא" ו,תיובתא") שיתחדש ע"י משיח צדקנו].

וע"ד הנת"ל (סעיף ח') בענין ,אימרי" ו,גדיא" -- דאף ,ששניהן שקולין כאחד", מ"מ, ,כבשים קודמים לעזים בכל מקום", והתמיד הוא מאימרי דוקא -- כן הוא בענין בחי' ,אימרי" ו,גדיא" שבתורה:

עם היות שלימוד החסידות הוא דבר הכרחי, ואדרבה, בזה הוא חידושה של ישיבת תומכי תמימים כנ"ל", מ"מ לימוד זה הוא בחי' ,מלח" להפת (ולחם) דתורה* -- תורת הנגלה, שלימודה הוא בבחי' ,תמידים כסדרם"; ובל' ב"ק אדמו"ר נ"ע*: ,בזמן ביום צריכים לעסוק יותר בתורה הנגלית וכו'"; ,יותר זמן יתנו על עסק התורה הנגלית, אשר כן צ"ל .. וע"ז אנו משגיחים שילמדו הרבה בגפ"ת ובלימוד הנרצה .. בחול צריכים ללמוד שליש חסידות ושני שלישים נגלה".

322[וע"ד הא דמשיח ,אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא": היינו, דגם לאחרי שתתוסף בהם מעלת התשובה קראן בשם ,צדיקייא" (ולא בע"ת), כי גם אז זהו עיקר עניגם -- אלא שבנוסף לזה יגיעו גם למעלת התשובה, ועייז גם מעלת הצדיקים תהי' באופן נעלה יותר6].

י. מכהנ"ל -- הוראה ברורה בדבר הנהגת תלמידי ישיבת תומכי תמימים:

עיקר ענינו של התלמיד הוא לימוד התורה; וא"א לו להצליח בלימוד התורה כ'א ע"י היגיעה, וכמאמר רז"ל* ,יגעתי ומצאתי תאמין': באם אינו מתייגע בתורה (יגיעה אמיתית -- לימוד יותר מרגילותו, היפך טבעו*) -- גם אם מדייק בשמירת זמני הלימוד -- אא"פ לו להצליח בלימודו.

ואף שברור הדבר שעליו להתייגע גם בעבודת התפלה, וכדרישת רבותינו נשיאינו -- תפלה באריכות וכו' [דלא כדעת הטועים שעבודת התפלה הו"ע של ,למפרע"** -- שה" שייך בדורות הקודמים ולא בזמננו עתה]; וכן להתעסק בהפצת המעינות חוצה (בזמן דחוץ לסדרי הישיבה כו);

ויתירה מזו: ההתעסקות בזה צ"ל,. כנ"ל, לא באופן של הכשר ללימוד התורה שלו (כי בלא זה ,אפילו תורה אין לו"), כ"א באופן שניכר בה (בהמסירה ונתינה כו') שהוא ענין ועבודה לעצמו, כנ"ל:

עב"ז, עליו לדעת שענינים הנ"ל הם בבחי' עבודה שאינה תמה, ומוכרחת להיות עבודה תמה, הגורמת ומתממת כל זה שלפנ" -- והיא להתייגע בלימוד התורה.

ואעפ"י שגם עבודה שאינה תמה -- עבודה היא, שבעת עסקו בה אין לו להסיח דעתו ממנה; ובפרט עפ"י שיחת כ"ק אדמו"ר נ"ע הידועה* בנידון התואר ,פנימי", שהוא זה שכשהוא עוסק בדבר מסויים ה"ה תפוס ו,מונח* בזה (,ער ליגט אין דעם") לגמרי -- מ"מ, מכיוז שעיקר עבודתו הוא תורה, הרי גם אז צ"ל ,דעתו* על לימוד התורה, וע"ד המסופר בגמרא'י על רב שמואל בר שילת, דגם בשעה ,דהוה קאי בגינתא* ,דעתאי עלויהו" (על תלמידיו).

יא מכל הנ"ל תשובה ברורה לאלה הטועים וטוענים: היות שגם התלמידים נתבעים בקשר לעניני הרבצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ומזמן לזמן מתגדלת התביעה (ובפרט בשנים האחרונות מאז התיישב 323כ"ק מו"ח אדמו"ר בארצה'ב) -- הרי מכאן, לכאורה, שעיקר ההתעסקות כעת צ"ל דוקא בענינים אלו ובשביל זה יש לגרוע ח'ו מזמני לימוד התורה עבודת התפלה ובכלל שמירת סדרי הישיבה, וכאילו שבזה נשתנו תו העתים --

