312

312 לקוטי

... עכשיו הזמן שצריכים ,לכבוש" העולם ע"י יגיעה והוספה ביתר שאת וביתר עז בלימוד התורה.

הוספה זו, צריכה להיות גם אצל הבעלי עסקים, דאף שעפ"י דין ישנם שיעורים קבועים בכמות הזמן שצריכים ללמודי הרי נוסף ע"ז שבשעות אלו שהם צריכים ללמוד, עליהם להוסיף באיכות, בעיון ויגיעה וכו -- הנה צריכים הם ,לגזול* גם משעות העסק ולנצלם ללימוד התורה,

ומכ"ש שהוספה זו צריכה להיות אצל יושבי אהל בכלל ואצל תלמידי הישיבות בפרט, ועאכו"כ אצל תלמידי ישיבות תומכי תמימים, שהרי תפקידם הוא שיהיו ,נרות להאיר? -- לכן צריכים הם להיות דוגמא חי' שמהם ילמדו תלמידי שאר חישיבות, ועד שגם הבעלי עסקים ילמדו מהם להוסיף בלימוד התורה כפי יכלתם הם.

ושייכות מיוחדת בזה לחמשה עשר

בשבט, ר'ה לאילנות, עפ"י המבואר בתענית : דמש"נ כי האדם עץ השדה מדבר בת"ח שנמשל לאילן. והרי בפירות האילן ניכר ביותר מ"ש: ,הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו", היינו שצ"ל יגיעה רבה וזמן רב עד שבאים הפירות - כמו"כ הוא בלימוד התורה שצ"ל ,יגעת" כדי שיהי' ,ומצאת"*, עמד לים (דוקא) בתורה *.

1) הל' ת"ת לאדמוה"ז פ"ג. 2 , א

3) תהלים קכו, הזו

4) מגילה ו, ב.

5) ספרא רְ"פ בחוקותי.

כל הנ"ל צ"ל מתוך שמחה וטוב לבב י. ובפרט שההתחלה היא בחמשה עשר בשבט, יום שאסור בתענית * ואין אומרים בו תחנון י. היינו שביום זה פועלים כל הענינים ע"י שמחה (ע'ד שמחת ר"ח ור"ה דשלשת ר"ה שבמשנה תחלת ר"ה -- שר"ה לאילן דמיא להו, שלכן אסור בתענית *) ושלילת התענית והתחנון.

ובטח יהי' פירות טובות ותומ"י -- וע'"יד מש"נ לעת"ל יי ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע וכדרז"ל בזה יי, שכבר הי' לעולמים וכמרז"ל : בפי' הלוך ילך ובכה גו' נושא אלומותיו -- שבו ביום ראו פירות, לפי שההתחלה היתה באופן ד,הזורעים בדמעה" ,ילך ובכה" -- כן תהי' לנו שנזכה בקרוב ממש לההשגות הנפלאות ד,גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך* :'.

-- בודאי כאו"א יפרסם את כהנ"ל בנכל מקום שידו מגעת, בכל מדינה ומדינה ובכל העולם כולו.