441

הערות

1. 57. כמבואר בתניא פל"ז. ולהעיר מאוה"ת ואתחנן שם. ומה שלפעמים מבואר שהמשכת העצמות היא ע"י קיום המצות ופעולת התורה היא שהעצם יהי' בגילוי (ראה לקו"ש ח"ח [המתורגם] ע' 194. לקו"ש ח"ח ע' 353) – הרי: א) זהו בדרגא התחתונה שבתורה (כפי שהיא בהשתלשלות), אבל ע"י בחי' העליונה שבתורה פנימיות אבא שהוא פנימיות עתיק (ראה לקו"ת ס"פ בהעלותך) – נעשית המשכת העצמות. ב) המשכת העצמות היא ע"י מעשה מצות דוקא, לפי שהכוונה ד"נתאווה הקב"ה כו'" – שהיא בעצמותו ית', למעלה מטו"ד (כמאמר אדה"ז – המשך תרס"ו בתחילתו) – היא ב"תחתונים דוקא, ש"אין תחתון למטה ממנו" שמושלל מגילוי אור (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 21 ואילך), ובאדם גופא – ה"תחתון" שבו – מעשה המצות דוקא (ראה התמים ח"א ע' ל), אלא שהמשכת וגילוי העצמות במצות הוא ע"י התורה, וע"ד המבואר לענין גילוי כח העצמות שנמצא במל' (ובהיש הגשמי) מצד נעוץ תחלתן בסופן, שיש בזה ב' פרטים: א) שהאור מעורר ומגלה כח העצמות שבמל'. ב) המשכת כח העצמות בבחינת מל' היא ע"י האור (ראה המשך תרס"ו ע' תקכח. ד"ה יחיינו תרצ"ד פי"ד. וראה אגה"ק ס"כ (ושם בסופה: גודל מעלת המצות מעשיות). ועוד). ולהעיר גם מסידור (צח, ג. ביאור למ"ש בלק"א פנ"ב־ג), שהטעם שבלוחות שבארון הי' גילוי עצמות אוא"ס (שלא ע"י השתלשלות) "מפני יו"ד הדברות שבלוחות אבן שהן בדברים תחתונים דוקא".
2. 58. כמבואר כ"ז בארוכה לעיל ע' 329 ואילך (סעיף יא. יג).
3. 59. להעיר מפרש"י (תצוה כט, מב): ויש מרבותינו .. שמעל מזבח הנחושת הי' הקב"ה מדבר .. וי"א מעל הכפרת.
4. 60. משא"כ במס' עירובין מכיון שאין המדובר בענין המזבח – המקדש, אי"צ לפרט במקדש הפרטי ת"ח ופושעי ישראל. וי"ל שבפושעי ישראל שם נכללים גם ת"ח, ואין זה בזיון להתורה שלהם, כי אין מפורש הדיבור אודותם, כי נכללו יחד. ועפ"ז י"ל (ע"ד הרמז עכ"פ) השינוי בהמימרות, שבנוגע לת"ח מתחיל ר"א "ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן", ובנוגע לפושעי ישראל מתחיל ר"ל "אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל" (כפי הגי' בגמרא. משא"כ בע"י. וכ"מ גי' התוס' ור"ח כאן). שלכאורה ה"ז שינוי לא רק בסגנון: כשאומרים "ת"ח אין אור של גיהנם שולטת", הרי הסוגיא הוא ע"ד ת"ח, (שאין האור שולטת בהן): ומהלשון "אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל" משמע שהסוגיא הוא – ב"אור של גיהנם", (ועלי' אומרים שאינה שולטת ב"פושעי ישראל"). ובמס' עירובין הגירסא שלפנינו היא "פושעי ישראל אין אור של גיהנם כו'" וכהסגנון של ר"א כאן בנוגע לת"ח. והביאור: מארי' דמימרא בנוגע לפושעי ישראל הוא ר"ל, ור"ל מכיון שהי' נזהר בדיבורו ביותר, ונזהר לדבר רק עם אינשי דמעלי (וביותר – ראה יומא ט, סע"ב) כשיש ברירה – לא קבע דיבורו בענין פושעי ישראל כ"א בברייתו של הקב"ה אור של גיהנם (פסחים נד, א). אבל בעירובין מכיון שאין מבדיל ת"ח בפ"ע – שמזה מובן שבעניני סוגיא ההיא פושעי ישראל שולל רק פושעי או"ה (ראה שם: הא בפושעי ישראל הא בפושעי או"ה) אבל (גם) ת"ח בכלל – לית לן בה. (ובתוס' שם מיישב הסוגיא דחגיגה. ובכמה דפוסי דהש"ס – בדפוס ראשון (וויניצי', ר"פ): אמשטרדם, ת"ו: ברלין־פרנקפורט, תצ"ד: (ובשער שם: כפי אשר נדפס בבסי"ליאה וכאשר נדפס שני פעמים פה ק"ק פ"פ דאדר) – ליתא תוס' זה. כן ליתא בע"י דעירובין אמשטרדם תק"א, פיורדא תקכ"ו: ברלין, חורב, תרפ"ז ובש"ס – בדפוס אמשטרדם תע"ו: זולצבך תקכ"ו – נמצא תוס' זה כבש"ס ווילנא באותיות קטנות ובחצאי ריבוע).