הנה עליהם לדעת, שתכניתה של הישיבה המבוארת בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר נ"ע -- מייסד הישיבה ונשיאה הנצחי -- היא נצחית, לכל הזמנים ולכל המקומות; והרי זו היתה כוונתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בהדפיסו את קונטרס הנ"ל בארצות הברית, שהתלמידים דישיבת תומכי תמימים בארץ זו יתנהגו כפי הסדרים שניתנו בו: .בחול צריכים ללמוד שליש חסידות ושני שלישים נגלה", להתעסק בעבודת התפלה וכו',

ובפרט דיוק הכי גדול בשמירת זמני סדרי הישיבה, שידוע שהם בבת" ,הגבלה עצמית' מכ"ק רבותינו נשיאינו מייסדי הישיבה (ע"ד המבואר בהמשך תרס"ו:י לענין המדידה דתומ"צ, שענינה (לא מדידה בהאור עצמו, כ"א) שעצמו"ה ית' צמצם א"ע להיות נמשך במדידות ועשיות אלו דוקא, ,וממילא אנו מוכרחים לעשות כך דוקא ולא באופן אחר ח"ו').

אשר מזה מובן, שאף שצ"ל ההתעסקות בהרבצת התורה וכו', ובפרט לאחרונה שחובת הזמן היא להשתדל בענין המבצעים ככל האפשרי - ואדרבה, המתעסק בזה תבא עליו ברכה""' -- מ"מ, צ"ל ההתעסקות רק בהזמנים שמחוץ לסדרי הישיבה,

ויתירה מזו: תלמיד ישיבת תומכי תמימים אינו מציאות לעצמו (כנ"ל ס"ז), ולכן גם הזמנים הפנויים אינם שלו, אלא עומדים הם ברשותם של כ"ק רבותינו נשיאינו מייסדי הישיבה; ז,א. זה שבידו זמנים פנויים להתעסק בהפצת המעינות וכו' הר"ז (לא מפני שזמנים אלו הם בבעלות שלו, כ"א) מפני שניתנו לרשותו (מאת רבותינו נשיאינו) להשתמש בהם לעבודתו ית' כפי רצונו ובחירתו (אם להמשיך בשקידה והתמדה בלימוד התורה, או להתעסק בהפצת המעינות וכו' וכו'). ומזה מובן, שגם ההתעסקות בהנ"ל בזמנים אלו -- צ"ל ע"פ הוראות הנהלת הישיבה.

יב. עפ"י הכלל" ד,קדושה לא זזה ממקומה" מובן, שגם אלו שכבר ,יצאו" מכותלי ישיבת תומכי תמימים, קדושתה זו של הישיבה לא זזה ממקומה בהם; ובפרט עפ"י הידוע* אודות ריבוי הכחות, היגיעה וההשתדלות שהשקיעו רבותינו נשיאינו בהישיבה -- והרי כשם שמעשי ידיו של הקב"ה הם נצחיים, כן הוא בצדיקים שדומים לבוראם" -- שכחות אלו 324טמונים בכל תלמיד ותלמיד בנפשו פנימה לעד ולעולמי עולמים. במהותו -- ה"ה כל ימי חייו תלמיד של רבותינו נשיאינו.

ומזה מובן, שכל מה שנתבאר לעיל במהותו של תלמיד ישיבת תומכי תמימים

- (א) מצד הביטול שלו ביכולתו להיות מסור ונתון בכל כחות נפשו לכל סוגי העבודה שתובעים ממנו -- לימוד התורה נגלה וחסידות, עבודת התפלה, הפצת המעינות חוצה; (ב) מאידך, ה,עבודה תמה" שלו היא - לימוד התורה, וזהו עיקר מהותו ותכליתו -

צ"ל דוגמתו, עכ"פ מעין זה, גם אצל כל אלה שכבר יצאו (מאיזה סיבה שתהי') מכותלי הישיבה, גם אם במצבם כעת הם נמצאים (עפ"י תורה) בהסוג ד,זבולון" ומארי עובדין טבין [ויתירה מזו י"ל: אפילו אלה שבעבר לא זכו להיות מתלמידי ישיבת תומכי תמימים, אבל למדו תורת רבותינו נשיאינו, אפילו ,פסוק אחד או דבור אחד או אפי' אות אחת** -- הרי הם תלמידי רבותינו נשיאינו וכאילו למדו בהישיבה שלהם],

שמחוייבים להתעסק הן ב,אימרי" והן ב,גדיא" ובאופן דשניהם ,יעמדו יחדיו"; ומ"מ עליהם לדעת שעיקר מהותם ופנימיותם הוא -- לימוד התורה, ולכן, אין להם להסתפק בזה שיוצאים י"ח בקביעות עתים לתורה כפי שנקבע בשו"ע, אלא שעליהם ,לגזול" גם משעות העסק שלו וכו' ולנצלם ללימוד התורה*.

