312
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
312 לקוטי
... עכשיו הזמן שצריכים ,לכבוש" העולם ע"י יגיעה והוספה ביתר שאת וביתר עז בלימוד התורה.
הוספה זו, צריכה להיות גם אצל הבעלי עסקים, דאף שעפ"י דין ישנם שיעורים קבועים בכמות הזמן שצריכים ללמודי הרי נוסף ע"ז שבשעות אלו שהם צריכים ללמוד, עליהם להוסיף באיכות, בעיון ויגיעה וכו -- הנה צריכים הם ,לגזול* גם משעות העסק ולנצלם ללימוד התורה,
ומכ"ש שהוספה זו צריכה להיות אצל יושבי אהל בכלל ואצל תלמידי הישיבות בפרט, ועאכו"כ אצל תלמידי ישיבות תומכי תמימים, שהרי תפקידם הוא שיהיו ,נרות להאיר? -- לכן צריכים הם להיות דוגמא חי' שמהם ילמדו תלמידי שאר חישיבות, ועד שגם הבעלי עסקים ילמדו מהם להוסיף בלימוד התורה כפי יכלתם הם.
ושייכות מיוחדת בזה לחמשה עשר
בשבט, ר'ה לאילנות, עפ"י המבואר בתענית : דמש"נ כי האדם עץ השדה מדבר בת"ח שנמשל לאילן. והרי בפירות האילן ניכר ביותר מ"ש: ,הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו", היינו שצ"ל יגיעה רבה וזמן רב עד שבאים הפירות - כמו"כ הוא בלימוד התורה שצ"ל ,יגעת" כדי שיהי' ,ומצאת"*, עמד לים (דוקא) בתורה *.
1) הל' ת"ת לאדמוה"ז פ"ג. 2 , א
3) תהלים קכו, הזו
4) מגילה ו, ב.
5) ספרא רְ"פ בחוקותי.
כל הנ"ל צ"ל מתוך שמחה וטוב לבב י. ובפרט שההתחלה היא בחמשה עשר בשבט, יום שאסור בתענית * ואין אומרים בו תחנון י. היינו שביום זה פועלים כל הענינים ע"י שמחה (ע'ד שמחת ר"ח ור"ה דשלשת ר"ה שבמשנה תחלת ר"ה -- שר"ה לאילן דמיא להו, שלכן אסור בתענית *) ושלילת התענית והתחנון.
ובטח יהי' פירות טובות ותומ"י -- וע'"יד מש"נ לעת"ל יי ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע וכדרז"ל בזה יי, שכבר הי' לעולמים וכמרז"ל : בפי' הלוך ילך ובכה גו' נושא אלומותיו -- שבו ביום ראו פירות, לפי שההתחלה היתה באופן ד,הזורעים בדמעה" ,ילך ובכה" -- כן תהי' לנו שנזכה בקרוב ממש לההשגות הנפלאות ד,גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך* :'.
-- בודאי כאו"א יפרסם את כהנ"ל בנכל מקום שידו מגעת, בכל מדינה ומדינה ובכל העולם כולו.
הערות
- 1. הוספות / ט"ו בשבט
- 2. (משיחת ט"ו בשבט, ה'תשל"א)
- 6. שבת ל, ב.
- 1. שו"ע או"ח סיי תקעב סיג.
- 5. ) שם סי" קלא ס"ה.
- 9. הגמי"י הל' שופר רפ"א.
- 0. עמוס ט, יב
- 1. ויק"ר פייז, ד
- 2. תענית ה, א.
- 3. תהלים קיט, יח. וראה רמב"ם בהק-
- 11. דמתו לפיה"מ ד"יה אח"כ ראה להסתפק.
משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש. ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל והעברת שופר וכו' תעבירו שופר. ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר.
במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ולמה תוקעין עמו בחצוצרות משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד.
שופר של עכו"ם אין תוקעין בו לכתחלה ואם תקע יצא. ושל עיר הנדחת אם תקע בו לא יצא. שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל. וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה. ואם תאמר והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לא ליהנות ניתנו. לפיכך המודר הנייה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.
שופר של ראש השנה אין מחללין עליו את יום טוב ואפילו בדבר שהוא משום שבות. כיצד היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו. ואין צריך לומר שאין חותכין אותו או עושין בו מלאכה. מפני שתקיעת שופר מצות עשה ויום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. מותר ליתן בתוכו מים או יין או חומץ ביום טוב כדי לצחצחו. ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם מפני הכבוד שלא יהיו מצות בזויות עליו.
שיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. נסדק לאורכו פסול. לרחבו אם נשתייר בו כשיעור כשר וכאילו נכרת מקום הסדק. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול. סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר. קדחו בזכרותו כשר שמין במינו אינו חוצץ. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול.
הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פה פסול. צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לא נשתנה כשר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא. הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול.
היה ארוך וקצרו כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר. היה קולו עב או דק או צרור כשר שכל הקולות כשרין בשופר.
התוקע בתוך הבור או בתוך המערה. אותן העומדים בתוך הבור והמערה יצאו. והעומדים בחוץ אם קול שופר שמעו יצאו. ואם קול הברה שמעו לא יצאו. וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה. אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא
מצוטט ב־12 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כז ‹ י'קיט לקו"ש ח"ו ע' 312
לקוטי שיחות 9
- כרך ז ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ח ‹ 267 לקו"ש ח"ו ע' 312
- כרך ח ‹ קרח ‹ שיחה ב ‹ 118 לקו"ש ח"ו ע' 312
- כרך ח ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה י ‹ 352 לקו"ש ח"ו ע' 312
- כרך ח ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יא ‹ 352 לקו"ש ח"ו ע' 312
- כרך ט ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יג ‹ 348 לקו"ש ח"ו ע' 312
- כרך יב ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יח ‹ 239 לקו"ש ח"ו ע' 312
- כרך יד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יא ‹ 324 לקו"ש ח"ו ע' 312
- כרך יד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יז ‹ 386 לקו"ש ח"ו ע' 312
- כרך כה ‹ ויחי ‹ שיחה ג ‹ 294 לקו"ש ח"ו ע' 312
תורת מנחם 1
- סג - שנת תשל"א - חלק שני ‹ שיחת יום ד' פ' יתרו, ט"ו בשבט, ה'תשל"א לקו"ש ח"ו ע' 312
תערוכות הספריה מסביב לחסידות 1
- תערוכה ה תערוכת חב"ד - הפעילות השליחות ומבצעי המצוות לקוטי שיחות ח"ו עמ' 312
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