וההתעסקות בלימוד התורה, נגלה וחסידות -- ,ותלמודו בידו"" - ה"ה הכלי וההכנה לגילוי תורתו של משיח, שילמד תורה את כל העם כולו" למקטנם ועד גדולם", כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(משיחת אחשיפ תשל" 325מובא בחסידות: משל וביאור לירידת הנשמה בגוף -- למלך שברצותו כי בנו ינצל כל הכחות שלו וחושיו בתכלית השלימות, שלחו למקום רחוק מהיכל מלכותו, למקום שם ההנהגה אינה בדומה כלל -- ויכולה להיות גם הפכית -- מההנהגה בהיכל המלך; וכאשר בן המלך נתקל באותם הקשיים ועכ"ז מתגבר עליהם ומתנהג כראוי לו -- אזי מתגלים כל הכחות שלו ויוצאים מן הכח אל הפועל ומנצלם בתכלית השלימות,

עד'ז היא ירידת הנשמה בגוף -- שירידה זו היא צורך עלי"י; עקב גדלות הנשמה וחשיבותה, שהיא הדבר הנעלה ביותר אצל מלך מלכי המלכים הקב"ה, מורידה הקב"ה ,מאיגרא רמה לבירא עמיקתא":, מכמות שהיא בכסא הכבוד* ולפני זה ,קיימא בדיוקנא קמי' מלכא קדישא"' אל עוה"ז התחתון ומלבישה בגוף גשמי, וכל זאת בכדי שאף שם תתנהג הנשמה באופן המתאים לה, אפילו בהיותה בבירא עמיקתא ניכר יהי' כי היא ,חלק אלק' ממעל ממש", וממלאת רצון המלך -- ובזאת יתגלו כל הכחות שלה מן הכח אל הפועל.

זהו גם אחד הטעמים ש,(מפני חטאינו) גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל" אדמתנו"'; ,גלינו מארצנו" אינו אך ורק עונש לחטאינו*, אלא (ואדרבה) -- עִ'י ההנהגה הראוי' של היהודי בשעה שהוא בגלות, מגיע הוא לשלימות ? נעלית יותר מכמו שהיתה קודם החורבן והגלות *.

הענין הנ"ל שבכללות ירידת הנשמה למטה, ובכללות ירידת כלל ישראל בגלות, נמצא לעתים בפרטיות אצל אנשים פרטיים, הוטלה עליהם ירידה מיוחדת למקומות מסויימים וכו', אשר פשוט שאין הכוונה לירידה ח"ו, אלא אדרבה: ניתנים להם הכחות והזכות להתעלות למדריגה גבוהה - על" 326שזולתו אינו מסוגל להגיע אל" -- ע"י שימלא באותו מקום רחוק את השליחות שהוטלה עליו.

וע"ד הודעת חז"ל" שרב בבואו לבבל מצא כי לימוד התורה נעדר, אך אח'כ -- ע"י עבודתו -- הרי דוקא בבבל הגיע למוד התורה למעלה מופלגה:י עד כי במחלוקת דתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי נפסקת ההלכה כתלמודה של בבל'י. וכל זה כתוצאה מיציאתו של רב מא"י לחוץ לארץ, הליכה הנראית לכאורה כענין בלתי רצוי, אך דוקא עי"ז נתוספה מעלה גדולה -- דרגה נעלית בלימוד התורה.

וייל שזהו ג"כ אחד הטעמים להנהגת הבעש"ט", הה"מ ממעזריטש, אדמו"ר הזקן וכו' עד כ"ק מו"ח אדמו"ר -- ששלחו תלמידים להתגורר במקומות רחוקים וכו' -- אעפ"י שלכאורה אין מקום טוב יותר עבור התלמידים מאשר להיות כל ימיהם במחיצת הרבי -- אך הענין הוא כנ"ל שדוקא ע'י ירידה זו מגלה התלמיד כחות מיוחדים וניתנה לו זכות מיוחדת להגיע למדריגה נעלית מכפי שהי' קודם לכן, דהיינו -- אף ש(בפשטות) נשלחו התלמידים בכדי לפעול עלי' במקום אליו נשלחו -- עי"ז נתוסף גם עילוי רב בתלמידים עצמם:.

וכפי שראו בפועל שאותם שמלאו השליחות, ועשו זאת באמונה ובמסירות ולא בדרך הכרח וכפ" [ואף אם ההתחלה היתה מצד קבלת-עול, אך קב"ע זו היתה חדורה בשמחה ובטוב לבב אמיתיים] -- היתה הצלחתם בנוגע למצבם הרוחני שלא בערך, ופשיטא שהייתה שלא בערך עליית אלו שהשתמטו מהשליחות, או אלו שמלכתחילה לא הוטלה עליהם כל שליחות -- מסתמא היות ולא זכו לכך -- והתגוררו בקרבת מקום.

וכשם שהי' הדבר אצל תלמידי הבעש"ט וכו' -- שכבר עמדו על דעת עצמם -- וקבלו הוראה להתיישב במקומות רחוקים וכו', כן הי' גם בנוגע תלמידי הישיבה: כשבא כ"ק מו"ח אדמו"ר למקום פ5' ויסד ישיבה בקירוב אליו ובד' אמותיו*, הרי בה בשעה בחר בכמה תלמידים מצויינים ושלחם למקומות ועיירות רחוקים, רחוקים בגשמיות ורחוקים גם ברוחניות (ואף למקומות מעבר לים, מדינות שונות ומשונות) בכדי לפעול עלי' באותם המקומות -- וביחד עם זה הייתה גם כוונה ותכלית שע"י שימלאו את שליחותם במקום רחוק יגיעו ויתעלו לשלימותם האמיתית.

327המובן מהנ"ל, שתלמידים שזכו, ולומדים הם בישיבות אשר מחוץ לניויאָרק, פשוט שאין זה עונש ח"ו או ריחוק ח"ו, אלא אדרבה, זו הוכחה כי רואים בהם כחות מיוחדים ונעלים בעבודת עשיית הדירה לו ית' בתחתונים" (כדרישת החסידות) במקום אליו נשלחו -- ע"י לימודם באותה ישיבה דוקא, ולימוד מתוך שמחה וטוב לבב ולא באופן של הכרח, ועי"*ז זוכים להתעלות למעלה יתרה מאותם שאינם בריחוק מקום.

לפיכך חייבים -- כל אותם תלמידים שזכו ולומדים מחוץ לניו-יאַרק ומחוץ לארצות-הברית ומעבר לים -- לזכור את תפקידם וחובתם לעסוק בהפצת היהדות בכלל, והפצת המעיינות ביחוד, שהרי זהו ענינה של הישיבה ותלמידי' -- להאיר את כל העיר ואת כל המדינה שם הם נמצאים".

ובפרטיות יש לזכור כי תפקידה של ישיבה הוא (ככל עניני התורה) שלא להיות בבחי' ,עומד" אלא במדרי' ,מהלך*, מעלין בקודש5, דהיינו שחייבים להתווסף עוד ועוד תלמידים, יותר ויותר.

ובענין זה אין צורך להוראה מהראש-ישיבה, מהמשפיע וכו', מאחר וכבר קיימת ומפורסמת הוראה ברורה שכל תלמיד צ"ל ,מהלך*, ובכדי שיצליח בכך יותר -- ויהיו ,מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה"* -- עליו לראות שיתווספו תלמידים בישיבה, עוד ועוד יותר. וממנו יראו וכן יעשו שאף מושפעיו ותלמידיו יהיו ,גרות להאיר"? -- וישפיעו גם הם כנ"ל, פירות ופירי פירות עד סוף העולם.

ומובטחים הם, שבאם יחליטו בשמחה ובטוב לבב לקיים הוראה זו, תה" הצלחתם בהפלגה, שהרי על ידי ,יגעת* לא רק משיגים הדבר מבינים השכל וכו', מדרי' שבערך היגיעה, אלא ,ומצאת*?, באופן של מציאה -- הבאה בהסח הדעת" -- למעלה מדעתו ותקותו וכו', שלא הי' יכול לשער כלל מראש עד היכן יגיע':.

328תלמידי ישיבות מתחלקים לשני סוגים [וע"ד החלוקה הכללית"] ל,יושבי אהל*" ו,בעלי עסק": אלה שתפקידם יושב אוהלים, אין וישב אלא עכבה, אינם יוצאים מד' אמותי' של תורה, אלא שבהיותם בישיבה גופא מוסיפים בהתמדה ובשקידה עד כדי כך -- שבדרך ממילא מורגש זה בכל הסביבה ופועל ומקרב ומושך ומתוספים תלמידים חדשים. וישנם תלמידים שבסוג בני תורה עצמו הם בדוגמת ,בעלי עסק", דהיינו שאחר שמירת סדרי הישיבה, לימוד בהתמדה ובשקידה וכו', מנצלים הם את השעות העומדות לרשותם ליציאה מכותלי הישיבה (ותלמודם בידם -- בראשם) -- במטרה להביא תלמידים נוספים פנימה.

הקביעות אם התלמיד נמנה על ,יושבי אהל* או על ,בעלי עסק" מסורה בידי הנהלת הישיבה. אך צד השווה בכל התלמידים, בכל חברי ההנהלה, הר"י, הר"מ, המשפיעים והמשגיחים גם יחד: על כאו"א לדעת ואליב" דנפשי' -- כי כל ענין שבקדושה צריך להעשות בחיות, ועי"ז היא ההליכה ,מחיל אל חיל**, שהיום הוא למעלה מהאחמול, ובאופן שמחר יהי' למעלה מהיום -- וללא התחשב כלל עם כל מניעות ועיכובים.

וע"פ האמור לעיל, הרי אין זה ענין פרטי הנוגע לכל אחד כמו שהוא בפ"ע, אלא -- מאחר וכל תלמיד ותלמיד בפ"ע הוא שליח דהמשלח והוא נר להאיר, הרי שבעלייתו הוא תלוי גורלם של כמה וכמה מבנ"י הצמאים לדבר ה' ומצפים שיאירו את חייהם ויורום את דרך החיים: תורתנו תו"א ותורת חיים ומצוותי' עליהן נאמר וחי בהם".

המורם מכל האמור הוא, כי תלמידים הנשלחים ללמוד בישיבות מחוץ לעיר זו -- ה"ז הוראה כי הם מהמובחרים ומהמשובחים שבתלמידים, והם המקיימים את רצון הנשיא ומייסד הישיבה -- כ"ק מו"ח אדמו"ר - במילואו וגורמים נח"ר נפלאה, ועי"ז נמשך להם שפע ברכה עד כי ,נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה* בלימוד התורה ובקיום המצוות.

ותהא עבודתם זו בשמחה ובטוב לבב ויעוררו וימריצו את הישיבות להליכה מחיל אל חיל עד כי ,ותרעש הארץ". ויקרבו וימשכו עשרות מבחורי ישראל ויעמידום בדרך החיים, תורת חיים ומצוותי', באור וחיות אמיתיים.

ומובטחים הם ע"י הנשיאים -- החל מהבעש"ט והה"מ ואדמו"ר הזקן כו' ועד כ"ק מו"ח אדמו"ר -- שיראו הצלחה בפעולותיהם, ובאופן דמוסיף והולך.

329ובאם היצר הרע* יעמוד לנגדו לפתותו שעליו ללמוד דוקא בעיר זו וכו', יענהו* כי אינו אלא ,זקן וכסיל""י, שהרי הקב"ה -- ע"י עבדיו הנביאים רבותינו נשיאינו -- עשאו לתלמיד זה שליח לעשות מדינה פ' למדינה של תורה, את עיר פ' לעיר של תורה, וכל מקום שיבוא שמה. ופשיטא שלא יתפתה ע"י ה,זקן וכסיל" אלא יעשה כעצת וע"פ חכמת ה,מסכן וחכם", היא ,נפש השנית בישראל -- חלק אלק' ממעל ממש", וכל זה בשמחה ובטוב לבב.

ומובטחים המה בהצלחתם בגשמיות וברוחניות גם יחד, והצלחה מיוחדת בקיום השליחות וקיום רצון המשלח בשלימות הכי גדולה.

ויהי רצון שכל אחד ואחד מכם יעשה כהנ"ל בשמחה ובטוב לבב ותצליחו ותתחדש ותהי' שנה של אורה, של ברכה ושל הצלחה, שנה של תורה ושל שמחה, ואורה ושמחה גם יחד, וגם זה" יוסיף ברכת הו" בגשמיות וברוחניות.

ותראו הצלחה בלמוד הנגלה והחסידות גם יחד, ובקיום המצוות בהידור עד כי ,כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'"?, נרות להאיר, יכירום אשר אלו הם שלוחי הנשיאים בכל מקום ובכל מדינה, בשמחה ובטוב לבב, .ושלוחו של אדם כמותו":י ואתם נמצא המשלח -- הרבי וכל הרביים יחדיו. וכ"ז הוא ג"כ הכנה לקבלת פני משיח צדקנו ,שילמד תורה את כל העם כולו", תורתו של משיח*, בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

330(הראה בידו הק' ואמר): איר וועט נעמען מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא+ יעדער איינער א גאַנצעי שמורה, און צוויי פרוסות+ יעדערער זאָל אויסקלייבן. (וכ"א לקח את המצות).

331(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

332(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

333(ואמר:) די פּאַריזער האָבן שוין באַקומען א תניא, (ונתן תניא (הוצאה השבעים -- י"א ניסן תשל"ב) לכל אחד מהנוסעים לא"י, וכשנתן להראשון אמר:) עס זאָל זיין לימוד המביא לידי מעשה".

334(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

335(נתן לכ"א שני דולר, ואח"כ אמר):

זאָל זיין די אַלע ענינים בהצלחה רבה, וזכות הרבים מסייעתם, 336אוו דורך דעם -- אויפבויען די גאַנצע שטאַט אז זי זאָל באַקומען אַ נייעם אויסזעהו -- דורך ,נר מצוה ותורה אור":,

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהשלוחים ,קונטרס אהבת ישראל", וב' שטרות של דאלאר לצדקה].

6-2 337(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

338158 לקוטי הוספות / טיו-ח"י אלול שיחות [נתז לכאו"א מהשלוחים שיחיו: שטר של עשר לל"י, ושטר של חמשים ל"י].

339כ"ק אדמו"ר שליט"א מסר שאינו יכול לקרוא אתכם כולכם ביחד לחדרו ולומר הניל באופן הדרוש וכו' -- מסיבתו הפרטית בשנה זו ולכן מסר ע"י.

כיק אדמו"ר שליט"א משתתף בשני שקל -- ע"י כל אחד מהת' - בהתועדויות שיערכו כדלקמן.

סדר ההתועדויות הוא: ההתועדות בהשתתפות כולכם; בישיבת תת"ל המרכזית, תורת אמת המרכזית, וכפר חב"ד. בשאר המקומות -- יתועדו שנים שנים לכה"פ. ובאופן שכל אחד ישתתף עכ"פ באחד מהם, והם ראשליצ ובתייס של הרשת אהלי יוסף יצחק.

בכהנ"ל -- למסור עכ"פ נקודות ממה ששמעו פה. להדגיש בכל מקום ומקום -- המתאים אליו ביותר. בכאו"א מהנ"ל לסיים במסירת ברכתי לחג הפסח כשר ושמח, ואשר האריז"ל כתב הכשרות של פסח -- מועילה לכל השנה שלא יחטא. ומסיימין בטוב.

אם יתהוו ספיקות -- יחליטו עפ"י הגורל וכדו'. הוצאות הנסיעה להתועדויות יבקשו ... ולמסור לו החשבון.

לעשות ממונה -- אחד או שנים -- שיסדרו הנ"ל ושיכתבו לכאן מהנעשה בכהנ"ל.

בנוגע לפריז, הנה כ"ק אדמו"ר שליט"א משתתף בשני שקל להתועדות. באם יתועדו רק בישיבת ברונאה יתנו ... שני השקל, ואם יתועדו גם בקרב אנ"ש ימסרו אחד ... ואחד להלשכה.

אם ישהו במארסייל -- יבקרו במחנה העולים ותמסרו פ"ש מכ"ק אדמו"ר שליט"א ושביקש שאתם התלמידים החוזרים מפה ימסרו בשמו ברכת הג הפסה כשר ושמח ושיתועדו וימסרו שני השקל להתועדות שם. ואם לא יוכלו להתועד -- לסדר שיוכלו להתועד אח"כ לבד שם, אם גם זה לא יאופשר -- למסור את שני השקל באה"ק, אהד לתת"ל המרכזית ואחד לתורת אמת.

340...מה שמזכיר במכתבו שכיון שהתלמידים הגדולים נשארו במספר קטן בכמות ובמילא פעל זה עליהם -- על אחדים מהם -- שבירה מזה שאינם זוכים להמצא כאן -- הנה עליו להסביר להם שאין כאן ענין וטעם לשבירה כזו כלל וכלל ואדרבה צריכים הם להביט על עצמם כשלוחיי להאיר במקומם את האויר ואח"כ גם את האנשים הנמצאים באוירם במאור שבתורה זוהי תורת החטידות אשר במילא יקרבום עי"ז ג"כ לנר מצוה ותורה אור (עיין בלקו"ת ויקרא בהתחלתו -- בענין שלוחו של אדם כמותו עפ'י תורת הדא"ח) מה שאין לומר זה בנוגע לכל התלמידים הנמצאים בברוקלין כמובן וד"ל.

ובהביאם בחשבון פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"יע, אַז אַ סאָלדאַט גייט אין מלחמה דאַרף ער גיין מיט א מאָרש און אַ פרייליכעז הרי עאכו"כ בנידון דידן שנחוצה שמחה ושיהי' הילוכם מהלכים בין העומדים דוקא בשמחה ומלבד שזהו דרישת הבעש"ט עבדו את הוי' בשמחה ומרומז בפסק הרמב"ם סוף הלכות לולב, הנה הכרח הוא - השמחה - במילוי השליחות שלהם ותפקידם בעלמא דין והאריכות בזה אך למותר ובודאי ימצא האותיות המתאימות להרחיב הדיבור בהנ"ל באופן המתאים למצבם עתה ולמותר להעיר שזהו גם בהנוגע להתלמידים שאין בהם שבירה ג"כ כיון שעל כולם חל הענין דזבחי אלקים רוח נשברה דוקא ולאידך גיסא הציווי דעבדו את הו" בשמחה ... (ממכתב כ"ח מ"ח, תשי"ד)

ועתה באתי בהערה כללית ומטובו למסור זה לכל התלמידים, אינני יודע הסיבה לזה. אבל כנראה שיש ביניהם תנועה שרוצים לנסוע לארצוה"ב, ולא טוב בעיני הדבר כי בטח עוד יוכלו להשתלם ביותר וביותר בלימודים במקומם עתה. אפשר יש יוצא מן הכלל שאין זה תועלת בשבילו. אבל בכלל דער לויפן אין אַמעריקע און לערנען דוקא אין ברוקלין. חוששני שמעורב בזה גם ענין של התפארות, ועל ההנהלה הרוחנית של התלמידים לשרש אח"ז ולבאר לפניהם את האחריות של היציאה מאה"ק ת'ו. שאינה מותרת אלא בשביל ת"ת ולישא אשה. ובמילא צ"ל זה ת"ת כזה שהתורה קוראה אותה ת"ת. ובתור תלמיד תו"ת הנה צריך לזה ג"כ הסכם תורת החסידות שלימוד זה ת"ת שמה.

נוסף ע"ז: לפי המצב עתה באה"ק ת"ו. יש שם כר נרחב להצלת מאות ואלפים של בני ובנות ישראל, ובמילא צ"ל על אתר מוסד שיוכל להיות במצב שיוכל להכריז: ראו גדולים שמגדל אני. ולא שיצטרך לאמר שהתלמידים נשלחו למקום אחר ויאמינו לו באמונה שכן הוא. ועוד - בהמשך הזמן תקותי חזקה שחלק מסויים מהתלמידים יוכלו להשתמש בהם 341בתור מחנכים, ומדריכים עכ"פ לאיזה שבועות וחדשים אפילו במשך זמן לימודם בהישיבה. וגודל ערך עבודה זו אין לשער... (ממכחב כ"ד מנ"א השי"א).

ב"ה, כ' חשון, יום הולדת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ה'תשל"ה. ברוקלין, 1.י.

אל כל קהל עדת ישורון, חובבי ומוקירי תורה ומצוה 342... וכבר בא העת שיוצרכו לעוררו ע"ד השפעה וזהירות נוספת ולא ע"ד ענינים עיקרים. והעיקר שיזכור ויתעורר ע"ד כוונת ענין התמימים שצריכים להיות נרות להאיר דוקא, ובטח בהכירו אותו ימצא האותיות המתאימות אשר סוכ"ס זאָל עם דאֶם דורכנעמען, וידוע ג"כ פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכמדומה שנעתק ג'כ בהיום יום) אשר אף שאפיית לחם הוא דבר נחוץ, אבל היכול להתעסק בענינים דאבנים טובות ומרגליות, ותמורת זה מתעסק הוא בהנ"ל, ה"ז שלא כדבעי כלל וכלל.

(ממכתב כ"ד תמוז תשידב)

...מה הוי' דורש מדור זה של תו"ת? מי מאתנו עומד בסוד הוי' לדעת ברור את הנ"ל שיענה על שאלתו זו? אבל מה שנראה וי"ל עכ"פ בדא"פ הוא שהכינו בשבילנו את כל הנחוץ ונצרך וגם לחמו כבר את מלחמתנו ואנו אין לנו אלא להביא את המעינות חוצה. מען האָט עס שוין פאַר אונז צוגעגרייט פאַנאַנדערגעלייגט אַף די טעלער מיט די כלי אכילה און אַראַפגענומעז

כמעט די גאַנצע התנגדות להפצת המעינות... (ממכתב י"ב טבת תשילב) 343זייענדיג איו תומכי תמימים אַ ישיבה וואַס די רביים האַבען דאַרטען אַריינגעלייגט כחות עצמיים ביז צום עצם הנפש, 344...בהזדמנות זו ובאשר ימי תג הפסת ממשמשים ובאים הנה ארשה לעצמי לבוא בשורותיי דלהלן,

מובן בנקל לכל המתבונן במאורעות השנים האחרונות אשר אין לבארם בחוקי ההיסטורי' כי מהלך המאורעות הי' באופן אחר לגמרי ממה שאפשר הי' לשער ע"י חוקים הנ"ל וביחוד נראה זה בעליל בהמאורעות שנתרחשו באה"ק ת"ו בזמן זה.

345אחת המסקנות מהתבוננות זו היא, אשר לפעמים קרובות ביותר הרוח והצורה מושלים וגוברים על הגשם והחומר, עד כדי כך שהנצחון, אפילו בענינים גשמיים ראינו בזמן האחרון שהי' דוקא לאותו הצד שהי' חלוש בגשמיות, אלא שכחו הי' במצב הרוחני שלו. כיון שכן בחיי הכלל, יש מזה ללמוד ג'כ על הפרט, ובפרט בנוגע לפרטי עם ישראל, שאחרי השמדות הנוראות שהיו בשנים האחרונות הנה כל אחד ואחת מאתנו שארית הפליטה גדלה אחריותו ביותר לגבי הכלל מאשר ה" עד עתה ובפרט אם נמצאים במצב כזה שהנהגת פרטי זה משמשת דוגמא שילמדו ממנו בסביבתו אשר אז האחריות שלו גדולה ביותר כיון שאחריו יהיו ניגררים כמה וכמה פרטים.

מובן אשר לא לדרשא קאתינא וכוונתי בכתבי זה, אשר עד כמה שנודע לי אודותיו ובפרט בהודעי שלמד איזה זמן בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש הנה בטוח הדבר אשר אי אפשר שילך זה לאבוד ח"ו ובמכל שכן מחומר הגשמי אשר חוק הוא בטבע שאינו הולך לאבוד אלא אך ורק משנה צורת החומר או שנהפך חומר לענערגיע, אבל בכל אופן אינו הולך לאבוד כלל וכלל אפילו מקצת ממנו ואם כן הוא בחומר על אחת כמה וכמה שכן הוא בענינים רוחניים שאינם תחת מקרי החומר וכיון שזיכהו השי"ת ודר הוא באה"ק תי אשר כלשון הכתוב היא ארץ אשר עיני ה"א בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, ומצבו הוא שיש לו עמדה בצבור, המשמשת דוגמא לחוג ידוע של אנשים הרי בטח גם בהתבוננות קלה ירגיש בהאחריות הגדולה המוטלת על שכמו, הן האחריות לגבי העשיריות הדורות של אבותיו ואבות אבותיו אשר בטח כל אחד ואחד מהם נתן ותרם חלקו בשלשלת הזהב של דברי ימי ישראל בעלותם בדרך העולה בית אל, האחריות כלפי מייסדי ומנהלי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש אשר השקיעו בכל אחד ואחד מתלמידי הישיבה מיטב מרצם ושימת לבבם ונפשם והאחריות כלפי עצמו וכל בני ביתו, זאת אומרת כלפי הנפש האלקית הנמצאת בכל אחד ואחת מבני ישראל ושואפת וצמאה לנצל את כחותיה בחיי היום יומי ובענינים של פועל וכידוע אשר זהו מתכונות איש הישראלי ודת הישראלית, הסיסמא היא ,עשי' לעילא".

ובהתבוננותו באחריות זו הרי תקותי חזקה וכמרז"ל זרוק חוטרא לאוירא אעיקרי' קאי, אשר גם הוא וביתו הנה סוף סוף ובעתיד הקרוב אי"ה ישמשו סמל ודוגמא לבית יהודי חסידי, ולא רק בדיעות אלא גם במעשים בפועל

ואין לך דבר העומד בפני הרצוז. (ממכתב ה' ניסן תשי"ב) 346... כותב אודות הפעולות בעצמו ובהנוגע אל הזולת, ובודאי אינו מסתפק בהנעשה עד עתה, כיון שציווי תוה"ק הוא מעלין בקדש, ובפרט בתקופתנו זו אשר אין לך יום כו' -- שצ"ל התגברות בצד הקדושה ביותר וביותר.

ובמ"ש שהי' צם חצאי ימים וכו', -- פלא הדבר וגם תמי' גדולה, כיון שאין זה מתאים למ"ש רבנו הזקן באגרת התשובה, ובפרט שנראה במוחש אשר מחליש זה התרכזות המחשבה, ההעמקה בלימוד הנגלה ועוד יותר ההעמקה בלימוד החסידות. ובכגון דא ה"ז גם דין מפורש בשו"ע שצום כזה -- היפך הכוונה. אף שמובן ופשוט שצ"ל ענין הכפי' -- ניט נאַכגעבעו זיך, אבל כמה אופנים בעבודה זו, ואפילו בעניני אכילה ושתי' וכמו לאכול מאכל שאין לו בו טעם וכיו"ב ועוד ועוד -- מבלי לאחוז בדרך הצומות העלולים להביא היזק כהנ"ל.

בשאלתו בשמו ובשם חבריו שי' בענין עבודת הפצת המעינות חוצה, שלפעמים מפריע זה לסדרי הישיבה, ואיך עליהם להתנהג, -- מובן שכל הנמצאים בישיבה ובפרט בישיבת תומכי תמימים צריכים להתנהג מתאים להוראת ההנהלה של הישיבה הר"י והמשפיע. אלא שעליהם לפרש המצב לפרטיו ולהסביר מפני מה סברתם שנחוץ לנגוע בסדרי לימודם הם אבל ההחלטה סו"ס צ"ל -- מתאים להוראה הנ"ל. ויהי רצון שיצליחו בעבודתם בשני הסוגים, הן בעצמם והן עם הזולת, מתאים לרצון מייסדי ומנהלי ישיבות תו"ת -- רבותינו נשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

(ממכחב י"ח אייךר תשי"ז)